בוליביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המדינה הרב-לאומית של בוליביה
Estado Plurinacional de Bolivia
Flag of Bolivia (state).svg Coat of arms of Bolivia.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודורפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוקוסטה ריקהאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי קיימןאיי טרקס וקייקוסברמודהסן פייר ומיקלוןגרינלנדאיסלנדאירלנדצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלניז'ראלג'יריהטוגובניןניגריהקמרוןגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהנמיביהדרום אפריקהלסוטובוטסואנהזמביההונדורסגיאנה הצרפתיתאיי פוקלנדBolivia on the globe (South America centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי אחדות היא כוח
המנון לאומי Bolivianos, el hado propicio
יבשת דרום אמריקה
שפה רשמית ספרדית, ו-36 שפות מקומיות[1]
עיר בירה סוקרה (הבירה החוקתית)
לה פאס (הבירה המנהלית)
19°02′02″S 65°15′45″W / 19.0339°S 65.2626°W / -19.0339; -65.2626 (סוקרה)
העיר הגדולה ביותר סנטה קרוס
משטר רפובליקה
ראש המדינה
נשיא
סגן נשיאה
נשיאה
ג׳נין אנז(מינוי זמני)
אלבארו גארסיה לינרה
הקמה
- עצמאות
- תאריך
הכרזת עצמאות
מספרד
6 באוגוסט 1825
ישות קודמת ספרד 1785ספרד 1785 מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,098,581 קמ"ר 
29 בעולם
1.29%
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

11,306,341 נפש 
80 בעולם
10.29 נפש לקמ"ר
216 בעולם
אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 31.34%
גילאי 15 - 24 19.37%
גילאי 25 - 54 37.90%
גילאי 55 - 64 5.96%
גילאי 65 ומעלה 5.43%
תמ"ג (PPP)[4]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

83,720 מיליון $ 
94 בעולם
7,405 $
154 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2017)

- דירוג עולמי

0.693 
118 בעולם
מטבע בוליביאנו ‏ (BOB)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .bo
קידומת בינלאומית 591

המדינה הרב-לאומית של בוליביהספרדית: Estado Plurinacional de Bolivia)[6][7] היא מדינה ללא מוצא לים במערב דרום אמריקה וגובלת בדרומה בארגנטינה, בדרום מערב בצ'ילה, מדרום מזרח בפרגוואי, בצפון ובמזרח בברזיל ובצפון מערב בפרו. שליש מהמדינה הוא רכס הרי האנדים, שם גם שוכנת אחת הערים הגדולות ביותר במדינה, אל אלטו שממוקמת באלטיפלנו. בוליביה היא אחת משתי המדינות ללא מוצא לים ב״עולם החדש״ (לצד שכנתה פרגוואי).

טרם הקולוניזציה הספרדית, באזור האנדים של בוליביה הייתה אימפריית האינקה ואילו השפלה הצפונית והמזרחית הייתה מיושבת בידי שבטים עצמאיים. הכובשים הספרדים שהגיעו לקוסקו ואסונסיון השתלטו על האזור במאה ה-16. במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית, בוליביה נוהלה בידי הקהילה המלכותית של קראקס. ספרד בנתה את האימפריה שלה במידה רבה באמצעות הכסף של המכרות בבוליביה.

לאחר הניסיון הראשון לעצמאות ב-1809, הגיעה מלחמה נוספת טרם הקמת הרפובליקה שארכה 16 שנים ותמה ב-6 באוגוסט 1825. מאז העצמאות, בוליביה סבלה מתקופות של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לרבות אובדן שטחים לידי שכנותיה, כגון אקרי וגראן צ'אקו. המדינה חסרת מוצא לים מאז מלחמת האוקיינוס השקט (1879-1884), עת סיפחה צ'ילה שטחים של בוליביה, אולם הסכמים עם מדינות שכנות העניקו לבוליביה גישה עקיפה לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס האטלנטי.

אוכלוסיית המדינה, המוערכת ב-11 מיליון תושבים, היא רב לאומית, וכולל אינדיאנים, מסטיסים, אירופים, אסיאתים ואפריקאים. ההפרדה הגזעית בתקופת הקולוניאליזם הספרדי המשיכה גם בעידן המודרני. ספרדית היא השפה הרשמית של המדינה, לצד 36 שפות ילידיות נוספות, שהידועות בהן הן איימארית וקצ'ואה.

