ראש ממשלת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגלו הרשמי של ראש הממשלה
Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
ראובן ריבלין
ממשלת ישראל - הממשלה ה-33
ראש הממשלה
בנימין נתניהו
ממלא מקום ראש הממשלה
לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
יולי אדלשטיין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון
אשר גרוניס
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

ראש ממשלת ישראל הוא ראש הרשות המבצעת בשיטת הממשל בישראל. החוק הישראלי מקנה לראש הממשלה את מירב סמכויות השלטון הביצועיות, על אף שנשיא מדינת ישראל מוגדר בחוק כראש המדינה. לראש ממשלת ישראל מתמנה אחד מחברי הכנסת, שנשיא המדינה הטיל עליו להרכיב ממשלה, אחר התייעצות עם נציגי הסיעות, ושהצליח בכך וקיבל את אישורה של הכנסת להרכב ממשלתו. תהליך בחירתו של ראש הממשלה, וכן סמכויותיו וסמכות ממשלתו נקבעו בחוק יסוד: הממשלה, שעבר גלגולים אחדים.

סמכויותיו ותפקידיו של ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה ואת עבודת הממשלה בכלל. הוא ממלא את מקומם של שרים שהתפטרו או שנבצר מהם למלא את תפקידם, הוא הקובע את העניינים שבהם תטפל הממשלה, והוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.

עם זאת, החוק קובע כי הממשלה כולה (שלא כבמשטר נשיאותי) היא הגוף השולט במדינה, ולפיכך החלטות הממשלה מתקבלות בהצבעות שדורשות תמיכה של רוב השרים, וקולו של ראש הממשלה שווה לקולו של כל שר אחר. ראש הממשלה אינו יכול לכפות את דעתו על הממשלה באופן ישיר, אולם הוא יכול:

  • לפטר שרים (גם בלי הסכמת הכנסת) באופן שיקנה לו תמיכה מרבית. בפסיקת בג"ץ נקבע כי אין מניעה מראש ממשלה לפטר שרים המתנגדים לו לפני הצבעה בממשלה, כדי ליצור רוב בעד ההחלטה. השרים המפוטרים וסיעותיהם יכולים להצטרף לאופוזיציה בכנסת, ולתמוך בהצעות אי-אמון בממשלה.‏[1]
  • לפזר את הכנסת ולקבוע בחירות חדשות, במצב בו יש בכנסת רוב שלא מאפשר לממשלה לתפקד, ובלבד שקיבל את אישורו של נשיא המדינה לכך.
  • במצב חירום, כאשר קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, ולא ניתן לכנס את הממשלה לשם כך, בסמכותו של ראש הממשלה להתקינן בעצמו.
  • מראש, ראש הממשלה הוא זה המרכיב את רשימת השרים של הממשלה ומגיש אותה לאישור הכנסת.
  • ראש הממשלה הוא הקובע הבלעדי של סדר היום של ישיבות הממשלה והוא גם המנהל של הישיבות, שמתנהלות בהתאם לתקנון הממשלה.

מינוי ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אגיון בירושלים - בית ראש הממשלה

תהליך בחירתו של ראש הממשלה, וכן סמכויותיו וסמכות ממשלתו נקבעו בחוק יסוד: הממשלה, שעבר גלגולים אחדים.

ראש הממשלה נבחר בבחירות דמוקרטיות, אבל באופן עקיף - ציבור הבוחרים בוחר את חברי הכנסת שהם נציגיו בכנסת, ואלה בוחרים את ראש הממשלה ומאשרים את הרכב הממשלה שהקים. שיטה זו נהוגה בישראל מאז יום היווסדה, למעט תקופה קצרה בין השנים 1996 - 2001. במהלך תקופה זו היה בתוקף חוק הבחירה הישירה, שהנהיג שיטה שבה הצביעו הבוחרים בנפרד לכנסת ולראש הממשלה. השיטה הונהגה בתקווה להביא ליתר יציבות בשלטון, אולם היא בוטלה כשהתברר שאין היא משיגה את מטרתה.

על-פי השיטה הנוהגת היום, עם בחירתה של כנסת חדשה מזמין נשיא המדינה נציגים מן הסיעות החברות בכנסת החדשה לשם התייעצויות. בסופן, ולא יאוחר משבוע ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות, הוא מטיל על אחד מחברי הכנסת החדשה להרכיב ממשלה. בדרך כלל, הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שזוכה לתמיכה בכוח של מספר רב יותר של חברי הכנסת החדשה.

