STS-6

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
STS-6
טלאי משימה
סמל המשימה
נתוני משימה
מעבורת צ'לנג'ר
כן שיגור ‎39A
שיגור 4 באפריל 1983 13:30:00 EST
נחיתה 9 באפריל 1983 10:53:42 PST
משך המשימה 5 ימים, שעתיים, 14 דקות ו־25 שניות
מספר הקפות 81
גובה מסלול 330 ק"מ
נטיית מסלול 28.5 מעלות
אורך מסע 3,370,437 ק"מ
תמונת הצוות
משמאל לימין: פטרסון, וייטס, מוסגריב ובובקו
משמאל לימין: פטרסון, וייטס, מוסגריב ובובקו
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה
STS-5
STS-7

STS-6 היא משימת מעבורות החלל השישית, והראשונה של מעבורת החלל צ'לנג'ר. המשימה שוגרה ב-4 באפריל 1983 בשעה 13:30 לפי השעון המזרחי של ארצות הברית.

צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפקד המשימה: פול וייטס (Paul J. Weitz)
  • טייס: קרול בובקו (Karol J. Bobko)
  • מומחה למשימה: דונלד פטרסון (Donald H. Peterson)
  • מומחה למשימה: סטורי מוסגריב (F. Story Musgrave)

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

STS-6 הייתה המשימה הראשונה של מעבורת החלל צ'לנג'ר. המשימה המריאה ב-4 באפריל 1983 בשעה 13:30 בצהריים, לפי שעון החוף המזרחי של ארצות הברית, ממרכז החלל קנדי בפלורידה.

במקור, תוכננה המשימה ל-20 בינואר 1983, אך בעקבות גילוי דליפת מימן באחד מהמנועים הראשיים, נדחה השיגור ל-25 בינואר. לאחר תיקון התקלה הייתה הצ'לנג'ר מוכנה לשיגור, אולם עקב דליפת מימן בשני המנועים האחרים של המעבורת ההמראה נדחתה פעם נוספת. בזמן החלפת המנועים במעבורת, סערה קשה גרמה לזיהום בלוויין המעקב והממסר שהיה בתא המטען.

משימת STS-6 כללה 4 אסטרונאוטים: וייטס מפקד המשימה, פטרסון מומחה משימה, מוסגריב מומחה משימה ובובקו הטייס.

האסטרונאוטים הכניסו למסלול את לוויין המעקב והממסר. עקב תקלה במנוע של הלוויין, הוא נכנס למסלול שגוי אך יציב. בעזרת מנועי התמרון שלו, הצליח צוות הקרקע להכניסו למסלול הנכון במהלך החודשים הבאים. מלבד זאת, נשאה המעבורת ניסוי אלקטרופורוזה בזרימה מתמדת, סקר ברקים ביום ובלילה, ועוד מספר ניסויים.

פטרסון ומוסגריב השתמשו בחליפות חלל חדשות שעוצבו במיוחד למעבורת החלל, והשלימו את הליכת החלל הראשונה בתוכנית המעבורות. הליכת החלל נמשכה 4 שעות ו-17 דקות.

זו הייתה הטיסה הראשונה שהשתמשה בדגם קל משקל של מנועי הדלק המוצק, המוצמדים לשני צדדיו של מכל הדלק החיצוני, וגרסה קלה יותר של מכל הדלק עצמו. זה גם היה השיגור הראשון ממשטח השיגור הנייד (המוביל את המעבורת ממבנה ההרכבה אל כן השיגור) מס' 2.

ביום הטיסה האחרון שוחח הצוות עם סגן הנשיא ג'ורג' בוש.

צ'לנג'ר חזרה לכדור הארץ ב-9 באפריל 1983 בשעה 10:54 לפי שעון האזור הפסיפי, לא לפני שהשלימה 81 הקפות סביב כדור הארץ בגובה 330 ק"מ, ועברה 3,370,437 ק"מ.

המעבורת נחתה במסלול נחיתה 22 בבסיס חיל האוויר אדוארדס, וחזרה למרכז החלל קנדי ב-16 באפריל 1983.

כאשר מנועי הדלק המוצק פורקו, לאחר השיגור, נתגלו בהם חורים בחיבורי נחירי הפליטה. טבעות האיטום הושפעו מן החום, אך לא נשחקו‏[1] (שחיקת טבעות איטום גרמה ככל הנראה לאסון מעבורת החלל צ'לנג'ר).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ STS-6, באתר Encyclopedia Astronautica


משימות מעבורת החלל צ'לנג'ר

טיסות: STS-6 · STS-7 · STS-8 ·STS-41-B · STS-41-C · STS-41-G · STS-51-B · STS-51-F · STS-61-A · STS-51-L

ראו גם: אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר
Shuttle-challenger.jpg