בוליביה המודרנית היא רפובליקה דמוקרטית חוקתית, המחולקת לתשע מחלקות. הגאוגרפיה שלה משתנה בין הפסגות של הרי האנדים במערב, אל השפלה במזרח, הממוקמת באגן האמזונס.

בוליביה היא מדינה מתפתחת, עם ציון נמוך במדד הפיתוח האנושי ורמת עוני של 38 אחוזים. בין הפעילויות הכלכליות העיקריות ניתן למנות: חקלאות, ייעור, דיג, כרייה וייצור סחורות כגון טקסטיל, הלבשה, מתכות וזיקוק נפט. המדינה גם עשירה מאוד במינרלים, ובייחוד בבדיל.

שמה של המדינה נקבע על שמו של סימון בוליבר, משחרר דרום אמריקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הראשונות להתיישבות בהרי האנדים מתוארכות לשנת 10,000 לפנה"ס [דרוש מקור], בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס החלה תרבות הטיוואנאקו להתפתח בדרום אגם טיטיקקה. תרבות הטיוואנאקו הצטיינה באדריכלות מודרנית וטכניקות חקלאיות חדישות במושגים של אותם הימים. מרכזה של תרבות זו היה בעיר טיוואנאקו. במקביל, התפתחו גם תרבויות באזור מוקסוס ומולוס (חלק מלה פס של היום). בשנת 1450 (משוער) סיפח שבט האינקה את בוליביה לממלכתו ושלט בה עד לכיבוש הספרדי בשנת 1530.

התקופה הקולוניאלית הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך התקופה הקולוניאלית הספרדית בבוליביה, נקראה הטריטוריה פרו העליונה והייתה תחת מרות המשנה למלך לימה, בירת פרו. במשך שנים רבות העיר פוטוסי שבשטח בוליביה הייתה העיר הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי. הסמכות המלכותית-ספרדית בבוליביה נחלשה במשך מלחמותיו של נפוליאון, והשנאה כנגד השלטון הספרדי גדלה. הכרזת העצמאות של בוליביה בשנת 1809 גרמה למלחמה של 16 שנים שבסופה נוסדה הרפובליקה שנקראה על שמו של סימון בוליבר ב-6 באוגוסט 1825.

לאחר הכרזת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצמאות לא הביאה לבוליביה יציבות. עד 1981 בוצעו בבוליביה 192 הפיכות (כלומר הפיכה כל 10 חודשים בממוצע). חולשתו של הצבא גרמה לאובדן חלקים משטחה של המדינה למדינות שכנות במהלך מלחמות, וצ'ילה אף כבשה את חוף הים שלה במלחמת האוקיינוס השקט. על אף שבוליביה היא עדיין המדינה העניה ביותר בדרום אמריקה, שורת רפורמות שהנהיגה הממשלה גרמו להתפתחות עקבית של הכלכלה במדינה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי ישראל-בוליביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי בוליביה-ישראל

עד לתחילת שנת 2009, היו למדינת ישראל ולבוליביה יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אוו מוראלס מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע.[8] ב-2010 הייצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל- כ-3 מיליון דולר.[9]

ביולי 2014 הכריז אוו מוראלס נשיא בוליביה על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן. עקב ההחלטה יבוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז הסכם שנחתם ביניהן ב-1972.[10]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוליביה היא אחת המדינות העניות באמריקה הדרומית. התמ"ג לנפש עומד על כ-5,500 דולר. המדינה חוותה משבר כלכלי קשה בשנת 1980, אך התאוששה בעקבות רפורמות שהובילו לירידה בשיעור העוני, אף שאלו עדיין גבוהים (54% ב-2007). ענפי התעשייה העיקריים הם כריה, צורפות, נפט, מזון ומשקאות, טבק, עבודות יד וטקסטיל. כ-40% מהיצוא מופנה לברזיל. המטבע נקרא "בוליביאנו".