לראש הממשלה המיועד ניתנים 28 ימים להשלמת מלאכת הרכבת הממשלה, אך הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. במהלך הזמן הזה הוא מקיים משא ומתן עם סיעות התומכות בו שבו מגובשים עיקרי המדיניות של הממשלה ("קווי יסוד") וחלוקת הסמכויות בתוכה ("התיקים" או השרים העומדים בראש משרדי הממשלה). בתום המשא ומתן, מציג ראש הממשלה המיועד את ממשלתו בפני הכנסת. הוא מציג את ההסכמים שהושגו עם הסיעות החברות בממשלה החדשה (סיעות הקואליציה), את קווי היסוד של הממשלה, את השרים החדשים ואת תפקידיהם. לאחר שמיעת טיעונים בעד ונגד התמיכה בממשלה החדשה מתקיימת הצבעה. אם תוצאות ההצבעה מורות על תמיכה בממשלה החדשה, נשבע ראש הממשלה החדש אמונים, ולאחריו נשבעים כל השרים החדשים. כל זמן שראש הממשלה החדש לא הציג את ממשלתו וקיבל לה את אישור הכנסת, ממשיך בתפקידו ראש הממשלה היוצא, אף אם כבר אינו חבר הכנסת.

אם לאחר 42 הימים (28 הימים + 14 ימי ההארכה) המועמד לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון (כמו שקרה לשמעון פרס בשנת 1990 עקב משבר פוליטי שכונה לימים "התרגיל המסריח"), הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר, וגם לו יש 28 ימים להרכבת ממשלה, ללא הארכות. אם עברה תקופה זו והמועמד לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון, אזי יכולים להתאגד 61 חברי כנסת ולהציע בכתב בפני הנשיא מועמד, שהוא חבר הכנסת שהביע את הסכמתו להרכבת ממשלה. במצב זה, לנשיא אין יכולת להפעיל שיקול דעת ולהתנגד, והוא נותן לו 14 ימים להרכיב ממשלה.

אם לאחר כל התהליכים הללו לא הורכבה ממשלה - תתקיימנה בחירות חדשות לכנסת ביום שלישי האחרון שבתוך 90 ימים, מיום הודעת הנשיא כי "אין רוב לכינונה של ממשלה בכנסת" או בתוך 90 יום מיום שהכנסת דחתה את בקשת האמון של מי שמונה על ידי הנשיא או בתוך 90 מיום שדחתה הכנסת את בקשת האמון של מי ש-61 ח"כים הציעו להטיל עליו את הקמת הממשלה במצב דלעיל, לפי העניין.

ראש הממשלה חייב להיות חבר הכנסת (למעט בתקופה שבה הוא ממתין להחלפתו בידי ראש ממשלה חדש), אך השרים אינם חייבים להיות חברי הכנסת. מינוי של שר או שינוי בחלוקת הסמכויות בממשלה מחייבים הודעה לכנסת, אבל ראש הממשלה רשאי לפטר שר בלי אישור הכנסת.

הכנסת רשאית להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון. על-פי חוק יסוד: הממשלה הנוכחי, שנחקק ב-2001 (ונכנס לתוקפו עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16), הצעה להצבעת אי-אמון חייבת לכלול גם הצעה למועמד חלופי להרכבת הממשלה החדשה, מבין חברי הכנסת (למעט ראש הממשלה המכהן). ההצעה חייבת לזכות ברוב מוחלט של 61 חברי-כנסת, ובמקרה כזה חייב נשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה החדשה על המועמד שהוצע.

על-פי החוק מ-2001 יכול ראש הממשלה, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת, במצב בו יש בכנסת רוב שלא מאפשר לממשלה לתפקד. החלטה כזו מביאה בהכרח להתפטרות ראש הממשלה (והממשלה כולה) ולעריכת בחירות חדשות. הכנסת רשאית במקרה כזה להציע לנשיא המדינה, בתוך 21 יום, מועמד חלופי לראשות הממשלה מבין חברי הכנסת (למעט ראש הממשלה המתפטר), ובכך לבטל את פיזור הכנסת ולהתחיל בהרכבת ממשלה חדשה.

ראש הממשלה יכול להתפטר גם מבלי לפזר את הכנסת. במקרה כזה יחזור הנשיא ויקיים התייעצויות לבחירת ראש ממשלה חדש מבין חברי הכנסת.

