רפואת שיניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רפואת שיניים היא תחום רפואי-כירורגי רחב, עם התמחויות רבות, העוסק בעיקר בשיניים ובלסתות, אך גם בפנים, בחלל הפה ובבסיס הגולגולת.
רפואת שיניים היא תחום כירורגי חדש יחסית, שהתפתח כהתמחות נפרדת רק החל מתחילת המאה ה-20. גרין ורדימן בלאק, רופא שיניים אמריקני שפעל בסוף המאה ה-19, היה מפורצי הדרך בתחום, והתווה את עקרונות הטיפול, המיושמים עד היום. קודם לכן, עד המאה ה-12, טיפלו בשיניים נזירים, ולאחר מכן- ספרים, נפחים, צורפים, בעלי בתי מרחץ, הנשים של הנ"ל, ובכלל- כל מי שחפץ בכך. מרבית הטיפולים היו עקירות והמכשור היה מזעזע ומפחיד [1]. החל מהמאה ה-18 רופאים כלליים החלו לטפל בשיניים, והמקצוע הפך למכובד מעט יותר. עם הופעת מכשור מתקדם וחומרים דנטליים משופרים ושתלים דנטליים, ניתן במקרים רבים מבעבר לשמר את השיניים, או למצער לשחזר שיניים חסרות, ובכך להיטיב את איכות חיי המטופל.
בעבר נדרשו כל העוסקים ברפואת שיניים לעבור התמחות לאחר שסיימו לימודי רפואה כללית, על מנת להיקרא "רופא שיניים" (Stomatologist). במדינות מסוימות, בעיקר במזרח אירופה, היה אפשרי גם מסלול מהיר, טכני, ללא צורך בלימודי רפואה מקיפים, ובוגריו נקראו "מרפא שיניים" או "Dentist", שהיה מוסמך לבצע טיפולים פשוטים בהנחיית רופא.
רפואת השיניים כיום התפתחה לתחום רפואי-כירורגי רחב, עם התמחויות רבות, העוסק לא רק בשיניים ובלסתות אלא בפנים, בחלל הפה ובבסיס הגולגולת. אי-לכך, הכשרה רפואית היא תנאי לעיסוק ברפואת שיניים. בישראל, כל העוסקים ברפואת שיניים חייבים להיות בעלי תואר D.M.D (דוקטור לרפואת שיניים) או D.D.S (דוקטור לכירורגיה דנטלית).
על אף שרפואת השיניים כהתמחות קיימת רק מעט יותר ממאה שנים, פיתוח חומרים דנטליים החל עוד קודם, וכבר במאה ה-18 ידוע על שימוש בחרסינה כתחליף לשיניים. חלוץ הייצור של שיני חרסינה לתותבות היה ד"ר ס. ס. וייט, אשר השתלט על השוק העולמי של ייצור שיניים תותבות אסתטיות כבר ב-1844 [2].
פחד מוגזם מרופאי שניים ומרפואת שיניים נקרא דנטופוביה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחומי רפואת השיניים
[עריכה] פדודונטייה
רפואת שיניים לילדים היא תחום שהתפתח בעיקר בארצות הברית, ומשם הגיע לישראל, בעוד שהאסכולה האירופית האמינה עד סוף המאה העשרים שאין לילדים צורך ברופא מיוחד. רפואת השיניים לילדים מתמקדת בבעיות הכרוכות במשנן מתחלף ומעורב, בבעיות ספציפיות שקיימות בשיניים נשירות (שיני חלב) ובהתחלפותן וכן בהתמודדות עם יכולת שיתוף הפעולה של ילדים בקבלת טיפול. רופאים המתמחים ברפואת שיניים לילדים עוברים גם הכשרה בסדציה (הרגעה) ובשימוש בגז צחוק.
[עריכה] אנדודונטיה
תחום העוסק במחלות שורש השן ובמחלות באזור סב חוד השורש בלסת. למומחה לאנדודונטייה מגיעים מקרים מורכבים של טיפולי שורש, כגון טיפול בתעלות שורש מפותלות, הוצאת גופים זרים מתוך תעלות השורש, טיפולי שורש חוזרים וכיוצא בזאת. כמו כן, המומחה לאנדודונטיה הוא הסמכות המקצועית לריכוז הטיפול בנפגעי חבלה דנטלית ולמעקב אחריו, שכן הנפגעים נזקקים בדרך כלל לטיפול משולב של מומחים ממספר תחומים של רפואת השיניים. לדוגמה, שן, שנדחפה פנימה לתוך הלסת בעקבות פציעה, תטופל על ידי כירורג פה ולסת שיחשוף את השן מתוך הלסת, אורתודונט שיחזיר את השן למקומה, אנדודונט שיבצע טיפול שורש ולעתים יש צורך אף בשיקום השן על ידי רופא מתאים. בעבודתו, משתמש הרופא האנדודונט בציוד מיוחד, שאינו קיים במרפאת שיניים רגילה, כגון מיקרוסקופ טיפולי, ופוצרי ניקל-טיטניום ממונעים. ההתמחות באנדודונטיה אורכת כשלוש שנים.
