אבני רתיחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבני רתיחה

אבני רתיחה הן גרגרים המוספים לנוזל מחומם כדי לזרז את רתיחתו ולעודד רתיחה אחידה של הנוזל. בדרך כלל מוספים את האבנים למים שעומדים לעבור זיקוק, משום שבגלל גודלם קל לסננם וכך לא לפגוע בזיקוק. הוספת האבנים לנוזל העומד על סף רתיחה עלולה לגרום לרתיחת יתר פתאומית.

אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצם תנועתם ברחבי כלי הקיבול של הנוזל הם מערבבים אותו ובכך מגדילים את האחידות. בנוסף, אבני הרתיחה פולטות בועות מהנקבוביות ובכך מגדילות את העירבול שכן המסלול שבו עוברת הבועה מתערבל מתנועתה. אבני הרתיחה הן למעשה אתרי התגרענות, היות שלנוזלים רבים יש קושי בהתגרענות על גבי זכוכית, סביב הגרגרים יכולים ענני האדים הראשונים להצטבר, ליצור לחץ קריטי ולהיפלט.(מעיין "גרעיני רתיחה" בדומה לגרעיני קיפאון כמו גם בדמיון מסוים לזריעת יודיד הכסף בעננים רק בהיפוך מצבי צבירה). בתום השימוש בהם נהוג לסננם.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלם של גרגרים אלו קטן (ביחס לנפח הנוזל), וזאת כדי לאפשר להם לנוע בכל רחבי הנוזל בקלות. צורתם משתנה מגרגר לגרגר, שכן זו אינה בעלת חשיבות רבה ואין טעם להשקיע בעיצובם. הם עשויים מחומרים נקובוביים כגון קלציט או תחמוצת של אלומיניום, כדי לפלוט בועות.