אם ראש הממשלה אינו מסוגל למלא את תפקידיו במשך יותר מ-100 ימים, מופעל ההליך להרכבת ממשלה חדשה כאילו התפטר ראש הממשלה ביום ה-101. אם נפטר ראש הממשלה בטרם נקבע כי הוא בלתי-כשיר, מפעילים את ההליך, כאילו התפטר ביום מותו. במקרה וראש הממשלה מורשע, בפסק דין סופי, בעבירה שיש עמה קלון רואים אותו כאילו התפטר.

ראש הממשלה בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי חוק יסוד: הממשלה (2001), "נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה" (עד שנת 1992, הניסוח של חוק יסוד: הממשלה בנושא ראש הממשלה בפועל היה מעט שונה, ועסק רק בפטירה של ראש הממשלה).

חוק יסוד: הממשלה (1968, 1992, 2001‏[2]) מבחין בין המושג "ממלא מקום" לבין "ראש הממשלה בפועל". ממלא מקום מקבל את מלוא סמכויות ראש הממשלה רק במקרה שנבצר מראש הממשלה לכהן באופן זמני (מחוק יסוד: הממשלה 1992, מוגבל בתקופה של "עד מאה ימים רצופים" ולא תלוי בחזרתו של רה"מ לתפקיד), אם מונה מראש, באופן אוטומטי מכוח החוק. "ראש ממשלה בפועל", אינו מתמנה, אלא בהחלטת ממשלה, "עד שתיכון הממשלה החדשה", ורק לאחר ש"נבצר דרך קבע" מראש הממשלה לכהן בתפקידו (הוכרז כנבצר קבע או חלפו 100 ימים רצופים לנבצרות הזמנית) או אם רה"מ נפטר או חדל להיות רה"מ עקב הרשעה בעבירה שיש עימה קלון. במקרים אלו, רשאית הממשלה להצביע על איזה מחבריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר) ובלבד שיהיה חבר כנסת וחבר סיעתו של רה"מ (רק מחוק יסוד 2001 נדרש מרה"מ בפועל להיות גם חבר סיעתו של רה"מ). סמכויותיו של ראש הממשלה בפועל, (או של ממלא מקום ראש הממשלה בתקופה שראש הממשלה אינו יכול למלא את תפקידו) זהות לאלו של ראש הממשלה, פרט לכך שאינו יכול לפזר את הכנסת.

מאז קום המדינה היו שלושה מקרים בהם נדרש למנות ראש ממשלה בפועל:

  1. יגאל אלון כיהן כראש ממשלה בפועל לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול, עד להקמתה של ממשלה בראשות גולדה מאיר.
  2. שמעון פרס היה ראש הממשלה בפועל לאחר רצח רבין, עד להקמת הממשלה בראשותו.
  3. לאחר השבץ המוחי שבו לקה אריאל שרון עברו סמכויות ראש הממשלה לממלא מקומו אהוד אולמרט, ואחר חלוף מאה ימים, בהתאם לחוק, מינתה אותו הממשלה לראש ממשלה בפועל (אף שנערכו כבר הבחירות לכנסת השבע עשרה ועמדה לקום ממשלה חדשה).

ממלא מקום ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממלא מקום ראש הממשלה

על פי חוק יסוד: הממשלה (1968, 1992, ו-2001‏‏[2]), אפשר שאחד מחברי הממשלה שהוא גם חבר הכנסת, יכהן כממלא מקום ראש הממשלה. רק במקרה שנבצר זמנית מראש הממשלה למלא את תפקידו, ממלא מקום ראש הממשלה מחליף אותו לתקופה מוגבלת ועד "100 ימים רצופים". לאחר תקופה זו, רואים את רה"מ כ"נבצר קבע" מלמלא את תפקידו, ואת הממשלה כאילו התפטרה וכממשלת מעבר, דבר המחייב במקרה זה, (או במקרה של פטירתו או הרשעתו בדין של רה"מ), הצבעת ממשלה על אחד משריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר, ובלבד שיהיה גם ח"כ וגם חבר סיעתו של רה"מ) לכהן כראש הממשלה בפועל.

אם לא מכהן ממלא מקום קבוע, רשאית הממשלה למנות את אחד מחבריה שחבר בכנסת למלא את מקומו של ראש הממשלה במקרים אלו לתקופה מוגבלת כאמור. ממלא מקום ראש הממשלה גם מנהל את ישיבות הממשלה כאשר זה נעדר מגבולות המדינה.

