אוזבק חאן
 | |||||
| לידה |
1282 אורדת הזהב  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1341 (בגיל 59 בערך) סאראי, אורדת הזהב | ||||
| השקפה דתית |
אסלאם | ||||
| בת זוג |
Taidula (1323–1341 (כ־18 שנים)) | ||||
| ילדים |
Tini Beg, ג'אניבג, Abdullah Khan | ||||
| |||||
  | |||||
סולטאן גיאס א-דין מוחמד אוזבק חאן (במונגולית: Өזбэг; 1282–1341), המוכר בעיקר כאוזבק חאן, היה החאן בעל תקופת השלטון הממושכת ביותר בתולדות אורדת הזהב (חלק מהאימפריה המונגולית), ששלט בין השנים 1313–1341. תחת שלטונו הגיעה הממלכה לשיא פריחתה הצבאית, הכלכלית והתרבותית, ותקופתו נחשבת ל"תור הזהב" של האורדה. מהלכיו הפוליטיים והדתיים שינו מן היסוד את ההיסטוריה של מזרח אירופה ורוסיה.[1]
אוזבק החזיק באחד הצבאות הגדולים בעולם אשר מספרם עלה על 300,000 לוחמים.
עלייתו לשלטון והאסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוזבק היה בנו של טוגרילצ'ה ונכדו של מנגו תימור (Mengu-Timur; שניהם משושלתו הישירה של ג'ינגיס חאן דרך בנו ג'וצ'י). כאשר מת דודו, החאן טוכטא, בשנת 1312, תפס אוזבק את השלטון בינואר 1313 בסיועם של אנשי דת מוסלמים ומפקדי צבא מאמינים, תוך שהוא מגרש ומוציא להורג את יורש העצר החוקי ואת האצילים הלא מוסלמים שהתנגדו לו.
מיד עם עלייתו לכס, הכריז אוזבק על האסלאם (בגרסתו הסופית) כדת המדינה הרשמית של אורדת הזהב.[2] מהלך זה עורר בהתחלה התנגדות חריפה בקרב האצולה המונגולית המסורתית שדבקה בשמאניזם ובחוקי ה"יאסה" של ג'ינגיס חאן. אוזבק דיכא את המרד ביד קשה והוציא להורג עשרות אצילים ורופאים שאמנים. בניגוד לקודמיו שגילו סובלנות דתית מוחלטת, אוזבק דרש מהאליטה המונגולית להתאסלם, אם כי הוא המשיך להעניק פטור ממסים וחופש פולחן לכנסייה הפרוסלבית הרוסית כדי להבטיח את נאמנותה.
מדיניות הפנים והיחסים עם הנסיכויות הרוסיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדיניות החוץ של אוזבק חאן כלפי הנסיכויות הרוסיות (שהיו ואסליות של המונגולים) עיצבה מחדש את המפה הפוליטית של רוסיה והובילה בעקיפין לעלייתה של מוסקבה. אוזבק נקט במדיניות של "הפרד ומשול" כדי למנוע התאחדות רוסית נגדו. הוא קירב אליו את נסיך מוסקבה, יורי מדנילוביץ, והשיא לו את אחותו קונצ'אקה (שהתנצרה וקיבלה את השם אגפיה).
בשנת 1327 פרץ מרד אנטי-מונגולי גדול בעיר היריבה טבר, במהלכו רצחו התושבים את השגריר המונגולי הרשמי (וקרובו של אוזבק), צ'ולחאן. אוזבק חאן הגיב באכזריות: הוא שלח צבא של כ-50,000 לוחמים מונגולים, בשילוב כוחות ממוסקבה בפיקודו של איוואן הראשון (אחיו של יורי). הכוח המשותף החריב את טבר לחלוטין, טבח באלפי תושבים וחיסל את מעמדה כמתחרה פוליטית. כפרס על נאמנותו, העניק אוזבק חאן לאיוואן הראשון את התואר "הנסיך הגדול של מוסקבה" ואת היארליק, הזכות הבלעדית והרשמית לגבות את המיסים עבור המונגולים מכל שאר הנסיכויות הרוסיות.[3] מנגנון זה אפשר למוסקבה לצבור עושר רב וכוח פוליטי, שהובילו לימים לשחרור רוסיה מהעול המונגולי.
מדיניות חוץ וכלכלה בין-לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוזבק חאן ניהל מערכת דיפלומטית ענפה עם המעצמות הגדולות של זמנו. הוא שמר על ברית הדוקה עם הממלוכים במצרים, פתח עמם נתיבי מסחר ימיים והשיא נסיכה ממשפחתו לסולטאן הממלוכי אל-נאצר מוחמד. ברית זו נועדה לאגף ולבלום את האויב המשותף שלהם – אילח'אנות המונגולית בפרס, נגדה ניהל אוזבק מספר מסעות מלחמה באזור הקווקז. כמו כן, קיים יחסים דיפלומטיים מורכבים עם האימפריה הביזנטית ונישא לבתו של הקיסר אנדרוניקוס השלישי.
בתקופתו חווה החבל פריחה מסחרית חסרת תקדים לאורך דרך המשי. אוזבק עודד הגעת סוחרים מוונציה ומגנואה והעניק להם זיכיונות מסחר בנמלי הים השחור (כמו בעיר קאפה). הוא העתיק את עיר הבירה של הממלכה לסראי אל-ג'דיד (סראי החדשה, בסמוך לוולגוגרד של ימינו) והפך אותה לעיר רב לאומי מפוארת, משובצת מסגדים, מדרסות, ארמונות ומערכות מים מתקדמות.
הנוסע המוסלמי המפורסם אבן בטוטה, שביקר בחצרו של אוזבק חאן בשנת 1332, הותיר תיאור חי ומפואר של החאן וכתב עליו: "הוא אחד משבעת המלכים הגדולים והעצומים בעולם... הוא אדם בעל עוצמה אדירה, ריבון מפואר, אדיר באמונתו ותקיף בהחלטותיו".[4]
מותו וירושתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוזבק חאן הלך לעולמו בשנת 1341. לאחר מותו, שלט לתקופה קצרה בנו טיניבק Tinibek, אך הוא נרצח במהרה על ידי אחיו, ג'אניבק Janibek, שירש את כס המלוכה והמשיך את קו המדיניות של אביו. על שמו של אוזבק חאן נקרא המיעוט השבטי המונגולי-טורקי שהתאסלם באותה עת, והוא המקור לשמו של העם האוזבקי ולשמה של מדינת אוזבקיסטן של ימינו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- DeWeese, Devin. Islamization and Native Religion in the Golden Horde. Penn State University Press, 1994.
- Favereau, Marie. The Horde: How the Mongols Changed the World. Harvard University Press, 2021.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Marie Favereau, The Horde: How the Mongols Changed the World, Harvard University Press, 2021, chap. 5.
- ↑ Devin DeWeese, Islamization and Native Religion in the Golden Horde, Penn State University Press, 1994, p. 91.
- ↑ Charles J. Halperin, Russia and the Golden Horde: The Mongol Impact on Medieval Russian History, Indiana University Press, 1987, p. 55.
- ↑ Ibn Battuta, The Travels of Ibn Battuta, trans. H.A.R. Gibb, Cambridge University Press, 1962, pp. 480-485.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוזבק חאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
|