[עריכה] פריודונטיה
תחום ניתוחי החניכיים ברפואת השיניים עוסק בכל הקשור לחניכיים - הרקמה הרכה והעצם האוחזת בשן. כמו כן עוסק תחום זה בשמירה על היגיינת הפה הבסיסית ובתחזוקת הרקמות.
[עריכה] רפואת הפה
רפואת הפה עוסקת בשני תחומים עיקריים: מחלות של חלל הפה וטיפול בחולים בסיכון גבוה. מחלות של חלל הפה - תופעות ופתולוגיות שאינן קשורות ישירות לשיניים, אלא מצויות בעיקר ברקמה הרכה והקשה של הפה. יכולים להיות אלה נגעים מסוגים שונים, סרטן (כגון קרצינומה, סרקומה ועוד), מחלות זיהומיות שונות (כגון הרפס, פטרת הפה ועוד), מחלות של הריריות (כגון ליכן-פלנוס, זאבת, פמפיגוס ועוד), מחלות של בלוטות הרוק (אבן חוסמת, יובש פה ועוד), וכדומה.
ענף נוסף של רפואת הפה הוא טיפול דנטלי במטופל שהוא בקבוצת סיכון רפואי, דהיינו מצבו הדנטלי הסתבך בגלל מחלה כללית אחרת (למשל סוכרת וסרטן) או שטיפול שיניים עלול להזיק לבריאותו (למשל אנשים הסובלים ממחלות של הלב או של כלי הדם), וביצוע טיפול שיניים בהרדמה כללית או בסדציה.
[עריכה] אורתודונטיה
תחום האורתודונטייה ("אורתו"-ישר) עוסק בסגר הנורמלי של הלסתות, פתולוגיות הסגר והדרכים לתיקונן. ה"טבעות" על שיני נערים מתבגרים (ולא רק) הן סימן ההיכר של הטיפול האורתודונטי - טבעות אלה משמשות למשיכה איטית של השיניים למקומן הנכון בלסת. כמו כן, לעתים ישנו צורך בתיקון נרחב יותר לא רק של מנח השיניים אלא גם של מנח הלסתות עצמן, ולצורך כך מופנים המתרפאים לטיפול כירורגי.
[עריכה] כירורגיית פה ולסת
כירורגיית פה ולסת עוסקת בעיקר בניתוחים של אזור חלל הפה, הלסתות ועצמות הפנים (כולל ארובת העין). הפרוצדורות השכיחות שמבצע כירורג פה ולסתות הן עקירת שיניים, והשתלת שיניים, ניתוחים בנגעים ובגידולים, טיפול בפציעות חבלה, וניתוחים אסתטיים בחלל הפה ובלסתות (למשל, הסרת נגע פיגמטי מהשפתיים, טיפול בלסת תחתונה בולטת (בניגוד למצב הרגיל בו הלסת העליונה בולטת מעבר ללסת התחתונה) או סנטר בולט. ניתוחי חניכיים מוגבלים יותר, כגון ניתוחים במצב של מחלת חניכיים מתקדמת או ניתוח "הארכת כותרת", שבו חושפים את כותרת השן המצויה בתוך החניכיים על מנת שיהיה אפשר לשקמה בגלל הרס של השן, מבוצעים על ידי פריודונטים שהם מומחים לרפואת חניכיים. גם ניתוחי השתלות שיניים מבוצעים יותר ויותר על ידי פריודונטים.
[עריכה] שיקום הפה
התמחות שמטרתה להחזיר לשיניים וללסתות את תפקודן התקין, החל מסתימות פשוטות, המשך בכתרים ובגשרים וכלה בשיניים תותבות, בשתלים וכולי. תחום השיקום כולל גם מחקר בנושאי אסתטיקה של הפנים והחיוך. באופן מסורתי, גם מחקר החומרים הדנטליים משתייך לתחום שיקום הפה. בדרך כלל, המומחה לשיקום הפה אינו משתיל בעצמו את השתל הדנטלי אלא בונה באמצעות חרסינה על גבי השתל, שאותו השתיל כירורג פה ולסת או פריודונט. המומחה לשיקום הפה נעזר בבעלי מקצועות ובמומחים נוספים לשם עבודתו, והוא מרכז ומתאם את פעילותם. לדוגמה, המומחה לשיקום הפה מסתייע בטכנאי דנטלי שהוא הבונה בפועל את כתרי החרסינה, וכן באורתודונט לשם יישור שן שיש ליישרה לפני שניתן יהיה לשקמה, ובכירורג פה ולסת או בפריודונט לשם ניתוח השתלה או "הארכת כותרת".
[עריכה] שיקום פנים ולסתות
תחום חדש יחסית, שעוסק הן בשיקום פונקציונלי לאחר חבלה נרחבת או מחלה (לדוגמה, לסת שנכרתת בעקבות גידול מפושט) והן בשיקום אסתטי של הפנים. כיום, מסוגלת מחלקת שיקום הפנים לבנות אפים ואוזניים חדשים, וכן לשקם לסתות על ידי בניית עצם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רפואת שיניים |
