הכנסייה הקתולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתהכנסייה הקתולית
נצרות רוסית פרבוסלביתנצרות אורתודוקסית
נצרות יוונית-אורתודוקסיתנצרות פרוטסטנטית
נצרות אוריינטליתהכנסייה האנגליקנית
הכנסייה האתיופית האורתודוקסיתהכנסייה הגאורגית האורתודוקסיתנצרות קופטיתהכנסייה האפוסטולית הארמניתנצרות מזרחית קתולית
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמוןכפרהחסדגאולהאנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצוניים

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהיהדות משיחיתמשפט קאנוני

הכנסייה הקתולית (ידועה גם ככנסייה הקתולית הרומית) היא הכנסייה הנוצרית הגדולה בעולם. היא משתייכת לזרם הנצרות הקתולית ומנהיגהּ הוא האפיפיור. לפי הכנסייה, מניין החברים בה עולה על מיליארד.[1][2] הכנסייה מגדירה את שליחותה להפיץ את הבשורה הנוצרית על פי ישו, וכן לנהל את הסקרמנטים הנוצרים ולעסוק בצדקה.

בוועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870) הוכרזה בכנסייה הקתולית הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו (ex cathedra) בענייני אמונה ומוסר באופן המחייב את כלל הכנסייה.

הכנסייה הנוצרית היא אחד מהמוסדות המתמשכים העתיקים בעולם, והיה לה תפקיד בולט בהיסטוריה של תרבות המערב.[3] הכנסייה מלמדת כי היא נוסדה על ידי ישו ושהבישופים שלה הם ממשיכי דרכם של שנים-עשר השליחים שקיבלו עליהם להפיץ את בשורתו. כמו כן האפיפיור הוא יורשו של פטרוס הקדוש והוא מחזיק בעליונות כלל עולמית.[4] לפי הכנסייה, הדוקטרינה שלה בלתי-ניתנת לערעור וזוכה להכוונה מאת רוח הקודש.[5]

במרכז המיסה של הכנסייה נמצאת האוכריסטיה בה לחם ויין עוברים טרנסובסטנציאציה לגופו ודמו של ישו. דוקטרינות ייחודיות נוספות הן כור המצרף, אי היכולת של האפיפיור לשגות (papal infallibility) וכן העיבור ללא חטא וחג עליית מרים של מרים, אם ישו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פילוג הכנסייה הנוצרית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדינת האפיפיור

יחס ליהדות לעם היהודי ולמדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפולמוס היהודי-נוצרי

כתבי הקודש היהודים - התנ"ך, נכללים בכתבי הקודש הנוצרים. הכנסייה הקתולית קבעה כי היהודים איבדו את מעמדם כעם הבחירה כאשר סירבו להכיר במשיחיותו של ישו. לכן אסרה הכנסייה על השמדתם הפיזית של יהודים והתירה את קיומם בסמיכות לנוצרים, אולם התירה להשפילם במטרה שיכירו בגדולתו של ישו ויקבלו עליהם את האמונה הנכונה, קרי הנצרות.

לאחר השואה חל מהפך לחיוב ביחסה של הכנסייה הקתולית כלפי היהדות, העם היהודי ובחלוף השנים גם כלפי מדינת ישראל[6]. המהפך ביוזמתו של האפיפיור, יוחנן העשרים ושלושה, אנג'לו ג'וזפה רונקלי, כפי שנוסח בכתב בנוסטרה אטאטה שפרסמה ועידת הוותיקן השנייה ב-1965, מבטל את ההאשמה הקיבוצית של כל יהודי בצליבת ישו, רואה את עם ישראל כעם שהבחירה לא ניטלה ממנו, ומגנה בחריפות את האנטישמיות באשר היא.

ב-30 בדצמבר 1993 נחתם הסכם היסוד בין הכס הקדוש ומדינת ישראל במסגרתו מכיר הוותיקן בזכות קיומו של העם היהודי בארצו[6] לאחר שהוסר החסם התאולוגי "של התנגדות לשאיפות הציוניות בשל הכחשתם היהודים את אלוהותו של ישוע"[7]. במאי 1994 הוחלפו שגרירים בעלי סמכות מלאה. מאז מקיימת מדינת ישראל יחסים דיפלומטיים קרובים עם הוותיקן.

שלושה אפיפיורים הגיעו לביקור בארץ מתחילת שנות האלפיים ויד ושם עמדה במרכז ביקורם. בדבריהם בכתב ובעל פה הייתה הודאה "במתח ובעוינות הנעוצים בלידתה של הנצרות מתוך היהדות, בהיסטוריה רצופת הרדיפות, בגיבושה של דמות יהודית שלילית במשך מאות בשנים ובחלקו של יחס זה בהכשרת הקרקע לשואה בארצות אירופה השונות...ועל שאיפתה של הכנסייה לתקן את העוול הזה אחרי האסון הנורא, הן כלפי העם היהודי ומדינתו והן כלפי פנים, בינה לבין עצמה"[6].

במסמך שהקריא בסוף 2015 הקרדינל קוך, הממונה על הוועדה האפיפיורית בוותיקן ליחסי יהודים-נוצרים, במלאת 50 שנה לנוסטרה אטאטה, מצהירה הכנסייה כי היא מתנגדת לתופעת המיסיון ככל שהיא מכוונת ליהודים[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Number of Catholics on the Rise" (באנגלית)‎. Zenit News Agency. 27 באפריל 2010. בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2010. 
  2. ^ "Annuario Statistico della Chiesa dell'anno 2008". Holy See Press Office. 27 באפריל 2010. בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2010.  (באיטלקית)
  3. ^ O'Collins, Gerald; Farrugia, Maria (2003). Catholicism. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-925995-3.
  4. ^ למידע נוסף על עליונות האפיפיור בכנסייה הקתולית, ראו הערך עליונות האפיפיור הרומי בוויקיפדיה באנגלית
  5. ^ Coriden, James A; Green, Thomas J; Heintschel, Donald E. (1985). The Code of Canon Law: A Text and Commentary, Study Edition. Paulist Press. ISBN 978-0-8091-2837-2.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 דינה פורת, כרמה בן יוחנן ורות בראודה, עורכות, בעת הזאת מסמכים ומחקרים על הכנסייה הקתולית והיהודים לנוכח השואה ובעקבותיה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, 2015
  7. ^ מיכאל פרקו, לקראת בסיס איתן ומתמשך: היחסים בין הכס הקדוש ובין התנועה הציונית וישראל, 1998-1896, ע"מ 108
  8. ^ סרטונים ראיון עם הקרדינל קוך , סרטון, באתר YouTube, מתוך התוכנית "רואים עולם" בערוץ הראשון.
ChristianitySymbol.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.