אויוני
| |||
 | |||
| מבט כללי על העיר אויוני | |||
| מדינה |
 בוליביה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז פוטוסי | ||
| תאריך ייסוד | 1890 | ||
| גובה | 3,670 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 26,958 | ||
| קואורדינטות | 20°27′46″S 66°49′26″W / 20.462777777778°S 66.823888888889°W | ||
| אזור זמן | UTC -4 | ||
אויוני (בספרדית: Uyuni) היא עיר בדרום-מערב בוליביה.
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אויוני ידועה כמקום תיירותי אליו מגיעים תיירים רבים המבקרים במשטחי המלח הסמוכים לעיר, שהם משטחי המלח הגדולים בעולם. בכל שנה מגיעים אל העיר כ-60,000 מבקרים מרחבי העולם. העיר משמשת גם כשער למסחר ולתנועה במעבר אל בוליביה וממנה אל צ'ילה, וישנה עמדת מכס והגירה במרכז העיר.
בית הקברות לרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת האטרקציות התיירותיות העיקריות של האזור הוא בית הקברות העתיק לרכבות. הוא ממוקם 3 ק"מ מחוץ לעיר, ומחובר אליה באמצעות פסי הרכבת הישנים. העיר שימשה בעבר כמרכז הפצה לרכבות הנושאות מינרלים בדרכן לנמלי האוקיינוס השקט. קווי הרכבת נבנו על ידי מהנדסים בריטיים שהגיעו לקראת סוף המאה ה-19 ויצרו קהילה גדולה באויוני. המהנדסים הוזמנו על ידי חברות הרכבות אנטופאגסטה ובוליביה, בחסות בריטניה. בניית הרכבות החלה ב-1888 והסתיימה ב-1892.
נשיא בוליביה אניצ'טו ארקה האמין שבוליביה תשגשג עם מערכת תחבורה טובה, ולכן עודד את הפרויקט, אולם הפרויקט נתקל בקשיים בעקבות הטרדות של הילידים המקומיים שראו בו חדירה לחייהם. הרכבות שימשו בעיקר את חברות הכרייה. בשנות ה-40 קרסה תעשיית הכרייה, בין היתר בגלל דלדול המינרלים. רכבות רבות ננטשו ובכך ייצרו את בית הקברות לרכבות. ישנן כוונות לבנות מוזיאון מבית הקברות.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נוסדה בשנת 1890 כתחנת מסחר, ונכון למפקד האוכלוסין של שנת 2012 היא מונה 29,672 חלק מהתושבים. מתפרנסים מחקלאות, בעיקר מגידל לקינואה, לאמות וכבשים.[1]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר שוכנת בקצה מישור נרחב בגובה של 3.7 ק"מ מעל פני הים, עם ארץ הררית יותר במזרח.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי סיווג האקלים של קפן, איוני מתאפיינת באקלים מדברי קר אלפיני עם קיץ מתון וחורף קריר. טמפרטורות הלילה נשארות קרירות כל השנה.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר מהווה מרכז תחבורה חשוב, בהיותה יושבת על צומת רכבות מרכזי. ארבעה קווים מתנקזים אליה: מלה פאס, מקלמה שבצ'ילה, מפוטוסי ומווילאזון שעל גבול ארגנטינה.
בעיר ישנו גם נמל תעופה - ג'ויה אנדינה. שתי חברות תעופה מקומיות טסות בקביעות לעיר מלה פאס, סוקרה, רורנבאקה, ומקומות נוספים.
