בונדסטאג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
גרמניה
סמל גרמניה
פורטל גרמניה
סמל הבונדסטאג (כיפת מבנה הרייכסטאג)
מליאת הבונדסטאג
בניין הבונדסהאוס, משכן הבונדסטאג בבון (1949-1999)
בניין הרייכסטאג בברלין, משכנו של הבונדסטאג מאז 1999
חלוקת המושבים בבונדסטאג בשנים 1949-2005 (באחוזים). שחור=המפלגה הנוצרית-דמוקרטית CDU/CSU; אדום=המפלגה הסוציאל-דמוקרטית SPD; צהוב=המפלגה הדמוקרטית החופשית FDP; ירוק=הירוקים; סגול=די לינקה; חום=המפלגה הגרמנית DP

בונדסטאגגרמנית: Bundestag) הוא בית הנבחרים הפדרלי של גרמניה, ההבית התחתון של הפרלמנט הגרמני, אשר מקום מושבו מאז 1999 הוא במבנה הרייכסטאג בברלין. הבונדסטאג נבחר כל ארבע שנים בבחירות עממיות ובידיו נתונה סמכות החקיקה העליונה. הבונדסטאג בוחר את הקאנצלר הפדרלי (בונדסקאנצלר).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרייכסטאג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רייכסטאג

ב-1871, עם איחוד גרמניה ויצירת הקיסרות הגרמנית נוסד גם הרייכסטאג בברלין כבית מחוקקים. בניין הרייכסטאג הוקם כ-20 שנים מאוחר יותר. עד אוקטובר 1918 נבחרו החברים בו בבחירות ישירות על יד גברים בלבד. הקנצלר (ראש הממשלה) וממשלתו לא נבחרו על ידי הרייכסטאג אלא על ידי הקיסר. לאחר כינון רפובליקת ויימאר ניתנה זכות הצבעה לנשים והן יכלו גם לשרת כחברות בית הנבחרים ולחברי הבית ניתנו זכויות דמוקרטיות ובראשן הזכות להצביע הצבעת אי אמון בקנצלר ובממשלתו. עם עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933 המשיך הרייכסטאג להתקיים, אך הנאצים שרפו את הבניין כחודש לאחר מכן, ב-27 בפברואר, שהובילה להכרזת "מצב חירום" ולחיקוק חוק ההסמכה במרץ אותה שנה, שהותיר את הרייכסטאג ככלי ריק מתוכן.

הבונדסטאג בבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונדסטאג נוסד כפרלמנט של מערב גרמניה מכוח חוקת גרמניה הפדרלית לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1949. כיוון שמצבה הפוליטי של מערב ברלין העמיד אותה מחוץ לתחומי תחולת החוקה החדשה, התכנס הבונדסטאג בעיר בון. אזרחי מערב ברלין אף לא יכלו להצביע לבונדסטאג.

בין 1949 ל-1999 התכנס הבונדסטאג בעיר בון, במתחם שנקרא Bundeshaus (בונדסהאוס), שהיה גם משכן הבונדסראט ("המועצה הפדרלית"). מאז 1999 הבניין משמש כמרכזכנסים בין-לאומי. עקב התנגדות סובייטית נחרצת, לא התקיימו ישיבות של הבונדסטאג בברלין, למעט ישיבות הגוף הבוחר את נשיא גרמניה (ה-Bundesversammlung).

חזרה לברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מסמלי איחוד גרמניה היה שיבת הבונדסטאג, כפרלמנט של גרמניה המאוחדת לבניין הרייכסטאג בברלין, שעבר לצורך כך שיפוץ נרחב בראשות האדריכל הבריטי סר נורמן פוסטר.

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונדסטאג הוא הרשות המחוקקת במערכת הפוליטית הגרמנית. חברי הבית הם נושאי המשרות הציבוריות היחים במדינה הנבחרים ישירות על ידי הציבור. הבונדסטאג מבקר את פעולות הממשלה וחוקיה ונעזר לשם כך במערך של ועדות נושאיות. אחד מתפקידיו החשובים של הבונדסטאג הוא בחירת הקנצלר.

בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות נערכות כרגיל כל ארבע שנים. תקופת כהונה מקוצרת יכולה להווצר עקב חוסר יכולת הקנצלר להשיג רוב בבונדסטאג, אז ממליץ הקנצלר לנשיא לפזר את הבית המכהן ולכונן בחירות. הפרלמנט מתפזר בפועל רק עם מינויו של גוף בוחרים חדש לאחר הבחירות. כל אזרח גרמני מעל גיל 18 יכול לבחור ולהבחר כחבר הבית ואין מגבלה על זמן הכהונה. אחוז החסימה עומד על 5% עבור מפלגה ארצית ולפחות שלושה נבחרים שנבחרו בבחירות אישיות במחוזותיהם, נציגי מפלגה ארצית שלא עברה את אחוז החסימה (זה למשל היה מצבה של מפלגת די לינקה בין 1990-1998). הדבר מונע קיומן של מפלגות מיעוט קטנות (שקיומן ערער מאד את הפוליטיקה של רפובליקת ויימאר).

כמחצית מחברי הבית נבחרים בבחירות אישיות ב-299 מחוזות בחירה ומחציתם השנייה נבחרים בבחירות כלליות ישירות ופרופורציונליות מקרב הרשימות הארציות. כך, כל בוחר מקבל בעת הצבעה שתי רשימות-בחירה, אחת לפי המחוז ובה רשימת מועמדים אישית (כל מועמד משוייך למפלגה ארצית) והשנייה ובה רשימת המפלגות הארציות, הצבעה זו קובעת את החלוקה היחסית של המפלגות בבית. מספר החברים לא קבוע, אך הוא עומד על לפחות 598 חברים. חלוקת המנדטים מבוצעת מאז 2005 לפי שיטת סנט-לגי (Sainte-Laguë method). במקרים שונים, המעוגנים בחקיקה (למשל חוסר איזון בין ההצבעה הארצית למספר מועמדים שנבחרו בבחירה אישית), מוענקים למפלגה מושבים עודפים.

נהגים, נהלים ומבנה אירגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון אי-ההמשכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל פרלמנט נבחר בראשית הקדנציה נחשב לגוף מחוקק נבדל לחלוטין מקודמו שהתקיים לפני הבחירות (עקרון הנקרא בגרמנית Der Diskontinuität, אי-המשכיות). כתוצאה מכך, כל הצעת חוק שהייתה בשלבי חקיקה בפרלמנט לפני הבחירות, שבה (אם בכלל) לראשית תהליך חקיקה בגוף-המחוקקים החדש לאחר הבחירות.

הסיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה המפלגתית הפרופורציונית בבחירות הארציות קובעת את גודלן של הסיעות (בגרמנית Fraktion) בבונדסטאג. גודל הסיעה קובע את התקציב הממשלתי המוקצה לה לפעילותה, את זמן הנאום של חבריה במליאה, את יחס חבריה בוועדות השונות, את מספר יו"רי הוועדות המוקצים לה ואת נציגיה בארגונים הפרלמנטריים השונים. הנהלת הסיעה אחראית על חלוקת ההקצאות לחברי המפלגה המכהנים. כאשר לא התקיימה סיעה, משום שהמפלגה הארצית לא עברה את אחוז החסימה, אולם לבונדסטאג נכנסו 3 חברים שנבחרו בבחירות אישיות במחוזותיהם, הקצאותיהם הסיעתיות היו נמוכות מאשר אילו התקיימו כסיעה של מפלגה ארצית.

הוועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפעילות הפרלמנטרית בבונדסטאג מתבצעת בוועדות. רוב הוועדות הן ועדות קבועות, יציבות לאורך הקדנציה. מספר הוועדות ונושאי העניין שלהן חופף במידה רבה את משרדי הממשלה הפדרלית (חינוך, ביטחון, חקלאות וכו'). ככלל, חלוקת יו"רי הוועדות לפי הפרופורציה הסיעתית נתונה למשחק הפוליטי, אולם בראשות ועדת הכספים יושב תמיד יו"ר מהסיעה הגדולה ביותר של האופוזיציה.

הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאות הבית (בגרמנית: Ältestenrat, מילולית "מועצת הזקנים") מורכבת מנשיא הבונדסטאג, סגנו וקבוצה בת 23 נציגי סיעות (באופן פרופורציונלי, כאמור). תפקידיה הם ניהול שוטף של ענייני הבית, כולל קביעת סדר היום, מינוי יו"רי הוועדות וכפורום לליבון סוגיות בין-מפלגתיות פרוצדורליות ובנושאי חקיקה.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בונדסטאג בוויקישיתוף

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]