רייכסטאג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרייכסטאג (גרמנית: Reichstag, להאזנה (מידע · עזרה)) כיום הוא שמו של המבנה בברלין שבו יושב הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג.
בעבר, שימשה המילה "רייכסטאג" לתיאור מקום הכינוס של המלכים והאצילים החשובים בממלכות הגרמאניות, עד שנת 1806, שבה פסקה באופן פורמלי להתקיים האימפריה הרומית הקדושה. עד שנת 1806 שכן הרייכסטאג בעיר רגנסבורג שבממלכת בוואריה.
עם הקמת הקונפדרציה הגרמנית הפכה העיר פרנקפורט למקום מושבה של האספה הפדרלית של המדינות. ב- 1871 הוקמה האימפריה הגרמנית על ידי ביסמארק, שחיבר את החוקה הגרמנית, וקבע את מקום מושב הפרלמנט בברלין.
השם "הרייכסטאג" ניתן לבניין שבו ישב הפרלמנט (שכונה אז הרייכסטאג) משנת 1894 עד לשנת 1933, ובו יושב הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני בן זמננו החל משנת 1999.
בניין הרייכסטאג שוכן במרכז העיר ברלין, בסמיכות לשער ברנדנבורג. הבניין נוסד במאה ה-19, לאחר איחוד גרמניה, כשנוצר צורך דחוף לבנות בניין שיאגד את כל נציגי הנסיכויות הגרמניות.
בניין הרייכסטאג הוצת ב-27 בפברואר 1933, שבוע לפני הבחירות והנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה. בעקבות זאת, הוציא היטלר, באישור הנשיא הינדנבורג, צווים וחוקים אנטי דמוקרטיים, אשר פגעו בחירויות וזכויות הפרט שהובטחו בחוקת ויימאר ביניהן "צו חירום להגנת העם והמדינה" וצו "נגד מעשי אלימות קומוניסטים המסכנים את המדינה".
לאחר הבחירות נחקק "חוק ההסמכה"-"החוק לביטול מצוקת העם והמדינה", שהעניק לממשלה זכות לחוקק חוקים ללא אישור הרייכסטאג למשך 4 שנים אפילו אם הם סותרים את החוקה. החוק התקבל ברוב גדול מכיוון שנמנע מחברי רייסטאג אחדים מלהצביע, חברים אחרים שוחדו והוטלו עליהם איומים כדי להצביע בעד החוק. החוק הפקיע את סמכויות הפרלמנט והנשיא, והביא לריכוז סמכויות החקיקה בידי היטלר. חוק זה ביטל למעשה את חוקת ויימאר, תוך ביטול הפרדת הרשויות וביטול השיטה הפרלמנטרית.
הרייכסטאג המשיך להתקיים עד שנת 1939 אך ללא משמעות פוליטית והוא שימש כחותמת גומי להיטלר וכמכשיר להצדקת חוקיות שלטונו הדיקטטורי.
[עריכה] שיפוץ המבנה
בסוף המלחמה היה לסמל הניצחון על גרמניה הנאצית (התמונה המפורסמת של החייל הסובייטי המניף את דגל ברית המועצות על גגו). הבניין נותר בחלק המזרחי של העיר צמוד לחומת ברלין, ונותר בשממונו וחורבנו עד איחוד גרמניה. ב-1991 הוחלט להעביר את הבירה הגרמנית בחזרה מבון לברלין. רבים הסכימו כי בניין הרייכסטאג הוא המתאים ביותר לשמש כבית הנבחרים של המדינה המאוחדת. בתחרות אדריכלים שנערכה ב-1992 זכה האדריכל הבריטי נורמן פוסטר אשר הציע הצעה לבנייה מחדש של המבנה. ההצעה הנבחרת זכתה להתנגדויות רבות בגרמניה אשר הובילו לבסוף לתכנון אחר לחלוטין של הבניין שאותו המשיך לתכנן פוסטר.
התכנון הסופי אשר בנייתו נמשכה במהלך שנות התשעים כלל שיפוץ כולל של כל פנים המבנה ובנייה מחדש של כיפתו. במסגרת השיפוץ נהרס כל פנים המבנה והושארו רק ארבעת החזיתות החיצוניות שלו בפרויקט הנדסי מורכב מאוד. כל חללי הפנים נבנומחדש על מנת שיתאימו לצרכים הפונקציונאליים של הפרלמט המודרני, כולל אולם מליאה חדש ומודרני. החזיתות החיצוניות שופצו ושוחזרו בקפידה למצבם המקורי שלפני שריפת המבנה ב-1933.
הכיפה שתוכננה במקור הייתה גם היא נושא לוויכוח במהלך בניית הרייכסטאג מחדש. הוצעו עשרות גרסאות שונות לכיפה עד שנבחרה כיפת הזכוכית אשר נבנתה בסופו של דבר. כיפת הזכוכית, אשר בזכותה זכה נורמן פוסטר לתשבוחות רבות, זהה בצורתה החיצונית לקופולה הפרוסית המקורית שנבנתה ב-1894. הכיפה כוללת מעברים היקפיים הפתוחים לציבור מהם יכול הקהל המבקר ברייכסטאג לצפות על העיר ברלין מצד אחד ואל תוך אולם המליאה כלפי מטה מהצד השני. הכיפה באה לייצג את שקיפותה של הדמוקרטיה הגרמנית של אחרי האיחוד. במרכז הכיפה בנויות מראות בצורה של משפך המחדירות אור טבעי לתוך חלל המבנה.
לפני תחילת עבודות השיפוץ ביצע זוג האמנים קריסטו וז'אן קלוד מיצג שבו כוסה הבניין ביריעות בד אשר משך מיליוני תיירים אליו.
הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג, עבר לרייכסטאג באפריל 1999 והוא שוכן בו מאז. כיפת הזכוכית הפכה מאז לאחת האטרקציות התיירותיות החשובות בברלין.
