אגון רונאי (מגיש)

אגון רונאי
Rónai Egon
	אין תמונה חופשית
לידה	14 בנובמבר 1962 (בן 61); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מספר צאצאים	5

אגון רונאי (בהונגרית: Rónai Egon; בודפשט, 14 בנובמבר 1962) הוא עיתונאי יהודי-הונגרי, מגיש טלוויזיה ורדיו, כתב, זוכה פרסים רבים לרבות פרס פרימה פרימיסימה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, אגון רונאי, היה שחקן, מנחה תוכניות בתיאטרון ברדיו ובטלוויזיה ועיתונאי, ואמו עסקה בתמרוקים. הוא השלים את לימודיו בבית הספר היסודי למוזיקה ווקאלית ברחוב גזה קרס, את בית הספר התיכון קלצ'אי ואת המכללה לחינוך גופני (שמה כיום האוניברסיטה ההונגרית לחינוך גופני ומדעי הספורט).

עיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981, בגיל 18 בלבד, החל את הקריירה שלו כעיתונאי בעיתון "הספורט הלאומי"-Népsport (כיום Nemzeti Sport). קודם היה מגיה, אחר כך מתמחה ועיתונאי בגיל 20. מ-1986 היה עורך ההוצאה לאור של IPV במשך שנתיים, ולאחר מכן בין 1988 לבין 1994 היה בעל הטור של "התכנייה של בודפשט" (Pesti Műsor). דיווחיו פורסמו בקביעות ב-Taps Színészmagazine, וכן במגזינים Polip ו-Poplegendák. בין 1991 לבין 1993 הוא היה העורך הראשי של שבועון הנוער OK.

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת הרדיו שלו החלה ב-1985, ומאז הוא דיווח בשידורי הספורט של הרדיו ההונגרי, וכן הופיע במוזיקת הפופ ובתוכניות הדיווח שלו. משנת 1988 עבד בשידור בשפה ההונגרית של רדיו דנוביוס: תחילה כעורך מנחה, לאחר מכן מ-1994 כמנהל מוזיקלי, ומ-1997 עד 2000 כמנהל תוכניות וחדשות.
משנת 2001 עבד כמגיש ברדיו ברידג' במשך שנתיים. משנת 2003 הוא היה המנחה של רדיו בודפשט, ולאחר מכן בין 2004 לביו 2009 המנהל שלו.
מאז 1998, הוא בעלים משותף של Danubius Rádio, ובין 2005 לבין 2009 היה הבעלים של תחנות רדיו רבות: Budapest Rádio, PontFM, Infórum Rádio ו-Abszolut Rádio. משנת 2021 הוא שוב ברדיו ב-Spirit FM, ומנחה את תוכנית הבוקר Aktuál.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הופיע לראשונה בתוכניות מוזיקת הפופ של הטלוויזיה ההונגרית (Popkalapács, Pop-galas), ולאחר מכן כמנחה משנת 1991 בתוכניות מגזינים גם (למשל. בתוכנית "חמניות").
בשנים 1994 עד 1996 הוא היה מנהל התוכניות של A3 Television. הטלוויזיה משדרת בשידור חי 12 שעות ביממה מהמרפסת של חנות המטרו בככר ניוגטי (Nyugati tér), העירונית הראשונה באתר, מה שנקרא כטלוויזיה "עירונית".
משנת 2000 עד 2010, הוא היה המנחה והפרשן של Sport TV, וחזר לעיתונאות הספורט האופיינית לתחילת הקריירה שלו. התוכניות שלו היו כתבי העת Helyzet (לסירוגין עם András Ágai Kiss), והוא שידר בעיקר כדורסל.
בשנים 2010–2011, הוא היה אחד המשתתפים של התוכנית RTL Klub Heti Hetes .
מאז 2011, הוא הפיק את התוכניות הפוליטיות והחברתיות ATV (Start!, Csatt, Tetthely) והנחה את תוכנית הפורטרטים שלו, Húzós.
משנת 2015, תחילה רק בימי שישי, ולאחר מכן מינואר 2017, הוא אחד מהפרזנטורים של ATV Egyenes beszéd (דיבור ישיר) מדי יום.
במרץ 2019 זכתה להצלחה גדולה תחרות 500 – גאון המדינה, ששודרה בערבים במשך חודש עם אגון רונאי, התוכנית הראשונה מסוג זה של ATV, והוא הופיע עם סדרה חדשה ב-2022.
משנת 2022 ניתן לראות את תוכנית הפורטרטים שלו Húzós בערוץ הטלוויזיה ATV Spirit וב-YouTube בצורה של פודקאסט.
ב-2018, 2019 ו-2022 הוא הנחה את תוכניות הבחירות של ATV.

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 הקים ועד 1989 ניהל חברת אמרגנות והפקה של קונצרטים (Art Mobil Rendezőiroda).
ב-1991 היה המייסד ועד 2002 המנכ"ל של סוכנות הפרסום PR. כסוכנות קריאייטיב ומדיה מרכזית של שנות ה-90, הם ייצגו חברות כמו Mustang Jeans, Daewoo Hungary, Dunaferr Group וסוזוקי Ász.
בשנים 1993 עד 2008, בהפסקות היה המורה הראשי של בית הספר לתקשורת KOS, ובשנת 1994 הפך למורה השנה.
ממרץ 2013 הוא הציג את גרסת הפודיום של תוכנית הטלוויזיה שלו Húzós בתיאטרון צנטרל כל שבועיים, ולאחר מכן בנובמבר 2013, ספר דיוקנאות המבוסס על המופע "Húzós" בהוצאת המאה ה-19. בעקבות הצלחתו, ההמשך בא בעקבותיו, Húzós2 פורסם בנובמבר 2014, ולאחר מכן בנובמבר 2014, סדרת שיחות עם ספורטאים אלופים החלה ב-Bálint Ház בבודפשט (למשל. הוא שוחח עם אגנס קלטי, יהודית פולגאר וג'רג' גדו).
בסתיו 2015 יצא לאור Húzós 3, ספר פורטרטים נוסף, ולאחר מכן שניים נוספים, באוקטובר 2016, Húzós 4 ובספטמבר 2017, תחת הכותרת Húzós 5.
בשנת 2020, אנדראש פונגור כתב ספר ביוגרפי על אגון רונאי, בהוצאת Kossuth Kiadó תחת הכותרת Az Egon.
משנת 2022, הוא המורה המוביל לרדיו וטלוויזיה באקדמיית György Bálint Újságíró של MÚOSZ.
בשנת 2022 יצא לאור כרך חדש בשם "חברת בני האלמוות".

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2014 העניק לו איגוד דוברי העיתונות ההונגרית את פרס התקשורת "למידע מאוזן".
בנובמבר 2014 הוא קיבל את Iroko Award Culture and Communication Building.
2017 - פרס העיתונות החופשית
2019 - פרס על שם מיקלוש רדנוטי
2021 - פרס פרימה פרימיסימה