באוהאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

באוהאוס (גרמנית: Bauhaus, להאזנה (מידע · עזרה)) הוא שמו של בית ספר לעיצוב ואדריכלות שפעל בגרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בין השנים 1919 - 1933. הבאוהאוס נדד בין שלוש ערים: ויימאר (שבה נוסד), דסאו וברלין. בבית ספר זה התחנכו ולימדו אדריכלים מפורסמים רבים,אשר פיתחו את הסגנון הבינלאומי, שהוא אחת האסכולות החשובות ביותר באדריכלות המודרנית. הבאוהאוס ידוע בעיקר כסגנון אדריכלי, אך עסק גם בתחומים של עיצוב פנים ועיצוב רהיטים וכלי בית שונים - תחומים שנלמדו בבית הספר עוד לפני שמקצוע האדריכלות נלמד בו.

בית הספר בדסאו

תוכן עניינים

1 מקור השם
2 לידתו של סגנון הבאוהאוס
3 בית הספר
4 מנהלי בית הספר
5 הבאוהאוס בישראל
- 5.1 ארץ-ישראלים בבאוהאוס
- 5.2 התאמות הבאוהאוס לאקלים הישראלי
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור השם

מקור השם "באוהאוס" (על פי אחת הסברות) הוא במונח "באוהיטה" (Bauhütte), שפירושו "צריף הבנאים". על פי חוקי הבנייה בגרמניה עד לעת החדשה, היה מוקם צריף בנאים לצד אתר הבנייה אליו היו מגיעים מדי יום צוותי העובדים באתר. אם היה היום מתאים לעבודה - היו הפועלים עוסקים במלאכת הבנייה, אך אם היה זה יום סוער וגשום, היו הפועלים מתכנסים באותו צריף וכל בעל מלאכה היה מלמד את שוליותיו את אומנותו.

בבואו להקים בית ספר לאמנות האדריכלות, מצא מייסד בית הספר "באוהאוס" ולטר גרופיוס לנכון לקרוא למוסד על שמו של אותו צריף בנאים, בו ילמדו התלמידים את רזי אומנות הבנייה מטובי האדריכלים והאמנים בדורם. הפירוש המילולי של השם "באוהאוס" הוא "בית הבנייה".

[עריכה] לידתו של סגנון הבאוהאוס

סגנון הבאוהאוס נקרא כך על שם בית הספר שנשא את אותו השם. אסכולה זו, יחד עם אדריכלים נוספים שלא היו קשורים לבאוהאוס, הובילה לפיתוח הסגנון הבינלאומי, שהיה לסגנון השולט ברחבי העולם משנות ה-30 ועד שנות ה-60 בערך. רבים מבלבלים בין "סגנון הבאוהאוס" שהוא שם כללי לסגנונות שצמחו בבית הספר באוהאוס וכללו גם סגנונות עיצוב של ריהוט וכלי בית, לבין "הסגנון הבינלאומי".

סגנון הבאוהאוס נולד מתוך הצורך לשקם את גרמניה במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 הטילה ממשלת גרמניה על האדריכל ולטר גרופיוס להקים מכון שיסייע בשיקום המדינה מבחינה תרבותית וחברתית. המכון שנקרא "באוהאוס" הוביל גישה שקראה להתנערות מהסגנון הפרוסי המצועצע, ולהדגשת האדם וצרכיו הפשוטים במרכז האידאולוגיה התרבותית. בהתאם לכך הסגנון האדריכלי והעיצובי של הבאוהאוס הוא נקי ופשוט, ומרבה לעשות שימוש בקווים ישרים ואלמנטים אחרים ההופכים את תוצריו לקלים ופשוטים, הן לייצור והן לשימוש. הבאוהאוס הוא אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות המודרניזם, ובו טבע האדריכל מיס ואן דר רוהה את המשפט "פחות זה יותר".

[עריכה] בית הספר

הלוגו של הבאוהאוס.

