לדלג לתוכן

לוקהיד SR-71 – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 70: שורה 70:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://nmusafvirtualtour.com/media/068/SR-71A%20Front%20Cockpit.html צילום פונורמי מפורט של תא הטייס של ה-SR-71]
*[http://nmusafvirtualtour.com/media/068/SR-71A%20Front%20Cockpit.html צילום פונורמי מפורט של תא הטייס של ה-SR-71]
*[http://www.nrojr.gov/teamrecon/res_ba/books/A-12_416817_online.pdf {{כ}}ARCHANGEL:CIA’s SUPERSONIC A-12
RECONNAISSANCE AIRCRAFT]
*[http://drco.pairserver.com/manuals/LOCKHEED%20SR71.pdf {{כ}}Lockheed horizons.]
*[http://www.sr-71.org/blackbird/manual/ ספר טייס של מטוס SR-71 על כל נספחיו]
*[http://www.sr-71.org/blackbird/manual/ ספר טייס של מטוס SR-71 על כל נספחיו]
*[https://research.archives.gov/id/7283114 {{כ}}Summer 1982: 8-94-2: J58/SR-71 Propulsion Integration, by William H. Brown]
*[http://www.enginehistory.org/Convention/2005/Presentations/LawPete/SR-71Propulsion1.pdf חלק ראשון במצגת על מנוע ה-J-58]
*[http://www.enginehistory.org/Convention/2005/Presentations/LawPete/SR-71Propulsion2.pdf חלק שני במצגת על מנוע ה-J-58]
*[http://www.nasa.gov/centers/dryden/pdf/88506main_H-2178.pdf הערכת ביצועים של ה-SR-71 על ידי נאס"א]
*[http://aerostories.free.fr/technique/J58/J58_01/page9.html {{כ}}The heart of the Blackbird:the mighty J-58 engine]
===סרטונים===
===סרטונים===
====סרטוני מעבר והסבר====
====סרטוני מעבר והסבר====

גרסה מ־18:59, 18 באוגוסט 2015

הסטורית פיתוח


שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת

פרמטרים [ השהיה, תצוגה מקדימה, אפקט ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ישנן 8 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

הרעיון לפיתוח משפחת הציפור השחורה החל עם תחילת הטיסות המבצעיות של ה-‏U-2. באותו זמן היה ברור שהמגבלות של המטוס לא יאפשרו טיסה בטוחה בשמי ברית המועצות, עם הטכנולוגית הנ"מ המתפתחת של הרוסים. ולכן עליית מדרגה מבחינת ביצועים נדרשה בשביל למלא את המשימות הנדרשות. בסתיו 1957 ה-סי איי איי גיבש מכרז שדרש מטוס חד מושבי שיוכל לשייט בגובהים בין 24,384 מטר (80,000 רגל) ל-30480 מטר (100,000 רגל) במהירות שיוט שבין מאך 3 למאך 4 וכלל חתך מכ"מ נמוך בשילוב עם מערכות לוחמה אלקטרונית, תקשורת ואיסוף מודיעין מתקדמים. קלי ג'ונסון ואנשי סדנת הבואשים של חברת לוקהיד בחנו 12 עיצובים למטוס שכונו Archangel, המתקדם והאחרון ביניהם שנבחר כונה A-12. ב-29 באוגוסט 1959 חברת לוקהיד ניצחה במכרז וקיבלה את האישור לבנות את שישיית מטוסי ה-A-12 הראשונים.

