אדוארד בורנהה
 | |
| לידה |
17 בפברואר 1862 לאנה-וירו, אסטוניה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1923 (בגיל 61) טאלין, אסטוניה |
| שם לידה | Eduard Brunberg |
| מדינה |
אסטוניה |
| מקום קבורה |
Metsakalmistu |
| שם עט |
Эдуард Борнхёэ |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה האימפריאלית של דרפט |
| שפות היצירה |
אסטונית |
  | |
אדואר בורנהויה (באסטונית: Eduard Bornhöhe, שמו האזרחי: אדואר ברונברג; 17 בפברואר (לפי הלוח יוליאני: 5 בפברואר) 1862, קולאארו – 17 בנובמבר 1923 טאלין) היה סופר פרוזה אסטוני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במשק הבעלים של אחוזת קולאארו. אמו הייתה דודתו של אדואר ווילדה, שהייתה אוהבת שירה והכישרון השירי שלה התגלה בו מוקדם מאוד. מאוחר יותר התגוררו ההורים בפרובינציה וירו-יאאגופי באחוזת ינג'ו. לצורך חינוך הילדים עברה המשפחה בקרוב לטאלין, שם האב החל לעבוד כמהנדס. בשנים 1872–1874 למד בבית הספר היסודי בטאלין ובשנים 1874–1877 בבית הספר המחוזי, אותו סיים בפרס. המשך הלימודים נעצר בגלל מחסור בכסף והוא נאלץ להתחיל לעבוד מוקדם. לזמן קצר עבד כמתכנן אצל גודמדי וכלמד במשרד סחורות בסנט פטרסבורג. מכיוון שלא התעניין בעסקים.
ב-1877 (כשהיה בן 15), הופיעו כתביו הראשונים ב"מילידז'אהוטאיאס". באותה תקופה התעניין מאוד גם באמנות והמוזיקה, ותחומים אלה נתמכו על ידי אביו הקרוב פרופ' אדואר ון גבהרדט בדיסלדורף, שמצא בו כישרון והתכוון לסדר לו מקום לימודים חינם באקדמיה לאמנויות בדיסלדורף. אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, מכיוון שבשל אובדן הציורים הקודמים נעלמה ממנו חדוות הלימוד. בשנים 1878–1879 עבד במשרד הרכבת בקאוונס (קאונאס), לאחר מכן כסגן מורה בבית הספר הפרובינציאלי של פולטסאמה ולאחר מכן כעוזר עיתונאי בעיתונים גרמניים בטאלין.
בסתיו 1881 נסע כדי לעבוד כמורה עזר בבית ספר לדיינים בסטאברופול, ומשם המשיך לטיפליס (היום טבליסי), שם יצא לנסיעה לאסיה הקטנה. לאחר שחזר לארצו, שימש בורנהויה למשך שנתיים כמורה פרטי באחוזת מאטסאלו, לאחר מכן עסק לזמן קצר בביקורת התיאטרון בעיתון Revaler Beobachter. ב-1885 שהה בגרמניה. בשנים 1886–1887 לימד שפות וזמרה בבית הספר בקוודה במערב אסטוניה, ולאחר מכן שנה נוספת כמורה פרטי במאטסאלו. הוא החל ללמוד בפברואר 1889 פילולוגיה באוניברסיטת טרטו, אך בשל מחסור בכסף נאלץ להפסיק את לימודיו כעבור כמה חודשים. הוא המשיך לעבוד כמורה פרטי ברוסיה בספרנסקי ובמשפחת הנסיך לאוניד אובולנסקי, וניסה להמשיך את לימודי השפות בחו"ל, אך גם כעת נאלץ להפסיק את לימודיו בשל מחסור בכסף. בינתיים עבד כעיתונאי וכקריקטוריסט בברלין.
ב-1893 שב סופית לארצו, שם מצא עבודה כמתרגם בבית המשפט המחוזי של טאלין ומשנת 1901 כארכיבאי. ב-1898 טייל בפלשתינה, מצרים, יוון ואיטליה. ב-1907 מונה לראש בית המשפט התושבים העליון ביוהווי (משנת 1912 התגורר בנרווא), שם כיהן עד 1917. לאחר המהפכה הבולשביקית נבחר למזכיר העיר נרווא.
ב-1919 התיישב בורנהויה בטאלין, שם, לאחר שירות קצר במשרד המשפטים, מונה לשופט שלום, במשרה זו עבד עד פטירתו. משנת 1922 היה חבר באיגוד הסופרים האסטוני.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדוארד בורנהויה נקבר בבית הקברות הראשי. כאשר בית הקברות נהרס על ידי הרשויות הסובייטיות וכל הקברים שוטחו, היה הוא אחד משלושת האנשים לצד קונסטנטין טורנפו וניטי פינה שעצמותיהם נקברו מחדש בבית הקברות היערי. . את סיפורו הראשון "הנוקם" (1880) מחשיבים כיצירתו הטובה ביותר. העלילה מתרחשת בזמן מרד יורי. הדמות הראשית היא האיכר יאנוס, אחד ממנהיגי המרד, שידוע בכינוי "הנוקם". הוא נהרג בקרב. גם "קרבותיו של ווילו" (1890) מספר על מרד יורי
"הנסיך גבריאל או הימים האחרונים של מנזר פיריטה" (1893) מספר על מרד האיכרים בזמן המלחמה הליבונית. הדמויות הראשיות הן הנסיך גבריאל, בן לאם אסטונית ולאב רוסי נסיך, שנלחם בצד האסטונים נגד הגרמנים והשוודים, ואת בת האצולה הגרמנייה אגנס ון מנניכהוזן. העלילה מתפתחת סביב סיפור האהבה שלהם. בסיום העלילה הכוחות הרוסים צרים על טאלין (1577).
צנזורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1893, הצנזור של האימפריה הרוסית אסר על פרסום סיפורים היסטוריים. הדבר הוביל לכך שברונהה חדל מעיסוקו בכתיבה. בורנהה לא פרסם שום ספר במהלך עשרים השנים האחרונות לחייו.
מאחר שהנושא המועדף על בורנהה היה המאבק של אסטוניה לחופש ולא נושאים מורכבים או פולמוסיים יותר, הסובייטים נעזרו בכתביו, והציגו אותם כדוגמאות לפטריוטיזם טרום-סובייטי. בשנת 1986, הוסרט ספרו לטלוויזיה תחת הכיבוש הסובייטי, והרומנים ההיסטוריים של בורנהה המשיכו להיות מצוינים ברשימות של הקריאה בבתי ספר אסטוניים סובייטיים.
יצירתו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארבעה סוגים של טיפשות אסטונית, תרגום: דוד שמעוני, הוצאת קלאיסקה מתקדמת 2024.
