תגובה כימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כמה מהתגובות הכימיות הבסיסיות ביותר (מלמעלה למטה): סינתזה, דקומפוזיציה, התמרה, מטאתזה.

תגובה כימית (או ריאקציה כימית) היא תהליך שבו משתנה מבנה המולקולות המרכיבות את החומר. תרכובות המוצא נקראות מגיבים ואלה הנוצרות בסופה של התגובה קרויות תוצרים. מספר האטומים, מספר סוגי היסודות ומספר האלקטרונים אינו משתנה במהלך התגובה, זאת לפי חוק שימור המסה. בדרך כלל משתתף בתגובה יותר ממגיב אחד ולעתים קיימים גם חומרי ביניים.

שינוי במבנה המרחבי בלבד, כמו בהרתחת מים לאדים, איננו תגובה כימית מאחר שלא חל שינוי בקשרים הכימיים בתוך המולקולות אלא בקשרים שבין המולוקולות בלבד. בתגובה כימית מולקולות עשויות להתרכב וליצור תרכובת של מולקולות גדולות יותר, להתפרק וליצור מולקולות קטנות יותר או ליצור סידור מחדש של האטומים בתוך המולקולה. תגובה כימית כרוכה, בדרך כלל, ביצירה או בשבירה (או בשניהם יחד) של קשרים כימיים, ובצריכה או בפליטה של אנרגיה.

את מערך החומרים והמרחב בתגובות כימיות מחלקים לשני דברים עיקריים:

  • מערכת - החומרים אותם אנו בוחנים: המגיבים, חומרי הביניים (אם יש) והתוצרים.
  • סביבה - כל הדברים שאינם המערכת, אליה יכולה להיפלט אנרגיה וממנה יכולה גם להיקלט.

לרישום הפעילות המתרחשת בעת תגובה כימית משמש הכתיב הכימי.

תרמודינמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטומים בתגובות הכימיות אינם משנים את מקומם ואת קשריהם באופן שרירותי, אלא לפי חוקים פיזיקליים נוקשים. ה"שאיפה" היא תמיד ליצירת קשרים כימיים יציבים, בעלי אנרגיה נמוכה (האוצרים בתוכם פחות אנרגיה).

תגובה כימית יכולות להיות תגובה אֶקסֶרגוֹנִית, שבה נפלטת אנרגיה (בדרך-כלל בצורת חום, אז היא מכונה תגובה אקסותרמית, ולעתים גם בצורת אור, אז מתרחשת זהירה), כלומר: אנרגיית התוצרים קטנה מזו של המגיבים; או תגובה אֶנדֶרגוֹנִית - תגובה הצורכת אנרגיה מהסביבה, אז אנרגיית התוצרים גדולה מזו של המגיבים.

לעתים, לשם הפעלתה של תגובה כימית נדרשת השקעה של אנרגיה ראשונית, המכונה אנרגיית שפעול, או אנרגיית הפעלה. ישנם חומרים, המכונים זרזים, המסוגלים להאיץ באופן ניכר את מהירותן של תגובות כימיות,על ידי הפחתת אנרגיית השפעול של התגובה.

סוגי תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה סוגי תגובות כימיות עיקריים:

בנוסף לשלושה סוגים אלו, קיימים גם:

  • תגובה דחיסה או קונדנסציה: תגובה בין שני חומרים, כשבמהלכה נפלטת מולקולה קטנה, בדרך-כלל של מים או אמוניה.
  • תגובת התמרה: תגובה בה אטום או קבוצת אטומים מחליפים אטום או קבוצת אטומים במולקולה מסוימת.
  • תגובת החסרה או אלימינציה: תגובה בה אטום או קבוצת אטומים נפלטים ממולקולה.
  • תגובת הוספה: תגובה בה אטום או קבוצת אטומים מתווספים למולקולה, מבלי שהמולקולה תאבד אף אטום.
  • תגובת סתירה: תגובה בין בסיס וחומצה ליצירת מלח. רוב תגובות הסתירה הינן תגובות דחיסה, שכן מולקולת מים נפלטת מהבסיס והחומצה. בדרך כלל אקסותרמיות.

תגובות רבות מתארות תהליך ספציפי יותר ונושאות שם תואם. לדוגמה:

תגובות רבות המתארות תהליך ספציפי נקראות על שמם של אנשים שונים, בדרך-כלל הכימאים שגילו או פיתחו את התגובה. לדוגמה:

בתגובות מסוימות הסטריאוכימיה של המגיבים משפיעה על התוצרים. כך ניתן להגדיר:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]