גוף המטוס במאך 3 היה צפוי להתחמם לטמפרטורות גבוהות שחומרים ושיטות ייצור קיימות לא יכלו לעמוד בהן, לכן למעלה מ-93% ממבנה המטוס היה צריך להיות מורכב מסגסוגת טיטניום.[1] באותה תקופה עיבוד סגסוגת טיטאניום היתה תכנולוגיה חדשה יחסית ולכן כלל המכשירים הנדרשים לשם כך היו צריכים להיווצר תוך כדי פיתוח המטוס. קשיים נוספים שהיה צריך להתעלות עליהם היו: מנוע שמסוגל לפעול בתנאי מאך 3, דלק ונוזל הידראולי שיכלו לעמוד בטמפרטורות גבוהות. לשם השגת חתך המכ"מ הנמוך במבנה המטוס שולבו חומרים מרוכבים עמידים. בסדרת ניסויים הוכח כי

בתחילת ספטמבר 1960 חיל האוויר בא עם דרישה למטוס יירוט עתיר ביצועים. הדרישה הולידה את ה-AF-12 שכלל מכ"מ מסוג AN/ASG-12 תא טייס גבוה יותר, תא לנווט מאחורי הטייס ומערכות נשק תואמות. בסדרת ניסויים במנהרות רוח התגלה שהמטוס סובל מחוסר יציבות בציר הסבסוב שנבעה משינויי המבנה לטובת המכ"מ והתא. בשביל לפצות על כך הורכבו שני סנפירים קבועים מתחת לבתי המנועים והוסף סנפיר מתקפל בגחון המטוס.

בפברואר 1962 דגמי הניסוי הראשונים של ה-A-12 הועברו בחלקים לאזור 51 בחסות החשיכה. ההרכבה של האבטיפוס הראשון לקחה כשישים ימים והוא החל בניסויי הסעה וריצות המראה. ב-25 באפריל במהלך ניסוי ריצת המראה על המסלול המטוס התנתק מהקרקע, מה שנרשם כטיסת הבכורה הלא רשמית. טיסת הבכורה הרשמית התקיימה חמישה ימים מאוחר יותר ב-30 באפריל, בטיסה זאת פער קטן בין הפנלים לגוף המטוס בבתי כני הנסע אפשר כניסת אוויר ובמהלך האצה האוויר תלש את הפנלים מהמטוס. אמנם המקרה היה חריג אך הוא אפשר לבחון את טיב התכנון של המטוס שקלי התעקש יאפשר טיסה בטוחה גם עם אובדן מספר פנלים או כל המשטחים המרוכבים. שילוב החומרים המרוכבים בהגאי הכיוון ייצר בעיה של לחות כלואה שלא הייתה מספיקה לצאת מגוף המשטח בהאצה ובטמפרטורות גבוהות הייתה הופכת לקיטור בתוך מבנה המשטח והיתה קורעת חלקים מהמשטח. דגם האב-טיפוס השני הגיע למטווח מכ"מ בו בחנו את התכונות החמקניות של המטוס בסדרת הניסויים הוכח כי חתך המכ"מ של המטוס היה בגודל של עשירית ממטוסי קרב של אותה התקופה. [2]

בתחילת תוכנית הניסוי המטוס טס עם מנועי J-75, בשביל לא לסקן את המטוסים הראשונים עם מנוע חדש. רק ב-15 בינואר 1963 המטוס טס עם שני מנועי J-58. באותה תקופה אנשי סדנת הבואשים היו מבצעים ניסויים בפרופילים של הכונסים, בתוכנות הבקרה של החודים שלהם, ובשלבי העבודה של דלתות המעקף וניקוז האוויר. בשל כך לא מעט תקלות וכיבויי מנוע קרו. בטיסה הראשונה במאך 3 למשל אחד המנועים התפוצץ והמטוס חזר לנחיתה הודות לנחישותו של הטייס.

הטייסים שגויסו לסי איי איי החלו לטוס במטוסי ה-A-12 מוקדם ככל האפשר וב-24 במאי 1963 אחד הטייסים שלהם נאלץ לנטוש לאחר שמערכת הפיטו של המטוס קפאה ומערכת בקרת הטיסה, בנסיון לפצות על הנתונים השגויים, הכניסה את המטוס לסחרור הפוך.

