שירה פונטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השיר "קראוון הפילים", אשר הוקרא בידי הוגו באל בקברט וולטר.

שירה פונטית היא שירה המורכבת מהברות וצלילים, אשר אינם מצטרפים לכדי יצירת תוכן או משמעות במובנם המקובל.

השירה הפונטית התפתחה בראשית המאה ה-20, בידי חברי תנועת הדאדא. הוגו באל, מחברי התנועה, הגדיר את השירה הפונטית בהשוואה לציור המופשט "הצעד הבא בשירה היה סילוק הלשון, כשם שהציור סילק את האובייקט, ומסיבות דומות". ‏[1] סילוקה של משמעות כלשהי מן השיר יצרה אפקט של צעקות, חוסר הבנה ודיסהרמוניה. בכך הביעה שירה זו ניהיליזם וביקורת חברתית על התרבות האירופית. ביקורת אשר הובעה גם במתן גוון "פרימיטיבי" לשירה.

בין השירים הפונטיים הידועים ניתן לציין את שירו של האמן הפוטוריסט פיליפו טומאסו מארינטי (F. T. Marinetti) "זאנג טומב טומב" (1914), את שירו של באל "קרוואן הפילים", אשר בוצע ב"קברט וולטר" בציריך ואת שירו קורט שוויטרס "אורסונטה" (Ursonate), מן השנים 1921-1932.

השירה הפונטית היוותה את אחד המקורות הראשונים של תחום המיצג במחצית השנייה של המאה העשרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: דאדא וסוריאליזם בצרפת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992, עמ' 85.
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.