STS-41-B

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
STS-41-B
טלאי משימה
סמל המשימה
נתוני משימה
מעבורת צ'לנג'ר
כן שיגור ‎39A
שיגור 3 בפברואר 1984 8:00:00 EST
נחיתה 11 בפברואר 1984 7:15:55 EST
משך המשימה 7 ימים, 23 שעות 15 דקות ו-55 שניות
מספר הקפות 128
גובה מסלול 350 ק"מ
נטיית מסלול 28.5 מעלות
אורך מסע 5,329,150 ק"מ
תמונת הצוות
משמאל לימין: גריוט, ליכטנברג, שאו, יאנג, מרבולד, פארקר
משמאל לימין: גריוט, ליכטנברג, שאו, יאנג, מרבולד, פארקר
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה
STS-9
STS-41-C

STS-41-B, היא המשימה העשירית בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א, והמשימה הרביעית במספר של מעבורת החלל צ'לנג'ר.

צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפקד: ואנס בראנד (Vance Brand)
  • טייס: רוברט גיבסון (Robert L. Gibson)
  • מומחה משימה: ברוס מקקנדלס (Bruce McCandless II)
  • מומחה משימה: רונלד מקניר (Ronald E. McNair)
  • מומחה משימה: רוברט סטיוארט (Robert L. Stewart)

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר משימת STS-9, שונתה שיטת הספירה של השיגורים. כך התקבל השם STS-41-B, במקום השם STS-11 (משימת STS-10 התבטלה בגלל עיכוב רב בקבלת והעמסת הציוד והמטען על המעבורת). כאמור, שיטת הספירה נועדה להיות יותר ספציפית. המספר 4 מייצג את הספרה האחרונה של שנת השיגור (1984), הספרה השנייה מייצגת את מקום הנחיתה (הספרה 1 מייצגת נחיתה במרכז החלל קנדי והספרה 2 מייצגת נחיתה בשדה התעופה הקליפורניה) והאות B מייצגת את מספר השיגור לאותה שנה (כאמור, STS-10 בוטלה. במקור הייתה אמורה להיקרא STS-41-A). לאחר אסון צ'לנג'ר ב-1986 חזרה שיטת הספירה המקורית.

במשימה זו, הצוות כלל את מפקד המשימה ואנס בראנד, שביצע את טיסתו השנייה בחלל (הראשונה שבה נכח - STS-5), הטייס רוברט גיבסון ושלושת מומחי המשימה: ברוס מקקנדלס, רונלד מקניר ורוברט סטיוארט.

משימתה הרביעית של הצ'לנג'ר יצאה לדרך ב-3 בפברואר 1984 בשעה 8:00 בבוקר לפי שעון החוף המזרחי של ארצות הברית, כשהיא נושאת עליה: שני לווייני תקשורת, האחד, ווסטר-6, של וסטרן יוניון והשני של אינדונזיה (PALAPA-B2). שני לוויינים אלו התפרסו ונערכו בעמדותיהם 8 שעות לאחר השיגור, אך המנועים הרקטיים (PAM) של שני הלוויינים כשלו, והם נשארו במסלול הקפה נמוך. מנועו של ווסטר-6 התפוצץ כ־6.5 דקות לאחר שעזב את המעבורת, ומנועו של פלאפה-B2 כשל גם הוא מספר דקות לאחר שנפלט מתא המטען. שני הלוויינים הוחזרו לפני הקרקע במשימת STS-51-A, על ידי מעבורת החלל דיסקברי.

ביום הרביעי למשימה בוצעה הליכת חלל על ידי שני האסטרונאוטים מקקנדלס וסטיוארט. לראשונה, התבצעה הליכת חלל ללא חבל המחבר בין האסטרונאוט למעבורת, אלא באמצעות יחידת התמרון שבה שולט האסטרונאוט (MMU). וכך הפך מקקנדלס ללווין האנושי הראשון של כדור הארץ.

ביום השביעי של המשימה (9 בפברואר) ביצעו שני האסטרונאוטים הליכת חלל נוספת, שבה התאמנו על פרוצדורות תפיסה והחזרת לווין Solar Maximum Mission לכדור הארץ, בהן יעשה שימוש במשימה הבאה, STS-41-C). זו הייתה הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במתקן ריסון הרגליים, המאפשר לאסטרונאוט להתחבר בכפות רגליו אל קצה הזרוע הרובוטית.

משימה זו נשאה שוב את מטען הניסוי SPAS, ששוגר לראשונה במשימה STS-7. בכך היה מטען זה ללוויין הראשון שהוחזר לכדור הארץ, שופץ ושוגר שוב. עם זאת, עקב תקלה חשמלית בזרוע הרובוטית הוא הושאר בתא המטען של המעבורת.

מתקן "מטרת מפגש משולבת" כשל עקב בעיה פנימית.

במשימה זו התגלתה שחיקה של אטמים מעגליים במנועי הדלק המוצק, הן בחיבור הנחיר של המנוע הימני, והן בחלק הקדמי של המנוע השמאלי. השחיקה הייתה לאורך 2-7 ס"מ, ובעומק של מילימטר אחד. הרעיון של "שחיקה מתקבלת" החל להתפתח אצל מהנדסי תיוקול ונאס"א במשימה זו. מעבורת זו התפוצצה בסופו של דבר במשימה STS-51-L עקב דליפה ממנועי הדלק המוצק, שנגרמה משחיקה של האטמים.‏[1]

צ'לנג'ר חזרה לכדור-הארץ ב-11 בפברואר 1984 בשעה 7:15 לפי שעון החוף המזרחי. משימה זו הייתה הראשונה שנחתה בפועל במרכז החלל קנדי. בסה"כ עברה המעבורת במשימה זו 5,329,150 ק"מ והקיפה את כדור-הארץ 128 פעמים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ STS-41-B, באתר Encyclopedia Astronautica


משימות מעבורת החלל צ'לנג'ר

טיסות: STS-6 · STS-7 · STS-8 ·STS-41-B · STS-41-C · STS-41-G · STS-51-B · STS-51-F · STS-61-A · STS-51-L

ראו גם: אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר
Shuttle-challenger.jpg