אווין גלינדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אווין גלינדור
Owain Glyndŵr
Owain Glyndwr Siegel 2.jpg
חותמו של גינדור עם דמותו
לידה כנראה 28 במאי 1354[1]
טירת דולוויד'לן
פטירה 1416[2]
מדינה ויילס
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית אברפראו
אב גרופיד' פיכאן השני
יורש העצר אווין לווגוך
אדון גלינדוורדווי וסינל'אית' אווין[3]
תקופת כהונה 13691240
הקודם גרופיד' פיכאן השני
הבא מראדוד' אב אווין גלינדור
נסיך ויילס
תקופת כהונה 14041415 (כ־11 שנים)
הקודם אווין לווגוך (טען לכתר)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוֹוִין גלינדוּרולשית: Owain Glyndŵr) או בשמו המלא אווין אפ גרופיד' (Owain ap Gruffydd; ‏ כנראה 28 במאי 1354[1] - 1416 לערך[4]) היה אציל וולשי ונסיך ויילס האחרון לאחר שעמד בראש מרד וולשי נרחב כנגד השלטון האנגלי בוויילס.

גלינדור נולד לתוך משפחת אצולה אנגלו-וולשית חשובה עם קשרי דם לנסיכי ויילס ההיסטוריים. בשנת 1400 לאחר שנים של נאמנות לכתר האנגלי ואף שירות בצבא האנגלי, עמד גלינדור בראש מרד וולשי נרחב ואף הכתיר את עצמו נסיך ויילס בבירתו בטירת הרלך. לאחר מערכה עקובה מדם שבה היו מעורבים גם כוחות צרפתיים לצד הוולשים, הצליחו האנגלים לדכא את המרד בשנת באופן סופי ב-1415. בשנה זו נראה גלינדור בפעם האחרונה, אך ההערכה היא כי נפטר כשנה לאחר מכן כשהוא במחבוא לא ידוע.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווין גלינדור נולד ככל הנראה ב-28 במאי 1354[1], אם כי מקורות אחרים מעלים מגוון תאריכים אפשריים בין 1349 ל-1359. הוא נולד למשפחת אצולה אנגלו-וולשית במארצ'רים הוולשים בסיקארת', על הגבול בין ויילס לאנגליה, בשטחי ממלכת פוויס ההיסטורית בחלק הצפוני של הגבול. גלינדור היה יורש העצר לשושלת פוויס פאדוג וגלינדוודווי מצד אביו ומקורב לשושלת דהובארת' בדרום-מערב ויילס, המעמד המשפחתי כ-'אדוני המארצ'ר' הפך אותם לחלק באצולה האנגלית כאשר רבים מבני המשפחה שירתו בתפקידי ממשל וחוק אנגליים, מצד שני השושלות הוולשיות העתיקות הקנו למשפחה מעמד בצמרת החברה הוולשית.

אביו של גלינדור נפטר כשהיה סביב גיל 16 ולאחר מכן נשלח ללימודי משפט בלונדון וככל הנראה עבר התמחות של מספר שנים באכסניות המשפט. בשנת 1383 גלינדור חזר לוויילס והתחתן עם מרגרט ביתו של דוויד הנמן, שופט אזורי שייתכן שגידל את גלינדור בשנים שלאחר מות אביו הביולגי. שנה לאחר מכן התגייס גלינדור ליחידת צבא אנגלית ונשלח לשרת על הגבול האנגלו-סקוטי תחת פיקודו של הקצין הוולשי סר גרגורי סייז, במרץ 1387 גלינדור היה נוכח בקרב בדרום-מזרח אנגליה כנגד הצי הצרפתי-ספרדי-פלמי. באותה שנה נפטר חמו הנמן והוא חזר לנהל את אחוזתו ואדמותיו בצפון ויילס, בתקופה זו הוא גם קיבל תואר אבירות על שירותו לכתר האנגלי.

בשנת 1378 נרצח אווין לווגוך, יורש העצר לבית אברפראו שושלת שליטי ויילס. עם מותו של לווגוך, גלינדור היה הקרוב ביותר לקו הירושה ובנוסף לכך היה יורש העצר לשושלות החשבות פוויס ודהובארת' מצד אימו ואביו - כך שאווין הפך לדמות העיקרית בצמרת האצולה הוולשית. לראשונה מזה מספר דורות עלה אדם שהיה במעמד ולגיטימיות לעמוד בראש ויילס כולה.

המרד הוולשי 1400-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנס המלכותי ששימש את גלינדור במרד הוולשי כנגד האנגלים.

בשנת 1399 גלינדור ניהל אחוזה מוצלחת ורווחית (שטחי האחוזה הכניסו כ-300 מארק בכל שנה) אך ניכנס למאבק משפטי על חלק מאדמותיו עם ברון רית'ין לורד גרי, גלינדור ניסה לפתור את המחלוקת בערוצים משפטיים על פי חוק אך מערכת המשפט האנגלית לא הייתה מוכנה לדון בבעיה. מספר חודשים לאחר מכן הברון גרי הודיע לגלינדור באיחור שהכתר דורש את גיוסו לקרבות בסקוטלנד, האיחור בהודעה הפך את גלינדור לפורע חוק כנגד הכתר. לגלינדור נותר מעט מאוד שיכל לעשות כדי לפתור את המחלוקת בינו לבין גרי, במיוחד נוכח העובדה שהברון גרי היה ידיד וותיק של המלך האנגלי החדש הנרי הרביעי[5].

בשנת 1400 גלינדור וקבוצה קרובה של תומכים הכתירו אותו נסיך ויילס והתנועה החלה במהרה לצבור תנופה ברחבי צפון ויילס.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 15 שנות מרד, ויילס נותרה במצב כלכלי עוד יותר קשה משהייתה בו לפני, עיירות רבות נבזזו ומספר מבצרים נחרבו לחלוטין. הכלכלה הוולשית שנשענה על המסחר עם אנגליה נכנסה לתקופה של האטה משמעותית שליוותה אותה עוד עשרות שנים אחרי המרד, בשל ערעור היחסים עם אנגליה משפחות אצולה וולשיות רבות איבדו קרקעות ונכסים וכך גם נפגעו התושבים שחיו על אדמות אלו. מספר הגבלים וחוקים נחקקו כנגד הוולשים במטרה למנוע את הסכנה למרד נוסף, אלו הוסרו רק כארבעים שנים מאוחר יותר עם עלייתו לשלטון של הנרי השביעי (המלך האנגלי הראשון עם דם וולשי ויחיד שנולד בוויילס).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Terry Breverton, Owain Glyndwr: The Story of the Last Prince of Wales, Amberley Publishing, 2009.
  • John Davies, A History of Wales, Penguin Books, 2007.
  • Roger Thomas, Castles in Wales, Wales Tourist Board & Automobile Association, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווין גלינדור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Breverton, 2009, פרק 2.
  2. ^ Thomas, 1988, עמ' 28.
  3. ^ התואר "אדון גלינדוורדווי וסינל'אית' אווין" ניתן ליורשי העצר של ממלכת פוויס פאדוג לאחר שזו נכבשה בידי האנגלים ב-1277. האדמות עצמן שהועברו בירושה חולשים על חלק נכבד משטחי הממלכה ההיסטוריים.
  4. ^ שנת לידתו של אווין אינה ידוע בוודאות, הערכות שונות כוללות את השנים 1344, 1349, 1354 ו-1359. לגבי תאריך מותו, לאחר כישלון המרד הוולשי התיעוד האחרון שלו הוא ב-1415, אך ההערכה היא כי נפטר כשנה לאחר מכן.
  5. ^ Breverton, 2009, פרק 4.