הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
שם בלועזית Attention deficit hyperactivity disorder
ICD-10
(אנגלית)
F90.0
ICD-9
(אנגלית)
314.00, 314.01
OMIM
(אנגלית)
143465
DiseasesDB
(אנגלית)
6158
MedlinePlus
(אנגלית)
001551
eMedicine
(אנגלית)
med/3103 
DSM-IV-TR
(אנגלית)
Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder
MeSH
(אנגלית)
D001289

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות או בקיצור הפרעת קשב (מוכרת כ-ADHD, ראשי תיבות באנגלית של Attention deficit hyperactivity disorder) היא הפרעה נוירו התפתחותית[1], שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות[2]. עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב. ADD הוא מונח ששימש בעבר לתיאור הפרעת קשב ללא היפראקטיביות.

הפרעת קשב היא תופעה שכיחה המוערכת בכ-5%-10% בקרב ילדים בגילאי בית ספר‏[3]. עקב טבעה ההתפתחותי ברוב המקרים היא באה לידי ביטוי לראשונה בילדות, אך היא אינה חולפת עם ההתבגרות[4] ומלווה חלק ניכר מהלוקים בה גם בגיל הבגרות[5][6]. האחוז היורד של מבוגרים המאובחנים עם הפרעת קשב בהשוואה לילדים הוא תוצאה של תת-אבחון המתקיים עבור הפרעת קשב בגילאי הבגרות‏[7]. מצב זה נגרם בין היתר מחוסר מודעות‏[8] ואי התאמה של הנחיות ה-DSM לביטויי הסימפטומים בחיים הבוגרים עד למהדורה החמישית, אשר התפרסמה רק בשנת 2013‏[6].

הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים‏[9]. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי. בהתאם לכך כל מקרה של הפרעת קשב צריך להיות מאובחן ומטופל באופן יעיל‏[10]. בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי.

אף על פי שהתפקוד האקדמי עלול להיפגע בעקבות הפרעת קשב, היא אינה מוגדרת על ידי המדריך האבחוני DSM כלקות למידה[11]. זאת משום שהתפקוד בתחום זה לא בהכרח מושפע מהפרעת הקשב ומשום שהיא יכולה לפגוע גם בתחומים שאינם אקדמיים. כמו כן, אין קשר בין המנגנונים העומדים בבסיס לקות הלמידה דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה לבין אלו של הפרעת קשב‏[11]. עם זאת, יש המכלילים גם מיומנויות הקשבה כתחומי למידה שנפגעים בלקות למידה‏[12], ולפיכך הם כוללים בהגדרת לקויות הלמידה גם קשיים כגון הפרעת קשב‏[13].

תוכן עניינים

מונחים ותתי סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות קיומו של השם העברי - הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטביות, לעתים קרובות נהוג להשתמש בראשי התיבות ADHD של שמה הלועזי, אשר נהוג ברפואה ובפסיכולוגיה: Attention-deficit hyperactivity disorder.

בעבר הייתה הבחנה בין ADHD ל-ADD, כאשר הוספת או השמטת האות H מציינת את קיומה או העדרה של היפראקטיביות. זאת משום של-ADD אין תסמינים הקשורים בהיפראקטיביות או באימפולסיביות‏‏‏[14]. בהתאם לכך, מדענים נהגו להתייחס ל-ADHD ול-ADD כאל שתי הפרעות שונות, למרות המאפיינים הדומים שלהן.

במהדורה הרביעית של המדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM‏ (1994), כל תתי-האבחנות רוכזו תחת ADHD בתוספת ציון המאפיינים הייחודיים. כתוצאה מכך הושמט המונח ADD ובמקומו מופיע כיום המונח "ADHD בעל רמת קשב נמוכה" (predominantly inattentive). הערך הנוכחי נוקט בגישה המקובלת כיום, לפיה ADD הוא מקרה פרטי של ADHD.

שכיחות ההפרעה ואופייה הכרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת קשב נפוצה יחסית בקרב האוכלוסייה הכללית‏‏‏[15]. ניתן למצוא אותה בכל שכבות האוכלוסייה‏[13] ורמות האינטליגנציה.

הפרעת קשב מתפתחת במשך חמשת השנים הראשונות לחיים‏[16] והיא הלקות הנוירולוגית הנפוצה ביותר בקרב ילדים‏[17][18][3]. 5%-10% מהילדים בגילאי בית הספר לוקים בהפרעה זו, רובם בנים‏[3]. ייתכן כי שיעורי השכיחות של ההפרעה בקרב בנות גדולים יותר באוכלוסייה, אך הפנייתן לטיפול נמוכה יותר משום שבמקרים רבים הפרעת קשב בקרב בנות באה לידי ביטוי יותר בקשיים בקשב מאשר בבעיות התנהגות‏[19].

הפרעת הקשב אינה דועכת בגיל מסוים‏[6]. עקב אופייה הכרוני היא לא נעלמת גם בחיים הבוגרים של האדם‏[20][21], ולכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל‏[13]. הפרעת קשב אינה סטטית וקבועה אלא מתפתחת לאורך ציר הזמן - יש לה ביטויים מגוונים בגילאים השונים, בהתאם למכלול התכונות של האדם והסביבה בה הוא חי‏[3][19].

הפרעת קשב בגילאי הבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרעת קשב בגילאי הבגרות

הפרעת קשב אינה חולפת עם ההתבגרות[4] והיא נפוצה גם בגילאי הבגרות‏[22]. למרות שבחלק מהמקרים נראית הפחתה בתסמינים של הפרעת קשב במהלך ההתבגרות, הפחתה זו לא בהכרח תהיה משמעותית ביחס לקבוצת ביקורת ואין זה מצביע על כך שלא קיימת פגיעה בתפקוד‏[7]. גם אנשים בעלי הפרעת קשב אשר הצליחו לסיים תואר אקדמי עלולים לחיות בתחושה של חוסר מימוש לאורך תחומי חיים שונים כמו יחסים בין אישיים והישגים בעבודה‏[23]. בהתאם לכך, ישנה עלייה בקרב מבוגרים הפונים לטיפול בקשיים שנוצרו בעקבות ההפרעה, כדי לשפר את איכות חייהם[8].

לצד זאת, קיימים נתונים סטטיסטיים העלולים ליצור רושם מוטעה לגבי שכיחות ההפרעה בגילאים השונים. לדוגמה נמצא ש- 78% מהילדים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב ממשיכים לסבול ממנה גם בגיל ההתבגרות[19]. כמו כן, על פי סקרי אוכלוסייה שכיחות ההפרעה אצל מבוגרים קטנה בחצי מזו של ילדים (2.5% לעומת 5% מהאוכלוסייה)‏[1]. עם זאת, האחוז היורד אינו מעיד בהכרח על היעלמות ההפרעה משום שלתופעה זו יש הסברים חלופיים. למשל, סביר להניח שהאנשים אצלם אובחנה ההפרעה בילדות זכו לטיפול ששיפר את רמת התפקוד שלהם, או שהם פיתחו בעצמם דרכי התמודדות עם ההפרעה כך שהתסמינים שלה הפכו למורגשים פחות. לעתים ההרגלים שאדם עם הפרעת קשב מפתח לעצמו על מנת לפצות על ההפרעה ולהסתירה, מונעים ממנו להכיר בצורך בטיפול ובחשיבותו‏[8]. אדם כזה לא יפנה לאבחון בגילאי הבגרות ולכן לא יופיע בסטטיסטיקות אודות שכיחות ההפרעה. סיבה נוספת לאחוז הנמוך של המאובחנים המבוגרים היא שהפרעת קשב והיפראקטיביות נחשבה בתחילה לבעיה של ילדים בלבד והמודעות לקיומה גם בקרב מבוגרים גדלה רק בראשית שנות האלפיים[19][24]. מבוגרים רבים עם הפרעת קשב אינם מודעים לבעיה, משום שהם חשים שהצליחו להתגבר עליה, במיוחד אם הצליחו לסיים לימודי בית ספר תיכון או להגיע ללימודים אקדמיים למרות ההפרעה‏[8]. סיבה משמעותית נוספת לחוסר הייצוג הסטטיסטי של הפרעת קשב בגילאי הבגרות היא שרק בשנת 2013 פורסמה הגרסה החמישית של ספר האבחנות DSM שבה הופיע לראשונה התייחסות מפורשת למאפיינים הייחודיים של הפרעת קשב עבור תקופות חיים שונות‏[1]. סביר להניח שמחקרים עתידיים אשר יתבססו על הקריטריונים העדכניים לאבחון הפרעת קשב יראו תוצאות שונות.

תסמינים עיקריים (תסמיני הליבה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמינים של הפרעת קשב

התסמינים הנובעים באופן ישיר מהבעיות הנוירולוגיות של ADHD מתחלקים למספר קבוצות עיקריות: קשב וריכוז; היפראקטביות ואימפולסיביות‏[25][26][17][1]. תסמיני הליבה הללו עלולים לפגוע בתחומים רבים שיכולים להשפיע על תפקוד האדם בבית, בקהילה, בלימודים או בעבודה‏[27][6]. על פי רוב, הביטוי הראשוני של התסמינים מתרחש בגילאי הילדות כבר מתקופת גן הילדים[28][6] והם יכולים להופיע גם אצל ילדים מתחת לגיל שלוש שנים‏[29]. משום שהפרעת הקשב לא נוטה לדעוך בגיל מסוים התסמינים יכולים ללוות את האדם גם בגילאי הבגרות‏[6]. עם זאת בחיים הבוגרים יכולים להיות לאותם התסמינים ביטויים שונים ומעודנים יותר‏[7].

ההבדל בין התסמינים הישירים לגורמים אחרים העלולים לפגוע בתפקוד:

הפרעת קשב מורכבת מגרעין אורגני, אשר סביבו מתפתחות עם השנים שכבות של תגובות פסיכולוגיות וחברתיות‏[30]. בהתאם לכך, התפתחות מהלכה של הפרעת קשב אינה מבוססת על גורם יחיד, אלא על מכלול גורמים ביולוגים, פסיכולוגים וחברתיים המעצבים את הסינדרום המלא‏[3]. בהתאם לכך, אנשים עם ADHD יכולים לבטא גם קשיים נוספים שאינם נכללים בתסמיני הליבה של ההפרעה. תופעה זו יכולה לנבוע מכל אחת מהסיבות הבאות (או מצירוף שלהן):

  • מצב של תחלואה נלווית בה קיימות במקביל בעיות נוספות - זאת משום שההפרעה מלווה בתחלואה נלווית משמעותית, בעיקר בתחום ההתנהגותי והרגשי‏[5]. עבור קשיים אלו יש לתת מענה הולם בהתאם למקור הקושי, תוך התייעצות עם אנשי המקצוע הבקיאים בו‏[26].
  • השלכות משניות של התסמינים הראשוניים - מכיוון שמדובר בהפרעה משמעותית, העדר טיפול עלול לגרום נזק לתפקודו או בריאותו של האדם‏[5]. לכן, ככל שהאבחון נערך בשלב מוקדם יותר, קיימות פחות השפעות משניות והיעילות של המערך הטיפולי גדלה‏[3]. לכן חשוב להבדיל בין הקשיים הנובעים ישירות מהפרעת הקשב לבין הקשיים המשניים:
    • את התסמינים הישירים של הפרעת הקשב ניתן להפחית באופן זמני על ידי טיפול תרופתי ולשפר עד רמה מסוימת על ידי אימון ותרגול מתאימים. עם זאת, בשני המקרים אין אפשרות ל"ריפוי" מלא וקבוע. ההשפעה של התרופות חולפת עם תום זמן הפעולה שלהן, והשיפור בעקבות תרגול עדיין לא יכול להשלים את הפער מול הנורמה. בנוסף, בעקבות האופי הכרוני של הלקות, תסמינים אלו אינם חולפים עם הגיל והם ילוו את האדם למשך כל חייו.
    • להבדיל מתסמיני הליבה הראשוניים, אשר יכולים להשתפר רק באופן חלקי או זמני - היכולת להתמודד מול ההשלכות המשניות שלהם היא טובה יותר. ניתן לתת מענה יעיל לקשיים משניים רבים על ידי הקניית אסטרטגיות למידה ופיתוח סגנון למידה מותאם. לדוגמה, את הקושי להתרכז באופן רציף לאורך זמן ניתן לעקוף על ידי עבודה עם הפסקות מרובות וקצרות; ניתן להקל על הצורך הרב בתנועתיות על ידי עיסוק בפעילות ספורטיבית; ובשעת מבחן אפשר לתקן טעויות שנגרמות בשל נטייה לאימפולסיביות, באמצעות הפעלת בקרה ובדיקת התשובות לפני ההגשה. בכל המקרים הללו הקושי הראשוני עדיין קיים, אך דרך ההתמודדות ממזערת את הפגיעה שלו בתפקוד היום-יומי (גם אם לא באופן מלא).
    • קשיים משניים בעלי אופי רגשי נוצרים בעקבות הצטברות של חוויות שליליות וגילויים של חוסר הבנה מצד החברה, למשל במפגש עם מערכת החינוך. נדרשת השקעה רבה כדי לשפר דימוי עצמי של תלמיד שעבר חוויה שלילית בבית הספר‏[3]. לכן השאיפה היא למנוע מצבים כאלו מראש, על ידי איתור מוקדם ומתן מענה טיפולי מתאים. במקרה של איתור בשלב מאוחר יותר בחיי האדם, יש לבדוק האם נוצרו בעיות רגשיות משניות ולתת להן מענה הולם.

חלק זה יתמקד בתסמיני הליבה בלבד ויתר הגורמים יפורטו בהמשך. אופן הביטוי של ההפרעה אצל אדם מסוים מושפע ממכלול הגורמים המלא וכולל גם את ההשפעות ההדדיות ביניהן.

קשב וריכוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לרעשי רקע קוליים מהסביבה - הנמכה בתפקודי הקשב יכולה לפגוע בקליטה ובעיבוד של מידע סביבתי בדרכים שונות. הקושי לשים לב לפרטים ולשמור על רמת ריכוז לאורך זמן עלול להקשות על איתור וזיהוי גירויים סביבתיים. יחד עם זאת, הקושי להתעלם מגירויים חיצוניים עלול להגביר את הנטייה למוסחות ולפגוע בתפקוד כאשר הם אינם רלוונטיים לפעולה שבה עוסק האדם באותו הזמן.

אחד המאפיינים המרכזיים של ההפרעה הוא ליקוי או הנמכה ביכולת הקשב והריכוז[11][16]. יש המבחינים בין מונחים אלו ויש המתייחסים אליהם כמילים נרדפות לאותה התופעה. פרק זה לא יעסוק בהבחנה בין קשב וריכוז ויתייחס אליהם כמנגנונים זהים.

יכולת הריכוז מתייחסת לכלל הפעילויות המוחיות, המצבים הרגשיים והמצבים הסביבתיים, אשר מאפשרים לאדם לקלוט גירויים מסביבתו‏[19]. הקשב מעורב גם ביכולת לברור חלקים ספציפיים מהקלט החושי מתוך גירויים מתחרים רבים‏[31]. לדוגמה, ההביטואציה המתרחשת בעקבות חשיפה חוזרת ומתמשכת לגירויי מסוים מפנה את משאבי הקשב לקליטה של גירויים חדשים מהסביבה. באופן זה הריכוז מאפשר לאדם להמשיך להתמקד במידע ובמסרים חדשים. הוא מאפשר להוסיף ולנפות את העיקר מן הטפל ולמנוע ממסרים אחרים להיכנס לתודעה ולהפריע לתהליכי החשיבה. במצב של חוסר ריכוז התכנים שבזרם התודעה מתחלפים מהר, המחשבה תועה לכיוונים שונים תוך כדי מעבר אקראי מנושא לנושא‏[32].

כמו כן, הריכוז מאפשר את האיסוף והמיקוד של האנרגיה המנטלית‏[32]. בעקבות זאת האדם יכול למקד את המשאבים הקוגניטיביים העומדים לרשותו במשימה מסוימת‏[31]. בהתאם לכך, הקשב הוא תהליך המווסת היבטים רבים של למידה והתנהגות[33].

