דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אדל בלוך באואר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר
Adele Bloch-Bauer I
Gustav Klimt 046.jpg
צייר גוסטב קלימט
תאריך יצירה 1907
טכניקה וחומרים צבע שמן וזהב על קנווס
ממדים בס"מ 138 אורך × 138 רוחב
מיקום Neue Galerie New York
ניו יורק שבארצות הברית

דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (Adele Bloch-Bauer I, נודע גם בשם "האישה בזהב") הוא ציור מאת האמן האוסטרי גוסטב קלימט משנת 1907. הציור הוזמן על ידי בעלה, פרדיננד בלוך-באואר, נגזל ממנו בידי הנאצים, והוצג בארמון בלוודר בווינה, עד שבתחילת המאה ה-21 הושב, לאחר מאבק משפטי, למריה אלטמן, יורשת של בלוך-באואר, ונמכר לרון לאודר. מאז שנת 2006 הציור מוצג בגלריה החדשה (Neue Galerie) (אנ') בניו יורק.

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור, בגודל 138X138 סנטימטר, בוצע בטכניקה של צבעי שמן וזהב על קנווס בסגנון היוגנדסטיל, ומרובה בעיטורים מורכבים. העבודה על הציור נמשכה כ-3 שנים. במבט הראשון בולטת הדומיננטיות של הראש והידיים בפינה הימנית העליונה. הקומפוזיציה מחולקת לשני חלקים אנכיים, כאשר הימני מלא בתוכן והשמאלי ריק כמעט לגמרי. פניה של הדמות מובלטים באמצעות שיער שחור ושפתיים אדומות על רקע עור פנים חיוור במיוחד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורטרט השני

היצירה הוזמנה מקלימט על ידי התעשיין ואיל הסוכר היהודי פרדיננד בלוך-באואר. אדלה, בתו של הבנקאי מוריץ באואר, הייתה בת 26 באותה העת. בשנת 1912 הזמין מקלימט פורטרט נוסף של אשתו.

אדלה נפטרה בשנת 1925, וקבעה בצוואתה כי עם מותו של בעלה, תועבר התמונה לרשות הגלריה האוסטרית לאמנות בארמון בלוודר. לאחר הכיבוש הנאצי של אוסטריה נאלץ בעלה לברוח לשווייץ, וכל רכושו, כולל התמונה, הוחרם. בשנת 1945 קבע בלוך-באואר את אחייניו כיורשי כל רכושו, אולם ממשלת אוסטריה טענה כי על פי צוואתה של אשתו המנוחה, על הציורים לעבור לחזקתה.

המאבק המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מאבק משפטי שהתנהל בארצות הברית ובאוסטריה נקבע כי אחת היורשות, מריה אלטמן, היא הבעלים הבלעדית של היצירה ושל עוד ארבע יצירות נוספות של קלימט ובהן גם "הפורטרט השני של אדל בלוך באואר". לאחר קביעה זו נשלחו התמונות לארצות הברית והוצגו בלוס אנג'לס.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2006 נמכרה התמונה הראשונה של אדלה בלוך-באואר לרון לאודר תמורת 135 מיליון דולר, הסכום הגבוה ביותר ששולם מעולם עבור יצירת אמנות עד אז. התמונה מוצגת במוזיאון הפרטי של לאודר, נויה גאלרי (Neue Galerie New York), אשר מכנה אותה "המונה ליזה שלנו".

באותה השנה נמכר הפורטרט השני של אדלה בלוך-באואר משנת 1912 לרוכש אנונימי תמורת 88 מיליון דולר. משנת 2014 הוא מושאל לזמן ארוך, ומוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. מבקר האמנות הראשי של ה"ניו יורק טיימס" מייקל קימלמן טען כי מוטב היה שהיורשים יתרמו אחת או יותר מהיצירות למוסד ציבורי, או ימכרו אותן למוזיאון במחיר מוזל‏[1].

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של מריה אלטמן ומאבקה המשפטי להשבת התמונות לבעלותה מוצג במספר סרטים דוקומנטרים:

  • "משאלתה של אדל" (Adele's Wish) משנת 2008 הכולל ראיונות עם אלטמן עצמה ומומחים שונים.
  • "גניבת קלימט" (Stealing Klimt) משנת 2007 הכולל גם הוא ראיונות עם אלטמן ואחרים שהיו מעורבים במאבקה.
  • "אונס אירופה" (Rape of Europa) משנת 2006 העוסק בשוד האומנות הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה.
  • "האישה בזהב" (Woman In Gold,‏ 2015), סרטו של הבמאי סיימון קרטיס, בכיכובם של הלן מירן בתפקיד מריה אלטמן וריאן ריינולדס כעורך דינה‏[2], המבוסס על ספרה של אן-מארי אוקונור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אן-מארי אוקונור, האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן אדלה בלוך באור"; מאנגלית: יוני רז פורטוגלי, הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013.
  • גוסטב קלימט 1862-1918, מאת: ג'יל נרה, הוצאת טאשן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]