תערוכה נודדת אינטראקטיבית טבאן
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרן טבאן נוסדה בשנת 2006, ומטרתה העיקרית היא להציג, לשמר ולדאוג למורשת הרוחנית של משפחת טבאן (שמייסדה הוא אדולף טבאן), תוך התייחסות מיוחדת לפעילויות הדפוס וההוצאה לאור של המשפחה ולפעילות האמנותיות והתרבותיות הקשורה לשם טבאן. באולם התצוגה של תיאטרון ארז'בטליגט, ב-18 בדצמבר 2008 בבודפשט נפתחה התערוכה הנודדת האינטראקטיבית של טבאן.
לאחר הפנופטיקום (Panoptikum) של הנריק מאיור, שפורסם לפני כן עבור התערוכה הנודדת האינטראקטיבית, הקרן פרסמה שלושה ספרי טבאן נוספים במהדורות חוזרות - בתמיכת נותני החסות. ספרו של גזה צ'אט : "מוזיקאים", אוסף סיפורים קצרים, ספרו של גיולה קרודי : "ימים יפים ברחוב אראנקז", רומן מאויר בכריכה קשה, כמו כן פורסם גם הכרך המונומנטלי של "איזופוס החכם" מאת גאשפאר הלטאי, שהמהדורה המקורית שלו זכתה בפרס הספר הטוב ביותר של השנה על ידי אגודת הביבליופיל ההונגרית ב-1947.
התערוכה כוללת גם פינת פדגוגיה מוזיאונית, בה מתקיימים מפגשי פדגוגיה מוזיאונית לילדים בגילאים שונים. את תוכני התערוכה משלימים תצלומים משפחתיים ומסמכים שניתן לצפות בהם במקור, והערך המשמעותי ביותר הוא העותקים בני קרוב למאה שנים של ספרי טבאן, וכן יצירותיהם של אמני משפחת טבאן, לרבות חפצי הצורפות של מרגיט טבאן והגרפיקות של אישטוואן אנגל טבאן.
פתיחת התערוכה הנודדת הייתה ב-2009. היא עברה במזברן ב-31 בינואר, ולאחר מכן בבקשצ'בה - עיר הולדתם של כל עשרת ילדי משפחת טבאן.
משפחת טבאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת המשפחתית, בני הזוג טבאן חיו במקור בדולני קובין במחוז ארווה לשעבר (אז ממלכת הונגריה כיום סלובקיה). הם ירדו לאלפלד, כלומר למישור ההונגרי הגדול לעיר בקשצ'בה בדרום הונגריה, בעגלה וברכבת.
אדולף טבאן, מייסד דפוס טבאן, נשא את תרזיה פישר ב-1884. מנישואיהם נולדו עשרה ילדים. משפחותיהן של שתי הבנות הגדולות יותר, גיזלה טבאן ופלורה טבאן, היו מארגני התרבות המובילים של העיר בקשצ'אבה. הן הקימו שם את החוג המוזיקלי, הספרותי והאמנות החזותית אורורה (Aurora).
אנדור טבאן הפך לממשיך דרכו של אביו כמדפיס, פרנץ טבאן למהנדס מכונות ורז'ה טבאן לאדריכל. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כמומחה ידוע, הוא תכנן מבנים רבים בבקשצ'בה בסגנון הבאוהאוס שהיה אז סגנון חדיש. בעלה של אילונה טבאן היה הצייר שאנדור קולוז'ווארי. מרגיט טבאן הפכה לאמנית צורפות עצמאית בשנות ה-30. מנישואיה למיקלוש אנגל יליד בקשצ'בה גם הוא, ב-3 במרץ 1901, שנרצח במחנה הריכוז מאוטהאוזן ב-23 בפברואר 1945,[1] נולד בן, הגרפיקאי אישטוואן אנגל טבאן.
במהלך השואה נרצחו בני המשפחה הגברים במחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי), אשתו של אדולף טבאן, אלמנה בשנתה ה-81, ופלורה טבאן גורשו ונרצחו באושוויץ-בירקנאו. שאנדור קולוז'ווארי, אילונה טבאן, רז'ה טבאן, פרנץ טבאן ומיקלוש אנגל מתו במחנות ריכוז שונים ואילו ארז'בט טבאן (בהם - Böhm לאחר נישואיה) מתה בבית חולים בבודפשט מייד לאחר ששרדה את הגירוש.
תולדות דפוס טבאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באפריל 1903 נוסדה חברת הדפוס וההוצאה לאור טבאן, שמילאה תפקיד בולט בחידוש תרבות הספרים ההונגרית במהלך ארבעים ושש שנות ההיסטוריה שלה. בנוסף להפקת הספרים, עסק דפוס טבאן בייצור קפדני ובטוב טעם של מגוון רחב של מוצרי דפוס, כולל הוצאת עיתונים, בין היתר, עד 1919. דפוס טבאן פעל במקום הראשון של הקמתו עד 1917, ולאחר מכן עבר למקום הנוכחי של דפוס קנר.
אדולף טבאן שלח את בנו של אנדור ל-Graphische Lehr- und Versuchsanstalt ללמוד (במכללה לגרפיקה ודפוס) בווינה, משם חזר הביתה ב-1909 ועל סמך ההתנסות והידע שצבר בכרך הגדול, מרכז האימפריה האוסטרו-הונגרית, העניק לעבודת בית הדפוס כיוון חדש ומודרני. בשנת 1912 הוקמה חברת ההוצאה לאור טבאן.
הטבאנים פרסמו מספר סדרות ספרים, הראשונה הייתה סדרת "ספריית טבאן" (Tevan Könyvtár) שפורסמה בין 1912 לבין 1922, וסדרת "טבאן חובבן" (Tevan Amateur) החל מ-1913. אלה הביאו לחברה הכרה מקומית ובינלאומית. הם גם פרסמו ספרים בודדים וסדרות קטנות יותר.
בתחילת שנות ה-20 נטשה חברת טבאן את הוצאת הספרים הרגילה ושיפצה את בנייני משרדים ואת מפעל הדפוס. בנוסף לטפסים ולברושורים העסקיים, הם נטלו על עצמם גם ייצור של טפסים צבעוניים וקופסאות להזמנות של חברות תרופות. בית הדפוס נסגר ב-1944 כחברה תעשייתית בבעלות יהודית, ולאחר מכן נפתח מחדש בסיום המלחמה. בתקופה שלאחר המלחמה פורסמו ספריהם של גאשפאר הלטאי - איזופוס החכם, והספר Le Petit Pierre" (Little Pierre) (1918)" של אנטול פראנס אגודת הביבליופיל ההונגרית הכריזה על שניהם ב-1947 וב-1948 בהתאה כספרים היפים ביותר של השנה.
בשנת 1949, שר הדת והחינוך הציבורי דיולה אורטוטאי העניק לדפוס טבאן את מדליית הפרו-ארטה "כאות הוקרה על עשרות שנות עבודתו בעלת הערך בתחום הספרות ההונגרית והוצאת ספרים אמנותיים".
אנדור טבאן היה מודע לכך שבית הדפוס שלו יולאם בקרוב ולכן החליט לסיים את הבנייה הנטושה באמצע ואז הציע את בית הדפוס למדינה. הוא פוטר מבית הדפוס ב-1950, עבר לבודפשט, שם היה עורך התמונות של "הוצאת הנוער" (Ifjúsági Kiadó) עד מותו.