תפילה עושה מחצה

תפילה עושה מחיצה הוא ביטוי המופיע בויקרא רבה לפיו תפילה מסייעת לאדם רק בקבלת מחצית התוצאה בה חפץ, כדברי רבי יהושע בן לוי, ובניגוד לדברי רבי יהודה, לפיו התשובה עושה מחצה והתפילה עושה כולה. עניין זה עולה גם בנדידת בני ישראל במדבר. בזכות תפילתם של בני ישראל, הם זכו לשבת י"ט שנים במדבר קדש וי"ט שנים נדודים.

השלמת מחצית התפילה

פני יהושע בלב אריה על פרשת וארא פרש את פנייתו של דוד המלך, ”למנצח על השמינית”, לפיו האדם מבקש סליחה שלוש פעמים - בשלוש תפילות העמידות בהם אומרים ”סלח לנו”. ולאור זאת התפילה של האדם אחרי תפילת שחרית הופכת למחצה. אחרי תפילת מנחה נותרת רביעית (מחצית מהנותרת בשחרית) ובתום תפילת ערבית נותרת שמינית. הואיל וכך, ככל שאדם ירבה בתפילה כך תגדל ישועתו. עניין זה מופיע גם בפנים יפות לפיו משה כופל בקשתו כפלים על מרים שנצטרעה.

לפי ביאור של הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, מסיבה זו כופלים ומבקשים שנמצא חן בעיני אלוהים ואדם (ברכות יז א). על פניו, אם נמצא חן בעיני האל, אין לאדם צורך שישא חן בעיני אדם אלא נצרכת הכפילות לוודא כי לכל הפחות תתקיים מחציתה הראשונה של הבקשה.

המלצה נוספת להשלמת מחצית התפילה היא לבקשה בתוך שאר ישראל.

הסיבה שתפילה עושה מחציתה

על סמך פירוש בדרש משה על תהילים סא, שתי פרשנויות לעניין:

1. התפילה מועילה רק עבור מידת הרחמים וכן כאשר ה' ישמע את רינת האדם, לפי הפסוק, תתקבל מלוא הבקשה.
2. בגלות האדם זקוק לסיוע ממונים שיעלו את התפילה לשמים ולכן כוחה פוחת.

הסבר אחר טוען כי טבעו של האדם לדרוש כפלים מהנצרך ולכן ממילא כשמחצית התפילה מתקבלת היא עושה חלקה.

ההסבר אחרון טוען כי לתפילה שני חלקים. מחציתה הראשון ניתן בידי הקה"ב ומחצית השני ניתן על ידי האדם - המקבל אותה. כאשר האדם אינו ממלא את תפקידו כראוי בעולם, הוא הופך לכלי קיבול שאינו יכול לקבל את התוכן האלוקי לתוכו. התפילה עוזרת לאדם להפוך לכלי ראוי וכך הוא מקבל תוכנו.