שיטת ידיעות אחרונות

שיטת ידיעות אחרונות היא סדרת תחקירים עיתונאיים שפורסמו באתר העין השביעית על מערכת העיתון ואתר האינטרנט של ידיעות אחרונות - מ-1940 ועד העשור השני של המאה ה-21 והעמדת ראש המערכת - ארנון מוזס - לדין פלילי במסגרת "תיק 2000" באשמת ניסיון מתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו. על הפרויקט זה עבדו העיתונאים אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז במשך למעלה מארבע שנים שבמהלכם ראיינו יותר ממאה אנשים.

איתמר ב"ז סיפר כי גורם כלשהו שמופיע בתחקיר (שאינו נוני מוזס) הציע להעביר לו תרומה כספית בדרך שלא תתועד עבור הסרת נושא מסוים מהתחקיר, אך הוא סירב להצעה. לקראת פרסום התחקיר קיבל איום בתביעה ממוזס.^[1]

כמו כן, התחקיר מסקר שלל פרשות משפטיות מחייו של נוני מוזס בהן הוא היה מעורב. כגון: מלחמת הירושה על מניות ידיעות אחרונות לאחר מות אביו, סכסוך הגירושין מאשתו הראשונה מיכל, האשמתו בניסיון מתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת תיק 2000, התחרות מול מעריב, שבירת המונופולין של ידיעות אחרונות בידי "ישראל היום" והניסיון לפגוע בה בחזרה, פרשת האזנות הסתר בה התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, דריסת הילדה רחל שבי, היריבות עם משפחת יודקובסקי, הסיקור האוהד אותו נתן לפוליטיקאים שונים, פירוק ועד העובדים, פיטורים, ריסוק העיתונות החוקרת, שימוש בביריונים אלימים, ועוד פרשות.

ב-2023 זכתה מערכת "העין השביעית" בפרס סוקולוב, בין היתר בעקבות תחקיר זה.^[2]

התחקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחקיר משרטט, באמצעות ראיונות ועיון במסמכי ארכיון ובפסקי דין, את הדרך בה הפך מוזס ל"יורש העצר" של אימפריית העיתונות המשפחתית וקיבל לידיו את הניהול בפועל תוך דחיקת בני משפחתו מעמדות הכוח. לפי התחקיר - לאחר ההשתלטות על הקבוצה פעל מוזס לחזק את כוחה באמצעות בריתות חשאיות עם מתחרים בשוק העיתונות וטיפוח יחסי תן וקח עם פוליטיקאים.

התחקיר מספר על שיטה של "רשימות שחורות ולבנות" - עליה העידו עיתונאים בעיתון בהזדמנויות שונות לאורך השנים, בין השאר כעדים בבתי משפט. לפי השיטה יש רשימות שכוללות בעיקר פוליטיקאים, ברשימה אחת אלה מהם שהמערכת הונחתה לספק להם סיקור אוהד, ובשנייה כאלה שההנחייה היא לסקר לאותם באופן עויין או פשוט להתעלם מהם.

לפי התחקיר - בשנות ה-90 טופחה מחלקת התחקירים, כשהתחקירים שפורסמו השתלבו במערך האינטרסים והבריתות של בעלי העיתון. פוליטיקאים מתלוננים שהתחקירים הם חלק ממנגנון סחיטה שבאמצעותו יכול מוזס ללחוץ על הפוליטיקאים ולקדם את האינטרסים שלו. פרק מיוחד מוקדש להאזנות סתר, שבוצעו על פי התחקיר לעורכים, מנהלים ובני משפחה. לפי התחקיר - אחרי החקירות כנגד השחיתות בה היה מעורב אריאל שרון - גייס מוזס את המערכת למאבק בפרקליטות ובמשטרה - "כנופיית שלטון החוק", והעיתונאים שהקשו על שרון עזבו, מגמה שנמשכה בזמן החקירות הפליליות ומשפטו של אהוד אולמרט.

תגובת "ידיעות אחרונות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידיעות אחרונות מסר תגובה לתחקיר ובו הוא מאשים גורמים שונים במתקפות על הקבוצה, שמטרתן לפגוע בהצלחתה, ובמשתמע בממצאי התחקיר. בין הגורמים שהתגובה מזכירה - עיתונאים מתוסכלים, בעלי מניות שהפסידו במאבקי שליטה ופוליטיקאים שחוששים מביקורת שמנסים לפגוע בקבוצה.