שקיפות (אופטיקה)
באופטיקה, שקיפות היא תכונה של תווך המתארת את יכולתו להעביר קרינה אלקטרומגנטית ובפרט אור מבלי לפזרה או לבלוע אותה. ככל שהחומר שקוף יותר אחוז הקרינה המועבר בתווך גדול יותר. חומר שהינו שקוף למחצה, כלומר המאפשר מעבר של אור אך מפזר אותו מכונה "חומר זָכוּךְ", חומר שאינו שקוף מכונה "חומר אָטוּם". שקיפות נובעת מחוסר היכולת של הקרינה לבצע אינטראקציה עם האלקטרונים או המולקולות שבתווך. מידת השקיפות של חומרים שונה באורכי גל שונים, תחומים שונים בספקטרום מבצעים אינטראקציות שונות עם חומרים שונים. חומר שהוא שקוף בתכונותיו האלקטרוניות יכול להיות זכוך, כתוצאה מפיזורים פנימיים. תרחיף (לדוגמה ערפל, חלב) אינו שקוף כי החלקיקים הרבים בתוכו מפזרים את האור לכוונים שונים, על אף שהחומרים כשלעצמם (מים, אוויר, שומן) שקופים. מוצק רב גבישי (לדוגמה מלח בישול, אלומינה) יכול להיות שקוף בתכונותיו הבסיסיות אך לא בנפח גדול, כי הגבישונים הרבים מפזרים את האור בכוונים שונים, אף שכל גבישון כשלעצמו שקוף.
דוגמאות [עריכה]
האטמוספירה אינה שקופה לחלקים משמעותיים של הקרינה התת-אדומה, תחומים אלו נחסמים באטמוספירה מכוון שהם משרים סיבובים וויברציות מולקולריות (בעיקר על מולקולות מים ופחמן דו-חמצני), שכבת האוזון אינה שקופה לקרינה על-סגולה בזכות שכבת האוזון, פיזר ריילי גורם לכך שהאטמוספירה יותר זכוכה לכחול מאשר לשאר הצבעים ומסיבה זו השמיים כחולים.
קרינת הרקע הקוסמית היא שריד מתקופה בה היקום הצעיר שינה את מצבו מאטום לשקוף. עד כ-200,000 שנים לאחר המפץ הגדול היקום הורכב בעיקרו מפלזמת מימן שהינה אטומה מאד, אולם כשהיקום התרחב והתקרר יוני המימן עברו ריקומבינציה והפכו לאטומים שהנם במידה רבה שקופים לקרינה.
זכוכית הינה שקופה מכוון שמבנה פסי האנרגיה בה לא מאפשר אינטראקציה של התחום הנראה של הספקטרום עם האלקטרונים בחומר, אולם קרינת על-סגול מסוגלת ללבצע עירורים אלו ולכן הזכוכית אטומה לקרינה זו. אילוח של זכוכית בחומרים שונים מסוגל לגרום לכך שצבעים מסוימים ייבלעו בחומר ועל ידי כך הזכוכית תהפוך לצבעונית.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- מה הופך זכוכית לשקופה? מאתר HowStuffWorks (באנגלית)
- הסבר מדוע זכוכית שקופה מסדרת הרשת Sixty Symbols, סרטון באתר YouTube
(באנגלית)