הקשב הכרחי לפעולות המוּדעוֹת והלא אוטומטיות הנעשות בזיכרון העבודה[32] ומשפיע על הקיבולת שלו - המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים[34]. המעבד המרכזי של זיכרון העבודה הוא האחראי להקצאת משאבי הקשב לפי הצורך והוא מעורב גם בהפעלה של יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר (כמו עכבה, ותכנון), במיוחד בעת ביצוע סימולטני של שתי משימות או יותר‏[35]

השפעה נוספת של הקשב נובעת מכך שזיכרון העבודה מקושר לזיכרון לטווח קצר שממנו המידע הנקלט מהסביבה מועבר לזיכרון לטווח ארוך לצורך אחסון קבוע ויציב‏[34]. כלומר, יכולת הקשב מעורבת בתהליכי הקידוד של הזיכרון. מסיבה זו אנשים בעל הפרעת קשב מתלוננים רבות על קשיי זיכרון, גם כאשר לא נראית פגיעה במנגנוני הזיכרון עצמם.

רמת הריכוז יכולה להשתנות באופן רציף מריכוז מזערי ועד ריכוז מרבי‏[32]. הקושי בהכוונה ובמיקוד הקשב פוגע בכל התפקודים הנשענים על יכולת זו והוא יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות אצל אנשים שונים. למשל:

  • קושי בשמירה על הריכוז והקשב לאורך זמן‏[3][11].
  • קושי להתמקד בגירוי בודד‏[36].
  • קושי להתמיד במשימה ולשמור על מעורבות לאורך זמן‏[1][16].
  • מוסחות[11][7], אשר יכולה להיגרם מגירויים חיצוניים או מחשבות פנימיות של האדם עצמו‏[37]. הקושי להתעלם מגירויים חיצוניים‏[3] יכול לגרום למצב של היצף מידע בסביבות עמוסות.
  • קושי בתשומת לב לפרטים.
  • בלבול וקושי בחשיבה בהירה‏[36].
  • פגיעה ביכולת עיבוד המידע של מספר נתונים בו זמנית‏[33].
  • קושי בפיצול קשב לצורך ביצוע של מספר משימות במקביל.
  • חוסר ארגון[7], שאינו נובע מהתנגדות או אי הבנה‏[1].

אנשים המתאפיינים בחוסר קשב נוטים לחולמנות, נותנים לזולת תחושה שאינם מקשיבים, נוטים לאבד חפצים ויכולים להיות שכחנים בפעילות יומיומית‏[26]. הקשיים הראשוניים בקשב וריכוז עלולים לפגוע באופן משני גם ביכולות גבוהות ומורכבות יותר המתבססות עליהם, כגון למידה והתארגנות. במקרים אלו ההישגים הלימודיים לא יהיו תואמים את היכולות של הלומד‏[13]. אומנם במקרים רבים תכונות אלו יוצרות קושי בכל תחומי הלימודים וההתארגנות לבית הספר, אך יש להן גם השפעות בתחומי חיים אחרים‏[26]. חוסר תשומת לב עשוי להוביל לעתים קרובות למצבים של הפתעה, שנגרמים משום שהאדם פספס מידע שהיה חיוני כדי שיוכל להכין את עצמו לקראת מצב מסוים. לדוגמה, אי הקשבה להודעות שנמסרו בעל פה במהלך שיעור או ישיבת צוות.

לצד הפגיעה ביכולת הלמידה של ידע ומיומנויות חדשים, ההשפעה של ההנמכה ביכולות הקשב והריכוז פחות משמעותית עבור תהליכים אוטומטיים שהאדם כבר מיומן בהם והם אינם דורשים מאמץ מכוון ומודע‏[33]. זאת משום שהידע המאוחסן בזיכרון נהלי יכול לבוא לידי ביטוי באופן אוטומטי ללא צורך בקשב מכוון‏[34]. משום שהאוטומטיות נרכשת באופן הדרגתי על ידי אימון, יש לתרגול והתנסות חשיבות רבה לקידום יכולת התפקוד במקרים אלו‏[33].

ההשלכות המשניות של קשיי הריכוז יכולות להיווצר כבר בגיל הרך, והן עלולות לפגוע גם בהיבטים לא אקדמיים, כמו הפן החברתי, הרגשי וההתנהגותי. לדוגמה - כאשר ילד עם הפרעת קשב מתקשה להתרכז ו"מרחף" בשעת הריכוז בגן, הוא עשוי לקבל משוב שלילי מהגננת‏[38]. כמו כן, קשיי הקשב עלולים להשפיע על הדימוי של הילד בעיני הצוות החינוכי בבית הספר. תלמידים עם הפרעת קשב ללא פעלתנות יתר נראים לעתים למורה כבעלי יכולת נמוכה או חסרי מוטיבציה ואיטיים‏[13]. הפער בין היכולת האמיתית של התלמיד, ציוניו והערכות המורים עלול לפגוע בדימוי העצמי שלו‏[13].

אימפולסיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולת התפקוד של האדם מושפעת מתהליכים קוגניטיביים של זיהוי שגיאות (error monitoring process)‏[39]. תהליך ניטור-עצמי (Self-monitoring) של השלכות הפעולה מהווה מרכיב חיוני של יכולת הוויסות העצמי של האדם‏[39].

אימפולסיביות היא אחת מהמאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב ‏[16][40][41][42] והיא נגרמת כתוצאה מקושי לשלוט בדחפים[3]. היא מוגדרת באופן כללי כפעולה ללא מחשבה‏[43][7] המתוארת לרוב כפזיזות. אדם אימפולסיבי מבצע פעולות שונות מבלי לחשוב אם ההשלכות שלהן יהיו חיוביות או שליליות, זאת אף על פי שיש לו ידע ויכולת להבין אותן.

במחקר נהוג להבחין בין שני היבטים של אימפולסיביות:

  1. פעולה אימפולסיבית או תנועה אימפולסיבית - חוסר יכולת להימנע מתגובה, הקשור ליכולת דיכוי התגובה (Inhibitory control mechanism)‏[43].
  2. בחירה אימפולסיבית או קבלת החלטות אימפולסיבית - היבט זה משקף יותר תהליכי קבלת החלטות מאשר יכולת דיכוי תגובה של המערכת המוטורית‏[43].

האימפולסיביות מתבטאת בעיקר בצורת ההתנהלות ובאופן העבודה‏[44]. עם זאת, קיימת הטרוגניות רבה בקרב אנשים איפולסיביים‏[39]. מבחינה התנהגותית, האימפולסיביות יכולה להתבטא באחת או יותר מהדרכים הבאות:

  • חוסר סבלנות‏[7].
  • קושי בהתנהגות בהתאם לחוקים הרשמיים או החברתיים‏[3]. כמו למשל:
  • קושי להימנע מפעולות מסוכנות‏[3].

במחקרים נמצא שתרופות ממריצות אינן יעילות בהפחתת הנטייה האימפולסיבית של אנשים עם הפרעת קשב‏[40].

מבחינת התפתחות חברתית רמת האימפולסיביות נמצאה קשורה לקשרים בין אישיים חלשים של ילדים עם קבוצת השווים שלהם‏[45]. קשיים אלו עלולים להוביל לתוצאות שליליות בעתיד‏[45].

ספונטניות ונכונות לנטילת סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפולסיביות אינה תמיד תכונה שלילית. במקרים מסוימים האימפולסיביות של בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות דוחפת אותם ליוזמות חדשות, יצירת קשרים עם אנשים לא מוכרים, התחלת למידה של נושאים לא מוכרים וגילוי חוויות חדשות.

הקושי של אנשים בעלי הפרעת קשב להעריך סכנות ולהימנע מתגובות לא רצויות יכול להתפרש בעיני הזולת כאומץ הראוי להערכה. הרווח החברתי של נטייה זו יכול לגרום להתפתחות של אישיות מתגרה ומסתכנת‏[13]. היעדר העכבות בשילוב עם חוסר הסבלנות המאפיין בעלי הפרעת קשב הופך אותם לאנשים אוהבי סיכון. הנטייה לנטילת סיכונים יכולה להיות שלילית אם היא מתועלת להימורים לא מחושבים ולא אחראיים, אבל אם היא נעשית במידה מחושבת היא יכולה להיות מועילה מאוד. הנכונות לנטילת סיכונים הופכת בעלי הפרעת קשב יצירתיים רבים ליזמים, לאנשי עסקים ולאמנים מוצלחים.

היפראקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראקטיביות המכונה גם פעלתנות יתר (היפר=עודף, אקטיביות=פעלתנות), היא אחד המאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב‏[16]. היא עשויה להתפתח כבר בשנים הראשונות לחיים‏[3] ובאה לידי ביטוי במספר דרכים:

  • פגיעה באינהיביציה - יכולת דיכוי התגובה (Response inhibition), אשר מהווה מרכיב מרכזי בתהליכי הבקרה של הפונקציות הניהוליות[39][46][11]. פגיעה זו באה לידי ביטוי בקושי משמעותי להימנע או להפסיק פעילות מסוימת, המתקיים חרף רצונו של האדם. כלומר, הבעיה אינה נמצאת ביכולת לזהות טעויות (error detection), אלא ביכולת הוויסות הקוגניטיבית (cognitive regulation) המתרחשת אחרי זיהוי הטעות‏[39]. התוצאה היא חוסר יכולת להתאים את ההתנהגות גם כאשר שגיאה מסוימת זוהתה באופן תקין‏[39]. כמו כן, הנמכה באינהיביציה מקושרת לחשיבה מסתעפת[47]. קיימת הסכמה בספרות כי פגיעה זו ביכולת עיכוב התגובה היא העומדת בבסיס התסמינים ההתנהגותיים של הפרעת הקשב‏[11]. במחקרים נמצא שתרופות ממריצות יכולות לשפר את יכולת דיכוי התגובה אצל אנשים עם הפרעת קשב‏[40].
  • קושי לעסוק בפעילות אחת בלבד, הנובע מצורך בפעולה נוספת כלשהי.
  • פעילות מוטורית עודפת, אשר אינה הולמת את המצב‏[1].
    • אי שקט פסיכו-מוטורי‏[1] - אצל ילדים הוא מתבטא בכך שהם קמים, יושבים ורצים הרבה יותר מבני גילם‏[3]. אצל מבוגרים הדבר מתבטא בצורה עדינה יותר, למשל הזזת הרגליים בזמן ישיבה או נטייה להחזיק חפצים קטנים ו"לשחק" איתם.
    • דיבור אינטנסיבי‏[1].

הפגיעה באינהיביציה שוכנת בלב הבעיות המוחצנות של הפרעת קשב כמו מוסחות, פזיזות וחוסר היכולת לדחות סיפוקים[16]. התנהגויות היפראקטיביות בולטות מאוד, למשל - ילד מבטא פעלתנות רבה בגן, מתקשה לשבת לאורך זמן או להתמיד במשימה ועוד‏[26]. כמו כן, אדם היפראקטיבי עלול להיות מועד לתאונות ופגיעות גופניות, בעיקר בגילאי הילדות‏[13]. כתוצאה מכך אנשים עם הפרעת קשב הכוללת מרכיב זה מופנים לאבחון הרבה יותר מאנשים עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות‏[3] ולרוב ההפניה נעשית בשלב מוקדם יותר בחייהם.

הביטויים החיצוניים של היפראקטיביות עלולים להפריע לסביבה ולגרום לעימותים מול עמיתים ודמויות סמכות, כגון הורים ומורים‏[3]. במקרים מסוימים עימותים אלו ופגיעה ביחסים עם ההורים עשויים להוביל לקשיים בין אישיים בבגרות‏[3]. באופן כללי ילדים היפראקטיביים חווים פחות התפעלות ומקבלים פחות חיזוקים חיוביים ממבוגרים בסביבתם, מבוגרים נוטים להתעייף באינטראקציה מולם בשל הקצב המהיר שלהם, ולהקדיש להם פחות תשומת לב‏[38]. במסגרת בית הספר, תלמיד היפראקטיבי עשוי לזוז הרבה, להציק לילדים אחרים ולהרעיש‏[13], דבר המפריע למורים ועשוי לעורר את התנגדותם ולנתב אותם לעמדת כישלון ותיסכול לעומת הילדים האחרים בכיתה‏[3]. עלולה להיווצר לגבי התלמיד תווית של "ילד רע" בעיני המורים, ההורים והתלמיד עצמו‏[13], והחברה עלולה להגיב בדחייה והתרחקות במקרים אלו‏[3]. מבחינה טיפולית, יש הממליצים להתערב כאשר קיים חוסר שקט תנועתי ברמה שמפריעה למהלך השיעור, אך כאשר רמת הפעילות אינה מפריעה לזולת, גם אם היא גבוהה מאוד, הדבר אינו דורש טיפול‏[48].

האנרגיה הרבה שקיימת אצל אנשים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות, יכולה להיות מתועלת למטרות חיוביות‏[3]. מדובר באותה האנרגיה אשר מפריעה להם כאשר הם נדרשים לעסוק בנושאים שלא מעניינים אותם וכאשר חוסר הקשב שלהם הוא גדול. זה נכון במיוחד במקרים שאנשים אלה נחושים לבצע משימה שמעניינת אותם ובכך להביא את אותם אנשים לעבוד שעות וימים ארוכים תוך הרגשת סיפוק רב. תכונות אלה הן גם תכונות שנדרשות פעמים רבות בעולם העסקים.

אנשים היפראקטיביים ללא בעיות מוטוריות יכולים להצטיין בספורט ולקבל אהדה והערכה חברתית רבה בעקבות זאת‏[3].

ההבדל בין היפראקטיביות לאימפולסיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראקטיביות ואימפולסיביות הן תופעות שונות, אשר יכולות להופיע ביחד או לחוד. כלומר, עבור אדם מסוים הנטייה להתנהגות היפראקטיביות יכולה להופיע לצד הנטייה לאימפולסיביות או ללא כל נטייה לאימפולסיבית. באופן דומה הנטייה לאימפולסיביות יכולה להופיע עם או ללא היפראקטיביות‏[41].

פעולות אימפולסיביות והיפראקטיביות בלתי רצויות עשויות להיראות דומות, משום ששתיהן עשויות לפגוע באדם או בסביבתו חרף נסיונות כנים ומאומצים מצידו להימנע מכך. ההבדל הוא בתזמון של הפעלת שיקול הדעת:

  • אנשים אימפולסיביים לרוב לא מבצעים פעולה כלשהי אם הם כבר יודעים שיש להימנע ממנה. הפעולה האימפולסיבית נעשית ללא חשיבה על השלכותיה ולכן פעמים רבות נלוות אליה הבעת חרטה כנה ונסיון לתיקון המעשה. אלו הם האנשים שיומלץ להם "לספור עד 10" על מנת לאפשר לשיקול הדעת למנוע את הפעילות.
  • לעומת זאת, היפראקטיביות מקשה על היכולת לדכא או להפסיק פעולה כלשהי גם כאשר האדם מודע להשלכות השליליות שלה. במקרה זה לא תעזור "ספירה עד 10" משום ששיקול הדעת נעשה כבר, אך אין בו די כדי למנוע את הפעילות הלא רצויה.

הבדלים אלו הובילו להשערה אודות קיומם של שני תהליכים נפרדים אשר יכולים להוביל לתסמינים של הפרעת קשב (dual-process model), המובחנים בניהם על ידי מנגנונים נוירוביולוגיים שונים: נתיב הסגנון המוטיבציוני ונתיב החשיבה והפעולה‏[43].

  • חשיבה ופעולה Thought and action pathway DTAP ADHD - נתיב זה מוביל לליקוי בסיסי בוויסות של תפקודי העכבה[43]. המנגנונים האלו מקושרים לאזורים בקליפת המוח הקדם-מצחית והמעגלים המעורבים בפעילותה, במיוחד גרעיני הבסיס והסטריאטום. אזורים אלו מווסתים על ידי מערכת הדופמין המוזוקטרטיקלית mesocortical system‏[43].
  • סגנון מוטיבציוני Motivational style pathway MSP ADHD - נתיב זה מוביל לסלידה גבוהה מחוויות של עיכובים‏[43]. הוא מקושר לאזורים המעורבים בעיבוד רגשי ולמידה מחיזוקים[43].

יצירתיות וסגנון מחשבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירתיות היא תכונה נפוצה בקרב אנשים עם הפרעת קשב.

אנשים בעלי הפרעת קשב מראים הישגים יצירתיים גבוהים יותר בעולם האמיתי בהשוואה לאנשים ללא הפרעת קשב‏[47]. אך בעוד שמחקרים על הפרעת קשב מדגישים לעתים קרובות את הבעיות, האבחון והטיפול בהפרעה, נדיר שהם מתייחסים לאותם המאפיינים אשר דומים באופן מדהים ליצירתיות‏[37].