בסך הכול פעל המכון של גרופיוס 14 שנה, עד שנסגר עם עליית הנאצים לשלטון. בתקופה קצרה זו הוא העמיד מספר אדריכלים חשובים שהשפיעו השפעה רבה על הסגנונות העיצוביים המרכזיים של שנות ה-30 וה-40. עם המורים שלימדו בבית הספר נמנים האמנים ואסילי קנדינסקי, פול קלה, לסלו מוהולי-נג'י, מרסל ברויאר ויוזף אלברס.

בית הספר ניסה להתעלות מעל שיטות ההוראה שהיו נהוגות אז (וגם שנים מאוחר יותר) בבתי הספר, בהם ישבו שורות של תלמידים מול מורה אחד, וניסה לשלב יחסי הוראה של מורה מול תלמיד או קבוצת תלמידים קטנה. בשיטת הוראה זו ניסו לשחזר את אווירת ההוראה שהיה נהוגה בגילדות של בעלי המקצוע, בהן אומן לימד את השוליה את מקצועו.

גרופיוס ומספר אדריכלים אחרים מהמכון הגרו לארצות הברית עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, וייסדו שם את האסכולה הבינלאומית של הבאוהאוס, כאשר הם "מורישים" את הרעיונות העיצוביים המרכזיים שלהם לסגנונות עיצוביים מאוחרים יותר, כמו ה"אר-דקו".

בשנת 1996 הכריזה אונסקו על הבאוהאוס ואתריו בדסאו וויימאר כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] מנהלי בית הספר

[עריכה] הבאוהאוס בישראל

אדריכלות לבנה, יצחק רפפורט

אחד המקומות שבו זכה סגנון הבאוהאוס להצלחה הוא היישוב העברי בארץ ישראל. האידאולוגיה החברתית-תרבותית שמאחורי הבאוהאוס התאימה מאוד לתפישות הסוציאליסטית והרוח החלוצית, כמו גם הרצון לברוא ולעצב את העולם מחדש. תפישות הבאוהאוס באו לידי ביטוי בארץ ישראל דרך הסגנון הבינלאומי. הסגנון היה נקי מקישוטים, פשוט ותכליתי. הוא פיאר את אסתטיקת המכונה ודגל באחידות בצבע, בגמר ובחזיתות הצנועות והפשוטות. הסגנון ביטא נאמנה את רוח המקום והתקופה.

מקום נוסף בו נחל סגנון הבאוהאוס הוא בתי מושבות הטמפלרים, במהלך שנות ה-20 וה-30 נבנו במושבות שרונה ווילהלמה בתים בסגנון זה.

בשנת 2003 הוכרזה "העיר הלבנה" של תל אביב כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי, בזכות בתים רבים בסגנון זה המרוכזים בה.

[עריכה] ארץ-ישראלים בבאוהאוס

עם תלמידי הבאוהאוס הרבים נמנו ארבעה תלמידים ארץ-ישראלים: אריה שרון, שמואל מסטצ'קין, מוניו גיתאי-ויינראוב ושלמה ברנשטין. ברנשטין החל בלימודי אדריכלות בטכניון בחיפה ובשנת 1932 סיימם ב"באוהאוס". במשך שנים שימש במחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב. רוב הבתים שבנה נהרסו עם השנים. נותר בתכנונו הבית ברח' אחד העם 95 בתל אביב, המהווה דוגמה מובהקת לסגנון הבאוהאוס.

[עריכה] התאמות הבאוהאוס לאקלים הישראלי

בתי הבאוהאוס הראשונים בישראל נבנו בסגנון הבינלאומי, כלומר בתים מרובעים אשר לעתים משולבים בהם חלקים עגולים או זוויתיים. לאחר תקופת מה הגיעו המתכננים הישראלים למסקנה כי החלונות הצרים או דמויי צוהר אוניה שהובאו מאירופה לא מתאימים לתנאי האקלים בישראל והרחיבו אותם.

במהלך השנים פיתחו אדריכלים ישראלים שהושפעו מהבאוהאוס, אם כי לא היו תלמידי בית הספר, כמו דב כרמי וזאב רכטר, סגנון ייחודי, שמומש בעיקר בתל אביב ובחיפה. סגנון זה כלל בעיקר מרפסות גדולות ומאווררות, שבהן יכלו בני הבית לשבת וליהנות מהבריזה, פרגולות על הגגות, גגונים ואדני חלונות.