באפריל 1962 חיל האוויר ניגש לחברת לוקהיד עם דרישה למטוס ביון. חיל האוויר עקב אחרי תוכנית הפיתוח של ה-A-12 החליט לרכוש דגמים מותאמים של המטוס לצרכיהם. בשל העובדה שרוב הטכנולוגיה ליצור של המטוס וכן רוב טיסות הניסוי שבוצעו ב-A-12 הקטינו את מחיר התוכנית של חיל האוויר, היא בפועל תרמה לבסוף לביטול התוכנית של סוכנות הביון.[3] המטוס של חיל האוויר סומן RS-71 והדרישות שלו היו הוספת תא נווט מאחורי תא הטייס, והוספת תאי מכשירים לאמצעי ביון שונים.

מאפיינים

OXCART CYGNUS

מבנה

ALPHA A-110

Beta B-120

[השוואה בביצועים בין ה-SR-71 וה-A-12]

427 מעלות צלזיוס במחוון ה-CIT

דלק

Triethylborane‏(TEB)

הגאים

מנועים

מערכות

תאי טייס ומפעיל מערכות

הסטוריה מבצעית

מבצעים במזרח הרחוק

מבצעים באירופה והמזרח התיכון

נאס"א

תאונות ובטיחות

הטסת המטוס

ביצועים ותכונות

התגוננות מפני טילים

פרופיל משימה אופייני

צוותי האוויר והכשרתם

ראו גם

המשך קריאה

  • Mach 3+ NASA/USAF YF-12 1969-1979, Peter W.Merlin
  • SR-71 BLACKBIRD, by James goodall
  • SR-71 Blackbird in action, by Loudrenel.
  • 2008 ,Paul Crickmore, Lockheed SR-71 Operations in Europe and the Middle East
  • Paul Crickmore, Chris Davey Lockheed SR-71 Operations in the Far East, 2008

קישורים חיצוניים

RECONNAISSANCE AIRCRAFT]

סרטונים

סרטוני מעבר והסבר

סרטוני ארכיב

ראיונות והרצאות

קישורי CIA להערכה

1 ‏2 ‏3 ‏4 ‏5 ‏7 ‏8 ‏9 ‏10 ‏11-11 ‏12-12 ‏13 ‏14 ‏15 ‏16 ‏17 ‏18 ‏19 ‏20 ‏21 ‏22 ‏23 ‏24

הערות שוליים

  1. ^ SR-71 Blackbird in action, עמוד 10.
  2. ^ SR-71 BLACKBIRD, עמוד 6.
  3. ^ SR-71 BLACKBIRD, עמוד 39.

תמונות

מטוס SR-71 בטיסה מעל בסיס בייל.
מטוס SR-71 של נאסא בהמראה.
מטוס SR-71 של נאסא לאחר תדלוק.
דוח על תקרית ספינת פואבלו.
תרשים SR-71B
טיל ה-AIM 47D.
תרשים SR-71A.
M-21
תרשים YF-12A
מטוס ניסוי M-21 עם המלט D-21 בטיסה.
YF-12 על הקרקע.
ה-A-12 בטיסה.
פקודת המבצע של הצילומים בוויטנאם שהחל את הפריסה המשימות הראשונות של ה-A-12.
חליפת הטייסים של ה-A-12
טייסי ה-A-12
ספינצ פואבלו בוונסאן
מטוס A-12 ב
מערכת לוחמה אלקטרונית של ה-A-12
מערכת הביון של ה-A-12
YF-12A
מבנה המטוס
מערכת הגנה B
מצלמת אף
מנוע המטוס בתנאים שונים
מצלמה 1
עגלת התנעה למנוע המטוס
מנוע מטוס
מראה מהמטוס
תא הטייס של המטוס
צינור הפליטה של המטוס
המטוס בטיסה
המטוס בטיסה
המטוס בתדלוק
המטוס בנחיתה באוקינאווה
במפעל
המטוס בטיסה
סמל הפרוייקט
מנוע המטוס השורף את שארית הדלק המיוחד למטוס
המטוס בנאסא
תא הנווט של ה-SR-71
מטוס הניסוי
מנוע המטוס
מנוע המטוס
המטוס בהמראה
ציור המטוס
פואבלו
YF-12
YF-12
המטוס בנחיתה
המטוס בהמראה באנגליה
מטוס אימון
טייס
טייס לפני טיסה


YF-12 A-12 M-21