שתל דנטלי
שתל דנטלי הוא התקן העשוי בדרך-כלל מטיטניום כחלק מהתרכובת TiAl6V4. המתכת ממנה עשוי השתל היא מתכת אצילה, כלומר מתכת שאיננה יוצרת תגובה כימית עם הגוף. השתל הוא למעשה "דיבל" בעל הברגה כפולה. הראשונה היא חיצונית ומשמשת לעיגון השתל לעצם הלסת, והשנייה היא פנימית, ומשמשת לעיגון אביזרים חיצוניים לשתל. אביזרים אלו מכונים: חלקי שיקום.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות
השתל הדנטלי משמש למעשה כנקודת עיגון ללסת ומשתמשים ברפואת השיניים כדי להשלים שיניים חסרות. שתל אחד או רבים עשויים לתמוך במבחר שיטות של בניית שיניים, ביניהן רצף של כתרים מחרסינה המכונה גשר, תותבות נשלפות שיניים תותבות, תותבות המוברגות ישירות לשתלים, ועוד. ניתן גם להשתמש בשתלים בתור מעגן עבור תזוזת שיניים אורתודנטית. שימוש בשתלים דנטליים מאפשר תנועת שיניים בלתי-כיוונית ללא פעולה נגדית.
מרבית השתלים הדנטליים בעולם הם דמויי בורג המוברג לתוך עצם הלסת, אולם קיימים גם שתלים הנראים בצורת דיסק, ושתלים חיצוניים היושבים מעל עצם הלסת. החדרת השתלים אל עצם הלסת מבוצעת תוך קידוח לתוכה, על מנת לפנות מקום לכניסת השתל.
לאחר החדרת השתל, עוברת עצם הלסת תהליך המכונה אוסטיאו-אינטגרציה. בתהליך זה בונה עצם הלסת את עצמה סביב השתל, והופכת איתו למיקשה אחת. שתלים דנטליים מתמזגים עם עצמות, אך מכיוון שבניגוד לשן רגילה אין סביבם רצועת סיבים המשמשת כבולם זעזועים (סיבים פריודונטליים), התחושה המתקבלת כאשר לועסים באמצעותם שונה מעט מזו שמתקבלת עם שיניים טבעיות.
טרם המצאת השתלים האנדוסאוסים (תוך עצמיים) דמויי השורש, רוב השתלים היו משני סוגים: שתלי להב אנדוסאוסים, כאשר פיסת המתכת שצורתה כלהב שטוח הנעוץ בעצם, ומעליו קונוס הבולט אל תוך חלל הפה ומשמש לעיגון. שתלים אחרים נקראו סובפריוסטאלים וצורתם כמסגרת שישבה חיצונית מעל העצם, והוחזקה אליה באמצעות ברגים קטנים יותר.
[עריכה] סיכויים וסיכונים
רמת ההצלחה והבטיחות של ביצוע שתלים גבוהה למדי. אחוזי השרידות של שתלים בפה על פי מחקרים עומדים על כ-95% בטווח של 5 שנים, והסיכוי הסטטיסטי להישרדותם בפה הולך וקטן עם הזמן אך עדין גבוה ועומד על כ- 82% גם לאחר 20 שנה. עם זאת יש לזכור כי הנתונים הללו מבוססים על שתלים שבוצעו גם לפני 20 שנה, וכי הטכנולוגיה והמחקר המשמשים כיום כבסיס לתכנון וביצוע שתלים התקדמו מאד עם השנים. לאדם הסובל מחוסר שיניים השתלים עשויים להחזיר את התפקוד, את המראה של חיוך אסתטי, דיבור נאות, וכמובן את היכולת ללעוס. הסיכונים בביצוע שתל דנטאלי הם בעיקר כישלון השתל כתוצאה מחוסר קליטה שלו בעצם הלסת, שבר שלו לאחר מספר שנים, ופגיעה באיברים סמוכים למיקום ביצוע ההשתלה. איברים אלו יכולים להיות הסינוס המקסילרי בלסת העליונה, והעצב המספק את התחושה לשפה הקדמית בלסת התחתונה ושמו: אינפריור אלביאולר. על מנת להיפגע מפגיעה באיברים אלו או מאבדן תחושה, חשוב כי המשתיל יסתמך על צילומי CT המדגימים את כמות העצם, רוחבה וגובה בתלת מימד, כמו גם מיקום המבנים הנזכרים לעיל. המשתיל יעזר בצילום ה CT על מנת לקבע מראש את אורך ורוחב השתל המתאים למצב העצם, וכך יחדיר את השתל לאורך הנכון והמדויק, תוך הימנעות מפגיעה מיותרת.
[עריכה] תנאים להצלחת התהליך
החדרת שתל דנטלי הוא תהליך קל ופשוט בידיים מיומנות, אולם יש לזכור כי יש בו גם מעורבות של תהליך ביולוגי ולא מכני גרידא. בהתאם, על רקמות הפה לתמוך בקליטת השתל הדנטלי. מחקרים מעידים על כך כי סוכרת בלתי מאוזנת (המוגלובין A1C מעל 7.2), עישון כבד וצריכת אלכוהול, מורידים את הסיכויים הסטטיסטיים לקליטת השתל. מעבר לכך, יש צורך בנפח עצם מספק שיאפשר החדרת שתל לתוכו. במידה של חוסר בנפח עצם, יכול המשתיל להיעזר במגוון שיטות לעיבוי נפח העצם, הנפוצות בהן: פיצול רכס, אוגמנטציה לטראלית, וגם הרמת סינוס.
[עריכה] יצור שתלים
השתלים הראשונים פותחו עוד בשנות ה-40 של המאה ה-20 על ידי קבוצות חוקרים באירופה, ועם המצאת השתל הבורגי, הקל יותר להחדרה, הפכו השתלים להיות בחזית המחקר העולמי בתחום רפואת השיניים ואחד השינויים הגדולים ביותר בתולדותיה. בעולם יש מעל 3000 יצרני שתלים, חלקם קטנים המשווקים לסביבתם המיידית בלבד, ועד חברות ענק המשווקות את השתלים מתוצרתם לעולם כולו.
גם בישראל קיימות לא מעט חברות לייצור שתלים, ויצוא השתלים מישראל מגיע היום לכ-72 מדינות ברחבי העולם. מרבית השתלים הבורגיים בעולם מיוצרים באמצעות מכונות חריטה, החורטות מדגם ממוחשב המתוכנת לתוכן את צורת השתל מתוך גוש טיטניום המוזן למכונה. שיטות אחרות מתקדמות יותר הן למשל בחיתוך לייזר, ואפילו הדפסה תלת ממדית של השתל או laser sintering. השתלים הבטוחים לשימוש הם אלה שעברו את הבדיקות של משרד הבריאות האמריקאי FDA Accepted .
[עריכה] בישראל
ביצוע שתלים איננו התמחות מוכרת על ידי משרד הבריאות בישראל. כל רופא שיניים שעבר הכשרה מתאימה רשאי לבצע שתלים. מומחים בעלי יותר ניסיון בביצוע שתלים הינם פריודונטים (מומחים למחלות חניכיים) ומומחים לפה ולסת (כירורגים).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האגודה לכירורגית פה ולסתות - טיפולים: שתלים דנטליים
- רינה זיסמנוביץ, השתלות שיניים: כל השיטות - והסכנות בתהליך, באתר ynet, 21 בדצמבר 2012
