פוליאוריתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תגובת פוליאוריתן כללית

פוליאוריתן (Polyurethane) הוא פולימר נפוץ המורכב משרשרות של יחידות אורגניות הקשורות בקשרים אוריתניים (קשר הידרוקסיל-איזוציאנט). מולקולות הפוליאוריתן נוצרות מהתרכבות של מולקולה (מונומר) המכילה לפחות שתי קבוצות איזוציאנט עם מולקולה אחרת המכילה לפחות שתי קבוצות הידרוקסיל (כוהל) (תהליך פלמור). תהליך ההתרכבות מתרחש בנוכחות זרז (קטליסט).

תרכובות פוליאוריתן משמשות לייצור מגוון אדיר של מוצרים. ניתן להרכיב את הפוליאורטן במשרע רחב של תכונות פיזיקליות (ביניהן צפיפות, קושי, מוליכות תרמית וכו'). כמה מהיישומים הנפוצים הם:

  • מוצרים מוקצפים גמישים בעלי צפיפות נמוכה המשמשים בתעשיית הריפוד, אריזה ומיזרונים.
  • מוצרים מוקצפים קשיחים בצפיפות נמוכה המשמשים לבידוד תרמי. פוליאוריתן מוקצף עשוי להגיע ללמבדה (מוליכות תרמית) של 0.018wmK, ובכך הוא מהווה את חומר הבידוד התרמי הטוב ביותר (פרט לוואקום). זהו חומר קצף הבידוד העיקרי במקררים ביתיים ומסחריים, בתי קירור, דודים וקולטים לחימום מים וכו'.
  • מוצרים מוקצפים חצי-גמישים בעלי צפיפות נמוכה עד בינונית המשמשים לייצור מוצרים סופגי אנרגיה (פגושים, אריזות...).
  • חומרים מוקצפים או קומפקטיים קשיחים, בעלי סקין צפוף, המשמשים לייצור חלקים מבניים ומארזים.
  • מוצרים קומפקטיים גמישים בעלי צפיפות גבוהה המשמשים לאיטום, ייצור ידני של תבניות אלסטיות ועוד.
  • דבקים לייצור רכיבי סנדויץ ומשטחים סופגי אנרגיה.

רוב מוצרי הפוליאורטן מיוצרים ע"ב תגובה בין 2 רכיבים (סיסטם), אך ישנם גם מוצרים המבוססים על פוליאוריתן חד-רכיבי כגון דבקים וקצף לקיבוע/מילוי (ארוז בבקבוק מדוחס) .

הפוליאוריטן הומצא בסוף שנות ה-40 על ידי ד"ר אוטו פון באייר, במסגרת עבודתו בחברת באייר על פיצוח הפטנט של דופונט. בשנות ה-50 וה-60 נכתב בממוצע כל יום פטנט חדש הקשור לפוליאורטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.