בנימין נתניהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין נתניהו
Benjamin Netanyahu portrait.jpg
נתניהו, ספטמבר 2010
תאריך לידה 21 באוקטובר 1949 (בן 65)
כ"ח בתשרי ה'תש"י
ממשלות 27, 29, 30, 32, 33
כנסות 1219
סיעה הליכוד
הליכוד-צומת
הליכוד-גשר-צומת
הליכוד ביתנו
תפקידים בולטים

בנימין (ביבי) נתניהו (; נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש ממשלת ישראל הנוכחי. הוא כיהן כראש ממשלה בשתי קדנציות נוספות, הראשונה בשנים 1999-1996 והשנייה החל משנת 2009. כיהן גם כחבר בממשלות ישראל השונות כשר האוצר וכשר החוץ. בכנסת שימש ראש האופוזיציה ובתפקידים נוספים. משמש כיושב ראש מפלגת הליכוד.

תפקידו הדיפלומטי הבכיר הראשון בשירות המדינה היה שגריר ישראל באו"ם (בשנים 1988-1984).

ביוגרפיה

נעוריו

בנימין נתניהו נולד בתל אביב, וגדל בירושלים ובפילדלפיה. הוא הבן השני מתוך שלושה בנים של צילה לבית סגל ופרופ' בנציון נתניהו. בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-20, חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. בין היתר, שהתה המשפחה בארצות הברית בשנים 19631969, בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט.

שירותו הצבאי

עם סיום לימודיו בתיכון, באוקטובר 1967 שב נתניהו לישראל כדי להתגייס לצה"ל. את שירותו הצבאי עשה כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל. ביחידה עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין[1] והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בהן, בין היתר, פעולות במבצע תשורה, במבצע תופת וב"מבצע בולמוס 4"‏[2], במהלכו כמעט ונהרג, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח היחידה והקומנדו הימי, בעת שצלח את תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית שבשליטת המצרים[3]. בהמשך סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות‏[4] ומונה למפקד צוות ביחידה‏[5]. כמפקד צוות השתתף נתניהו בין היתר במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה" (ב-8 במאי 1972), שעליו פיקד אהוד ברק, אז מפקד הסיירת. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בעת ביצוע פעולה עלומה בסוריה, הצוות שעליו פיקד נתקע בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלוגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם‏[6]. בתחילת שנת 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן.

תחילת דרכו הציבורית

לאחר שחרורו מהצבא, חזר לארצות הברית ולמד לתואר ראשון באדריכלות ולתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. בנוסף, למד לימודי מדע המדינה באוניברסיטת הרווארד. במקביל ללימודיו עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי בוסטון קונסלטינג גרופ (BCG). באותה תקופה, כינה את עצמו "בנג'מין ניתאי", או "בן ניתאי" (ניתאי היה הכינוי שבו נהג לעתים אביו לחתום על מאמריו). לאחר שנים, בראיון לתקשורת, הבהיר כי עשה זאת כדי שהסביבה שאינה דוברת עברית תוכל להגות את שמו ביתר קלות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה ולחם בחזית הדרום, כקצין מילואים ביחידה‏[7] ואף פיקד על מבצע מיוחד בחזית הצפון[8]. עם סיום המלחמה חזר ללימודיו בארצות הברית. בשנת 1976 שכל את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה כשהיה מפקד סיירת מטכ"ל. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1977 שב לישראל ועבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים". במקביל, בשנים 19781980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור שערך מספר כנסים בינלאומיים בנושא הטרור. במסגרת זו, הכיר מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שקירבוֹ, הכניסוֹ לפוליטיקה, והמליץ עליו לכהן כציר ישראל בוושינגטון, תפקיד שמילא בשנים 19821984.

בשנים 19841988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם, והתבלט בהופעותיו המלוטשות בתקשורת העולמית. בתקופה זו נחשף עברו של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, כקצין בצבא גרמניה הנאצית על ידי הקונגרס היהודי העולמי[9]. לאחר החשיפה הראשונה תבע נתניהו מהאו"ם, בהצלחה, לפתוח את הארכיון ולחשוף מסמכים הקשורים לעברם של ולדהיים ופושעי מלחמה נאצים אחרים‏[10][11].

קריירה פוליטית (1988–1996)

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". בבחירות המקדימות במרכז הליכוד זכה במקום החמישי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ה-12 והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס ולאחר מכן דוד לוי. גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. בין לוי לנתניהו לא התקיים שיתוף פעולה, ונוצרו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. בוועידת השלום במדריד בשנת 1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. בעקבות המתח בינו ובין לוי עבר נתניהו לאחר הוועידה מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

אחרי מפלת הליכוד בבחירות 1992 בראשות יצחק שמיר, התמודד נתניהו ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, במקום שמיר שפרש. נתניהו זכה בהן ברוב קולות מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב. במהלך מסע הבחירות הפנימיות התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת "מבט לחדשות" טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו שזכתה בתקשורת לכינוי "הקלטת הלוהטת", ובה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא נמצאה, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי.

כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו (1993) והזהיר שההסכם יביא גל טרור על אזרחי מדינת ישראל. נתניהו ביקר באתרים של פיגועי טרור (כגחון באתר הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994) והשתתף בהפגנות, קטנות וגדולות, של הימין נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב' באוקטובר 1995. לפרסום רב זכתה השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה, שבה נישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", והוצג בה חבל תלייה[12]. נתניהו אמר שלא ראה אותו. בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, מתנקש שהתנגד לדרכו הפוליטית. רבים בשמאל האשימו את נתניהו בהסתה נגד רבין ואלמנתו לאה רבין סירבה ללחוץ את ידו של נתניהו בטקס ההלוויה.

ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על שמעון פרס, שהחליף את רבין לאחר הירצחו, ברוב של 50.5%. התוצאה הייתה מפתיעה, לאחר שרוב הסקרים ניבאו ניצחון לשמעון פרס, חלקם בהפרש של יותר מחמישה אחוזים.