במשך שנים רבות התבססה כלכלית המדינה במידה רבה על אוצר טבע שנמצא בסמוך לעיר פוטוסי: הר אדיר ממדים ובתוכו מרבצי כסף למכביר, שבזכות כרייתם המסחרית הפכה העיר לאחת מן הגדולות והעשירות באימפריה הספרדית; אולם בשנים האחרונות מאגרי הכסף החלו להידלדל. הכרייה רבת השנים, שבמקרים רבים נעשתה ללא פיקוח או מיפוי מסודרים, הביאה להתמוטטות של מנהרות והיחלשות של מבנהו הפנימי. המצב כיום הוא שהר הכסף מתחיל להתמוטט ולוע גדול נפער בו.[11]

מאז שנבחר בשנת 2005, נשיא בוליביה, אוו מוראלס, מיישם מדיניות כלכלית סוציאליסטית דמוקרטית. מדיניותו כוללת הלאמה של משאבי טבע, חברות אנרגיה ותאגידים בתחומים שונים שהופרטו בעבר וחלוקה מחדש של העושר על ידי שימוש בהכנסות מההלאמות כולל הזרמת כספים למערכות החינוך, הבריאות, הרווחה, הדיור ועוד של בוליביה. המדיניות הסוציאליסטית של מוראלס הובילה לירידה גדולה בעוני,מ-60.6% בשנת 2005 ל-33% בשנת 2018, ההכנסה שולשה בעשר השנים האחרונות, ההלאמות הנרחבות הובילו להכפלת המשק בבעלות המדינה ל-35% מהכלכלה, לגידול בהכנסות המדינה מהמפעלים המולאמים מ-2.5 מיליארד דולר בשנות ה-2000 המוקדמות ל-31.5 מיליארד דולר בעשר השנים האחרונות שהופנו להשקעות ממשלתיות במשק שזינקו מ-629 מיליון דולר ב-2005 ליותר מ-5 מיליארד דולר ב-2016.[12] בשנת 2013 צמחה כלכלת המדינה בקצב מהיר של 6.8% ושיעור האבטלה ירד ל-7.4%. נכון לשנת 2016 כלכלתה מבוססת בין היתר על ייצוא גז טבעי, אבץ, זהב, סויה ועוד.[13]

אינדיקטורים כלכליים וחברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 2006 ל-2018 צמח התוצר של בוליביה מדי שנה בקצב של 5.2% בממוצע, קצב שמציב את כלכלת בוליביה ככלכלה הצומחת ביותר בדרום אמריקה. התמ"ג של בוליביה גדל פי 4 משנת 2006 עד לשנת 2018 והתמ"ג לנפש גדל מ-1,000 דולר לנפש ב-2005 ל-3,700 דולר לנפש ב-2018.[14]

לפני ההלאמות (לא רק של גז ונפט, אלא של טלקומוניקציה, מים, חשמל ומספר מכרות), תאגידים זרים כיסו כ -85% מהרווחים שהופקו מייצור גז טבעי. מוראלס הגדיל את נתח הרווח של המדינה מגז מכ-15% לפני נשיאותו לכ־80-90% כיום. בשנת 2005, לפני ההלאמה, הסתכמו הכנסות הגז הממשלתיות ב־0.6 מיליארד דולר; בשנת 2015 זה היה סכום גדול פי ארבעה, 2.6 מיליארד דולר – למעשה ירידה מ -4.5 מיליארד דולר בשנת 2014. בשנת 2015 כל הכנסות הגז והנפט הניבו 4 מיליארד דולר, המהווים כמעט מחצית מרווחי הייצוא של בוליביה.

בסוף 2013 חלקה של המדינה במשק הגיע ל -35%, כפול מזה של הממשלות הנאו-ליברליות שקדמו לממשלת מוראלס. המדינה הפכה למחולל העושר העיקרי, וההשקעות הציבוריות הסתכמו בשנת 2016 בסכום של יותר מחמישה מיליארד דולר (ההשקעה הציבורית היא כ-11% מהתמ"ג, הגדולה ביבשת), לעומת 629 מיליון דולר בלבד בשנת 2006. חלק גדול מההכנסות החדשות הללו מממן את הפיתוח, התשתיות, הפרויקטים הקהילתיים של המדינה, כמו בתי ספר, מכוני כושר, מרפאות, כבישים וסובסידיות לייצור חקלאי. הוא מוציא על בריאות וחינוך, על פיקוח מחירים למזון עיקרי, על העלאות שכר ותוכניות חברתיות. במשך עשר שנים(2006-2016) הרוויחה בוליביה של אבו 31.5 מיליארד דולר מההלאמות, לעומת 2.5 מיליארד דולר בלבד שהרוויחה בעשר השנים שקדמו לשלטון מוראלס.[15]

