שתל חזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזה נשי לפני הגדלה (משמאל) ואחרי ההגדלה (מימין). למעלה - תמונות חזית. למטה - חצי פרופיל

שתל חזה משמש בניתוח הפלסטי להגדלת השד או לבנייתו מחדש (למשל לאחר כריתת שד). ישנם שלושה סוגים של שתלים:

  • שתלי מי מלח שיש לו מעטפת סיליקון חיצונית וממולא בתמיסת מלח נוזלית.
  • שתלי סיליקון-ג'ל שיש לו מעטפת סיליקון חיצונית וממולא בג'ל סיליקוני.
  • שתלים במילוי אחר, (מכילים מילוי שונה כדוגמת שמן סויה או פוליפרופילן) הסוג השלישי והנדיר מבין השתלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתלים היו בשימוש לפחות משנת 1865 כדי להגדיל שדיים של נשים. מקובל לחשוב כי ההשתלה הראשונה בהיסטוריה אירעה בגרמניה ובה שומן מגידול שפיר נלקח מישבן של אישה והועבר לשדייה. בשנים שלאחר מכן הקהילה הרפואית התנסתה בשתלים מחומרים שונים, בעיקר מפרפין (חומר לבן הדומה לשעווה ומשמש לייצור תכשירים רפואיים).

  • שנות ה-60: חברת דאו קורנינג האמריקאית הוציאה לשוק את שתל הסיליקון הראשון, שתל נמוך עם מעטפת עבה.
  • שנות ה-80: שתלים נמוכים חלקים מסיליקון עם מעטפת דקה.
  • סוף שנות ה-80' תחילת שנות ה-90: נסיון לייצר שתל סיליקון מחוספס, נמוך עם מעטפת עבה.
  • סוף 1991: משבר הסיליקון בארצות הברית. דאו קורנינג נתבעה במיליארדים על ידי נשים שנפגעו משתלים שייצרה ופשטה את הרגל. השתלות הסיליקון נאסרות בארצות הברית ובמקומן הושתלו שתלי מי מלח. פורשי החברה הקימו את החברות "מנטור" ו"מגאן".
  • שנות ה-90': שתלי מי המלח הושתלו בארצות הברית, ואילו שתלי סיליקון-ג'ל הושתלו בשאר העולם. הופיע בשוק הדור הראשון של שתלי הסיליקון הקוהיסיבי, סיליקון צמיג יותר, שאיפשר לייצר שתלים אנטומיים גבוהים ושתלים בצורות שונות. פותחו שתלים עגולים גבוהים ונטימיים [דרושה הבהרה] טיפתיים.
  • העשור הראשון של המאה ה-21: היצע רחב של צורות. השתל האנטומי, למשל הופיע ב-18 גדלים ובצורות שונות, גבוה, ארוך ועגול. השתלים האנטומיים, שלהם יתרון בשחזורי שד, התגלו כפחות מוצלחים בניתוחי הגדלה, בגלל נטייתם להסתובב על צירם. בישראל השתלים העגולים הגבוהים תפסו את מקומם.
  • סוף העשור הראשון של המאה ה-21: שתלי הסיליקון-ג'ל הותרו לשימוש על ידי ה – FDA בארצות הברית בשנת 2006, מה שהכחיד את תעשיית שתלי מי המלח. נתח השוק של השתלים האנטומיים הצטמצם מאוד, ואת מקומו תפס השתל הבינוני לצד הגבוה. חל שיפור ניכר בעטיפת השתלים שמנע דליפות באמצעות ריבוי שכבות המעטפת.

השתלים הבינוניים היכו את הנמוכים. הפוליאוריתן, שתל מפולימר שהיה בשימוש בעבר, איים על הסיליקון, כיוון שעל פי מחקרים אחוז הדחיות שלו על ידי הגוף מזערית [דרוש מקור].

הניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודל השתלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליפות משתלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליפת סיליקון – מהווה סיבוך נדיר בשימוש בשתלים המודרניים בעלי מעטפת עמידה יותר. ככל שעובר זמן רב יותר מהניתוח, הסיכוי לתופעה זו גדול יותר. הדליפה לעתים אינה מורגשת אך עלולה במקרים מסוימים לעוות את מבנה השד או לגרום להתקשות קופסית. ניתן לאבחן מקרים אלה באמצעות שימוש בשיטות הדמיה שונות כגון אולטרא-סאונד, ממוגרפיה ואף MRI. בדרך כלל הפתרון הוא ניתוחי הכולל החלפת השתל ועצוב השד מחדש.

שתלים והנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]