פרשנים מציינים כמה גורמים שתרמו לניצחון נתניהו:

  • סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי תנועת חמאס בחודשים פברואר ומרץ, והוצגו על ידה כתגובה לחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם ועל הקשר בינם ובין המצב החדש שנוצר ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות הסכמי אוסלו.
  • ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע "ענבי זעם": פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כ-100 אזרחים בכפר הלבנוני קאנא מהפגזה ישראלית הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו.
  • מועד הבחירות המוקדמות שנקבע במשא ומתן בין סיעות הכנסת פעל לרעת פרס. אילו היו הבחירות נערכות מוקדם יותר, לא היה למפלגות היריבות זמן מספיק להתארגנות, וגם ההשפעה הרגשית של רצח רבין הייתה חזקה יותר.
  • הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר" בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת" בראשות רפאל איתן; אם כי איחוד זה לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת.
  • הניכור שחשו קבוצות מסוימות בחברה הישראלית כלפי השמאל. תחושת ניכור זו הלכה והתעצמה בחודשים שלאחר רצח רבין, בעקבות התחושה כי כל קול אשר אינו תואם את זה המשודר מן הממסד, מושתק. לניצחונו של נתניהו חברו קבוצות שונות שנמצאו מחוץ לזרם המרכזי והשליט בישראל – חרדים, עולים חדשים ומזרחים. המפסיד מול נתניהו, שמעון פרס, השיב לשאלה עיתונאית לאחר הבחירות: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו.
  • העימות הטלוויזיוני, שאליו הופיע פרס אחרי לילה נטול-שינה, נרגז ומוכן ברישול, ונתפש, לפי סקרי דעת קהל שנערכו מיד אחר כך, כמי שהפסיד בעימות לנתניהו.
  • השימוש בשירותיו של יועץ הבחירות האמריקאי ארתור פינקלשטיין, שטבע סיסמאות כמו "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס", ועמד מאחורי תשדירי הבחירות של נתניהו שהיו קצרים, קליטים וחוזרים על עצמם.
  • הבטחותיו של נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שעליהם חתמה הממשלה, למרות התנגדותו העקרונית להם.
  • הקמפיין שיזמו גורמים בארגון צעירי חב"ד, במימונו של המיליארדר היהודי-אוסטרלי חסיד חב"ד יוסף גוטניק, ימים ספורים לפני הבחירות בסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", כחלק מסחף של קבוצות מיעוט ישראליות לכיוונו של נתניהו.
  • הוראתו של הרב שך יומיים לפני הבחירות, לציבור החרדי ולמצביעי יהדות התורה בפרט, להצביע לנתניהו.

קדנציה ראשונה כראש ממשלה (1996–1999)

נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ-18 ביוני 1996 עד ל-6 ביולי 1999.

התחום המדיני

4 בספטמבר 1996, בנימין נתניהו נפגש עם יאסר ערפאת במחסום ארז
נתניהו, מזכירת המדינה מדליין אולברייט ויאסר ערפאת בשיחות לקראת החתימה על הסכם ואי (אוקטובר 1998)

הנושא המרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. כפי שהתחייב נתניהו מראש, הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת, הוא טען שיש לדאוג להדדיות ולקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום הרשות הפלסטינית את התחייבויותיה. בהתאם לכך, המשיך את ההתמהמהות של פרס ממסירת חברון, העיר היחידה שלא נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב', לשליטה פלסטינית. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות.

ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים; בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה, ובמהלכן נהרגו 16 חיילים ישראלים וכ-60 שוטרים ואזרחים פלסטינים. לטענת הפלסטינים, המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, בתואנה שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון, ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים.

בעקבות מהומות מנהרת הכותל מיהר נשיא ארצות הברית קלינטון לקרוא לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה עוד באותו חודש.

בקיץ 1997 התרחשו בירושלים שני פיגועי התאבדות, ובעקבותיהם הורה נתניהו על הריגתו, באמצעות רעל, של ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן, חאלד משעל (ראו ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל). הפעולה לא עלתה יפה, וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל, ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס שנתפס בארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים.

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שתכלול 13% משטחי הגדה, ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה, כאשר נתניהו מציג את מדיניותו על ידי הנוסחה: "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו".

תקופתו של נתניהו התאפיינה בקיפאון ביחסים בין ישראל לבין הפלסטינים, ובהתמקחויות ארוכות על נסיגות ו"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח. בימיו לא חלה פריצת דרך משמעותית בתהליך כמו בימי רבין, אך גם לא החמרה ביחסים כמו בימי ברק. בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה היה מספר הפיגועים נמוך משמעותית בהשוואה לתקופותיהם של שני קודמיו בתפקיד, יצחק רבין ושמעון פרס, ולשני ראשי הממשלות שלאחריו. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008.

גם במגעים עם סוריה חל קיפאון בתקופת נתניהו, אף על פי שידידו האישי, המיליונר האמריקאי רון לאודר, נשלח לסוריה מטעמו. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967 (והקו המדויק יקבע בהסכמה בין הצדדים)‏[13].

שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים. אירועים בולטים:

ב-13 במרץ 1997 התרחש הטבח בנהריים, שבו רצח חייל ירדני שבע ילדות ישראליות ופצע שש אחרות. בעקבות זאת הגיע חוסיין, מלך ירדן לביקור תנחומים והתנצלות בישראל.

התחום הכלכלי

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה. לראייתו של נתניהו, לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:

  1. הורדת האינפלציה מתחום 15-17 אחוזים לתחום 3-4 אחוזים.
  2. הפחתת הגרעון התקציבי.
  3. ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר).
  4. ביצוע הפרטה של גופים ממשלתיים שונים.
  5. פתיחת שוק התקשורת לתחרות - הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותיה של "חברת הטלוויזיה בלוויין "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.

בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר; כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.