לאנשים יצירתיים בעלי הפרעת קשב יש אומנם קצב עיבוד מידע וקצב תגובה איטיים יחסית, אך הדבר אינו מוביל לפגיעה ביכולות קוגניטיביות כלליות יותר‏[49]. ייתכן שהיתרון היצירתי של הפרעת קשב מקושר לרמות גבוהות של מקוריות או חדשנות, אך לא לשטף‏[47]. כלומר, הדבר יבוא לידי ביטוי בכמות ואיכות הרעיונות, אך לא בהכרח בקצב הפקתם.

תרומה לתפקוד ויכולת פיצוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כושר היצירתיות מהווה נקודת חוזק של אנשים בעלי הפרעת קשב, שכן הוא יכול לאפשר הצטיינות במצבים המצריכים חשיבה מסתעפת ולהוות פיצוי על הקשיים. לאור זאת, העלאת המודעות ליכולות היצירתיות הפוטנציאליות של אדם בעל הפרעת קשב יכולה לתרום להערכתו העצמית ולהגביר את הישגיו.

כושר יצירתיות גבוה הוא נקודת חוזק של אנשים בעלי הפרעת קשב‏[3]. בהתאם לכך, אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים להצטיין במטלות או מצבים המצריכים חשיבה מסתעפת בלתי מרוסנת‏[47].

היצירתיות יכולה לאפשר לאנשים בעלי הפרעת קשב לפצות על הקשיים שהיא עלולה להציב בפניהם בחיי היום יום‏[47]. אנשים בעלי הפרעת קשב ויצירתיות מתפקדים ברמה גבוהה באופן משמעותי מאנשים בעלי הפרעת קשב ללא יצירתיות ובאופן דומה מאוד לאנשים יצירתיים ללא הפרעת קשב, במדדים של מנת משכל, תפקודים ניהוליים וזיכרון עבודה‏[49].

בתחומי היצירה ישנם אנשים רבים אשר הגיעו להישגים גבוהים והערכה ציבורית חרף הפרעת הקשב, ולעתים אף בזכותה‏[48].

להבנה טובה יותר של היכולת והפוטנציאל היצירתיים של אנשים בעלי הפרעת קשב יש השלכות חשובות‏[47]. היא מאפשרת לזהות מסלולי קריירה המתאימים במיוחד עבור נקודות החוזק והחולשה של הפרעת קשב‏[47]. העלאת המודעות של ילדים בעלי הפרעת קשב ליכולות היצירתיות הפוטנציאליות שלהם יכולה לתרום להערכתם העצמית ואף להגביר את הישגיהם‏[47].

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקושי להתמיד בקו מחשבה יחיד, המאפיין אנשים רבים עם הפרעת קשב, יכול לתרום ליצירתיות בכך שהוא מעלה את הסיכוי להגיע לשילובים מקוריים ורעיונות חדשים.

הסיכוי של האדם להגיע לשילובים מקוריים ולרעיונות חדשים גדל ככל שתודעתו מכילה פרטי מידע רבים יותר‏[16][50]. השילוב של רמות מוסחות גבוהות עם אינהיביציה נמוכה האופייני להפרעת קשב, מאפשר הפקת כמות גדולה יותר של תגובות מקוריות‏[16]. הנמכה באינהיביציה מקושרת גם לחשיבה מסתעפת[47]. כמו כן, הנמכה ביכולת העכבה הסמויה קשורה ליצירתיות גבוהה‏[50].

ככל שטווח הקשב רחב יותר, כך גדל מספר הפריטים שנכנסים לתודעתו של האדם‏[16]. על כן טווח הקשב הרחב המאפיין הפרעת קשב מקושר לעלייה ביכולת היצירתיות‏[16].

השפעות משניות על היצירתיות - אלתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לרמת היצירתיות הבסיסית או הראשונית של האדם, התסמינים של הפרעת קשב יכולים להשפיע על אופן התפתחות היצירתיות לאורך השנים. זאת משום שהיצירתיות היא תכונה נרכשת, אשר ניתן לפתח ולשכלל‏[51].

הנטייה של אנשים בעל הפרעת קשב להתמודד בתדירות גבוהה יחסית עם מצבים בלתי צפויים מעלה את הצורך הרב באלתור, שהוא מנגנון יצירתי המבוסס על חוסר ודאות‏[52]. זאת משום שתסמיני הליבה של הפרעת הקשב מגבירים את הסיכוי של האדם לחוות שינויים פתאומיים באופן שבו הוא תופס את הסביבה או באופן שבו תכנן לבצע רצף פעולות מסוים. למשל, ההנמכה בקשב יחד עם הנטייה לחוסר תשומת לב בפרטים עלולה להוביל למצב שבו מידע החיוני לפירוש של סיטואציה מסוימת, או התארגנות לקראת אירוע עתידי לא נלקח בחשבון בשלב התכנון משום שהאדם לא היה מודע לקיומו באותו הרגע. לדוגמה לכך היא תלמיד שלא שם לב לכך שהמורה אמרה בכיתה שלטקס שלמחרת צריך להביא חולצה לבנה, או עובד שלא שם לב לאיסוף כספים לצורך קניית מתנה לעמית לעבודה. בשני המקרים האדם ימצא את עצמו בלתי מוכן למצב עתידי, אך יגלה זו רק באותו הרגע ויצטרך להגיב באופן מיידי. טבעו של האלתור מערב יצירה של דברים חדשים בדחף הרגע‏[53] ולכן הוא מהווה כלי יעיל להתמודדות במצבים מסוג זה ומנגנון פיצוי עבור קשיי הקשב. האימפולסיביות וקשיי העכבה משפיעים באופן דומה על הצורך באלתור משום שהם גורמים לאדם לסטות מדרך הפעולה המתוכנת או הרצויה עבורו ובכך יוצרים מצבים חדשים המצריכים מהאדם להתמודד ללא יכולת של תכנון מראש. התרומה החיובית של האלתור באה לידי ביטוי ביכולת לפתור בעיה ללא תכנון וארגון מוקדמים‏[51]. באופן זה האלתור מסייע להפיק את המיטב מתוך אי הבנות, טעויות ומכשולים לא צפויים‏[52].

אמנות האלתור מפעילה את החלקים היצירתיים של האדם, אשר נמצאים בדיאלוג מתמיד עם מה שמתחולל בתוכו ומחוץ לו‏[52]. האלתור מפתח את היצירתיות בכך שהוא מעודד אנשים לשבור דפוסי חשיבה ישנים ומפתח את החשיבה המסתעפת‏[53]. על כן עצם השימוש הרב באלתור משפר את יכולת האלתור ותורם לפיתוח היצירתיות. משום התסמינים של הפרעת קשב מעודדים את השימוש באלתור הם יכולים לתרום באופן עקיף לפיתוח היצירתיות של האדם.

אנשים יצירתיים וסימפטומים של הפרעת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות התסמינים של הפרעת קשב בקרב אנשים יצירתיים גבוהה באופן משמעותי משכיחותם באוכלוסייה הכללית‏[49].

ייתכן שהגורמים להופעתם של תסמיני קשב בקרב אנשים יצירתיים דומים לאלו של אנשים בעלי הפרעת קשב, אך הביטוי שלהם פחות חמור‏[49].

למרות השכיחות הרבה של תסמיני קשב בקרב האוכלוסייה היצירתית, אבחנה מלאה של הפרעת קשב אינה כה נפוצה בקרב אוכלוסייה זו. דבר זה מצביע על כך שחרף הדמיון להפרעת קשב, תסמינים אלו אינם יוצרים בעייתיות בעיני הסביבה. לכן הם אינם באים לכדי ביטוי בדיווחי הורים ומורים והעוצמה שלהם לא מספיק גבוהה כדי להעלות חשד המצדיק הפניה לאבחון‏[49].

ייתכן שלאנשים יצירתיים בעלי סימפטומים של הפרעת קשב, אשר לא עומדים בקריטריונים לקבלת אבחנה מלאה, ישנה פגיעות כלשהי אשר אינה מודגשת מספיק. ייתכן גם שהם גדלו בסביבה אשר תאמה את צורכיהם ואפשרה להם להפיק תועלת מאותם הסימפטומים ולפתח את היצירתיות‏[49]. לכן לא ניתן לשלול את האפשרות לכך שאנשים אלו יוכלו להיתרם מגישות טיפוליות דומות לאלו של הפרעת קשב‏[49].

היבטים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה השלם של הפרעת קשב מושפע מתגובות פסיכולוגיות וחברתיות‏[30]. על כן לסביבה כגורם תיווך יכולה להיות השפעה על רמת התפקוד, ההישגים ואיכות החיים של אדם בעל הפרעת קשב‏[28].

ייצוג תקשורתי ושיח ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת קשב והטיפול בה נמצאים במחלוקת ציבורית ואינטלקטואלית במשך מספר עשורים‏[54]. אין ספק בכך שהפרעת קשב נמצאת זה זמן רב תחת אור הזרקורים של ביקורת ציבורית, אשר רובה בעלת אופי שלילי‏[20]. השיח הציבורי בנוגע להפרעות קשב וריכוז נסב על הקשיים שהיא מעוררת בתפקוד בצד יתרונותיה‏[28].

מבחינה מדעית הרעיון לפיו הפרעת קשב לא קיימת הוא פשוט מוטעה‏[55][56]. הפרעת קשב היא הפרעה תקפה גם עבור תרבויות שונות‏[10]. כל הארגונים הרפואיים הגדולים וכל שרותי הבריאות הממשלתיים מכירים בהפרעת קשב כהפרעה אמיתית משום שקיימות עדויות מדעיות מוחצות ומכריעות המגדירות אותה ככזו‏[55][10]. אולם, גם עבור אבחנות מבוססות היטב כמו הפרעת קשב בגילאי הילדות ישנם אנשים סקפטיים המבטלים את התקפות של האבחנה‏[24]. חרף קיומן של שיטות אבחון מהמנות וטיפולים יעילים להפרעת קשב, היא מעוררת חששות ציבוריים אודות התקפות וההשפעה שלה‏[10]. רוב הביקורת מופנת כלפי אבחנת ילדים ורק חלק קטן מופנה לאבחנת מבוגרים‏[24]. המבקרים טוענים שהפרעת קשב אינה הפרעה אמיתית, אלא אוסף של התנהגויות שהורים ובית ספר לא רוצים או מסוגלים לסבול‏[54]. הם טוענים שקיים אבחון יתר ושילדים מקבלים טיפול לא מתאים ובלתי הולם‏[54].

לתפיסות ציבוריות אודות הפרעת קשב יכולות להיות השלכות משמעותיות‏[57]. קריאות תיגר לא מדעיות על התקפות של הפרעת קשב הן לא רק מטעות אלא גם מזיקות. זאת משום שהן יכולות לספק מידע שגוי לציבור ולקובעי המדיניות ובכך להגביל, להפחית או אף למנוע כל גישה לשירותים המסוגלים לתת מענה להפרעה זו‏[56][20]. בהתאם לכך במדינות רבות חוסר הקבלה של הפרעת קשב מוביל לתת-אבחון וחוסר בטיפול‏[10]. מעבר להשפעות החמורות של מצב עבור אנשים בעלי הפרעת קשב וסביבתם הקרובה, הפרעת קשב שאינה מאובחנת ומטופלת מהווה נטל כלכלי על החברה‏[7].

מענה לביקורות נפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהביקורות בנוגע לאבחנה של הפרעת קשב והעמדות הנוגדות את קיומה מתבססות על טענות שאינן לוגיות ובלתי ניתנות להוכחה מדעית‏[56]. למשל:

  • הטענה השגויה שהפרעה לא יכולה להתקיים ללא "מבחן רפואי" הזמין לצורך אבחנתה - המחסור בבדיקת מעבדה רפואית-ביולוגית עבור אבחון הפרעת קשב הובילה למחלוקות בתקשורת הפופולרית, אשר פרסמה דיווחים שהעלו דאגות בנוגע לטיפול של ילדים בתרופות ממריצות‏[2]. אנשי המקצוע שואפים לפתח בדיקות אמינות, מדויקות ואובייקטיביות ככל הניתן. אומנם יש אנשי מקצוע הזקוקים לשפר את יכולת האבחון והטיפול שלהם, אך היעדר "מבחן רפואי" או שגיאות באבחון או בטיפול אינם מהווים ראיה לאי קיומה של הפרעה. אם טענה זו הייתה נכונה היא הייתה מפריחה גם את קיומן של כל ההפרעות הנפשיות וההתפתחותיות, כולל: סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית, תסמונת טורט, פיגור, אוטיזם קלאסי ועוד‏[56].
  • הטענה השגויה לפיה הקריטריונים לאבחנה של הפרעה לא יכולים להשתנות לצורך תיקון ושיפור במהלך ההיסטוריה שלהן - השיפור והתיקון של הגדרת הפרעת קשב לאורך ההיסטוריה אינו טיעון לוגי נגד קיומה. זאת משום שזהו חלק מתהליך הבניית הידע של המחקר המדעי, אשר כולל בין היתר גם הסקת מסקנות מתוך ניסוי וטעייה ותיקון על פי הראיות שנמצאו. בהתאם לכך, אף הפרעה בתחום הרפואה ובריאות הנפש לא הוגדרה באופן מדויק ובלתי משתנה בתקופה שבה זוהתה לראשונה‏[56].
  • להפרעה חייבת להיות פגיעה נוירוביולוגית מדויקת ומובחנת כאטיולוגיה שלה - התסמינים המרכזים של הפרעת קשב מקושרים לאזורים מוחיים ספיצפיים כמו: האונה המצחית, החיבורים שלה לגרעיני הבסיס והיחסים שלהם עם ההמוח הקטן[55]. ההשפעות של הפרעת קשב על ההתפתחות המוחית הן קבועות לאורך הזמן ואינן מושפעות מטיפול בתרופות ממריצות‏[58]. (למידע נוסף ראו אטיולוגיה של הפרעת קשב)
  • הטענה השגויה לפיה קיים אבחון יתר של הפרעת קשב - לא נראה שישנה הצדקה לקביעה שהפרעת קשב מאובחנת יתר על המידה‏[57]. לצורך כך יש להבין את היחס בין שגיאות מסוג I ו-II. הטענות בדבר אבחון יתר של הפרעת קשב מתייחסות על פי רוב למקרים של שגיאה מסוג I המכונה False Positive, אשר במקרה זה מתייחסת למקרים של אבחון שגוי בהם אדם קיבל אבחנה של הפרעת קשב למרות שלא היה צריך לקבל אבחנה כזו‏[57]. כאמור, שגיאות באבחון או בטיפול הן לא ראיה לאי קיומה של הפרעה‏[56]. על כן לא ניתן לקבוע שקיימת אבחנת יתר אך ורק על סמך קיומם של מקרים בהם היה אבחון שגוי‏[57]. בכל מערכת אבחון שאינה מהימנה באופן מושלם צפויים אותם מקרים בהם האבחנה תתקבל באופן מוטעה לצד מקרים שבהם האבחנה לא נקבעה למרות שהיא הייתה צריכה להינתן - טעויות מסוג זה מכונות שגיאה מסוג II או False Negative‏[57]. בכדי לקבוע מצב של אבחון יתר יש להוכיח שכמות האבחנות השגויות של אנשים ללא הפרעת קשב עולה באופן משמעותי על כמות המקרים בהם אנשים בעלי הפרעת קשב לא קיבלו את האבחנה‏[57]. כלומר, כל מערכת אבחון בלתי מושלמת יכולה להוביל לשני סוגים של טעויות אך מצב של אבחון יתר נוצר רק כאשר יש יותר שגיאות מסוג I בהשוואה לסוג II. עם זאת, למרות שישנן ראיות למספר גורמים העלולים להוביל לטעויות באבחון של הפרעת קשב לא קיימת שכיחות גבוהה יותר של טעות מסוג אחד על פני סוג אחר‏[57].
  • הטענה השגויה שהעלייה בכמות התרופות הנרשמות על ידי הרופאים מהווה ראיה מפורשת לכך שיש משהו לא בסדר במקצוע של בריאות הנפש - אומנם רוב האנשים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב מקבלים טיפול תרופתי, אך העליה של השימוש בטיפול תרופתי לא מעידה בהכרח על אבחון יתר‏[57]. הפירוש ההגיוני, הפשוט והמובן עבור העלייה בשימוש התרופתי הוא העלייה בראיות אודות הבטיחות והיעילות של השימוש בתרופות מסוימות עבור הסימפטומים של הפרעת קשב, בהכרה הגוברת שגם לבנות מתבגרים ומבוגרים יכולה להיות הפרעת קשב, שינויים בתקנות החינוך המיוחד, העלייה במודעות הציבורית ועוד‏[56].

