דורסי יום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדורסי יום
Bald Eagle-27527-13.jpg
עיטם לבן ראש
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
על־סדרה: דורסים
סדרה: דורסי יום
משפחות

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Falconiformes
‏(שארפה, 1874)
עקב חורף
בז אדום ראש
נץ אדום גב

דורסי יום (שם מדעי: Falconiformes, לעתים גם Accipitriformes) הם סדרה מגוונת ביותר במחלקת העופות. הם נפוצים בכל העולם מלבד אנטארקטיקה. בניגוד לרוב הדעות, ייחודם של דורסי היום אינו בכך שהם אוכלים בשר, מכיוון שעופות רבים אחרים עושים כן - חסידות, אנפות, ואף מספר ציפורי שיר. ייחודם הוא דווקא בדרך שבה הם הורגים את טרפם. הם נוהגים לעוט על הטרף, בין אם הוא על קרקע, על עץ או במים - ולנעוץ בו את טפריהם. לעתים הדורס ממש מחכך בתפיסתו את קורבנו כלפי המשטח שעליו הוא נע ו"דורס" אותו. מכאן בא להם שמם.

עופות אלה עתיקים למדי ומשערים שחלקם התפתחו בעידן הדינוזאורים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה גוף: לכל בני הסדרה גוף חזק ומוצק. לאלו הזקוקים לכוח גופני גדול (אוכלי הפגרים הגדולים, לדוגמה, הנלחמים על מזונם) ישנו גוף מגושם במקצת, מוצק במיוחד וחזק להפליא. לאלו המתמרנים בין עצים סבוכים (כמו הנצים והעיטים הטרופיים) ישנו גוף זריז ולא רחב במיוחד, הבנוי לעבור במקומות צרים. למינים המיטיבים לצלול (הכוללים בעיקר את הבזיים) ישנו גוף מוארך, דמוי פלך או טורפדו, כך שהוא יוצר חיכוך מועט יחסית באוויר ובכך מותאם לצלילה מהירה במיוחד. משקלם נע בין כ-100 גרם אצל מיני בזים גמדיים מאמריקה, ועד ל-14 קילוגרמים ואף יותר אצל העוזניות, שהן מהגדולים בעופות המסוגלים לעוף ובכלל.

מקור: המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. לדוגמה, לבני משפחת הבזיים, לנצים ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. לעיט ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור קרנף ופיל. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (הנשר לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של עיטים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (הרחם ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מעצמות (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את הפרס). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של דיה הניזון מחלזונות. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית החילזון.

מבנה רגל: רגליהם קצרות (פרט ללבלר) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת זאת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ההרפיה ועיט הקופים), הנצים, הבזים הגדולים (כגון בז הציידים, בז הצפון ובז נודד) ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.

יוצא דופן הוא השלך (ועוד כמה מינים בודדים), הניזון מדגים (לעתים אף גדולים ממנו) ועל כן פיתח טפרים מיוחדים: שני טפרים מצויים מאחור ושניים מקדימה, כדי שהדג החלקלק לא יחליק. הוא גם מחזיק את הטרף לאורכו, במקביל לגופו.

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראייה: כמעט לכל העופות ישנה ראייה טובה. ואולם, בני הסדרה הזאת מגיעים לשיאים בתחום זה. יש להם עיניים גדולות יחסית (אם כי עדיין קטנות משל דורסי הלילה), והעדשה שטוחה ומרוחקת יחסית מהרשתית. כך מתקבלת תמונה גדולה על הרשתית. הקרנית גם עקמומית וכך חודר אור רב לעין ונופל על מדוכים רבים. כך ניחנים בני הסדרה בכושר הפרדה מצוין. משמעות הדבר היא שהם יכולים לראות קווי הפרדה בין עצם לעצם ממרחק גדול מאוד. הם בעיקר מתבייתים על תנועה. לפיכך יש לדעת: דורסי היום אינם רואים את העצם בקירוב רב, אלא פשוט מבחינים בו ממרחק גדול. חלקם מבחינים בתנועה ממרחק גדול פי 8 ויותר. זוהי אחת הסיבות שהאדם צד אותם לשם הבזיירות. בז הציידים נחשב לבז בעל הראייה הטובה ביותר, ויכול, בתנאי ראות מתאימים, להבחין בארנבת ממרחק של כ-11 קילומטרים. גם לאוכלי הפגרים ישנה ראייה מצוינת למרחקים גדולים מאוד. לאוכלי הדגים, כגון העיטם והשלך, ישנן עיניים המותאמות לראייה דרך מים גם ממרחקים גדולים. העיניים נמצאות בצדי הראש, אך ישנו אזור חפיפה מסוים ביניהן, ובו "זוכים" בני הסדרה לראייה תלת ממדית שבעזרתה הם יכולים לחשב מרחקים בצורה טובה למדי.