עימותים והקדמת הבחירות

תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח רבין, והתנגדותם לו גברה בעקבות דבריו בתקופת כהונתו, כגון התבטאותו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי; הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו", שאותה לחש לרב כדורי, או הביטוי "הם מפחדים", שעליו חזר מספר פעמים בהופעתו לפני תומכיו (המשפט התייחס למבקריו ולאנשי התקשורת שמפחדים שינצח בבחירות). הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך גם ליחסים עכורים עם העיתונות, שאותה האשים בהתנכלות לו. למרות, ואולי דווקא בגלל יחסיו הקשים עם השמאל, זכה נתניהו לאהדה רבה בחוגי החרדים והימין המסורתי.

במהלך שנותיו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי הרדיקלי האמריקני‏[14][15][16]. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית[17].

בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו, ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין, אף כי מתח עליו ביקורת חריפה.

יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ בחריקות וצרימות. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר דן מרידור הוביל להתפטרות האחרון, כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדיו הכלכליים בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים.

אחרי חתימת הסכם ואי ביצעה ממשלתו חלק קטן מהנסיגה שהתחייב לה. ההסכם גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, ואילו התמהמהותו של נתניהו ביישומו והמתקפה החריפה שלו על מפלגות השמאל עם שובו מהוועידה מנעו ממפלגות השמאל לספק לו רשת ביטחון. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הוביל לאבדן תמיכת גורמי מרכז בו. שיתוף הפעולה בין כל אלה הוביל להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה. ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת על פיזורה בקריאה שלישית, כהבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו של נתניהו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה, ונקבע מועד להקדמת הבחירות.

בבחירות לראשות הממשלה התייצבו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה, יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו, בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. אולם בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו, ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, אשר בסופו של דבר ניצח במאי 1999 עם רוב של 56%. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות, והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצדו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה, בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו, ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.

הפרישה מהפוליטיקה והחזרה (1999–2005)

נתניהו וולדימיר פוטין במוסקבה, דצמבר 2000

לאחר שהפסיד בבחירות 1999 פרש מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. אחר פרישתו נחשדו נתניהו ואשתו בשתי פרשיות:

  • חשד שהעבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה, ולכן הן רכוש מדינת ישראל. התיק נסגר מחוסר אשמה, לאחר שהתברר שנתניהו הקפיד לערוך רישום מדויק של כל המתנות שקיבל ממנהיגים בעולם.
  • ניצול מעמדו של נתניהו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי. בפרשה זו המליצה המשטרה להעמידו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה, אולם הפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום.

עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק הייתה אמורה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, משום שטען שאם הרכבה לא ישתנה, לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאיפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שכנראה הייתה משגה פוליטי והובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו.

בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו תבוצע הפרדה זאת. רק מאוחר יותר היה מתומכיה של גדר ההפרדה. עם פירוק ממשלת האחדות בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא ניסה להתמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות.

שר האוצר

עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003 הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית מצד ראש הממשלה. אכן, בתקופת כהונתו כשר אוצר נהנה נתניהו מגיבויו של שרון. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי במשק. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות.

צעדים בולטים של נתניהו כשר האוצר:

  • בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, שבאה להקטין את שיעורי מס ההכנסה, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים שביטל בולט ביטול הקלות המס לתושבי ההתנחלויות, צעד שבו העדיף לדבריו את גישתו הכלכלית על-פני זיקתו להתנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף, שבו המשיכו גם שרי האוצר שבאו אחריו, להורדת נטל מס ההכנסה ומס החברות בהדרגה עד שנת 2010, להבאת המס השולי המרבי על יחידים לעמוד על 44% (לעומת 50% בשנת 2002), והמס על חברות – 25% (לעומת 36% ב-2002). מגמה זו נפסקה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה, כאשר בשנת 2012 הועלה שיעור המס השולי המרבי ל-48% (ויעלה ל-50% למעשה בשנת 2013), אולם שיעורי המס במדרגות הנמוכות יותר (עד הכנסה של כ-40,000 ש"ח לחודש) ירדו במידה ניכרת (הצעד הראשון ברפורמה זו העניק הקלות מס לכל העובדים, בלי יוצא מהכלל, משום שנכללה בו הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה). במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה הועלה מ-15% ל-20% המס על רווחים ריאליים בשוק ההון (לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות) והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין.
  • יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל העברתן של קרנות הפנסיה הגרעוניות לניהול מיוחד (הלאמה), ומכירת הקרנות המאוזנות שבבעלותן (בעיקר לחברות הביטוח). לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, אפשרה תוכנית הסיוע את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם, וצמצום בזכויות העמיתים.
  • הביא להקפאת ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה למשך שנים אחדות‏[18].
  • שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה"), והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו הייתה לדבריו לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה[19]. הקיצוץ בקצבת ילדים היה חריף במיוחד, והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות חד-הוריות, במובטלים, בקשישים (שחלק מהם סבל גם מקיצוץ של 2% בפנסיה עקב הלאמת קרנות הפנסיה), ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות כזו של ויקי קנפו.
  • בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%.
  • קידם רפורמה בשוק ההון, באמצעות "ועדת בכר", שבהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם.
  • הפרטות: במהלך כהונתו, הועברו מספר חברות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", מה שאיפשר לקבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ להשתלט על החברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר בכחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה‏[20][21][22], ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה[23]. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד שקל, כ-80% משווי השוק על פי מחיר המניות שנסחרו באותה עת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 הבנק לא היה בידיים פרטיות.
  • הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות בין הנמלים ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים בו תוגמלו בסכומים גבוהים‏[24], ונוסדו חברות ממשלתיות עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה‏[25].
  • נתניהו דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי, והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)".