ב-4 בינואר 2006 הועברו סמכויות רה"מ אריאל שרון לממלא מקומו, אהוד אולמרט, באופן אוטומטי מכוח החוק, לאחר ששרון הוכרז כ"נבצר זמנית" (הכרזה על "נבצרות קבע" מטעם היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הייתה גוררת הצבעת ממשלה על מינוי איזה מן השרים כאמור, לראש ממשלה בפועל). ב-14 באפריל 2006, היום ה-101 לאשפוזו של אריאל שרון, הממשלה הצביעה על מינויו של אהוד אולמרט כראש ממשלה בפועל, עד להקמת הממשלה החדשה.‏[3]

ראשי ממשלות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וכינון מועצת המדינה הזמנית כיהנו בישראל 12 ראשי ממשלה. ברשימה צבועים ראשי הממשלה ממפלגת העבודה הישראלית בגלגוליה השונים (מפא"י, המערך הראשון והשני, ישראל אחת) באדום בהיר, ראשי הממשלה ממפלגת הליכוד בתכלת וראשי הממשלה ממפלגת קדימה בסגול.

מספר ראש הממשלה דיוקן תחילת כהונה מפלגה סיבת סיום כהונה אירועים עיקריים שנות חיים
1 דוד בן-גוריון Ben Gurion 1959.jpg 14 במאי 1948 מפא"י התפטר 1948 הכרזה על הקמת מדינת ישראל
1949 הסכמי רודוס מסיימים רשמית את מלחמת העצמאות
16 באוקטובר 1886 - 1 בדצמבר 1973
2 משה שרת Sharet22.jpg 26 בינואר 1954 מפא"י התפטר 1954 פיגוע ירי קשה במעלה עקרבים שבנגב מזעזע את המדינה
1954 "העסק הביש" - פעולת חבלה כושלת של ישראל במצרים
15 באוקטובר 1894 - 7 ביולי 1965
(1) דוד בן-גוריון
Ben Gurion 1959.jpg 3 בנובמבר 1955 מפא"י התפטר 1956 ישראל יוצאת למבצע קדש בשת"פ עם בריטניה וצרפת
1961 אייכמן נתפס על ידי המוסד ונשפט בישראל
16 באוקטובר 1886 - 1 בדצמבר 1973
3 לוי אשכול Levi Eshkol.jpg 26 ביוני 1963 מפא"י, מפא"י (המערך הראשון), העבודה (המערך) נפטר 1964 נחנך המוביל הארצי
1967 מלחמת ששת הימים
25 באוקטובר 1895 - 26 בפברואר 1969
רה"מ בפועל יגאל אלון ‏‏
Yigal Allon.jpg
26 בפברואר 1969 העבודה (המערך) 10 באוקטובר 1918 - 29 בפברואר 1980
4 גולדה מאיר Golda Meir 03265u.jpg 17 במרץ 1969 העבודה (המערך) התפטרה 1969 מלחמת ההתשה
1972 מחאת הפנתרים השחורים
1973 מלחמת יום הכיפורים
1974 אסון מעלות
3 במאי 1898 - 8 בדצמבר 1978
5 יצחק רבין Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg 3 ביוני 1974 העבודה (המערך) הבחירות לכנסת התשיעית (הוקדמו) 1976 מבצע אנטבה 1 במרץ 1922 - 4 בנובמבר 1995
6 מנחם בגין Menachem Begin 2.jpg 20 ביוני 1977 תנועת החרות (הליכוד) התפטר בנייה מסיבית של התנחלויות
1979 נחתם הסכם השלום עם מצרים
1981 הפצצת הכור העיראקי
1981 חוק רמת הגולן
1982 מלחמת לבנון
16 באוגוסט 1913 - 9 במרץ 1992
7 יצחק שמיר Yitzhak Shamir 1988.jpg 10 באוקטובר 1983 תנועת החרות (הליכוד) הבחירות לכנסת האחת עשרה (הוקדמו) 15 באוקטובר 1915 - 30 ביוני 2012
8 שמעון פרס Shimon peres wjc 90126.jpg 13 בספטמבר 1984 העבודה (המערך) הסכם הרוטציה בינו לבין יצחק שמיר 1985 מונהגת תוכנית הייצוב הכלכלית לבלימת האינפלציה 2 באוגוסט 1923 -
