תאוריית הצייד בעולם של חקלאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברדלס כדימוי. גם במנוחה הקשב מופנה לכל כיוון, וכל הפרעה חיצונית מושכת אליה תשומת לב.

תאוריית ה"צייד בעולם של חקלאים" הוצעה לראשונה על ידי טום הרטמן (Thom Hartmann), פסיכותרפיסט שעבד עם ילדים עם הפרעת קשב. זוהי תאוריה אנתרופולוגית המסבירה את מקורותיה של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות במעבר של בני האדם מחיים בחברות לקט-ציד לחברה חקלאית.

על פי התאוריה, בחברות לקט-צייד יש לאנשים עם הפרעת קשב יתרון הישרדותי. הקשב של הגברים הציידים שרגיש להפרעות מהסביבה, בעיקר הפרעות רעש, היכולת לעבור למצב של התמקדות-יתר במצבים של סכנה, רמת האנרגיה הגבוהה, האימפולסיביות, הנטייה לקחת סיכונים והחיפוש אחרי אדרנלין - כל אלה הם תכונות מאפיינות של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות. עם הזמן כשהאדם עבר לתרבויות חקלאיות, חלה הסתגלות אבולוציונית וכיום רוב האנשים חסרים את מאפייני הפרעת הקשב וההיפראקטיביות. הרטמן משער גם שבתרבות של מהגרים, כמו החברה האמריקאית למשל, שיעור האנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות הוא גבוה מבחברות אחרות של יושבי קבע.

מנקודת המבט של תאוריית הצייד בעולם של חקלאים, הפרעת הקשב וההיפראקטיביות אינה לקות, אלא צורת פעילות שונה של המוח שיש לה יתרונות במצבים מסוימים. הרטמן שם דגש על היתרונות האלה ומציע לאנשים שההפרעה קיימת אצלם להכיר את היתרונות האלה ולבנות את חייהם בהתאם. למשל, בחירת מקצועות כמו כירורג, או כבאי שדורשים התמקדות-יתר תחת לחץ, עיסוק ביזמות או בשוק ההון, שבהם יש כל הזמן גירויים חיצוניים השומרים על עניין והתמקדות-יתר, ודורשים תפקוד בסביבה המשתנה כל הזמן, או ספורט שמשלב גם הוא את כל התכונות האלה.

עם פרסומה, התאוריה של הרטמן משכה תשומת לב רבה. אולם, היא לא פותחה ונזנחה. נטען גם כי התאוריה חסרה פן יישומי-טיפולי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]