ייצוג תקשורתי כוזב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתקשורת המונים קיים תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובתפיסת הציבור הרחב את המציאות. הפרסום השלילי בתקשורת הציבורית מוביל לייצוג פגום ושגוי של הפרעת קשב‏[20]. סיקורים תקשורתיים מזדמנים של הפרעת קשב מציגים את הסיפור כתחרות ספורט בין מתחרים שקולים לכאורה, שבה דעותיהם של קומץ רופאים לא מומחים על כך שהפרעת קשב לא קיימת מתעמתות מול השקפות מדעיות מקובלות אודות קיומה‏[55]. זאת אף על פי ש"מחלוקות" אודות הלגיטימציה של הפרעת הקשב מתקיימות רק בחלקים מסוימים של התקשורת הפופולרית והן אינן קיימות במסגרת הקהילה המדעית‏[56] כמו כן, למרות שלא נמצאה הצדקה לתפיסה הרווחת והשגויה אודות אבחון יתר של הפרעת קשב, רוב הסיקורים התקשורתיים אינם משקפים את חוסר הביסוס של טענה זו‏[57].

ניסיונות ליצור איזון כוזב מסוג זה נותנים לציבור את הרושם המוטעה שקיימת מחלוקת מדעית משמעותית בנוגע לקיומה של הפרעת קשב‏[55]. זאת אף על פי שלמעשה כלל לא קיימת מחלוקת מסוג זה, לפחות לא יותר מזו הקיימת בנוגע לכך שעישון יכול לגרום למחלת הסרטן או שמחלת האיידס נגרמת על ידי נגיף ה-HIV[55].

תפיסת החברה ומאפיינים המקשים על הבנת הלקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות נראה קושי של החברה להבין ולקבל את התנהלותם הייחודית של אנשים בעלי הפרעת קשב. דבר זה נובע לא רק מהמורכבות הרבה של ההפרעה, אלא גם משילוב של מספר מאפיינים אשר יכולים לעורר אי-הבנה ובלבול. הקושי להבדיל בין התסמינים של הפרעת הקשב לבין האופי, הנכונות והיכולת הבסיסית של האדם יכול לגרום לכך שיואשם באופן אישי ושגוי על מעשים או מחדלים שלא בשליטתו. מבחינה זו ניתן להתייחס להפרעת קשב כסוג של נכות לא נראית.

היכולת הנמוכה או המשתנה של אנשים עם הפרעת קשב לגייס את עצמם למשימות הדורשות מאמץ מתמשך, לרוב מפורשת על ידי הסביבה כעצלנות, חוסר אחריות או אי יכולת לשתף פעולה‏[1]. אחד ההסברים לתופעה זו היא טעות הייחוס הבסיסית של אנשים בעת שיפוט התנהגותם של בני אדם אחרים. טעות הייחוס הבסיסית משקפת את הנטייה לתת משקל יתר לגורמים פנימיים שהביאו לביצוע המעשה, כגון תכונות ומנטליות של המבצע, ולתת משקל חסר להשפעת הסיטואציה וגורמים נוספים שאינם תלויים באדם. לפירושים אלו ישנה השפעה רבה על מהלך ההפרעה שכן תחושות מתמשכות של כישלון וחוסר מימוש הפוטנציאל האישי של אדם בעל הפרעת קשב הניצב באופן מתמיד מול האשמות כוזבות מוסג זה יוצרות עול רגשי-חברתי כבד, במיוחד עבור אנשים שאובחנו בגילאים מבוגרים יותר‏[23].

מקור ההבדל מהנורמה הוא בעוצמת הסמפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת קשב קרובה לנורמה ונטולת מאפיין מזהה ברור‏[3]. כלומר, הסימפטומים של ההפרעה משקפים התנהגויות הקיימות גם בקרב אנשים נורמאליים, אך בתדירות או בעוצמה פחותות.

המין האנושי אינו כל-יכול וישנן מגבלות טבעיות לכוח המחשבה וליכולותיו של כל אדם. אנשים רבים חווים קושי להתרכז לפרקי זמן ממושכים ביותר ולכן לא יתפסו תלונה מסוג זה כאירוע חריג. ההבדל הוא שאנשים בעלי הפרעת קשב עם קשיי ריכוז יחוו קושי חריג מדרגה גבוהה הרבה יותר, אשר יצריך מהם מאמץ גבוה יותר וייעייף אותם יותר מאנשים בעלי יכולת ריכוז תקינה. עם זאת, הקושי, המאמץ והעייפות הן תחושות סובייקטיביות אשר לרוב אינן ניכרות למביט מן הצד ולכן קשה לשכנע אותו בקיומן. בנוסף, המושג "לאורך זמן" אינו מוגדר באופן מדויק ופעמים רבות אדם עם הפרעת קשב יתכוון לתאר באופן זה פרק זמן שקצר בהרבה מזה שמתפרש אצל השומע.

היות והתסמינים של הפרעת הקשב באים לידי ביטוי ביכולות אשר מאופינות ברצף ומתפלגות באופן נורמאלי, קשה לעתים לקבוע את הגבול בין האוכלוסייה הנורמאלית לאוכלוסייה בעלת הליקוי.

השפעת ההקשר על ביטויי הסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים של הפרעת קשב מושפעים מההקשר‏[1].

סימנים להפרעת קשב יכולים להיעלם או להופיע בעוצמה מזערית כאשר האדם מקבל חיזוקים דחופים עבור התנהגות נאותה, נמצא תחת פיקוח צמוד, נמצא במקום או מצב חדש, עסוק בפעילויות מעניינות במיוחד, מקבל גירוי חיצוני עקבי (כמו ממסך טלוויזיה) או נמצא באינטראקציה של אחד על אחד‏[1].

שונות ותנודתיות בתפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין הקליני הבולט ביותר בכל המחקרים על הפרעת קשב הוא השונות הרבה‏[36]. בהתאם לכך, ישנו גיוון רב באופן הביטוי הקוגניטיבי וההתנהגותי שלה‏[16].

היבט זה עלול להקשות על הסביבה לגבש תמונה ברורה אודות הביטויים האפשריים של הפרעת קשב. כתוצאה מכך ביטויים אלו עלולים להתפרש באופן שגוי כנובעים מגורמים אחרים, הנמצאים בשליטתו המלאה של האדם. בעקבות זאת פירוש שגוי מצד הסביבה יכול לפגוע בסטטוס החברתי של האדם, לגרום לענישה בלתי מוצדקת ולמנוע הפניה לטיפול אשר יכול לתת מענה אפקטיבי וחיובי יותר.

שונות בין אנשים

אחד ההסברים להטרוגניות של הפרעת קשב הוא אופן האבחנה שלה. לא כל התסמינים של הפרעת קשב המפורטים בהגדרה של ה-DSM צריכים להיות נוכחים לצורך אבחון הפרעת קשב. למעשה יש צורך רק ב 6-9 תסמינים מתוך אחד מתתי-הסוגים של הפרעה (חוסר קשב ו/או היפראקטיביות-אימפולסיביות)‏[2] ולמבוגרים מעל גיל 17 נדרשים רק 5‏[6]. בעקבות זאת ישנן דרכים מגוונות בהם אדם יכול לענות על הקריטריונים של הפרעת קשב, אשר נובעות משילובים שונים של הסימפטומים המשמשים לקביעת האבחנה‏[2]. כמו כן, מבחינת האטיולוגיה של הפרעת קשב ישנם גנים המקושרים רק לחלק מהתסמינים של הפרעת קשב. לדוגמה, הגן DAT1 המכיל את הקידוד הגנטי לנשא הדופמין מקושר להיפראקטיביות ואימפולסיביות, אך לא לפגיעה בתפקודי הקשב[59]. משום שהבסיס הגנטי של הפרעת קשב מערב כנראה מספר גנים, אשר לכל אחד מהם יש השפעה עצמאית קטנה‏[2] וריאציות שונות בין גנים אלו יכולות להוביל להבדלים בתסמינים ואופן הביטוי שלהם. הסבר נוסף הוא השפעת הסביבה על התפתחות ההפרעה ועל הביטוי של הסימפטומים. אמנם אנשים בעלי הפרעת קשב חווים תסמינים דומים, אך כל אחד מושפע מהם בדרכו הייחודית‏[60]. משום שהמבנה השלם של ההפרעה מושפע מתגובות פסיכולוגיות וחברתיות, הפרעת קשב בעוצמה אורגנית זהה בשני אנשים תתבטא באופן שונה בהתאם לתכונותיהם האחרות ולסביבה המקיפה אותם. בעקבות זאת אין שני אנשים שהביטוי של הפרעות הקשב שלהם זהה‏[30].

השונות בין אנשים בעלי הפרעת קשב בולטת יותר במבוגרים בהשוואה לילדים ולמתבגרים. מבוגרים בעלי הפרעת קשב מציגים תמונות קיצוניות, הנעות בין תפקוד תקין כמעט, לחוסר תפקוד מוחלט‏[36].

שונות בתפקוד של האדם ביחס לעצמו

השונות המאפיינת את הפרעת הקשב לא באה לידי ביטוי רק בין אנשים שונים בעלי הפרעת קשב. היא יכולה להתרחש גם בקרב אותו אדם ביחס לעצמו במהלך זמנים שונים ובהקשרים שונים. אחד המאפיינים הבולטים של הפרעת קשב הוא שונות בזמן התגובה[25]. כלומר, ייתכן שבכל פעם שאדם בעל הפרעת קשב מבצע מטלה מסוימת הוא יסיים אותה בקצב שונה - פעם מהר ופעם לאט. נמצא שתרופות ממריצות יכולות לצמצם את השונות בזמן התגובה‏[40].

אחד ההסברים לשונות זו הוא התפקיד המרכזי שיש לדופמין באפנון של יחס אות לרעש במערכת העצבים‏[61], המשפיע על רמת התנודתיות והקיבולת של המערכת הנוירו-קוגניטיבית‏[62].

מוטיבציה ועניין כתנאי חיוני לגיוס משאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכיב המוטיבציה קיים בתסמונת ומשפיע על התבטאותה לחיוב או לשלילה‏[3]. הוא נובע בין היתר מהתפקיד המרכזי שיש לדופמין במערכת החיזוק[17][63]. זאת משום שהדופמין מתפקד כמתווך בתהליך העברת אות החיזוק במוח‏‏[2].

אמנם נהוג לאפיין את הפרעת הקשב וההיפראקטיביות בחוסר קשב, אך כאשר הלוקים בהפרעת קשב עוסקים בדבר בו יש להם עניין רב, הגירויים החיצוניים כמעט ולא מסיחים אותם, והם יכולים להגיע בקלות לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהתמקד בצורה יוצאת דופן בדבר בו הם עוסקים למשך זמן רב. ההשתקעות המוחלטת בפעילות מסוימת מביאה לתחושת סיפוק גדולה ומאפשרת להם להצטיין באותו עיסוק שמעניין אותם. כך ניתן לראות אדם בעל קושי אמיתי להתרכז לאורך זמן, אשר מסוגל להתרכז במטלה שהוא אוהב מאוד למשך שעות. דוגמאות נפוצות לכן הן טלוויזיה, מחשב[3] ולגו, בהם יכול להתרכז גם ילד עם הפרעת קשב, משום שיש בהם גירוי משתנה בעל רמת עניין גבוהה‏[13].

השפעות משניות על המוטיבציה

לא רק שהמוטיבציה משחקת תפקיד משמעותי ביכולת התפקוד של אנשים בעלי הפרעת קשב, אלא שהתסמינים הראשוניים של הפרעת הקשב עלולים לפגוע במוטיבציה באופן עקיף. זאת בעקבות הצטברות של חוויות שליליות אשר יכולות להתחיל כבר מגיל הילדות ולפגוע בדימוי העצמי[13]. לאחר מספר שנים שבהן אדם בעל הפרעת קשב השתדל מאוד להצליח וחווה תסכולים קשים, הוא עלול להרים ידיים ולהתייאש, משום שהוא מרגיש שהוא אינו מסוגל להצליח‏[13]. במקרים אלו קשה מאוד לשקם את הדימוי העצמי והמוטיבציה להצלחה גם לאחר אבחון וטיפול מתאימים‏[13].

יכולת פיצוי ותרומה לתפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ספק בכך שהפרעת קשב מובילה לפגיעה בתחומי חיים שונים כמו יחסים חברתיים, חינוך ולמידה, חיי משפחה, תפקוד מקצועי ועוד‏[55]. עם זאת, לצד ההיבטים השליליים של הפרעת הקשב יש לה גם פנים חיוביים‏[30]. בהתאם לכך, מבוגרים רבים בעלי הפרעת קשב מתפקדים בצורה טובה ביותר עם, ולפעמים בזכות הפרעת הקשב, וזו מציקה להם או מעיבה על חייהם רק במצבים ייחודיים מעטים ובמידה מועטה בלבד‏[36]. למעשה, רבים מהאנשים שמקבלים אבחנה של הפרעת קשב בגילי הבגרות הם אנשים הנחשבים למצליחים בדרך כזו או אחרת‏[24]. אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים לתפקד ברמה גבוהה‏[30], להגיע להישגים מרשימים ולתרום לחברה בה הם חיים‏[3]. ישנם מדענים, ציירים, מדינאים, חוקרים, ספורטאים ואנשי תקשורת מצליחים שמייחסים את הצלחתם להפרעת הקשב‏[28].

אחד הקשיים של הפרעת קשב הוא קושי בבידוד של גירוי אחד תוך התעלמות מהגירויים האחרים. על פי רוב קושי זה בא לצד היכולת לראות בו זמנית גירויים רבים ולהתייחס אליהם. כאמור, היבט זה יכול להפריע במצבים מסוימים (כמו הקשבה למורה בכיתה). עם זאת, במצבים רבי גירויים יכולת זו מהווה יתרון על פני אנשים אחרים‏[30]. זאת משום שהיא מעלה את היכולת של האדם לעסוק בריבוי משימות ולהתמודד עם מצבים של היצף מידע.

אומנם האימפולסיביות המאפיינת הפרעת קשב יכולה לפגוע ברמת התפקוד של האדם בחיי היום יום, אך היא יכולה גם לתרום לה‏[43]. זאת משום שהתנהגות אימפולסיבית לא תמיד גוררת אחריה השלכות שליליות‏[41]. למשל, הנטייה לפעול על פי חדף יכולה לאפשר לאדם לנצל הזדמנויות חשובות‏[43]. הנטייה להעדיף תגמולים קטנים ומידיים על פני תגמולים גדולים אך רחוקים יותר אינה מאפשרת לנצל את מלוא האפשרויות העתידיות. על כן ניתן לפרש אותה כחיסרון משום שהיא יכולה להוביל לניצול בלתי יעיל של משאבים סביבתיים. עם זאת, במקרים בהם השהייה עלולה למנוע את השגתם של תגמולים עתידיים פוטנציאליים, בחירה בתגמול האפשרי בזמן נתון מאפשרת הבטחה של השגתו כנגד הסכנה לוותר עליו ולא להשיג דבר בהמשך‏[42].

על פי רוב רעש נתפס כמזיק לביצועים קוגניטיביים‏[64][65]. אך בעוד שחשיפה לרעשי רקע פוגעת ברמת התפקוד של אנשים בעל יכולת ריכוז תקינה, היא יכולה להעלות את התפקוד של אנשים בעלי יכולת ריכוז נמוכה‏[65]. ההסבר לתופעה זו טמון בכך שהיחס בין התפקוד הקוגניטיבי לרמת הרעש הוא בצורת U הפוכה, כך שהביצוע המיטבי מתרחש ברמות רעש מתונות‏[65]. זאת משום שרמה מסוימת של רעש יכולה לתרום לסנכרון העצבי במוח, החיוני לאינטגרציה של יחידות תפקודיות‏[64]. בנוסף, קיימת רמה אופטימאלית של רעש שבה יכולת האיתור של אותות חלשים מוגברת. תופעה זו מכונה תהודה אקראית[64]. רמת הרעש במערכת העצבים מושפעת הן מגורמים סביבתיים והן מרעש פנימי שנוצר על ידי תאי העצב[66]. במידה ומערכת העצבים נמצאת במצב אופטימלי מבחינת רמת הרעש הדרושה לה, הוספה של רעש חיצוני מהסביבה תפגע בתפקוד. לעומת זאת, הוספה של רעשים חיצוניים יכולה לפצות על רמת רעשים נמוכה מידי ובכך להוביל לשיפור בתפקוד‏[65].

מחוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוננות

במקרים רבים הפרעת הקשב עלולה להסתיר את המחוננות בזמן שהמחוננות עוללה אף היא להסתיר את הפרעת הקשב‏[37]. זאת משום שקיים קושי משמעותי לאבחון מחוננות אצל אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז בהשוואה לאנשים בעלי לקות למידה, סוגים שונים של נכות, מחלות כרוניות או מוגבלות פיזיות אחרת‏[48]. כתוצאה מכך מספר האנשים שלהם אינטליגנציה גבוהה, שהם מוכשרים, יצירתיים, ואף מחוננים, ועם זאת בעלי הפרעת קשב וריכוז, גדול בהרבה ממספר האנשים המחוננים המזוהים כבעלי הפרעת קשב‏[48].

קושי זה פועל לשני הכיוונים, משום שאנשים עם אינטליגנציה גבוהה מתפקדים אחרת בכל המבחנים שבודקים התארגנות וקשב‏[67]. כלומר, ישנם אנשים מחוננים בעלי הפרעת קשב שאינם מודעים לקיומה, משום שהפרעת הקשב שלהם לא אותרה ולא אובחנה חרף קיומה. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים יכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות יעזרו לאדם לפצות על התסמינים של הפרעת הקשב ולהסתיר את הקשיים שהוא חווה‏[48]. למשל, ליקוי שבדרך כלל מקושר לפתולוגיה יכול להקנות יתרון בתחום היצירתיות בנוכחותן של יכולות קוגניטיביות אחרות, כמו אינטליגנציה[50]. למשל, מנת משכל גבוהה יכולה לשמש כגורם ממתן ומועיל עבור הנמכה בעכבה סמויה ובכך לשנות את הביטוי שלה מפגיעה בקשב להגברת היכולת היצירתית‏[50].

הורים ואנשי חינוך רבים, אינם מודעים לאפשרות שלאדם בעל יכולת חשיבה מופשטת ברמה גבוהה מאוד תהיה הפרעת קשב‏[48]. באופן כללי קיים מתאם חיובי גבוה בין משך הקשב והריכוז שאדם מסוים מסוגל לגייס לבין היכולת הקוגניטיבית או האינטליגנציה שלו. לכן אנשי חינוך רבים מתקשים לקבל את העובדה שתלמיד בעל הפרעת קשב יכול להיות מחונן‏[48]. כתוצאה מכך אנשים מחוננים בעלי הפרעת קשב נמצאים בסיכון משום שהם עלולים לגבש תפיסה מוטעת אודות היכולת, הכישורים והערך העצמי שלהם‏[37].

בנוסף, ישנם מאפיינים משותפים להפרעת קשב ומחוננות‏[48], אשר מקבלים התייחסות שונה בהתאם להקשר שבו הם נתפסים על ידי הזולת. בניגוד לפעלתנות היתר המאפיינת היפראקטיביים, עוררות היתר של ילדים מחוננים אינה נחשבת כבעיה‏[48].

הצורך לידע את הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שמדובר בהפרעה התפתחותית אשר באה לידי ביטוי בגיל צעיר‏[16], ישנה משמעות רבה לסביבה של האדם בגילאי הילדות. סביבה זו כוללת את המערכות המרכזיות העוטפות את הילד: המשפחה, מערכת החינוך (הגן ובית הספר) והחברה[28]. המבוגרים המשמעותיים (כמו מורים והורים) יכולים להיות מקור הגנה לילדים עם הפרעת קשב והמנוע שמניע את ההתפתחות החיובית שלהם, אם ידעו איך להכיל את הקושי ובו-זמנית לראות את הילד מעבר לקושי‏[28].

עבור אדם בעל הפרעת קשב, העיסוק בתחומים בהם הוא מוכשר יכול ליצור חוויות הצלחה ולהגן מפני היווצרות של דימוי עצמי נמוך ובעיות תפקוד משניות‏[13]. על מנת לאפשר לילד בעל הפרעת קשב להשתמש בכוחותיו ולמזער את היסודות הפוגעים של ההפרעה, כל אחת מהמערכות העוטפות אותו צריכה להיות בעלת ידע, ולגלות הבנה, הכלה ותמיכה‏[28]. עם זאת, הציבור אינו מיודע כראוי בנושא הפרעת קשב‏[54].

אנשים רבים עם הפרעת קשב עשויים לחוש לאורך חייהם תסכול ואי-מיצוי יכולותיהם בתחומים שבהם יכלו להגיע להישגים גבוהים‏[48]. יחד עם זאת, באמצעות טיפול הולם הפרוגנוזה של הפרעת קשב עשויה להיות טובה מאוד‏[3]. קיים חשש שהתייחסויות שגויה להפרעת קשב כמיתוס, הונאה או מצב שפיר יכול לגרום לאלפי אנשים החווים סבל ממשי לא לחפש טיפול להפרעת הקשב שלהם‏[55]. הסטיגמה המיוחסת למונח הפרעת קשב נוצרת על רקע חוסר המודעות או חוסר ההבנה של המידע הקיים‏[7]. על כן ישנו צורך לידע את הציבור אודות התסמינים של הפרעת קשב, הגורמים לה והטיפולים שהוכחו כיעילים‏[54].

ישנן שלושה דרכים עיקריות דרכן אנשים מקבלים מידע - ניסיון אישי, סיקורים תקשורתיים וספרות מקצועית. על פי רוב הציבור הרחב משתמש בשתי הדרכים הראשונות‏[57]. דבר זה מעלה את חשיבותה של התקשורת באספקת מידע לציבור. התקשורת צריכה לתאר את הפרעת הקשב באופן מציאותי ומדויק כפי שהיא מתוארת במדע - כהפרעה תקפה, אשר יכולה להוביל לפגיעה מגוונת ומשמעותית בסובלים ממנה ללא אשמתם וללא אשמת הוריהם או מוריהם‏[55].

השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים מצליחים וידוענים בעלי הפרעת קשב מעודדים את העיסוק הציבורי בנושא - בתמונה: אלייזה דושקו.
מאפיינים של הפרעת קשב מיוחסים לדמויות ספרותיות כמו יהושע הפרוע.

העיסוק הציבורי בהפרעת קשב מתרחש לאור הפרסום התקשורתי הרב שלו היא זוכה, יחד עם הקושי של החברה להבין כראוי את מהות ההפרעה ולקבל מידע אמין וברור אודותיה. העלייה בעיסוק בנושא מושפעת גם מידוענים ושחקנים מצליחים בעלי הפרעת קשב כמו ליב טיילר, ג'ים קארי ואחרים (למידע נוסף ראו - רשימה של אנשים עם הפרעת קשב).

המקום שבו תופסת הפרעת הקשב בתרבות המודרנית בא לידי ביטוי בדרכים שונות. אחת הדוגמאות לכך היא התכנית "הפרעת קשב" המשודרת בערוץ הילדים משנת 2013, שהיא תכנית סטנד-אפ ואירוח ישראלית לילדים בהנחיית הקומיקאי שחר חסון.

במקביל ישנו ייחוס של מאפיינים של הפרעת קשב לדמויות ספרותיות כמו יהושע הפרוע שהוא גיבורו של ספר ילדים בעל אותו שם מאת דוקטור היינריך הופמן, רופא מפרנקפורט שעסק גם בפסיכיאטריית ילדים. בספר שתי דמויות המתאימות לתיאורי ההפרעה. תיאורו של Zappelphillip ("גָּ‏‏דִי נֻדְנָ‏דִי") הוא אופייני להפרעת קשב מלווה בהיפראקטיביות, בעוד Hans-Guck-in-die-Luft ("דָּ‏‏ן רוֹ‏אֶ‏ה בֶּ‏‏‏עָ‏בִים") החולמני אופייני להפרעת קשב ללא היפראקטיביות.

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחלואה נלווית להפרעת קשב

באופן כללי תחלואה נלווית או תחלואה כפולה הם מושגים המתארים מצב בו קיים יותר ממקור אחד הגורם לסימפטומים המדווחים. זהו מצב של מתאם אקראי, העובדה שגורמים שונים מופיעים יחדיו באופן שכיח באוכלוסייה מסוימת אינה יוצרת קשר סיבתי בניהם. הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית‏[5][55], כך שישנן לקויות פסיכולוגיות והתפתחותיות מגוונות אשר באופן תדיר מתקיימות איתה בכפיפיה אחת‏[18]. למעשה, זה נדיר שהפרעת קשב מופיעה ללא תחלואה נלוות כלשהי‏[20]. אנשים בעלי הפרעת קשב לעתים קרובות סובלים גם מלקויי למידה, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הפרעת מצב רוח, הפרעת התנהגות, הפרעות נוירולוגיות שונות ועוד‏[5][18].

חלק אינטגרלי מההערכה של אנשים בעלי הפרעת קשב צריך לכלול התייחסות למצבים אלו, גם אם המאבחן לא תמיד יהיה בעמדה שתאפשר לו לאבחן אותם באופן מדויק‏[18].

התייחסות זו תקיפה בשני הכיוונים. אם נמצא אצל אדם שלא אובחן כבעל הפרעת קשב אחד מהמצבים הידועים כבעלי נטייה להופיע באופן תדיר עם הפרעת זו, יש לבדוק את האפשרות לקיומה‏[18].

קשיים העלולים להיווצר בעקבות ADHD[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב טבעה ההתפתחותי של הפרעת קשב, ברוב המקרים הקשיים יבואו לידי ביטוי ראשוני בילדות[68]. קשיים אלו עלולים להשליך על עתידם הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי של הלוקים בה‏[3], לכן אנשים בעלי ADHD עלולים להיתקל בקשיים רבים בכל תחומים החיים‏[68] הפוגעים ברווחתם. עקב האופי הכרוני של הפרעת קשב היא אינה חולפת עם ההתבגרות ומלווה את האדם לאורך כל חייו‏[4][5][6].

להפרעה קשב ישנם אספקטים רבים מתחומים שונים: נוירולוגיים, פסיכיאטריים, מוטוריים, שפתיים, חינוכיים, חברתיים, פסיכולוגיים ומשפטיים‏[3]. יש להתחשב במורכבות זו בזמן האבחון ולשאוף לתת מענה מתאים לכל הצרכים במסגרת המערכת הטיפולית.

יכולת ארגון וניהול עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארגון (פעולה)

פגיעה בתפקודים ניהוליים היא מאפיין מרכזי של הפרעת קשב‏[69][2][70]. התפקודים הניהוליים כוללים בין היתר יכולות כגון: תכנון וארגון, וויסות התנהגות ועיכוב תגובה, גמישות חשיבתית, זיכרון עבודה[11]. היא יכולה להוביל גם לבעיות בתפיסת זמן, המשפיעות על היכולת לנהל לוח זמנים ולעמוד בו. לאנשים בעלי הפרעת קשב יש פעמים רבות קשיים בתכנון תנועות, בעיה בעיבוד סידרתי ובביצוע רצף של מטלות‏[13]. אצל מבוגרים קושי זה יכול לפגוע ביכולת התחזוק של משק בית.

במקרים רבים הפרעת קשב פוגעת ביכולת הארגון של האדם‏[36][16], אשר אליה יכולים להתלוות גם שכחנות או זיכרון גרוע‏[36]. זאת משום שלארגון המידע יש תפקיד חשוב בשימורו בזיכרון לטווח ארוך וליכולת השליפה‏[34]. לעתים קרובות אנשים בעלי הפרעת קשב נחשבים לחסרי פחד כאשר למעשה הם מתקשים להעריך סכנות‏[13]. בנוסף, הקושי להתעכב ולנתח חוויות פוגע ביכולת להפיק מסקנות לעתיד‏[13]. לכן אנשים אלו מועדים לתאונות, נפילות ופציעות‏[13]. אצל מבוגרים הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת לבסס הרגלי חיים ולשמור עליהם‏[36].

קשיי הארגון יכולים לפגוע באחד או יותר משלבי הביצוע, ביניהם: הערכות והכנת הציוד הדרוש, פעולה עקבית, הקפדה על פרטים חשובים, הפעלת תהליכי בקרה, יכולת איתור ותיקון של טעויות‏[71]. דבר זה יכול להוביל לפער חוזר ונשנה בין הכוונה והרצון של האדם לבין הביצוע והתפקוד שלו בפועל. כלומר, ייתכנו מצבים בהם האדם רוצה לפעול בצורה מסוימת אך הדבר לא עולה בידו. במקרים אלו לא יעזרו הרצאות והטפות מוסר מצד הסביבה משום שמקור הבעיה אינו בהבנת המצב אלא קושי ביישום הפתרון הרצוי. חוסר ההבנה מצד הסביבה יכול לגרום לכך שאנשים אלו עלולים להיות מטרה קבועה לנזיפות על התנהגות שהיא מעבר לשליטתם‏[72], כאשר בו בזמן נמנע מהם המענה למקור האמיתי של הבעיה. ללא טיפול מתאים, מצב זה יכול לגרור אחריו תחושות של תסכול, כעס, חוסר אונים ופגיעה בהערכה העצמית.

במקרים רבים אנשים עם הפרעת קשב מצליחים הרבה יותר כאשר עוזרים להם בהתארגנות ומיקוד. זאת משום שללא תמיכה חיצונית בתהליכים של ארגון ובקרה הם נוטים להשמיט פרטים חשובים, להגיב באימפולסיביות ולפעול ללא תכנון‏[71].

בחיים הבוגרים קשיי הארגון יכולים להפריע לתפקוד ההורי של האדם במסגרת המשפחה. הורים בעלי הפרעת קשב עלולים להתקשות במעקב אחרי לוח הזמנים של ילדיהם ולזכור מתי הם צריכים להיות בחוג, בפגישה עם חברים או להכין שיעורי בית[73].

התחום ההתנהגותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום זה מתייחס ליכולת ההשתלבות של האדם במסגרות חברתיות שונות, אשר נרכשת על ידי תהליך החיברות. משום שהפרעת הקשב היא כרונית באופיה היא עלולה ליצור קשיים בכל מסגרת אליה האדם מחויב או רוצה להשתייך במהלך חייו‏[13]. על פי רוב מדובר במערכת החינוך, חוגים ותנועות נוער, צבא או שרות לאומי, מוסדות להשכלה גבוהה ועולם העבודה. קשיים אלו נובעים לרוב מהבנה חלקית או שגויה של הנורמה המקובלת או חוסר יכולת לפעול על פיה. אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים לקלוט מידע באופן נכון, אך להתקשות בדיכוי את התגובות התנועתיות האימפולסיביות לגרויים‏[13].

להבדיל מלקות למידה אשר משפיעה בעיקר על האדם עצמו, חלק מהתסמינים של הפרעת קשב עלולים להפריע באופן ישיר גם לסביבה‏[48] ולהקשות את ההתמודדות מול דמויות סמכות[13]. לדוגמה, פעלתנות-יתר של תלמיד בודד עלולה לאתגר מאוד את המורה המנסה לשמור על מהלך השיעור בכיתה‏[48]. בעקבות זאת אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים להיתקל בקושי ליצור קשרים חברתיים, לעתים הם נוטים להסתכסך ובמקרים הקיצוניים יותר אף לנקוט באלימות‏[26]. גם במקרים בהם כישורי הלמידה של האדם תקינים, תגובות שליליות של החברה על הקושי לתפקד בהתאם לדרישות המערכת ולשמור על הגבולות במצבים מובנים עלולות לפתח בעיות התנהגות משניות‏[33].

בגילאים צעירים בעיות התנהגות עלולות לפגוע בקשר שבין הילד להוריו. זאת משום שילד עם הפרעת קשב קשה הוא אתגר לא קל, הגורם למצוקה אצל ההורים ועלול ליצור ביניהם חילוקי דעות בנוגע לאופן חינוך הילד‏[13]. ללא הדרכה מתאימה ההורים עשויים להשתמש בשיטות ענישה קיצוניות או תגובות סמויות של לעג וזלזול תוך נסיון להשתלט על הילד‏[13]. בנוסף, הורים רבים מצמצמים את המגע שלהם עם ילד סוער ובעייתי ומגיבים אליו רק כאשר צריך לעצור התנהגות בעייתית שלו‏[13]. במקרים אלו הם מבלים פחות ופחות זמן איכות מהנה עם הילד, ורוב הקשר שלהם איתו הוא ביקורתי ומלא טענות‏[13].

