אלי שילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלי שילר מקבל אות הוקרה ממערכת 'עת-מול' (הוצאת יד בן-צבי), ל"ג בעומר תשע"ב

אלי שילר (1938 - 2 בדצמבר 2018) היה חוקר ירושלים וארץ ישראל, מורה דרך, עורך, מייסד ובעלים של הוצאת אריאל ומחברם של עשרות מאמרים.

קורות חייו ומעשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילר נולד בהונגריה, ואיבד את אביו בשואה[1]. בגיל שבע[2] עלה לארץ ישראל עם אמו ואחיו. אמו נשאה בשנית והוא ואחיו התחנכו בחברת נוער בקיבוץ שפיים. בעת שירותו הצבאי הוכשר שילר כמורה דרך. ב-1967 השתקע בירושלים, בשכונת בית הכרם.

שילר למד ארכאולוגיה ולימודי ארץ ישראל, אך פרש מלימודיו בטרם סיים תואר ראשון, עקב התנגדות להתמקצעות האקדמית הצרה.[3] כמו כן סייר בארץ בין היתר עם מורו זאב וילנאי. כמורה דרך וכחוקר עצמאי איתר תצלומים עתיקים רבים בעיקר בירושלים ושיתף פעולה עם אספנים רבים בהם אוסף הצילומים של האקול ביבליק. את התצלומים הוציא לאור בשנת 1975 בשני אלבומים: "צילומי ירושלים הראשונים: העיר החדשה" ו"צילומי ירושלים הראשונים: העיר העתיקה". באותה שנה ייסד את הוצאת אריאל לספרים בנושאי היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל העתיקה ומדינת ישראל. בהמשך הוציא לאור עוד עשרה אלבומי צילומים היסטוריים של ארץ ישראל. כן הוציא לאור כמאה "דפים למורי הדרך", בהם ריכז מידע שימושי למורה הדרך.

במסגרת ההוצאה ערך שילר עשרות ספרים וכתב עשרות מאמרים מקוריים בכל תחומי חקר ירושלים וערים נוספות בארץ ישראל, הגליל (בעיקר צפת), דתות ועדות בארץ ישראל ועוד. פרסומיה העיקריים של ההוצאה הם כתבי העת "קרדום" (19781985. גליונות 1-36) ו"אריאל" (מ-1985 ואילך. גיליון 37 ואילך), שניהם בעריכת שילר. לעיתים השתתפו בעריכת חוברות עורכים נוספים, בעיקר גבי ברקאי. כל פעילות ההוצאה התקיימה מדירתו בבית הכרם בירושלים.

שילר פרסם במסגרת ההוצאה וכתב העת "אריאל" רק חומרים מקוריים, שלא פורסמו קודם, כתובים בנוסח שווה לכל נפש ב"תפר שבין אקדמי לפופולרי, מדויק, מעמיק, אבל לא אקדמי ומתרחק". כמו כן עסק שילר באיתור, תרגום ופרסום ספרות עולי רגל ותיירים לארץ ישראל. בין היתר ערך והוציא לאור את ספר היובל לזאב וילנאי, "ספר וילנאי".

בל"ג בעומר תשע"ב 10 במאי 2012, זכה באות הוקרה ממערכת כתב העת עתמול (מו"ל יד יצחק בן צבי) על תרומתו להפצת ידיעת ארץ ישראל בציבור הרחב.[4] עם זאת, על אף השתדלות ידידו הרבים, בהם פרופסורים וזוכי פרס ישראל (גבי ברקאי, זאב גריס, אליהו הכהן, אורי שטנדל ואחרים) לא זכה שילר בפרס ישראל.

שילר נפטר ב-2 בדצמבר 2018. בשנות חייו האחרונות עסק בהבאה לדפוס של ספרים נדירים בעלי חשיבות בתולדות ארץ-ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף עד שמילא שילר על אביו
  2. ^ עופר אדרת במאמרו בהארץ
  3. ^ הקדמה לגיליון אריאל 100
  4. ^ הנימוקים למתן אות ההוקרה מטעם מערכת 'עת-מול'