(7) יצחק שמיר
Yitzhak Shamir 1988.jpg 20 באוקטובר 1986 תנועת החרות (הליכוד), הליכוד הבחירות לכנסת השלוש עשרה (הוקדמו) 1987 פורצת האינתיפדה הראשונה
1991 ועידת מדריד
1991 מלחמת המפרץ, שבה נורו טילים מעיראק לישראל
15 באוקטובר 1915 - 30 ביוני 2012
(5) יצחק רבין
Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg 13 ביולי 1992 העבודה נרצח 1993 הסכמי אוסלו
1994 הסכם השלום עם ירדן
1 במרץ 1922 - 4 בנובמבר 1995
רה"מ בפועל שמעון פרס
Shimon peres wjc 90126.jpg 5 בנובמבר 1995 העבודה 2 באוגוסט 1923 -
(8) שמעון פרס
Shimon peres wjc 90126.jpg 22 בנובמבר 1995 העבודה הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה (הוקדמו) 1996 מבצע ענבי זעם כנגד חזבאללה
1996 חיסול יחיא עייש מצית גל טרור במרכזי הערים בישראל
2 באוגוסט 1923 -
9 בנימין נתניהו Benjamin Netanyahu portrait.jpg 18 ביוני 1996 הליכוד (הליכוד-גשר-צומת) הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה (הוקדמו) 1996 מהומות מנהרת הכותל
1997 הסכם חברון
1997 אסון המסוקים
1998 הסכם וואי
21 באוקטובר 1949 -
10 אהוד ברק Ehud Barak Face.jpg 6 ביולי 1999 העבודה (ישראל אחת) התפטר (הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה - 2001) 2000 צה"ל נסוג מדרום לבנון
2000 ועידת קמפ דייוויד
2000 פורצת האינתיפאדה השנייה
12 בפברואר 1942 -
11 אריאל שרון Ariel Sharon 2001.jpg 7 במרץ 2001 הליכוד, קדימה לקה באירוע מוחי משמעותי; סמכויות ראשות הממשלה הועברו לממלא מקומו אהוד אולמרט ב-4 בינואר 2006 2002 מבצע חומת מגן
2002 התחלת בנייתה של גדר ההפרדה
2005 תוכנית ההתנתקות
26 בפברואר 1928 - 11 בינואר 2014
רה"מ בפועל אהוד אולמרט Ehud Olmert 2007Feb19.jpg (4 בינואר 2006) 14 באפריל 2006 קדימה 2006 פינוי מאחז עמונה 30 בספטמבר 1945 -
12 אהוד אולמרט Ehud Olmert 2007Feb19.jpg 4 במאי 2006 קדימה התפטר 2006 מלחמת לבנון השנייה
2007 ועידת אנאפוליס
2009-2008 מבצע עופרת יצוקה
30 בספטמבר 1945 -
(9) בנימין נתניהו
Benjamin Netanyahu portrait.jpg 31 במרץ 2009 הליכוד (הליכוד-אח"י), הליכוד ישראל ביתנו 2010 ההשתלטות על ספינות המשט לעזה
2010 האסון בכרמל
2011 מחאת האוהלים
2011 עסקת שליט
2012 מבצע עמוד ענן
2012 השלמת גדר הגבול ישראל-מצרים
2014 רצח שלושת הנערים בגוש עציון
2014 מבצע צוק איתן
21 באוקטובר 1949 -

זמני כהונה בשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוג ראש הממשלה תקופה כראש ממשלה כהונות הערות
1 דוד בן-גוריון 13 שנים ו-127 ימים כהונה ראשונה: 5 שנים ו-256 ימים

כהונה שנייה: 7 שנים ו-235 ימים

2 בנימין נתניהו 8 שנים ו-226 ימים כהונה ראשונה: 3 שנים ו-17 ימים

כהונה שנייה: 5 שנים ו-209 ימים

מכהן כעת, החישוב עד לתאריך של היום
רענון
3 יצחק שמיר 6 שנים ו-241 ימים כהונה ראשונה: 339 ימים