ההלאמות בתחומי הטלקומניקציה ,גז,חשמל ועוד סייעו לשיפור בשירות שניתן תוך כדי הוזלה משמעותית של המחירים והשקעה משמעותית בהפצת השירותים לכלל האוכלוסייה:[16][17]

  1. בעוד שב-2005 רק 25% מהבתים במרחב הכפרי היו מחוברים לחשמל, עד 2016 המספר זינק ל-66% מהבתים במרחב הכפרי שחוברו לחשמל על ידי חברת החשמל הממשלתית.
  2. מספר משקי הבית עם חיבורי הגז עלה ב -835% מאז עלה מוראלס לשלטון.
  3. מספר העיריות עם כיסוי הטלקומוניקציה (תקשורת) עלה מ-110 ב-2005 ל-324 מתוך 339 ב-2015.שוויה של חברת הטלקום אנטל שהולאמה בשנת 2008 גדל פי 3, מ-3.1 מיליארד דולר בעת ההלאמה ל-9.3 מיליארד דולר ב-2017.תעריפי השירות הוזלו בצורה משמעותית מאז שהולאמה החברה, למשל: התעריף לדקת שיחה ירד מ-1.8 דולר לדקה ב-2008 ל-0.67 דולר לדקה ב-2017. מחיר הגלישה באינטרנט ירד מ-97.5 דולר ב-2008 ל-10.5 דולר ב-2017.

בנוסף לכך הגישה למים השתפרה באופן משמעותי כך של-90 אחוז מהאוכלוסייה יש גישה למי שתייה ועשרות אלפי יחידות דיור חברתי נבנו בין 2006 ל-2018.

יתרות הבנק המרכזי של בוליביה גדלו במידה ניכרת מ-1.174 מיליארד דולר (2005) לכ-8.008 מיליארד דולר ב-2018. האשראי הפרודוקטיבי גדל פי עשרה. 75% מסכומי ההשקעה הציבורית ממומנים ממשאבים פנימיים. עובדה זו מביאה כי לאחר ארבע עשרה שנים של עבודות חשובות בכל אזורי הארץ, החוב הציבורי החיצוני לטווח הבינוני והארוך מסתכם בכמעט עשרה מיליארד דולר, המהווה 23.6% מהתמ"ג.

למרות מחזור ההתרחבות החזק, האינפלציה צנחה בשנת 2019 לרמה של אחוז אחד בלבד בשנה, כיום 99% מהזיכויים ו-88% מהחיסכון הם במטבע הלאומי של בוליביה, בוליביאנו. בשנת 2005 היו הנתונים 7% ו-15% בהתאמה.

עוני, הכנסה ואי-שוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוליביה תחת שלטון מוראלס, העוני צנח מ 60.6% מהאוכלוסייה בשנת 2005 ל 33% בשנת 2018. העוני הקיצוני (אלה החיים פחות מ־1.25$ ליום) ירד מ 38% ב-2005 ל 16.8% ב-2018. ההכנסה גדלה פי קרוב ל-4 מ-80 דולר לחודש ב-2005 ל-305 דולר בחודש כיום. שכר המינימום הריאלי עלה מ 440 בוליביאנו לחודש ב-2005 ל-2000 בוליביאנו לחודש ב-2018 (מ-57$ עד 287$). האבטלה עומדת על פחות מ -4% ב-2018, הנמוכה ביותר באמריקה הלטינית, לעומת 8.5% בשנת 2005.

האוכלוסייה עם הכנסה שגדולה מההכנסה הממוצעת גדלה ל-62% מאזרחי בוליביה, אחוז דומה לזה עם הכנסה נמוכה בשנת 2005. 10% העשירים במדינה קיבלו אז פי 128 יותר מה 10% העניים ביותר. מדד ג'יני, המודד את אי השוויון בהכנסות, צנח מ-0.60 ל-0.44, קצב ההתקדמות הגדול ביותר בצמצום אי השוויון באמריקה הלטינית.