לאחר כשנתיים וחצי בתפקיד שר האוצר, באוגוסט 2005, התפטר נתניהו מהממשלה ונימק זאת בהתנגדותו לביצוע תוכנית ההתנתקות[26]. בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי המדדים הכלכליים של המשק בישראל:

  • התוצר המקומי לנפש (לפי שווי כוח הקנייה) עלה ב-16% משנת 2002, השנה שקדמה לזו שבראשיתה החל נתניהו את כהונתו כשר האוצר, לשנת 2005, שנת פרישתו מהמשרד‏[27].
  • המדדים העיקריים בבורסה עלו ב-140%‏[28].
  • מספר המועסקים עלה מ-2.3 מיליון ל-2.5 מיליון ושיעור האבטלה ירד מ-10.5% ל-8.9%‏[29].
  • בסוף כהונתו הייתה הצמיחה בישראל 4.1%, הגבוהה מבין המדינות המפותחות. נוסף, גם האינפלציה בישראל (0.3%) הייתה נמוכה יותר מזו של המדינות המפותחות פרט ליפן ולסינגפור[30].
  • בעוד שאת 2002 סיימה הממשלה עם גירעון (אמתי) של 4.5% מהתוצר, את 2005 היא סיימה עם גרעון אמתי של אפס‏[29].

בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף בחו"ל, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע בין השאר מהקמת ממשלה חדשה יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני‏[31]. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נטען כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפוהו גרמה לשליש מהצמיחה במשק, ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה‏[32].

נתניהו ספג ביקורת מהארגונים החברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ב-12% מספר הילדים החיים במשפחות עניות. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים[33] וגם בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות.

במשך תקופה ארוכה, מיעט נתניהו מאוד להתבטא בנושאים מדיניים. לגבי תוכנית ההתנתקות, הודיע שהוא תומך בתוכנית, אך לא בדרך שבה תוכננה להתבצע (למשל הוא התנגד לנסיגה מציר פילדלפי, בטענה שנסיגה משם תביא להברחת אלפי כלי נשק לרצועה), וכן צידד בכך שהתוכנית תוצג לכנסת רק לאחר שייערך משאל עם בנושא. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה במסגרת המשמעת הקואליציונית, והציב אולטימטום לראש הממשלה לפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהתפטרותו, באומרו שמותו של יאסר ערפאת, שאירע בינתיים, דורש בדיקה מחדש של המצב. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם. ב-7 באוגוסט 2005, כשבוע לפני יישומה של התוכנית, הגיש במהלך ישיבת ממשלה, שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, מכתב התפטרות מן הממשלה. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. תומכי אריאל שרון טענו שעיתוי ההתפטרות והקישור שלה להתנתקות פוליטיים ואינם ענייניים‏[26].

מנהיג האופוזיציה בליכוד

ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על התמודדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה מול אריאל שרון. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד.

נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, פעל נתניהו להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יו"ר הליכוד, במטרה להדיח את שרון מתפקיד יושב ראש המפלגה, אך ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד (ספטמבר 2005) בהפרש קולות קטן. למרות הפסדו, הצהיר נתניהו כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה.

בראשות הליכוד

בנימין ושרה נתניהו מצביעים בקלפי בבחירות לכנסת ה-18

בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות 2006. מולו התמודדו בפריימריס סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות הליכוד בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ).

ב-2 במרץ 2006 הצליח לאשר במרכז הליכוד החלטה המעבירה את בחירות הרשימה לכנסת לפריימריס פתוחים בין כל חברי התנועה‏[34], ובכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב (לפי סקרים שונים) כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה ועל שהצליח לגרום למרכז לוותר מרצון על עוצמתו, משימה שנראתה עד אז כבלתי אפשרית; מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות.

הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון, ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן.

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריס, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8%‏[35], וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20.

בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים, והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, אשר המליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת ממפלגתו, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

קדנציה שנייה כראש ממשלה (2009–2013)

נתניהו בפגישה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009
נתניהו בפגישה עם מזכירת המדינה הילרי קלינטון בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009
נתניהו מדליק נרות חנוכה בחידון התנ"ך הישראלי למבוגרים תשע"א

ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל השלושים ושתיים וכשר לאסטרטגיה כלכלית. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים, ובמספר שריה היא הגדולה בממשלות ישראל.

יחסי חוץ וביטחון

מתחילת הקדנציה השנייה של נתניהו ועד היום הופעל לחץ רב מצד ממשל הנשיא האמריקאי, ברק אובמה, כלפי ממשלת ישראל להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות של הגדה המערבית ולפעול להקמת מדינה פלסטינית. במהלך הנאום של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 ביוני 2009, פנה אובמה לעולם הערבי והצהיר בין היתר כי "ארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הנמשכות. הבנייה הזו מפירה הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה."

בעקבות נאומו של אובמה בקהיר כינס נתניהו באופן מיידי פגישה מיוחדת של הממשלה. ב-14 ביוני, עשרה ימים בלבד לאחר הנאום של אובמה בקהיר, נשא נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה, הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית מפורזת רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן הדגיש נתניהו גם כי לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית והסטטוס הסופי שלהן יקבע רק במהלך משא ומתן. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית לעמדות של נתניהו כלפי תהליך השלום אותם הפגין לפני כן.

בעקבות הלחץ הרב של ממשל אובמה להקפאת הבנייה בהתנחלויות[36], אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הצעתו של נתניהו להקפאת הבנייה ביהודה ושומרון "לתקופה של 10 חודשים". ראשי הרשות הפלסטינית הודיעו בתגובה, שהחלטת הממשלה איננה ממלאת אחרי "מפת הדרכים" של הנשיא בוש, שמועצת הביטחון נסמכה עליה בהחלטותיה. פעולה זו ספגה ביקורת מהימין, בשל ההקפאה, ומהשמאל, על כך שההקפאה אינה מספקת.

בינואר 2010, החליט נתניהו לאמץ את תוכניתו של השר לביטחון פנים למלחמה במסתננים מהגבול הדרומי, ולהקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי שקלים, על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל".

בספטמבר 2010, הסכים נתניהו להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים, בתיווכו של ממשל אובמה. המטרה האולטימטיבית של השיחות הישירות הייתה להגיע להסדר סופי ורשמי לסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי יישום פתרון מסוג שתי מדינות לשני עמים עבור העם היהודי והעם הפלסטיני בשטחי ארץ ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל הצהירה בפומבי כי שלום בר-קיימא לא ייכנס לתוקף באופן מיידי בשל נוכחות ארגון חמאס וארגון חזבאללה, אשר מאיימים על התקדמותו של תהליך השלום. בנוסף, ממשלת ישראל דחתה באופן ברור כל הסכם אפשרי עם הצד הפלסטיני כל עוד הצד הפלסטיני מסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית. עם תום תקופת ההקפאה הראשונה דרשו הפלסטינים תקופת הקפאה נוספת, אך ישראל דחתה דרישה זו, מה שהביא להקפאה עמוקה של המשא ומתן בין הצדדים.

