קתרטס תרנגולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקתרטס תרנגולי
Cathartes aura -Grover Beach -California-8.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: קונדוריים
סוג: קתרטס
מין: קתרטס תרנגולי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cathartes aura
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
תפוצת הקתרטס התרנגולי. בירוק - אזורים שבהם מצוי הקתרטס התרנגולי במהלך כל השנה, בצהוב - רק במהלך הקיץ

קָתַרְטֶס תרנגולי (שם מדעי: Cathartes aura) הוא אחד משלושת מיני העופות הכלולים בסוג קתרטס. תחום תפוצתו משתרע מדרום קנדה ועד לקצה הדרומי ביותר של יבשת דרום אמריקה.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתרטס התרנגולי הוא עוף גדול למדי: אורך גופו 66–81 ס"מ, מוטת כנפיו 173–181 ס"מ, ומשקלו 0.85–2 ק"ג (בממוצע 1.4 ק"ג). אין הבדל בניצוי בין המינים, אם כי הנקבה מעט גדולה יותר מהזכר. העוף דומה במראהו לאורובו השחור, אך שייך לסוג נפרד. הוא נבדל ממנו בראשו האדום ובמקורו העבה והחזק יותר. צבע נוצותיו חום כהה עד שחור. צבע המקור לבן צהבהב. כנפיו ארוכות וצרות, ואברות הכנף בהירות מסוככותיה. זנבו ארוך. עוף זה חסר בית קול (Syrinx).

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למרבית העופות, חושי הראייה והשמיעה של הקתרטס מאד מפותחים. חוש הראייה מפותח במיוחד, שכן הוא עוזר לקתרטס באיתור מזונו – פגרים – מגובה רב. אולם החוש הדומיננטי העוזר לו לאתר את מזונו הוא חוש הריח, בניגוד למרבית העופות. הוא מסוגל לחוש את ריחו של אתיל מרכפתן, גז אשר נוצר עם התחלת הריקבון של פגרים. הודות ליכולתו מיוחדת זו, מסוגל הקתרטס התרנגולי לאתר נבלות המצויות אף תחת כיפת יער.

תזונה והרגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתרטס אינו נוטה לחיות בלהקות גדולות כאורובו השחור, אם כי עשרות פרטים עשויים לחוג בשמיים יחדיו או להצטופף סביב פגר.

הוא אוכל נבלות, וניזון כמעט לחלוטין מפגרים. עקב חוש הריח המפותח שלו, הוא בדרך כלל הראשון שמאתר את הפגר, גם אם הוא מוסתר מהעין. בהתאם למקורו הקטן היחסית, הוא איננו מסוגל לקרוע את עורם של פגרי חיות גדולות, ובדרך כלל נובר בארובות עיניו של הפגר או בחלקים הרכים יותר. הנשרון המלכותי והאורובו השחור, שלהם אין יכולת זו של איתור פגרים באמצעות ריח, עוקבים אחר הקתרטס התרנגולי לשם מציאת פגר. אף כי האורובו השחורים דומים בגודלם לקתרטס, הם מגיעים בכמויות העולות עליהם לעתים פי כמה, והם כה תוקפניים עד כי הם אינם מתקשים לדחקם מהפגר. מכיוון שגם האורובו השחור אינו יכול לקרוע את עור הפגר, שני הפרטים תלויים באוכלי נבלות גדולים מהם על מנת שיעשו זאת.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mary Louise Grossman and John Hamlet, photographed by Shelly Grossman, Birds of Prey of the World, ISBN 0-517-067889

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]