קריאוליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאוליט
816- Ivigtut - cryolite.jpg
תכונות המינרל
הרכב כימי Na3AlF6
מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש בדרך כלל חסר צורה, לעתים עם גבישים דמויי קובייה.
צבע חסר צבע, לבן עד צהוב אבל יכול להיות גם שחור או ארגמן
ברק זגוגי
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה.
פצילות אינה קיימת
שבירה בלתי שווה.
קשיות 3-2.5 בסולם מוס
משקל סגולי 2.95
שרטוט לבן
מידע נוסף מקדם שבירה של 1.338 הקרוב למקדם השבירה של מים לפי כך גבישי קריאוליט המושקעים במים כמעט ויעלמו לעין.
מינרלים נלווים טופז, כלקופיריט, פלואוריט, קוורץ, וגלנה.

קריאוליט (Na3AlF6; נתרן-הקספלואורואלומינט) הוא מינרל נדיר של אלומיניום. מקור השם מיוונית "קריוס" – כפור ו"ליתוס" – אבן.

בתחילה שימש הקריאוליט כעפרת אלומיניום, אך לאחר מכן הוסב השימוש בו לייצור אלומיניום מבוקסיט (אלומיניום חמצני ,Al2O3), שטמפרטורת התכתו גבוהה. את הבוקסיט מוסיפים לקריאוליט מותך בטמפרטורה של כ-1,000 מעלות. השימוש בקריאוליט בתהליך הפקת האלומיניום מפחית משמעותית את טמפרטורת ההתכה של התערובת ובכך חוסך אנרגיה. את התהליך גילו בשנת 1886, כל אחד בנפרד, הכימאי האמריקאי צ'ארלס הול והכימאי הצרפתי הרו, והוא קרוי על שמם: "תהליך הול-הרו".

שימוש נוסף לקריאוליט הוא ביצירת הצבע הצהוב בזיקוקין די-נור.

בעבר הוא היה מצוי כמחצב בעיקר בחוף המערבי של גרינלנד. בעיר Ivittuut היה מכרה גדול של קריאוליט, אך כשהמרבצים הידלדלו נסגר המכרה והעיר ננטשה.

מלבד גרינלנד מצוי הקריאוליט גם בקנדה, ארצות הברית, רוסיה ומספר מדינות אחרות. כיום, מפאת נדירותו, מיוצר נתרן-הקספלואורואלומינט בצורה סינתטית מפלואוריט (סידן פלואורידי), CaF2.

מבנה גבישי של קריאוליט