שמיעה: דורסי היום נחשבים לבעלי שמיעה מפותחת. הם יכולים לשמוע ממרחקים גדולים יחסית, אך לא כמו דורסי הלילה.

ריח: לרוב העופות אין חוש ריח מפותח. כך גם לבני הסדרה הזאת. נמצא שנשרים אינם מוצאים במקרים רבים פגר החבוי מתחת לעשב או שיחים. יוצא דופן הוא הקתרטס התרנגולי. לעוף זה חוש ריח מפותח מאוד, שבאמצעותו הוא מאתר את מזונו העיקרי - פגרים. מיני קונדורים אוכלי פגרים אחרים, כגון האורובו השחור, עוקבים אחר הקתרטס לשם מציאת הפגר.

הרגלים וקשרים עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המינים ניזונים מהחי שהם צדים, או מאכילת פגרי בעלי חיים. טרפם מורכב ממגוון של בעלי חיים המצויים בסביבתם, כגון: יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, עופות ודגים. חלקם, כמו עיטים מסוימים, בזים, נצים, והשלך, מסוגלים אף לסחוב טרף כבד מהם. תרומתם רבה ביותר למאזן האקולוגי, בטרפם חיות חולות וזקנות ובאוכלם נבלות. הם מסייעים לחקלאות בצודם נברנים ומזיקים אחרים. למרות עזרתם הרבה, סובלים דורסי היום מפעולותיו של האדם, ואוכלוסיות מינים רבות נפגעות בצורה קשה ביותר. רובם מורעלים בהרעלה משנית לאחר שאכלו פגרים מורעלים.

חלק מהדורסים ניצודים על ידי האדם לספורט הבזיירות. ספורט זה היה נפוץ בימי הביניים ואומץ על ידי אצילים, וכיום נהוג פחות. זהו ספורט בו לוכדים דורס מסוים מגיל צעיר מאוד ומאלפים אותו לצוד בשביל בעליו. בדרך כלל נבחרים דורסים חזקים כגון בזים גדולים ועיטים. שלב האילוף קשה ביותר ולעתים גם אכזרי. יש להסתיר את עיני הדורס במשך רוב הזמן על מנת שיהיה רגוע, מלבד בעת הציד עצמו. בתור כיסוי עיניים נהוג להשתמש בכובע מיוחד. מכל טרף שהדורס צד נוהגים לתת לו מעט מאוד על מנת שירצה לצוד שוב ובכך הוא מאולף. בעזרת הדורסים נוהגים לצוד תרנגולאים שונים, ארנבות, שפנים ואף צבאים. בעת ציד הצבאים אחראי הדורס לעיוורו של הקורבן. דורסים רבים מתים במהלך האילוף, וחלקם בורחים. ספורט זה פוגע קשות הן באוכלוסיית הדורסים והן באוכלוסיית העופות הניצודים.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים הם הסבורים שדורסי יום ודורסי לילה קרובים אלה לאלה מבחינה סיסטמטית, אך לאמיתו של דבר אין קשר ביניהם וכל קבוצה משתייכת לסדרה שונה במיון עולם הטבע. הקונדוריים שייכים לדורסי יום אך קרובים לסדרת החסידאים. השלכים נחשבו בעבר למשפחה בפני עצמה בסדרת דורסי יום, אך עתה זו נחשבת לתת משפחה של הנציים. לעומת זאת, הלבלריים שהיו תת-משפחה של הנציים, נחשבים עתה למשפחה בפני עצמה בסדרת דורסי יום.

המיון העדכני של דורסי יום:

מחקר גנטי מתחילת המאה ה-21 תארך את הפיצול של המשפחות לקרטיקון העליון לפני כ-65 - 83 מיליוני שנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]