השונות בקרב אנשים בעלי הפרעת קשב באה לידי ביטוי במסגרת בית הספר, משום שתלמידים בעלי בעיות התנהגות בולטים יותר בעיני הצוות החינוכי. על יועץ בית הספר להתערב במקרים אלו משום שהמורה עלול להתקשות מאוד להתמודד מול תלמיד בעל פעלתנות יתר, ולפתח כלפיו רגשות של כעס וניכור‏[13].

מורים נוטים לאתר תלמידים בעלי הפרעת קשב עם תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות, משום שבפעמים רבות הם מפריעים למהלך השיעור בכיתה. מורים ישימו לב גם לרמות נמוכות של מוסחות או סימפטומים תנועתיים עדינים כמו עצבנות ואי שקט מוטורי בקרב תלמידים אלו‏[18]. בניגוד לכך, תלמידים בעלי הפרעת קשב ללא תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות, המאופיינים בעיקר בחוסר ריכוז לא בהכרח יתפסו את תשומת הלב של המורה. זאת משום שבקרב תלמידים אלו הפרעת הקשב יכולה לבוא לידי ביטוי רק בהשגים הלימודיים ולא לפגוע כלל ביכולת התלמיד להתנהג כנדרש‏[18]. בהקשר זה בעיות ההתנהגות שיוצר התלמיד מעלות את הסיכוי לכך שהוא יאותר ויטופל בשלב מוקדם. זאת בעוד שתלמידים בעלי הפרעת קשב ללא בעיות התנהגות עלולים להיות מאותרים רק בשלב מאוחר או כלל לא. דחיית הטיפול הנגרמת כתוצאה ממקרים אלו עלולה להגביר את הסיכון ליצירת קשיים נלווים ובעיות משניות, אשר פוגעים גם הם ביכולת התפקוד של האדם בנוסף לסמפטומים הראשוניים של הפרעת הקשב, ועלולים להיות בלתי הפיכים.

התחום החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהתסמינים של הפרעת הקשב מופיעים לראשונה בגיל הילדות הם יכולים להשפיע על ההתפתחות החברתית של האדם. בהתאם לכך, אנשים בעלי הפרעת קשב עלולים לחוות קשיים בחיי החברה והמשפחה‏[48][19], אשר כוללים בין היתר קשיים ביצירת מערכות יחסים, זוגיות וחברתיות[36]. הבעיות החברתיות הנגרמות כתוצאה מהפרעת קשב הן מגוונות. בין היתר צריך להבין את המרכיבים העמוקים של התופעה כדי להבין את המרכיבים הללו.

אצל אנשים עם הפרעת קשב ללא היפראקטביות מופיעים לעתים קרובות ערך עצמי נמוך ומעמד חברתי בעייתי במקצת, אולם ללא דחייה ברורה של בני גילם‏[13]. לעומת זאת, אצל אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר יש במקרים רבים קשיים חברתיים מהותיים‏[13]. קשיים בתחום המיומנויות החברתיות יכולים לנבוע גם מהנטייה לאימפולסיביות‏[26]. אחד הגורמים לכך הוא הקושי של אנשים בעלי היפראקטיביות או אימפולסיביות לשמור על נימוסים ו-טאקט. בגילאי בית הספר הדבר יכול להוביל לכך שהילד הופך לליצן של הכיתה, לילד דחוי או לבריון‏[13].

ילדים רבים עם הפרעת קשב מציינים שהם מנסים להתחבר לילדי הכיתה, אך מוצאים את עצמם נידחים ומכאן יסיקו שמתנכלים להם ויפתחו רגשות שליליים כלפי חבריהם לכיתה‏[26]. בעיות חברתיות יכולות להיגרם גם בעקבות חוויות של כישלון, תסכול וחוסר אונים, ובעקבות דימוי עצמי נמוך‏[13]. באופן זה ילדים בעלי הפרעות קשב חווים מעגלי תקשורת שליליים אשר נוטים להסלים, להגביר התנהגויות בלתי רצויות‏[28] ולצמצם את הנכונות של הסביבה להפגין כלפיהם חיבה. בכדי למנוע מצבים מסוג זה יש לאפשר לילדים אלו סביבה בטוחה ככל הניתן ולעורר בהם אמון על ידי כך שיבינו שהאנשים בסביבתם מעוניינים לעזור להם, ומתייחסים אליהם בכבוד‏[26]. כמו כן, יש להימנע מתגובות פומביות שיכולות להשפיע לרעה על יחס החברים כלפיהם‏[26].

הפרעת קשב יכולה לגרום לקושי בקליטה ועיבוד של רמזים חברתיים הפוגע בתפקוד החברתי‏[13][26]. היא עלולה למנוע מהאדם להתעכב מספיק כדי ללמוד לקח מאירועים קודמים ולכן הוא יתקשה בהבנת מסרים חברתיים, דרישות ומוסכמות חברתיות‏[13]. לכן סיטואציות פחות מובנות בהם החוקים פחות ברורים (כמו מסיבה כיתתית או משחק בהפסקה), מועדות יותר לפורענות ויש יותר מקום לטעויות הנובעות מפזיזות‏[26]. אחת הדרכים לשיפור התפקוד החברתי של אנשים בעלי הפרעת קשב במסגרת בית הספר ובמסגרות אחרות היא הקניית מיומנויות חברתיות הכוללת רכישת מיומנות בקבלת החלטות חברתיות, ושליטה בכעסים‏[26].

עם זאת, התחום החברתי לא בהכרח נפגע מהפרעת הקשב. אנשים עם הפרעת קשב מתונה ויכולות חברתיות טובות לעתים בוחרים להשקיע הרבה בצד החברתי על חשבון הלימודים‏[13]. כמו כן, תקשורת חיובית עשויה לעזור לעצור את הסחרור של המעגלים החברתיים-התנהגותיים השליליים, להקטין את עוצמת התגובות השליליות ולצמצם את תדירותן‏[28].

התחום הרגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להפרעת קשב יכולה להיות השפעה על ההתפתחות הרגשית של האדם. זאת משום שכבר מגיל צעיר אדם הסובל מהפרעת קשב יכול להסתמן כילד שאינו ממצה את יכולותיו, דבר הגורם תסכול וצער רב לו ולסביבה כאחד‏[68]. חוויות שליליות העלולות להיווצר כתוצאה ישירה או עקיפה של הפרעת הקשב, עשויות לפגוע בחיי הרגש‏[48] וליצור דימוי עצמי שלילי‏[13]. בהתאם לכך, אנשים בעלי הפרעת קשב נמצאים בסיכון לשביעות רצון נמוכה מאוד מחייהם‏[69]. ברוב המקרים אנשים עם הפרעת קשב שלא קיבלו את הסיוע המתאים בשלב מוקדם לא ממצים את יכולתם ונוטים להיכשל או להגיע לתוצאות בינוניות. כתוצאה מכך הם מאבדים מביטחונם העצמי, נוטים להניח מראש שלא יצליחו ונמנעים מהתמודדות עם אתגרים שנראים בעיניהם קשים מדי. נטייה לדחיינות וההימנעות מאתגרים גורמת לחוסר מימוש של היכולת ולכן הדימוי העצמי ממשיך להיפגע‏[71].

להפרעת קשב ישנו אופי התפתחותי וכרוני. משום שהביטויים הראשונים של הסימפטומים מופיעים לרוב בגיל צעיר, ההשפעה שלהם על הפן הרגשי יכולה להופיע כבר בילדות. למשל, כאשר ילד מודע לכך שהוא לא כמו כולם או שהוא מפריע לסביבתו‏[48]. לא מדובר רק בחוויות בעלות פוטנציאל טראומטי, אלא בחוויות בעלות השפעות עתידיות משמעותיות שלא ניתן להבטיח את הפיכותן‏[48]. לכן בהיעדר טיפול מתאים היבטים אלו עלולים להתעצם עם הזמן ולפגוע בחייו של אותו אדם כבוגר. בהתאם לכך, אחת התלונות הנפוצות של מבוגרים בעלי הפרעת קשב היא על דיכאון וערך עצמי נמוך‏[36].

הסביבה החברתית יכולה להיות גם גורם מחסן עבור התחום הרגשי. בעיקר בגיל צעיר, בסיס בטוח של קשר עם דמויות משמעותיות, אוהבות, תומכות ומקבלות יכול להקנות אמונה אופטימית בנוגע לאפשרויות ההתמודדות עם הפרעת הקשב, לפתח ביטחון ברצונם הטוב של האחרים לסייע ולבנות תחושה של מסוגלות עצמית להתמודדות‏[28].

התחום האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשיים האקדמיים שעלולים להתעורר בעקבות הפרעת קשב לא בהכרח נובעים מהנמכה ביכולות לימודיות, אלא מקושי להשתמש בהן בפועל. למשל, תלמיד ששולט בפעולות החשבון יכול לטעות בתרגילים עקב בעיה בתשומת לב לפרטים שאינה קשורה לחשיבה המתמטית שלו. זהו אחד ההבדלים המרכזיים בין הפרעת קשב ללקות למידה. מאפיין זה עלול לעורר חששות ולהוביל לתסכול רב עקב הפער בין הידע והיכולת, לבין האופן שבוא הם באים לידי ביטוי בשעת מבחן.

אחת הבעיות הבולטות אצל אנשים עם הפרעת קשב היא יכולת הלמידה במסגרות החינוך הפורמליות. היא באה לידי ביטוי בחוסר יכולת לתפקד בהתאם לרמה השכלית האמיתית בלימודים, הן בבית הספר והן באוניברסיטה‏[36]. הפגיעה בהישגים אקדמיים נפוצה גם בהיעדר לקות למידה‏[1].

עם זאת, הפרעת קשב אינה מוגדרת כלקות למידה משום שהיא אינה מוגבלת רק לתחום האקדמי, ולא בהכרח תוביל לקשיים בלמידה. כמו כן, גם במקרה שבו הפרעת הקשב מובילה לפגיעה בתפקוד האקדמי, היא לא בהכרח משקפת קושי ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות, אלא קושי ביכולת להשתמש בהן בפועל‏[1]. כלומר, הפגיעה לא חייבת להיות בידע או בכישורים עצמם אלא ביכולת הביצוע והיישום שלהם.

בתחילת המאה ה-21 הדרישות של המערכת החינוכית רבות יותר מבעבר והלחץ המופעל על התלמידים גדל בהתאמה‏[3]. אחד הביטויים לכך הוא היווצרותן של עמותות כמו המרכז הישראלי למצוינות בחינוך. ההשכלה הגבוהה נתפסת כמשאב חברתי משמעותי משום שהיא גוררת אחריה הזדמנויות רבות יותר לתגמולי שכר ואיכות חיים גבוהה יותר‏[74]. השאיפה למצוינות והאמונה הרווחת שרכישת השכלה אקדמית חיונית להצלחה בחיים, גורמים למצב דחק כרוני בקרב ילדים ללא קשיים כלל ובוודאי שלילדים עם הפרעת קשב‏[3].

הפרעת קשב נמצאת בין המצבים הכרוניים הנפוצים ביותר המשפיעים על תפקודם של תלמידים‏[18] ומרבית התלמידים עם הפרעת קשב מאותרים על ידי גורמים חינוכיים‏[28]. טווח ריכוז קצר וקשיים בארגון ובקרה פוגמים ביכולת של התלמיד לפתח אסטרטגיות למידה‏[71]. בנוסף, יכולת הזיכרון החיונית ללמידה נשענת על תהליכים רבים כמו קידוד, ארגון ואחסון מידע חדש, שליפה של ידע קיים, או בכל שילוב ביניהם‏[34]. משום שבמקרים רבים הפרעת קשב פוגעת בתהליכים אלו היא יכולה ליצור הנמכה גם ביכולת הזכירה. בעקבות הקשר שבין רגשות וזיכרון, כל ההיבטים הרגשיים שמעורבים בהפרעת קשב יכולים גם הם לפגוע בזיכרון ומכאן גם ביכולת הלמידה שמתבססת עליו. כמו כן, גם במצב שבו התלמיד שולט בחומר הלימוד הפרעת הקשב יכולה למנוע ממנו להפגין את ידיעותיו ולפגוע בציונים שלו. לדוגמה, בעיות בתשומת לב לפרטים יכולות להוביל להבנה שגויה של השאלות ולטעויות נגררות. לעתים קשיי הוויסות אינם מאפשרים לילד ללמוד כהלכה, ואף עשויים לפגוע בהכשרתו לחיים שלמים בקהילה‏[48].

מעבר להשפעות הישירות של הפרעת הקשב על יכולת הלמידה, אופן ההשתלבות של תלמיד במערכת החינוך מושפע גם מההיבטים ההתנהגותיים, חברתיים והרגשיים שהוזכרו קודם. כמו כן, שנות בית-הספר הן התקופה שבה עובר מרכז הכובד מההורים לבני הגיל בכל הנוגע לקביעת הערך העצמי‏[13]. בסביבות כיתה ד' ילדים מודעים לרמת התפקוד שלהם ביחס לבני גילם. לכן, ילד עם הפרעת קשב נמצא בסיכון גבוה לפיתוח ערך עצמי נמוך בכל הנוגע ליכולותיו הלימודיות‏[13]. הערכה עצמית נמוכה יכולה להוביל להימנעות מאתגרים ולחרדת בחינות, אשר מקשים על התלמיד לממש את יכולותיות‏[71].

בעיה בולטת היא בעיית הארגון, הגורמת לקושי להתמיד בביצוע מטלות וסיומן, ומעבר מפעילות לפעילות גם ללא שסיימו את הפעילות הקודמת וקושי בהקצבת זמן סביר למטלות על פי קושיין, דחיפותן וחשיבותן. תלמיד כזה עשויי להגיע למבחן כאשר הוא מגלה התמצאות מרשימה ביותר בחלקים טפלים של חומר הלימוד וידע לא מספק בפרקי הלימוד החשובים.

התמודדות מערכת החינוך

תפקידה של מערכת החינוך הוא לספק לתלמיד חוויה מתקנת בבניית העצמי‏[38]. המורים אחראים על סיוע בעצוב הסביבה הבית ספרית כך שתהייה מותאמת לצורכי התלמיד וליצירת דיאלוג משותף עם ההורים‏[28]. כיתות קטנות ומורים טובים יכולים להגן על תלמיד בעל הפרעת קשב מפני היווצרות של דימוי עצמי נמוך ובעיות תפקוד‏[13]. על המורים להפגין התפעלות מיכולותיו של התלמיד ומתחומי החוזק שלו ובכך לאפשר לו חוויה חיובית של הסתגלות לחוקים ולדרישות של בית הספר‏[38]. קשר חיובי המתפתח בין מורה לתלמיד בעל הפרעת קשב עשוי להוביל לירידה ניכרת בהפרעות התנהגות בשיעור ואף מחוצה לו ולקדם את התלמיד בהיבטים אחרים של חייו‏[28]. המסר שמועבר לתלמיד צריך להיות שההקפדה על החוקים מצד הצוות החינוכי נובע מההתפעלותם מהפוטנציאל שלו ומחוסר נכונות לוותר עליו או לאפשר לו לוותר על עצמו‏[38]. דרישה זו להתמודדות מול אתגרי המערכת צריכה לבוא לצד הפגנת אמון במאמצים הכנים של התלמיד ומתן תמיכה הולמת לקשייו הריאליים‏[38]. כאשר מורה מפתח דפוס קשר חיובי ובטוח והמבוסס על אמון עם תלמיד כזה, הוא מסייע לו להיחלץ ממעגל הפגיעות והחשדנות שהיה נתון בו קודם‏[28]. הבאה זו של שותפות מלאה עם החוויה של התלמיד בבית הספר, מאפשרת לו להפנים הזדהות ויוצרת למוריו חוויה משמעותית ומספקת בעבודתם היום יומית‏[38].

עם זאת, מסגרות החינוך הפורמליות לא תמיד לוקחת בחשבון את צרכיהם של תלמידים עם לקויות קשב (ראו גם נגישות שמע של חדרי כיתה). בנוסף, רוב המורים בחינוך הרגיל לא עברו הכשרה מספקת המאפשרת לאתר את הבעיה ולהתמודד איתה‏[3]. בבתי הספר השילוב של כיתות גדולות וחוסר הכשרה מתאימה של הצוות החינוכי מביאים לכך שנעשים יותר ויותר אבחונים על מנת לתת הקלות, במקום לנסות לעזור לתלמידים בעלי הפרעת קשב לתכנן, להתארגן ולהפעיל תהליכי בקרה‏[67]. העדר גישה חינוכית מתאימה לתלמידים בעלי הפרעת קשב עלול לשבש את מערך השיעור באופן משמעותי‏[72]. בנוסף, מורה המגלה חוסר הבנה עלול לגרום לתלמיד לחוש בושה וערך עצמי ירוד שקשה מאוד לתקן בהמשך‏[3].