כהונה שנייה: 5 שנים ו-267 ימים

4 יצחק רבין 6 שנים ו-130 ימים כהונה ראשונה: 3 שנים ו-17 ימים

כהונה שנייה: 3 שנים ו-113 ימים

5 מנחם בגין 6 שנים ו-112 ימים כהונה אחת: 6 שנים ו-112 ימים
6 לוי אשכול 5 שנים ו-245 ימים כהונה אחת: 5 שנים ו-245 ימים
7 גולדה מאיר 5 שנים ו-78 ימים כהונה אחת: 5 שנים ו-78 ימים
8 אריאל שרון 5 שנים ו-38 ימים כהונה אחת: 5 שנים ו-38 ימים כולל תקופה של 100 ימים שבה נבצר ממנו למלא את תפקידו, וסמכויותיו הועברו לממלא מקומו
9 אהוד אולמרט 2 שנים ו-351 ימים כהונה אחת: 2 שנים ו-351 ימים בנוסף, כיהן גם 100 ימים כממלא מקום ראש הממשלה המחזיק בפועל בסמכויות ראש הממשלה
10 שמעון פרס 2 שנים ו-262 ימים כהונה ראשונה: 2 שנים ו-36 ימים

כהונה שנייה: 226 ימים

11 משה שרת 1 שנה ו-281 ימים כהונה אחת: 1 שנה ו-281 ימים
12 אהוד ברק 1 שנה ו-244 ימים כהונה אחת: 1 שנה ו-244 ימים

בנוסף כיהן יגאל אלון כראש הממשלה בפועל במשך 19 ימים.

סיום תפקידם של ראשי הממשלה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף אחד מראשי הממשלות שכיהנו בישראל לא סיים את תפקידו במועד שנקבע מראש לפי החוק.
דוד בן-גוריון (פעמיים), משה שרת, גולדה מאיר, מנחם בגין, אהוד ברק ואהוד אולמרט התפטרו, לוי אשכול נפטר טרם סיום כהונתו, אריאל שרון חלה במהלך כהונתו, תקופת הכהונה של ממשלת יצחק שמיר קוצרה בשנת 1992 משום שהכנסת החליטה על הקדמת הבחירות, שמעון פרס כיהן בממשלת הרוטציה והעביר את התפקיד ליצחק שמיר בקדנציה הראשונה, והקדים את הבחירות בקדנציה השנייה, בנימין נתניהו סיים תפקידו מוקדם מהמתוכנן לאחר החלטת הכנסת על הקדמת הבחירות ויצחק רבין הקדים את הבחירות בקדנציה הראשונה ונרצח כשנה לפני סיום תקופת כהונתו השנייה.

היחידה שכיהנה קדנציה מלאה של הכנסת כראש ממשלה, הייתה גולדה מאיר, שכיהנה כראש הממשלה כל ימי הכנסת השביעית (אמנם מאיר לא כיהנה כראש ממשלה אלא רק כ-5 שנים: בשלהי הכנסת השישית, כל ימי הכנסת השביעית ובראשית הכנסת השמינית, אולם היא היחידה שצלחה קדנציה שלמה כראש ממשלה - קדנציה שאף הוארכה בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים). מאיר סיימה את תפקידה כראש ממשלה רק לאחר שהתפטרה בקדנציה לאחר מכן.

דוד בן-גוריון כיהן כראש ממשלה במשך כל כהונות הכנסת הראשונה, השלישית והרביעית, אך כנסות אלה לא השלימו את תקופת כהונתן והבחירות לכנסת הבאה הוקדמו. כך גם כיהן מנחם בגין במשך כל כהונת הכנסת התשיעית, יצחק שמיר בכנסת השתים עשרה, בנימין נתניהו בכנסת הארבע עשרה ובכנסת השמונה עשרה, ואהוד אולמרט בכנסת השבע עשרה, שכולן סיימו את כהונתן לפני המועד הקבוע בחוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילן בן עמי, האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל, תל אביב: הוצאת מטר, 2010.‏[4]
  • אהוד פוקס, נפילים או נפלים: מבחנים בקבלת החלטות לראשי ממשלות ישראל מ-1948 ועד 2008, תל אביב: הוצאת סער, 2008.
  • תומר לוטן ושי בירן, מקורות הכוח והסמכות של ראשי ממשלה בישראל, ‫עבודת גמר בתוכנית המנהלים למדיניות ציבורית, אוניברסיטת תל אביב‬, 2009‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראש ממשלת ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי ממשלות ישראל
דוד בן-גוריוןמשה שרתדוד בן-גוריוןלוי אשכוליגאל אלון (בפועל) • גולדה מאיריצחק רביןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסיצחק שמיריצחק רביןשמעון פרסבנימין נתניהואהוד ברקאריאל שרוןאהוד אולמרטבנימין נתניהו ישראל