ביחסי החוץ של ישראל בלטו נושאים שונים, ובהם:

  • משבר מתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת כהונתו של נתניהו, בעיקר בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010.
  • היעדר משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית, וכתוצאה מכך ניסיון של הרשות הפלסטינית לפנות בספטמבר 2011 לעצרת האו"ם על מנת לקבל הכרה בה כמדינה בגבולות 1967. בעקבות לחץ דיפלומטי, בעיקר מצד ארצות הברית, לא הגישה הרש"פ בסוף בקשה שכזו.
  • מאידך, בלטה השקעה במדינות רבות בעלות חשיבות פחותה לישראל שהקשרים איתן הוזנחו במשך השנים.

באוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם הסלמה חמורה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר ישובי הדרום.

גלעד שליט מצדיע לנתניהו עם שובו לישראל

ב-23 בספטמבר 2011 נאם נתניהו באו"ם כנגד כוונתו של אבו מאזן לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. בנאום קרא נתניהו לאבו מאזן למשא ומתן מיידי, והדגיש את צרכי הביטחון של ישראל מול איראן, החמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון וירי הרקטות על יישובי ישראל. הוא אף קרא לפלסטינים לשחרר מיד את גלעד שליט. מנגד הוא ביקר את האו"ם על ההטיות האנטי-ישראליות שלו ואת אבו מאזן והפלסטינים על סרבנות השלום שלהם‏[37]. במקביל, פעל נתניהו מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, ונכון ל-24 בספטמבר הבטיח וטו מצד ארצות הברית אחרי נאום של ברק אובמה שהוגדר על ידי גורמים בישראל כ"פרו-ישראלי".

ב-11 באוקטובר 2011 הביא נתניהו לאישור הממשלה את ההסכם בין ישראל לארגון הטרור חמאס, במסגרתו ישוחרר גלעד שליט תמורת שחרור 1,027 אסירים פלסטינים, בהם מאות מחבלים שנידונו למאסרי עולם בגין מעורבותם בתכנון והוצאה לפועל של פיגועי טרור שבהם נרצחו מאות אנשים בישראל. "עסקת שליט" אושרה ברוב גדול, וב-18 באוקטובר שב שליט לישראל. ראש הממשלה נתניהו קיבל את פניו עם ירידתו מהמסוק בבסיס תל נוף.

סוגיה מרכזית שבה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי "איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו"[38]. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ותוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שביחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית.

ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם, ובו הסביר שכשאיראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90%, תהיה זו נקודת האל-חזור, ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו‏[39].

ב-14 בנובמבר 2012 החליט נתניהו, בעקבות ירי בלתי פוסק על הדרום מרצועת עזה, על חיסולו של אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד להחזיר את הביטחון לתושבי הדרום.

חרף התנגדותה של ישראל, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם‏[40].

מצב כלכלי

בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו היה השר לאסטרטגיה כלכלית, והיה מעורב בנושאים כלכליים. כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים. עקב כך, כמו גם עקב התחייבויותיו הרבות לשותפיו בקואליציה, החלה הממשלה את כהונתה בגל של העלאות מסים‏[41], ששיאן העלאת שיעור המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות‏[42]. כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת 2010, צומצמה העלאת המע"מ, והוא נקבע על 16%. ביולי 2010, החל מהלך נוסף של העלאת מסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. שלא כמו בתקופת כהונתו כשר אוצר, נתניהו נמנע מלהתעמת עם ההסתדרות, והגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני בנוגע לעסקת חבילה במשק.

במהלך כהונתו, קידם נתניהו רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה וכדי להגדיל את מספר יחידות הדיור בישראל ולהוריד את מחירי הדיור לצרכן. הרפורמה אושרה בממשלה במרץ 2010 למרות הביקורת הקשה שנמתחה עליה מכיוונים שונים. בעקבות חשיפת "פרשת הולילנד" הועלו חשדות כבדים בנוגע לאופן האישור של תוכניות בנייה שנויות במחלוקת בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. בתגובה לביקורת ולממצאי הביניים של המשטרה בפרשת הולילינד, הודיע נתניהו על הקפאת הרפורמה ועל בחינת שינויים בה‏[43].

במאי 2010, הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי[44].

ביולי-אוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם גל מחאת האוהלים שפקד את הארץ סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. נתניהו הקים צוות מומחים בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג, לגיבוש תוכנית לטיפול בכלל הבעיות שהועלו במחאה זו.

סבב נוסף של העלאת מסים החל ביולי 2012, ובמסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי (החל מינואר 2013)‏[45].

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן‏[46]. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מסים נוספות.

נושאים נוספים

בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה‏[47]. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים‏‏, ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה‏[48]. בסופו דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון‏[49].

במרץ 2010 החליטה ממשלת נתניהו, על פי דרישת המפלגות החרדיות, על שינוי התוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית חריפה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן, על אף שנתניהו הצביע בעדה בתחילה, לאחר שנתניהו חזר בו והחליט, שהאגף החדש ייבנה במקומו המקורי‏[50].

בסוף ינואר 2012 נבחר נתניהו ברוב גדול לעמוד פעם נוספת בראש הליכוד, מולו התמודד רק משה פייגלין.

ב-9 באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013. ב-25 באוקטובר הודיע נתניהו על רשימה משותפת של "הליכוד" ו"ישראל ביתנו", שכונתה "הליכוד ביתנו", לבחירות לכנסת התשע עשרה. כחודש לפני הבחירות התפטר ליברמן מהממשלה ותיק החוץ הועבר לנתניהו.

קדנציה שלישית כראש ממשלה (2013-)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושלוש

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. זו הושבעה ב-18 במרץ 2013 (ח' בניסן ה'תשע"ג). בממשלה זו נתניהו שימש גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013.

