אגתה הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אגאתה הקדושה)
אגתה הקדושה
עינויי אגתה הקדושה, סבסטיאנו דל פיומבו, 1520
עינויי אגתה הקדושה, סבסטיאנו דל פיומבו, 1520
לידה 231
קטניה או פלרמו, האימפריה הרומית
פטירה 251 (בגיל 20 בערך)
קטניה, האימפריה הרומית
קדוש עבור הכנסייה הקתולית, הכנסייה אורתודוקסית, הכנסייה האוריינטלית
חג 5 בפברואר
פטרונית של פלרמו, יוצקי פעמונים, סרטן השד, נגד אש, נגד רעידות אדמה, נגד הרי געש ועוד

אָגָתָה הקדושהלטינית: Sancta Agatha), הייתה נערה מקטניה שבסיציליה שעברה מרטיריום במאה ה-3 לספירה, אחת הקדושות הבתולות המוערכות בנצרות.

לפי האגדה, אגתה, נערה ממשפחת אצולה שנודעה ביפי מראֶהָ, הייתה למושא חיזורי הסנטור הרומאי קווינטיאנוס, בתקופת הרדיפות של הקיסר דקיוס (בסביבות 251 לספירה). הבתולה הנוצרייה, הצדקת, דחתה אותו מיד[1]. כנקמה שלח אותה קווינטיאנוס להתגורר חודש בבית הזונה אפרודיסיה, כדי שזאת תשחית את מידותיה. משלא צלחה מזימתו, העמידהּ למשפט בארמונו והורה לכלוא אותה. כדי לשבור את רוחה גזר עליה עינויים שונים, שהידוע שבהם הוא כריתת שדיה[1]. למרות עזרת פטרוס הקדוש, שהתגלה אליה וריפא את חזה הפצוע, נכנעה לבסוף ומתה. לפי אחת הגרסאות, קווינטיאנוס ציווה לפני כן לגלגל את גופה בגחלים בוערות, והאל גאל אותה מייסוריה ברעידת אדמה.

רק עובדת קיומה והמרטיריום שעברה מקובלים על הכנסייה הקתולית. כל יתר הסיפור נחשב לאגדה, אך הפופולריות של אגתה לא נפגעת כלל מהספקות של המחקר הכנסייתי.

במסורת האיקונוגרפית הנוצרית היא מצוירת לרוב מציגה צלחת שעליה מונחים שדיה[1]. לעיתים נוספת לציור גם הצבת ששימשה בעינוייה. עם זאת, לעיתים לא נלווה לדמותה ענף הדקל המסורתי שמייצג את המרטיריום, אולי בגלל החולשה שמבטא מותה בכלאה.

אגתה משמשת כקדושה המגנה של העיר קטאניה, עיר הולדתה של אגתה לפי אחדות מהמסורות, וכן של המיניקות ויוצקי הפעמונים (ככל הנראה בגלל דמיון צורת הפעמונים לאטריבוט שלה)[1]. כן נהוג להתפלל אליה כדי למנוע שריפות והתפרצויות וולקניות[1]. בעת המודרנית נוסף לה תפקיד הקדושה שמגוננת על החולות בסרטן השד.

יום חגה הוא 5 בפברואר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 בריאל ברקאי, אלי שילר, נצרות ונוצרים בארץ-ישראל, ירושלים, אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 2002, עמ' 161.