תלמיד עם הפרעת קשב שאינו מקבל את העזרה הנכונה בשלב מוקדם צובר פערים לימודיים, בעיקר בתחומי לימוד בהם ההתקדמות היא בשלבים‏[71]. בשונה ממצבים כרוניים אחרים, עבור הפרעת קשב למערכת החינוכית יש תפקיד חשוב בטיפול ומעקב‏[27]. לא רק זאת, אלא ששיטות הוראה משופרות המתאימות לתלמידים בעל הפרעת קשב יכולות להועיל גם לכלל התלמידים בכיתה‏[72]. לכן יש לשפר את היכולת של בתי הספר הרגילים להתמודד עם תלמידים אלו‏[3]. השאיפה היא למנוע הדבקת תוויות שליליות כבר עם התחלת הלימודים, משום שעלולה להיות לכך השפעה על כל המסלול ההתפתחותי העתידי‏[48]. היועץ החינוכי הוא גורם זמין להנחיית הצוות החינוכי‏[72]. אחד מתפקידיו הוא להעביר את הידע שיוכל לעזור לצוות בית הספר לקבוע עבור תלמיד מסוים האם קיימת בעיה ולהחליט מי יטפל בה‏[48][72]. פסיכולוג חינוכי וקליני המחזיק בידע על נפש האדם והשפעותיה של הדינמיקה הרגשית, יכול לתרום זווית ראייה אובייקטיבית כגורם חיצוני לבית הספר‏[72]. הפסיכולוג יכול להגיע לאבחנה ולהמליץ על דרכי טיפול הולמות לתלמיד ולמערכת יחדיו‏[72].

שיעורי עזר פרטניים

לעתים קרובות ילדים עם הפרעת קשב מפיקים תועלת רבה יותר משיעור פרטי מאשר משיעור כיתתי או קבוצתי‏[71]. זאת משום שבמקרים רבים בזמן השיעור בכיתה הם חולמניים או מוסחים ונוטים לאבד את הקשר עם המורה והחומר הלימודי‏[71]. שעורי עזר הם האמצעי החשוב ביותר לא רק להשלמה של חומר לימודי אלא גם לביסוס תחושת מסוגלות וערך עצמי, משום שהם מאפשרים לתלמיד חוויות הצלחה לימודיות ואפשרות להאמין ביכולותיו‏[71].

עולם העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים אנשים בעלי הפרעת קשב מגיעים לגיל הבגרות עם מטען כבד של כישלונות, תחושה של חוסר התאמה ומבט לא אמפתי של הסביבה, אשר הופנם ונעשה לחלק בלתי נפרד מהזהות העצמית. חוויות אלו פוגעות בתחושת המסוגלות וביכולת של האדם לתפוס את כישוריו ולהציג אותם בפני אנשים אחרים. מצב זה יכול להקשות בהמשך על ההשתלבות של אותו אדם בשוק העבודה[4] ולהשפיע על היכולת שלו לפתח קריירה מקצועית. קשיים אלו באים לידי ביטוי כבר בשלב הראשוני של חיפוש העבודה ותהליך הקבלה. הם ממשיכים להשפיע על אופן התפקוד במשרות הראשוניות ועלולים לפגוע באפשרויות הקידום העתידיות.

מבוגרים בעלי הפרעת קשב מדווחים על קושי למצוא עבודה‏[36]. הקשיים הרגשיים והאקדמיים אשר נלווים פעמים רבות להפרעת קשב עולולים להסתיר את היכולות המקצועיות הפוטנציאליות של האדם במהלך תהליך המיון[4], אשר מורכב לרוב מראיון עבודה או מבחן. מצב זה עלול למנוע את הקבלה לעבודה מסוימת, או להוביל לשיבוץ בתפקיד שאינו הולם את כישוריהם.

הכניסה לעולם העבודה נעשית לרוב דרך עבודות מזדמנות, אשר מאפשרות ללמוד את התרבות של עולם העבודה. עבודות ראשוניות אלה בדרך כלל דורשות יכולת ארגון ושליטה בפרטים, בכפיפות לדמויות סמכות ובהרבה שגרה וחזרתיות אשר אינן מאפשרות מתן ביטוי ליצירתיות. כמו כן, על העובד המתחיל להתמודד עם המעבר ממערכת החינוך בעלת הכללים הברורים ואפשרות התמיכה, אל מערכת עסקית מלאת גירויים ואפשרויות‏[4]. אנשים עם הפרעות קשב עלולים להתקשות למלא אחר הדרישות האופייניות לעבודות הראשוניות ולהיות מועדים לכישלונות, אשר יקשו עליהם לרכוש את המיומנויות הבסיסיות הנדרשות בתחום עבודתם‏[4]. משום שרמת העניין היא גורם קריטי בגיוס משאבי הקשב, עבודות משעממות ורוטיניות מהוות מכשול משמעותי. כמו כן הצורך לעסוק בבירוקרטיה ומנהלה דורשים יכולת ארגון ותשומת לב לפרטים אשר פעמים רבות נפגעים בעקבות הפרעת הקשב. בהתאם לכך אנשים בעלי הפרעת קשב מדווחים על קושי לשמור על עבודה קיימת‏[36].

עם זאת, אנשים אינטליגנטים ומוכשרים בעלי הפרעת קשב יתפקדו פעמים רבות באופן ראוי לציון במשרות גבוהות ומאתגרות יותר שבהן ניתן להם חופש פעולה ואפשרות להיעזר בשרותי מזכירות. מכאן שמסלול הקידום הסטנדרטי אשר נהוג בעולם העבודה מהווה פעמים רבות מכשול עבור אנשים עם הפרעת קשב. זאת משום שאופין של העבודות הראשוניות עלול להנמיך את פריון העבודה שלהם. בהתאם לכך, אנשים בעלי הפרעת קשב מדווחים על ביצוע נמוך מרמת היכולת האמיתית בעבודה‏[36]. פער זה עלול למנוע מעובדים אלו להפגין את יכולותיהם ולהיות ראויים בעיני המעסיק לקידום אל עבר תפקידים גבוהיים יותר המתאימים לסגנון העבודה שלהם. בנוסף, משום שהקושי בביצוע תפקידים רוטיניים לאורך זמן הוא במידת העניין ולא ברמת הקושי הוא מתעורר גם כאשר רמת המיומנות הנדרשת עבורם היא נמוכה. חוסר היכולת להתמיד בביצוע מדויק של משימות הנחשובת לפשוטת מול הפוטנציאל להצליח במשימות ברמת מורכבות גבוהה עלול ליצור תסכול רב ולפגוע בהנעה לעבודה. מצב זה עלול לעורר אווירה שלילית אשר תפגע ביחסי העבודה במקום. מצב זה מוביל לחיפוש אחר תעסוקה גמישה או עבודה מהבית, אשר מאפשרות חופש פעולה גדול יותר עבור שכירים בנוגע לעיצוב סביבת העבודה שלהם.

אפשרות נוספת היא להשתחרר מהתלות במעביד על ידי פנייה ליזמות עסקית. זאת משום שאדם עצמאי יכול לעצב את סביבת העבודה על פי בחירתו האישית.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבחון הפרעת קשב

אבחון מוקדם ונכון של הפרעת קשב הוא חיוני‏[5] לצורך בניית תוכנית טיפול מתאימה ומניעת בעיות נלוות בהמשך‏[3]. זאת בשל הנזקים האפשריים של הפרעת קשב להישגים בלימודים, לתפקוד בתחום החברתי והפסיכו-התפתחותי ונזקים פוטנציאליים לחברה‏[28]. חייו של אדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז אשר לא טופל משום שלא הוכר ככזה, רצופים כישלונות ותסכולים והישגיו לרוב נמוכים‏[68]. לכן יש לפנות לאבחון בכל מקרה בו מועלה חשד כלשהו לקיומה של הפרעת קשב. החשד הראשוני לרוב מתעורר בעקבות גורמים לא מקצועיים כגון - האדם עצמו, הורים, מורים או גורמים אחרים במערכת החינוך‏[18][28]. בין המצבים הנפוצים שבעקבותם מפנים לאבחון נמצאים: הנמכה בהשגים הלימודיים, בעיות התנהגות המפריעות לסביבה, קשיי ריכוז, בעיות חברתיות, הערכה עצמית נמוכה ועוד‏[18].

על פי משרד הבריאות שני אנשי המקצוע המוסמכים לאבחן הפרעת קשב הם רופא (שהוא נוירולוג או פסיכיאטר) או פסיכולוג[5].

בדרך כלל, בטרם ביצוע האבחון עצמו, נשלחים הורי הילד או האדם לביצוע בדיקות דם במטרה לגלות חסרים תזונתיים שעלולים לגרום לסימפטומים דומים, או זהים לכאורה של ההפרעה עצמה (בדיקות אלה יהיו למשל רמות ויטמין B12, D, ברזל ועוד), זאת כדי למנוע מצב של דיאגנוזה שגויה של הפרעת קשב וריכוז (יצוין שנכון להיום לא ניתן לבצע את כל הבדיקות הנוגעות לחסרים תזונתיים במסגרת קופת החולים ואת חלקם ניתן לבצע באופן פרטי בלבד, כמו למשל, בדיקות DHA, וכן EPA). כמו כן, במקרה של חשד לבעיה רגשית המפריעה לתפקוד האדם ביום יום (כגון הפרעת חרדה כללית, או חרדה חברתית), ייבדק גם ההיבט הנפשי, למשל אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, שייתכן והוא המקור לקשיים הכלליים בקשב ו\או לאי-שקט. לאחר השלמת בדיקות דם כלליות

המאפיין העיקרי של הפרעת קשב הוא דפוס מתמשך של הנמכה בקשב או היפראקטיביות-אימפולסיביות, אשר מפריע לתפקוד או להתפתחות של האדם‏‏[1]. בהתאם לכך, על מנת לקבוע אבחנה של הפרעת קשב לאדם מסוים חייבת להיות עדות ברורה לפגיעה תפקודית בבית, בבית-הספר או בעבודה וחלק מהתסמינים צריך להתקיים לפחות בשתי מסגרות שונות‏[13]. אין כלי אבחון בודד שנותן תשובה ברורה לגבי אבחנה של הפרעת קשב‏[13], לכן על איש המקצוע לאסוף מידע ממספר מקורות. התוקף של אבחון גדל ככל שהוא נשען על יותר מקורות בלתי תלויים זה בזה‏[13].

הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב עודכנו במהדורה החמישית של ה-DSM כדי לאפיין בצורה מדויקת יותר את הביטויים שלה בגילאי הבגרות. בעוד שעבור ילדים יש צורך בהצגה של 6 סימפטומים כדי לענות על ההגדרה של אחת הקבוצות, למבוגרים מעל גיל 17 נדרשים רק 5. כמו כן, צורפו דוגמאות של צורות שונות בהן אותם הסימפטומים יכולים לבוא לידי ביטוי בגילאי הילדות, ההתבגרות והבגרות‏[6].

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול בהפרעת קשב

אנשים רבים עם הפרעת קשב עשויים לחוש לאורך חייהם תסכול ואי-מיצוי יכולותיהם בתחומים שבהם יכלו להגיע להישגים גבוהים‏[48]. עם זאת, באמצעות טיפול הולם, הפרוגנוזה של הפרעת קשב עשויה להיות טובה מאוד‏[3]. ישנה חשיבות רבה למתן טיפול בשלב מוקדם ככל הניתן, משום שכל דחייה שלו עלולה להיות קריטית, במיוחד כאשר מדובר בילדים‏[48].

המטרה העיקרית של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור מרבי של התפקוד‏[27] לצד הימנעות מבעיות וקשיים משניים שהפרעת הקשב עלולה ליצור. לנוכח מאפייני ההפרעה, הטיפול היעיל חייב להיות רב-מערכתי ולעסוק בכל המערכות המשמעותיות בחייו של האדם, ובכל הצירים האנושיים: הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי‏[3][28][13].

לרוב נדרש‏[75] שילוב של אנשי מקצוע - רופא (פסיכיאטר או נוירולוג) לצד טיפול נפשי (טיפול פסיכולוגי או טיפול באמנויות) וכן סיוע גופני (ריפוי בעיסוק או טכניקות סיוע דומות - רכיבה טיפולית, הידרותרפיה) וכן הנחיה בנוגע לתזונה נכונה. לצד אלו חשוב גם ייעוץ של גורם מקצועי המעריך את התמונה החברתית והמערכתית (פסיכולוג חינוכי, יועץ, עובד סוציאלי או מתאם).

לא כל אדם עם הפרעת קשב זקוק לכל הטיפולים האפשריים להפרעה זו, על המטפלים להתאים את הטיפול בהתאם לצורך‏[68]. בדומה למצבים כרוניים אחרים, תוכנית הטיפול בהפרעת קשב צריכה להיבנות באופן ספציפי עבור כל מקרה לגופו, בהתאם למאפייניו הייחודיים‏[27]. הטיפול נקבע בתוכנית אישית המבוססת על ההפרעה הבסיסית, התחלואה הנילווית ועל העדפות האדם (והמשפחה במקרה של ילדים)‏[3]. בנוסף כל סוגי ההתערבות והעזרה שהאדם מקבל צריכים להיעשות באווירה חיובית, ומתוך תמיכה בערך העצמי‏[67].

רמת המקצועיות של אנשי המקצוע המעורבים בטיפול היא קריטית להצלחתו‏[67]. על כן חשוב להקפיד על בחירה של מורים, מטפלים, רופאים או מאמנים הבקיאים בהפרעת קשב על כל היבטיה. למידה נעשית בקלות וביעילות רבה יותר כאשר היא באה מתוך הנאה‏[67].

המקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות

השונות הרבה בתסמינים של הפרעת קשב מובילה להנחה שיש לה יותר מגורם אחד‏[17].