ב-22 במרץ 2013, ימים ספורים לאחר הקמת הממשלה, בתיווך של הנשיא אובמה, התנצל נתניהו בפני ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על תוצאות אירועי המשט לעזה ב-2010. השניים סיכמו על השבת היחסים בין המדינות לתקנם והחזרת השגרירויות לפעילות, זאת לאחר שיתוק והחמרת היחסים בין המדינות מאז אירועי המשט‏[51]. בתחילת 2014 הצדדים הגיעו להסכמות לפיוס ובסוף אפריל 2014 ארדואן אף הודיע שהסכם קרוב להיחתם, אך בעת מבצע צוק איתן, היחסים החמירו שוב לאחר שורת התבטאויות קשות במיוחד של ארדואן כנגד ישראל. התבטאויות אלו עודדו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה[52]

על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת, וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014.

המשך מלחמת האזרחים בסוריה חייב דריכות בישראל, ופעמים אחדות נערכו תקיפות של צה"ל בסוריה.

בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, הורה נתניהו לצה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ברחבי יהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות מנהרות תת-קרקעיות שחפרו פלסטינים באזור חברון, ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים‏[53].

ב-8 ביולי 2014 הורה נתניהו על פתיחת מבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. תחילת המבצע הייתה בתקיפות אוויריות מסיביות ברצועת עזה, והמשכו בכניסה קרקעית לרצועה ברוחב כ-3 קילומטרים לתוך רצועת עזה כדי להשמיד את המנהרות ההתקפיות שנחפרו לכיוון שטח ישראל. במהלך המבצע נורו אלפי רקטות מרצועת עזה לישראל, שנזקן לא היה גדול, משום שרוב אלו שהיו עלולות ליפול בשטחים מיושבים יורטו בידי כיפת ברזל. אנשי החמאס ירו גם אלפי פצצות מרגמה. נתניהו הוביל את המבצע במתינות, והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה[54], במיוחד סביב הרצון של הממשל האמריקני לכפות על ישראל הפסקה חד צדדית של המבצע, ואת טורקיה וקטאר כמתווכים בסכסוך במקום מצרים[55]. על פי הסקרים, אחוזי התמיכה בו בציבור הישראלי בתחילת המבצע היו גבוהים, אך פחתו לקראת סוף המבצע, ורוב הציבור לא קיבל את טענת נתניהו שישראל ניצחה במערכה‏[56]. עם זאת הוא המשיך להוביל בסקרים כמועמד המתאים ביותר לראשות הממשלה, בפער גדול על פני מתחריו‏[57]. את ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב.

משפחתו וחייו האישיים

 
 
 
 
 
 
נתן מיליקובסקי
(רב, מחנך ופעיל ציוני)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנציון נתניהו
(פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)
 
אלישע נתניהו
(פרופסור למתמטיקה)
 
שושנה נתניהו (לבית שנברג)
(שופטת בבית המשפט העליון)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יונתן נתניהו
(מפקד סיירת מטכ"ל)
 
 
עִדו נתניהו
(רופא וסופר)
 
נתן נתניהו
(פרופסור למדעי המחשב)
 
סיניה נתניהו
(כלכלנית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיקי הרן
(כימאית)
 
בנימין נתניהו
(ראש ממשלת ישראל)
 
שרה נתניהו (לבית בן ארצי)
(פסיכולוגית חינוכית)
 
 
 
 
 
 
 
 
בנימין נתניהו, אשתו שרה וילדיו יאיר ואבנר מדליקים נרות חנוכה במשרד ראש הממשלה, 1996

נתניהו הוא בנם השני של צילה והפרופסור להיסטוריה בן ציון נתניהו. אחיו הבכור היה יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה, ואחיו הצעיר הוא רופא, ד"ר עדו נתניהו. דודו אלישע נתניהו היה פרופסור למתמטיקה, שהיה נשוי לשופטת בית המשפט העליון בדימוס, שושנה נתניהו.

נישואיו הראשונים של נתניהו היו לד"ר מרים ויצמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972 בבוסטון, שם שהו השניים לצורך לימודיהם. לזוג נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה, הנשואה לאיש עסקים חסיד חב"ד בשם דניאל רוט (באוקטובר 2009 הפך נתניהו לסב לנכדו שמואל. בנובמבר 2011 נולד נכדו השני, דוד). זמן קצר לאחר הולדת הבת (1979) התגרשו השניים. נישואיו השניים (19811984) היו לפלור קייטס, ילידת בריטניה, שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. בשנת 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי[58], פסיכולוגית, ובתו של הסופר שמואל בן ארצי. מנישואיו אלה נולדו לו שני בנים, יאיר‏[59] ואבנר. אבנר הוכתר בתואר "סגן שני לחתן חידון התנ"ך העולמי" ביום העצמאות של שנת 2010.

נתניהו ומשפחתו מתגוררים במעון ראש הממשלה בירושלים. כמו כן בבעלותם וילה בקיסריה שבה הם שוהים בדרך כלל בסופי שבוע.

ספריו

  • מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי (תרגום: ברוך קורות), משכל (הוצאת ידיעות אחרונות), 1996.
  • מקום תחת השמש: מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביטחון ולשלום, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995. מהדורה מעודכנת 2001.

