תקנת השבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקנת השבים - עיקרון במשפט העברי, לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה. העיקרון היווה בסיס לחקיקה במדינת ישראל.

היישום הבולט ביותר של תקנת השבים בדין העברי הוא הקביעה של חכמים כי גזלן רשאי להשיב כסף במקום להשיב את החפץ הגזול עצמו כדין התורה, במקרים שבהם החזרת הגזילה לבעליה תגרום לנזק כספי גדול בהרבה משווי הגזלה. למשל, כאשר נגזלה קורה ונבנה בה בניין, אין לדרוש שהבניין כולו יפורק על מנת להשיב את הגזלה, דבר שיקשה מאוד על הגזלן לחזור בתשובה.‏[1]

הקלה נוספת שתקנו חכמים כדי להקל על הגזלן לשוב בתשובה היא שלא להסכים לקבל תשלום עבור גזלה שכבר אינה קיימת ולא ניתן להשיבה.‏[2] תקנות השבים נוגעות לגזלנים, אשר נטלו בכח ובפרהסיה ולא לגנבים אשר נטלו בסתר.

על פתיחת הדלת לשבים כתב לפני כאלף שנים רב האי גאון, ראש ישיבת פומבדיתא:

Cquote2.svg

שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור, וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו, הוא מוחל להם; ובני אדם, אף על פי שאינן יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות, כשעבר זמן הרבה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן, והלב מאמין בו כי חזר - מקבלין אותו.

Cquote3.svg

באופן כללי, תקנת השבים אינה חלה על קרקע, ובכל מקרה על הגזלן להשיב את הקרקע שגזל.

בשנת 1981 חוקקה הכנסת, בהשפעת העיקרון העברי, את פרק ההתיישנות והמחיקה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחום רקובר, תקנת השבים: עבריין שריצה את עונשו, הוצאת ספרית המשפט העברי, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמב"ם, נזיקין, פרק א', ד
  2. ^ רמב"ם, נזיקין, פרק א',יג
  3. ^ חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים באתר משרד המשפטים