  • הפרעת הקשב היא תורשתית (גנטית)‏[13] ולכן גם רב-דורית‏[3], ומשום כך לעתים קרובות יותר מחבר משפחה אחד לוקה בה‏[19]. בעולם המחקר נעשים מאמצים לגלות גנים הקשורים להפרעת קשב‏[3]. בין הגנים הנחקרים נמצא הגן לקולטני דופמין DRD4‏[3] ו-DRD5‏[76].
  • לצד הגורמים הללו, קיימת השפעה גם לסביבת החיים על רמת התפקוד, ההישגים ואיכות החיים של אדם עם הפרעת קשב‏[28]. מכיוון שמדובר בהפרעה התפתחותית אשר באה לידי ביטוי בגיל צעיר, ישנה משמעות רבה לסביבה של האדם בגילאי הילדות, ולהתאמת המערכות המשפחתיות, החינוכיות והחברתיות כך שיוכלו לאפשר לילד להשתמש בכוחותיו ולמזער את נזקי ההפרעה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טלי היימן, הפרעת קשב והיפראקטיביות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
  • שרית טגנסטקי, מי מפחד מ-AdHd - מדריך מעשי להורים ולאנשי מקצוע בתחום בעיות קשב וריכוז, הוצאת רימונים, 2006.
  • איריס מנור, שמואל טיאנו, "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז ADHD", דיונון, מהדורה שלישית, 2005.
  • מ. סוזן רוברטס וג'רלד ג'. יאנסן, לחיות עם ADD, דרכי עבודה למבוגרים עם הפרעת חוסר קשב, הוצאת ספרים "אח", ISBN 965-267-261-0
  • מ. האלוול וג'ון ג'.רייטי, מריטת עצבים - הפרעת קשב ADHD, הוצאת אור עם.
  • אהוד פריס, הפרעת קשב וריכוז - קשיי למידה: אבחון וטיפול, הוצאת ידיעות ספרים ואסטרולוג.
  • שחר ארזי ויוסי הטב, ‏ADHD – היבטים תרבותיים, "נפש" 10: 71-77 (2002)
  • אמן, ד' (2008). ריפוי ADD פריצת דרך המאפשרת לכם להבחין בשישה סוגים של ליקויי קשב וריכוז ולרפא אותם. נתניה: שמעוני לאור בע“מ.
  • בארקלי, ר' (1997). לשלוט ב- ADHD, הוצאת גלילה.
  • בלומקוויסט, מ' (2005). ילדים עם הפרעות התנהגות: הקניית כישורים. קרית ביאליק: הוצאת אח.
  • דיווס, ד' (2008). הילד כועס. קריית ביאליק :הוצאת אח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופים ממשלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוויה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטעי וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Tripp, G., & Wickens, J. R. (2009). Neurobiology of ADHD. Neuropharmacology,57(7), 579-589.‏
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 3.18 3.19 3.20 3.21 3.22 3.23 3.24 3.25 3.26 3.27 3.28 3.29 3.30 3.31 3.32 3.33 3.34 3.35 3.36 3.37 3.38 3.39 3.40 3.41 3.42 3.43 3.44 3.45 שפירא, אבי (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 אורית דהן ואורלי צדוק (2012). מִלְקוּת לְחֵרוּת - מבט אישי ומקצועי על ליקויי למידה והפרעת קשב וריכוז. הקיבוץ המאוחד ומכון מופת.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 אמות מידה לאבחון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בילדים מתבגרים ומבוגרים, משרד הבריאות (2010)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 DSM-5 Attention Deficit/Hyperactivity Disorder Fact Sheet. American Psychiatric Association, (2013).
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 7.9 Kooij, S. J., Bejerot, S., Blackwell, A., Caci, H., Casas-Brugué, M., Carpentier, P. J., ... & Asherson, P. (2010). European consensus statement on diagnosis and treatment of adult ADHD: The European Network Adult ADHD. BMC psychiatry, 10(1), 67.‏
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 איגרא, נעמה (2008). טיפול פסיכולוגי במבוגרים עם הפרעת קשב (ADHD) - שילוב בין גישות שונות; או: איך להושיב היפראקטיבי על ספת הפסיכולוג. מאתר פסיכולוגיה עברית
  9. ^ Gentile, J. P., Atiq, R., & Gillig, P. M. (2006). Adult ADHD: diagnosis, differential diagnosis, and medication management.Psychiatry (Edgmont), 3(8), 25.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Remschmidt, H. (2005). Global consensus on ADHD/HKD. European child & adolescent psychiatry, 14(3), 127-137.‏
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 11.8 אבישר, אלון (2010). מהו התפקוד הנוירו-פסיכולוגי הלקוי בהפרעת קשב וריכוז (ADHD)?. מאתר פסיכולוגיה עברית
  12. ^ Definition of Learning Disabilities, National Joint Committee on Learning Disabilities, 1990
  13. ^ 13.00 13.01 13.02 13.03 13.04 13.05 13.06 13.07 13.08 13.09 13.10 13.11 13.12 13.13 13.14 13.15 13.16 13.17 13.18 13.19 13.20 13.21 13.22 13.23 13.24 13.25 13.26 13.27 13.28 13.29 13.30 13.31 13.32 13.33 13.34 13.35 13.36 13.37 13.38 13.39 13.40 13.41 13.42 13.43 13.44 נופר ישי-קרין ועדי פרי (2002). אבחון של הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  14. ^ שמואל טיאנו ואיריס מנור, מהי הפרעת קשב וריכוז - פרק המבוא לספר "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז"
  15. ^ Prevalence rates of attention deficit/hyperactivity disorder in a school sample of Venezuelan children
  16. ^ 16.00 16.01 16.02 16.03 16.04 16.05 16.06 16.07 16.08 16.09 16.10 16.11 16.12 Abraham, A., Windmann, S., Siefen, R., Daum, I., & Güntürkün, O. (2006). Creative Thinking in Adolescents with Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD). Child Neuropsychology, 12(2), 111-123.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 18.5 18.6 18.7 18.8 18.9 AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS: Clinical Practice Guideline: Diagnosis and Evaluation of the Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. PEDIATRICS Vol. 105 No. 5 May 2000, pp. 1158-1170
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 19.6 19.7 מרים טוראל, ד"ר סמי שניידרמן, (2003). טיפול בהפרעת קשב וריכוז. תפנית: מכון ירושלמי למתבגרים
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 Adamou, M., Arif, M., Asherson, P., Aw, T., Bolea, B., Coghill, D., . . . Young, S. (2013). Occupational issues of adults with ADHD.BMC Psychiatry, 13, 59.
  21. ^ Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.
  22. ^ Surman, C. B., Hammerness, P. G., Pion, K., & Faraone, S. V. (2013). Do stimulants improve functioning in adults with ADHD?: A review of the literature .European Neuropsychopharmacology, 23(6), 528-533.‏
  23. ^ 23.0 23.1 Matheson, L., Asherson, P., Wong, I. C. K., Hodgkins, P., Setyawan, J., Sasane, R., & Clifford, S. (2013). Adult ADHD patient experiences of impairment, service provision and clinical management in england: A qualitative study. BMC Health Services Research, 13, 184
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 Conrad, P., & Potter, D. (2000). From hyperactive children to ADHD adults: Observations on the expansion of medical categories. Social Problems, 559-582.‏
  25. ^ 25.0 25.1 Andreou et al. (2007). Reaction time performance in ADHD: Improvement under fast-incentive condition and familial effects. Psychological Medicine: A Journal of Research in Psychiatry and the Allied Sciences, Vol 37(12), 1703-1715
  26. ^ 26.00 26.01 26.02 26.03 26.04 26.05 26.06 26.07 26.08 26.09 26.10 26.11 26.12 ד"ר תמי שטיינברג (2006). היום שלנו לא נגמר בצהריים: על ביטוייה של הפרעת קשב וריכוז מחוץ למסגרת בית הספר. חל"פ: עיתון תסמונת חיך-לב-פנים, המרפאה לגנטיקה התנהגותית
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 Clinical Practice Guideline: Treatment of the School-Aged Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS, PEDIATRICS Vol. 108 No. 4 October 2001, pp. 1033-1044
  28. ^ 28.00 28.01 28.02 28.03 28.04 28.05 28.06 28.07 28.08 28.09 28.10 28.11 28.12 28.13 28.14 28.15 28.16 28.17 לגעת מבעד לשריון. משרד החינוך (2009)
  29. ^ מירי קרן, איריס מנור, שמואל טיאנו, ‏הפרעת קשב וריכוז בגיל הרך: איפיוניה הייחודיים ומהלכה מינקות ועד גיל הגן, כרך 140, נובמבר 2001, עמ' 1022-1025, תקציר של המאמר מעיתון "הרפואה" באתר ההסתדרות הרפואית בישראל
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 30.4 30.5 הפרעה בקשב וריכוז ADHD ד"ר איריס מנור באתר אגודת ניצן.
  31. ^ 31.0 31.1 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 32.3 שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 33.4 דוד הבר (1990), לא הואב לקרוא: טיפול רב-ממדי בליקויי למידה. רעננה: רמות.
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 34.4 יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  35. ^ ישי-קרין, נופר (2007). הקשר בין זיכרון עבודה מילולי (ולא חזותי-מרחבי) לבין לקות בקריאה ולקות שפתית. מאתר פסיכולוגיה עברית.
  36. ^ 36.00 36.01 36.02 36.03 36.04 36.05 36.06 36.07 36.08 36.09 36.10 36.11 36.12 36.13 ד"ר איריס מנור (2008). הילד הרע שבי. The Medical
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 37.3 Leroux, J. A., & Levitt-Perlman, M. (2000). The gifted child with attention deficit disorder: An identification and intervention challenge. Roeper Review, 22(3), 171.
  38. ^ 38.0 38.1 38.2 38.3 38.4 38.5 38.6 ד"ר סטיוארט צ'סנר, התפתחות נפשית של העצמי
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 39.4 39.5 Zhang J.-S., Wang Y., Cai R.-G., Yan C.-H. (2009). The brain regulation mechanism of error monitoring in impulsive children with ADHD-An analysis of error related potentials. Neuroscience Letters, 460 (1), pp. 11-15.
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 40.3 40.4 40.5 DeVito E.E., Blackwell A.D., Clark L., Kent L., Dezsery A.M., Turner D.C. (2009).Methylphenidate improves response inhibition but not reflection-impulsivity in children with attention deficit hyperactivity disorder (ADHD). Psychopharmacology ;202: 531–539
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 Evenden, J. L. (1999). Varieties of impulsivity. Psychopharmacology, 146(4), 348.
  42. ^ 42.0 42.1 Madden, Gregory J. (Ed); Bickel, Warren K. (Ed), (2010). Impulsivity: The behavioral and neurological science of discounting. Washington, DC, US: American Psychological Association, xvi, 453 pp.
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 43.3 43.4 43.5 43.6 43.7 43.8 43.9 Catharine A. Winstanley , Dawn M. Eagle, Trevor W. Robbins (2006). Behavioral models of impulsivity in relation to ADHD: Translation between clinical and preclinical studies. Clinical Psychology Review 26, 379–395
  44. ^ ד"ר מירי כ"ץ (2007). הפרעת קשב - ADHD ותחלואה נלווית - Comorbidity.‏ The Medical.
  45. ^ 45.0 45.1 Gomes, L. L., & Livesey, D. D. (2008). Exploring the link between impulsivity and peer relations in 5- and 6-year-old children. Child: Care, Health & Development, 34(6), 763-770.
  46. ^ 46.0 46.1 Aron, Adam R.; Dowson, Jonathon H.; Sahakian, Barbara J.; Robbins, Trevor W. (2003). Methylphenidate improves response inhibition in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder. Biological Psychiatry, Vol 54(12), 1465-1468.
  47. ^ 47.0 47.1 47.2 47.3 47.4 47.5 47.6 47.7 47.8 White, H. A., & Shah, P. (2011). Creative style and achievement in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder. Personality and individual differences,50(5), 673-677.‏
  48. ^ 48.00 48.01 48.02 48.03 48.04 48.05 48.06 48.07 48.08 48.09 48.10 48.11 48.12 48.13 48.14 48.15 48.16 48.17 48.18 48.19 48.20 דויד, חנה (2010). על לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ואינטליגנציה. מאתר פסיכולוגיה עברית
  49. ^ 49.0 49.1 49.2 49.3 49.4 49.5 49.6 Healey, D., & Rucklidge, J. J. (2006). An Investigation into the Relationship Among ADHD Symptomatology, Creativity, and Neuropsychological Functioning in Children. Child Neuropsychology, 12(6), 421-438.
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 50.3 Carson, S. H., Peterson, J. B., & Higgins, D. M. (2003). Decreased latent inhibition is associated with increased creative achievement in high-functioning individuals. Journal of personality and social psychology, 85(3), 499.‏
  51. ^ 51.0 51.1 שלמה קניאל (2010). האומץ להחליט ולפעול: קבלת החלטות אצל היחיד והקבוצה. רעננה: רמות.
  52. ^ 52.0 52.1 52.2 נילי לוברני רולניק (2009). חיים בתוך סיפור: תיאטרון פלייבק ואמנות האימפרוביזיציה. רעננה: הקיבוץ המאוחד מכון מופ"ת.
  53. ^ 53.0 53.1 Lewis, C., & Lovatt, P. J. (2013). Breaking away from set patterns of thinking: Improvisation and divergent thinking. Thinking Skills and Creativity, 9, 46-58.‏
  54. ^ 54.0 54.1 54.2 54.3 54.4 McLeod, J., Fettes, D., Jensen, P., Pescosolido, B., & Martin, J. (2007). Public knowledge, beliefs, and treatment preferences concerning attention-deficit hyperactivity disorder. Psychiatric Services, 58(5), 626-631.‏
  55. ^ 55.0 55.1 55.2 55.3 55.4 55.5 55.6 55.7 55.8 55.9 Barkley, R. A., Cook, E. H., Dulcan, M., Campbell, S., Prior, M., Atkings, M., & ... DuPaul, G. J. (2002). Consensus Statement on ADHD. European Child & Adolescent Psychiatry, 11(2), 96.
  56. ^ 56.0 56.1 56.2 56.3 56.4 56.5 56.6 56.7 Barkley, R. A. (2004). Critique or Misrepresentation? A Reply to Timimi et al. Clinical Child & Family Psychology Review, 7(1), 65-69.
  57. ^ 57.0 57.1 57.2 57.3 57.4 57.5 57.6 57.7 57.8 57.9 Sciutto, M. J., & Eisenberg, M. (2007). Evaluating the evidence for and against the overdiagnosis of ADHD. Journal of Attention Disorders, 11(2), 106-113.‏
  58. ^ Castellanos, F. X., Lee, P. P., Sharp, W., Jeffries, N. O., Greenstein, D. K., Clasen, L. S., ... & Rapoport, J. L. (2002). Developmental trajectories of brain volume abnormalities in children and adolescents with attention-deficit/hyperactivity disorder. Jama, 288(14), 1740-1748.‏
  59. ^ Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  60. ^ Swartz, S. L., Prevatt, F., & Proctor, B. E. (2005). A coaching intervention for college students with Attention Deficit/Hyperactivity Disorder. Psychology In The Schools, 42(6), 647-656.
  61. ^ Bertolino, A., Di Giorgio, A., Blasi, G., Sambataro, F., Caforio, G., Sinibaldi, L., ... & Dallapiccola, B. (2008). Epistasis between dopamine regulating genes identifies a nonlinear response of the human hippocampus during memory tasks. Biological psychiatry, 64(3), 226-234.‏
  62. ^ Molenaar, Peter C. M. (Ed); Newell, Karl M. (Ed), (2010). Individual pathways of change: Statistical models for analyzing learning and development. , (pp. 23-35). Washington, DC, US: American Psychological Association, xv, 227 pp.
  63. ^ יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ומעיין ורטמן, (2012). נירופדגוגיה: לא על המוטיבציה (האינדוידואלית) לבדה: מנגנוני למידה גמול ומוטיבציה במוח ובכיתה. מתוך אתר מס"ע.
  64. ^ 64.0 64.1 64.2 Ward, L. M., Doesburg, S. M., Kitajo, K., MacLean, S. E., & Roggeveen, A. B. (2006). Neural synchrony in stochastic resonance, attention, and consciousness. Canadian Journal of Experimental Psychology/Revue canadienne de psychologie expérimentale, 60(4), 319.‏
  65. ^ 65.0 65.1 65.2 65.3 Söderlund, G.,B.W., Sikström, S., Loftesnes, J. M., & Sonuga-Barke, E. (2010). The effects of background white noise on memory performance in inattentive school children. Behavioral and Brain Functions, 6, 55.
  66. ^ Wiesenfeld, K., & Moss, F. (1995). Stochastic resonance and the benefits of noise: from ice ages to crayfish and SQUIDs. Nature, 373(6509), 33-36.‏
  67. ^ 67.0 67.1 67.2 67.3 67.4 שי-קרין, נופר (2009). תפקודים ניהוליים (EF) - מה הקשר להפרעת קשב ולרכיבה על סוסים. מאתר פסיכולוגיה עברית
  68. ^ 68.0 68.1 68.2 68.3 68.4 68.5 ד"ר איתי ברגר, אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז בילדים
  69. ^ 69.0 69.1 Field, S., Parker, D. R., Sawilowsky, S., & Rolands, L. (2013). Assessing the Impact of ADHD Coaching Services on University Students’ Learning Skills, Self-Regulation, and Well-Being. AHEADAssociation on, 26(1), 67-81.‏
  70. ^ Barkley, R. A., & Murphy, K. R. (2010). Impairment in occupational functioning and adult ADHD: the predictive utility of executive function (EF) ratings versus EF tests. Archives of Clinical Neuropsychology, 25(3), 157-173.
  71. ^ 71.0 71.1 71.2 71.3 71.4 71.5 71.6 71.7 71.8 ישי-קרין, נופר (2006). ילדים מיוחדים: המפגש של ילדים היפראקטיביים (ADHD) ולקויי למידה עם מערכת החינוך ע"פי תאורית העצמי. באתר פסיכולוגיה עברית
  72. ^ 72.0 72.1 72.2 72.3 72.4 72.5 72.6 מיכל כ"ץ (2011), מטיפול דיפרנציאלי להתייחסות אינטגראלית - הפרעת קשב וריכוז במערכת החינוך. מאתר משרד החינוך.
  73. ^ Johnston, C., Mash, E. J., Miller, N., & Ninowski, J. E. (2012). Parenting in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD). Clinical Psychology Review, 32, 215–228.
  74. ^ שרה גורי-רוזנבליט (2000). נגישות להשכלה גבוהה: היבטים חברתיים ותהליכי מיון - ניירות עמדה. ירושלים: מכון ון ליר.
  75. ^ Diagnosing and treating adult ADHD and comorbid conditions
  76. ^ Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  77. ^ An FMRI auditory oddball study of combined-subtype attention deficit hyperactivity disorder

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.