ספרים בעריכתו:

לקריאה נוספת

  • רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, כתר, 1997
  • בן כספית ואילן כפיר, נתניהו – הדרך אל הכוח, אלפא תקשורת, 1997

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ‏רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמודים 100-101‏.
  2. ^ זאב אלמוג, "עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים". משרד הביטחון - ההוצאה לאור ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007, עמוד 27/
  3. ^ אמיר בוחבוט, סיירת מטכ"ל בת 50, באתר nrg‏, 24 במרץ 2007
  4. ^ ‏רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמוד 109.
  5. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 74, "ברק: 'ביבי היה מפקד צוות טוב, ממש טוב'."‏
  6. ^ חן קוטס-בר, ביבי החדש: מועמד דיגיטלי בעידן אנלוגי, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2008
  7. ^ ‏רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמוד 125, בנימין נתניהו: "כשהגעתי ליחידתי נתברר לי שזו פוזרה בין שתי החזיתות. הקמנו איפוא כוח מאולתר של 'חוזרים', הצטיידנו בנגמ"שים ובג'יפים, ויצאנו לחזית הדרום".‏
  8. ^ בנימין נתניהו, מטוס מלא סטודנטים, באתר ynet‏, 2 בספטמבר 2013
  9. ^ Dinah A. Spritzer / JTA, Exposing Waldheim's Nazi past awakened Austrians, ג'רוזלם פוסט, Jun 17, 2007
  10. ^ U.N. to open Waldheim secret file, The Spokesman-Review, April 8, 1986
  11. ^ U.S. U.N. NY Confidential Message: Nazi War Crimes Disclosure Act 2000: UN Archives on War Crimes - April 10 Update on Waldheim and Related Cases, August 30, 2001.
  12. ^ רועי פינקלשטיין, השבוע לפני: אירועים שעשו היסטוריה, באתר נענע 10, 14 ביוני 2009
  13. ^ ‏Dennis Ross, The Missing Peace: The Inside Story of the Fight for Middle East Peace, Farrar, 2004, p. 528. Also: Martin Indyk, Innocent Abroad: An Intimate Account of American Peace Diplomacy in the Middle East. Simon & Schuster, 2009, p. 250.
  14. ^ James D. Besser (Bulletin Correspondent), News Analysis: Netanyahu cozies up to Falwell, Gingrich, j. the Jewish news weekly of Northern California, January 23, 1998.
  15. ^ David Cohen, Liberty U. to Send 3,000 Students on a Study Tour of Israel, The Chronicle of Higher Education, September 25, 1998.
  16. ^ Sam Sloan, Falwell.
  17. ^ Laurie Goodstein, Falwell to Mobilize Support for Israel, New York Times, January 21, 1998.
  18. ^ חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, ס"ח 1920 מיום 18 בינואר 2004, סעיף 68
  19. ^ סבר פלוצקר וגד ליאור, נתניהו: אישה שצועדת 200 ק"מ, יכולה לעבוד באריזה, באתר ynet‏, 18 ביולי 2003
  20. ^ גבי קסלר, המנצחים והמפסידים של השנה [תשס"ד], באתר ynet‏, 15 בספטמבר 2004
  21. ^ גיא רולניקד"ר שקשוקה, באתר הארץ, 16 בינואר 2004
  22. ^ גיא רולניק, שיטת השקשוקה, מודל 2009, TheMarker,‏ 26 בפברואר 2009
  23. ^ "מן הראוי היה שהרשות תמצה את האפשרות לקבל הצעה נוספת לרכישת המניות... מחיר המכירה של מניות אלה נקבע ל-504 מיליון ש"ח בקירוב, והוא שיקף את המחיר הנמוך ביותר שבטווח המחירים שהציגו מעריכי שווי לרשות החברות" (הליך מכירתן של מניות צים שבידי המדינה, דוח שנתי 55ב לשנת 2004 ולחשבונות שנת הכספים 2003.
  24. ^ גבי קסלר, נחתם ההסכם בין האוצר לעובדי הנמלים, באתר ynet‏, 24 בפברואר 2005
  25. ^ גיא מי-טל, מבקר המדינה: הרפורמה בנמלים נכשלה, באתר כלכליסט, 6 במאי 2009
  26. ^ 26.0 26.1 דיאנה בחור-ניר ואטילה שומפלבי, שר האוצר נתניהו התפטר: "בגלל ההתנתקות", באתר ynet‏, 07 באוגוסט 2005
  27. ^ הדו"ח מ-2007 של קרן המטבע הבינלאומית
  28. ^ תני גולדשטיין ועידו אפרתי, בנימין נתניהו: רפורמטור והמפריט הלאומי, באתר ynet‏, 7 באוגוסט 2005
  29. ^ 29.0 29.1 סבר פלוצקר, נתניהו והמשק: וואלה, הלך לא רע, באתר ynet‏, 25 בדצמבר 2005
  30. ^ יוסי גירנשטיין, הצמיחה בישראל - הגבוהה במערב בשנה האחרונה, באתר nrg‏, 14 באוגוסט 2005
  31. ^ דוח יציבות פיננסית לשנת 2003, בנק ישראל
  32. ^ Karnit Flug and Michel Strawczynski, Persistent Growth Episodes and Macroeconomic Policy Performance in Israel, July 2007.
  33. ^ מירי חסון, אחד מכל שלושה ישראלים חושש להידרדר לעוני, באתר ynet‏, 6 בדצמבר 2005
  34. ^ אבישי זוהר, ניצחון לביבי: מרכז הליכוד ויתר על כוחו, באתר nrg‏, 2 במרץ 2006
  35. ^ קובץ PDF (הקישור אינו פעיל, 25 באפריל 2014).
  36. ^ ברק רביד ונטשה מוזגוביהתוכנית השלום של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה: הקפאת התנחלויות תמורת נורמליזציה, באתר הארץ, 22 באפריל 2009
  37. ^ nrg מעריב, "אבו מאזן, בוא ניפגש עכשיו. בוא נדבר דוגרי", באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2011
  38. ^ חדשות 2 |, ‏נתניהו: "אירן גרעינית - איום ישיר וכבד", באתר ‏mako‏‏, ‏31 באוקטובר 2011‏
  39. ^ יצחק בן חורין, הקו האדום של נתניהו: לעצור את איראן עד הקיץ, באתר ynet‏, 27 בספטמבר 2012
  40. ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet‏, 30 בנובמבר 2012
  41. ^ צבי זרחיה, נתניהו עולה לנו ביוקר: ההוצאות על לחם, דלק, מים, פירות וירקות צפויות לעלות, TheMarker,‏ 3 ביולי 2009‏
  42. ^ גיא רולניק, בנימין נתניהו: "הפחתת מסים תאיץ המשק כמו דלק סילוני", TheMarker,‏1 בפברואר 2009
  43. ^ צפריר גינת, למרות בג"ץ: חוק התכנון והבנייה אושר בממשלה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010
  44. ^ מוטי בסוק, לאחר 15 שנות מאמץ: ישראל התקבלה ל-OECD; שטייניץ: "תעודת כבוד למשק הישראלי", TheMarker,‏ 10 במאי 2009
  45. ^ אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet‏, 27 ביולי 2012
  46. ^ אדריאן פילוט, ‏הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
  47. ^ בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נגד בנימין נתניהו ואחרים, ניתן ב-9 ביוני 2009
  48. ^ מיה בנגל, "שפעת החזירים: ישראל תרכוש חיסון לכל האזרחים", באתר nrg‏, 29 ביולי 2009;
    ברק רביד ודן אבן, רה"מ בנימין נתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים, באתר הארץ, 29 ביולי 2009
  49. ^ מיטל יסעור בית-אור, סופה של מגפה? ישראל מחזירה 2 מיליון חיסונים, באתר ynet‏, 9 בפברואר 2010
  50. ^ ברק רביד, ראש הממשלה בנימין נתניהו יכריע בסוגיית הקברים בבית החולים ברזילי באשקלון, באתר הארץ, 11 באפריל 2010
  51. ^ ברק רביד, בתיווך אובמה: נתניהו התקשר לארדואן והתנצל על הרג האזרחים הטורקים במשט לעזה, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
  52. ^ אריאל כהנא, נתניהו: לדבריו של ארדואן יש נימה אנטישמית, באתר nrg‏, 20/7/2014.
  53. ^ אור הלר, "שובו אחים": עשרות מנהרות תת-קרקעיות נחשפו ביהודה ושומרון, נענע10, 22 ביוני 2014
  54. ^ אינדיק: המבצע בעזה פגע מאוד ביחסי אובמה נתניהו, באתר nrg‏, 27 באוגוסט 2014
  55. ^ NRG, נתניהו: קטאר עם חמאס; אובמה: היא תתווך, באתר nrg‏, 29/7/2014
  56. ^ יוסי ורטרסקר ראשון אחרי ההסכם: נתניהו איבד 27% תמיכה בשלושה שבועות, באתר הארץ
  57. ^ סופיה רון-מוריה, סקר חדש קובע: נתניהו המנצח הגדול של "צוק איתן", באתר nrg‏, 5/9/2014
  58. ^ קורות חיים - שרה נתניהו, באתר של משרד ראש הממשלה
  59. ^ איילת רוזן, ‏יורש העצר, באתר ‏mako‏‏, ‏29 בינואר 2014‏
בנימין נתניהו - תבניות ניווט
ראשי ממשלות ישראל
דוד בן-גוריוןמשה שרתדוד בן-גוריוןלוי אשכוליגאל אלון (בפועל) • גולדה מאיריצחק רביןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסיצחק שמיריצחק רביןשמעון פרסבנימין נתניהואהוד ברקאריאל שרוןאהוד אולמרטבנימין נתניהו ישראל
חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg
שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלן | לוי אשכול | פנחס ספיר | זאב שרף | פנחס ספיר | יהושע רבינוביץ | שמחה ארליך | יגאל הורביץ | יורם ארידור | יגאל כהן-אורגד | יצחק מודעי | משה נסים | שמעון פרס | יצחק שמיר | יצחק מודעי | אברהם בייגה שוחט | דן מרידור | בנימין נתניהו | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | מאיר שטרית | אברהם בייגה שוחט | סילבן שלום | בנימין נתניהו | אהוד אולמרט | אברהם הירשזון | רוני בר-און | יובל שטייניץ | יאיר לפיד

שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזן | דב יוסף | חיים כהן | פנחס רוזן | דוד בן-גוריון | פנחס רוזן | דב יוסף | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | חיים יוסף צדוק | מנחם בגין | שמואל תמיר | משה נסים | יצחק מודעי | אברהם שריר | דן מרידור | דוד ליבאי | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | צחי הנגבי | יוסי ביילין | מאיר שטרית | יוסף לפיד | ציפי לבני | חיים רמון | מאיר שטרית | ציפי לבני | דניאל פרידמן | יעקב נאמן | ציפי לבני

שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאל

שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמן | גדעון פת | עזר ויצמן | יובל נאמן | אמנון רובינשטיין | שמעון שטרית | שולמית אלוני | זאב בנימין בגין | בנימין נתניהו | מיכאל איתן | סילבן שלום | אהוד ברק | מתן וילנאי | אליעזר זנדברג | אילן שלגי | ויקטור בריילובסקי | מתן וילנאי | רוני בר-און | אופיר פינס-פז | יולי תמיר (מ"מ) | ראלב מג'אדלה | דניאל הרשקוביץ | יעקב פרי

שרי הבריאות בממשלות ישראל

חיים משה שפירא | יוסף בורג | יוסף ספיר | יוסף סרלין | דב יוסף | ישראל ברזילי | חיים משה שפירא | ישראל ברזילי | חיים גבתי | ויקטור שם-טוב | אליעזר שוסטק | מרדכי גור | שושנה ארבלי-אלמוזלינו | יעקב צור | אהוד אולמרט | חיים רמון | יצחק רבין | אפרים סנה | צחי הנגבי | יהושע מצא | שלמה בניזרי | רוני מילוא | נסים דהן | דני נוה | יעקב אדרי | יעקב בן יזרי | בנימין נתניהו | יעל גרמן

ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל

מנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמן (לא מוגדר רשמית) • שולמית אלוני (לא מוגדרת רשמית) • יצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרוןיוסי שרידעמרם מצנעדליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוג

שגרירי ישראל באו"ם
אבא אבן · מיכאל קומיי · גדעון רפאל · יוסף תקוע · חיים הרצוג · יהודה בלום · בנימין נתניהו · יוחנן ביין · יורם ארידור · גד יעקבי · דורי גולד · יהודה לנקרי · דן גילרמן · מירון ראובן · גבריאלה שלו · רון פרושאור האומות המאוחדות
הקודם:
יצחק שמיר
יושב ראש מפלגת הליכוד
(יוני 1993 - 6 ביולי 1999)
הבא:
אריאל שרון
הקודם:
אריאל שרון
יושב ראש מפלגת הליכוד
(19 בדצמבר 2005 - מכהן)
הבא:
-