בוליביה השיגה כיסוי של מאה אחוז מהפנסיות לזקנים, הרבה מעל הממוצע האזורי (59%). 51.5% מאוכלוסיית בוליביה נהנים מתוכניות העברה ישירה כמו בונוס Juancito Pinto, Renta Dignidad ובונוס Juana Azurduy. הראשון, מסייע בתשלום עבור חומרים חינוכיים או הובלת נערות ונערים בגיל בית הספר (עד השנה השנייה של בית הספר התיכון) על ידי חיזוק האפשרויות החינוכיות של תלמידים מאזורים מרוחקים ועם מעט משאבים, תוך הורדת סיכוי הנשירה מבית הספר והסכנה של עבודת ילדים.

בריאות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוליביה הייתה בשיעור אנאלפביתיות של 13% עם כניסתו של אוו מוראלס לנשיא. לאחר קמפיין אוריינות המוני שהשתמש בתוכנית "כן, אני יכול" של קובה, חונכו 850,000 בוליביאנים ועד שנת 2008 הוכרזה בוליביה כחפה מאנאלפביתיות. המדינה השנייה אחרי קובה באמריקה הלטינית מבחינת מימון החינוך. כיום קיימים במדינה 16,000 מוסדות חינוך, 4,500 מהם נבנו מאז 2006 בכספי תעשיית הגז המולאמת.

תוחלת החיים של הבוליביאנים בתקופת נשיאותו של מוראלס עלתה מ 64 שנים ל-71 שנים. זו בחלקה תוצאה של פעילותם של כמעט 700 חברי החטיבה הרפואית הקובנית העובדים במדינה ושל השיפור המשמעותי בגישה לבריאות במדינה. מבצע נס קובה איפשר גם ל-676,000 בוליביאנים להחזיר את ראייתם. יתרה מזאת, כ-5,000 בוליביאנים השיגו את התארים הרפואיים בקובה, כשהם חוזרים לארצם כדי לספק את שירותיהם. במדינה פועלים כיום 47 בתי חולים חדשים ולמעלה מ-3,000 מרכזי בריאות שנבנים.

משימת Juana Azurduy Bond תומכת בנשים הרות ותינוקות עד שנתיים ללא ביטוח בריאות. במקרה של העברה על תנאי, עם אופי פעולה חיובי, נדרשות 4 בקרות לפני הלידה, לידה מוסדית ובקרה לאחר לידה. ילדים מתחת לגיל שנתיים חייבים לבצע 12 בדיקות בריאות מקיפות דו-חודשיות, אשר כל אלה משפרים מאוד את תנאי הלידה הבסיסיים ואת שנות החיים הראשונות. מ-2006 עד 2018 התמותה בקרב ילדים מתחת לגיל חמש הופחתה ב-61%.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת בוליביה

בוליביה היא מדינה במערב דרום אמריקה אשר מוקפת יבשה. היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב.

בוליביה ממוקמת ברכס הרי האנדים, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר במדינה מגיעה לגובה של 6,542 מטר. מרכז המדינה מעוצב על ידי רמה, האלטיפלאנו, היכן שגרים מרבית הבוליביאנים. במזרח המדינה ישנה שפלה אשר מכוסה על ידי יערות הגשם של האמזוניה. מלה פאס יוצאת דרך היונגאס, המכונה גם "דרך המוות", המקשרת את הבירה עם צפון המדינה.

האקלים במדינה מורכב, ואף על פי שבוליביה נמצאת באזור טרופי, האקלים מאוד משתנה מהאזורים הנמוכים ועד הרי האנדים.

בדרום-מערב בוליביה ממוקם סאלאר דה אויוני (בספרדית: Salar de Uyuni), מדבר המלח הגדול בעולם. הנופים הייחודיים של המדבר הופכים אותו לאטרקטציה תיירותית.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת שלטון מקומי, בוליביה מחולקת לתשעה מחוזות (פרובינציות, Provinces), וכל מחוז מחולק למספר מחוזות משניים נוספים אשר מנהלים את העניינים הפנימיים שלהם.

מחלקות בוליביה

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז לה פאס

במפקד האוכלוסין, ב-2019, נמנו 11.4 מיליון תושבים. במשך 50 השנים האחרונות צמחה אוכלוסייתה ביותר מפי 3, וקצב גידול האוכלוסייה גבוה (2.25%). תוחלת החיים אינה גבוהה- לנשים 68 ו-63 לגברים.

רוב האוכלוסייה בבוליביה היא ממוצא אמריקאי-ילידי (אינדיאני). חלקם של האמריקאים הילידים באוכלוסייה מוערך ב-56 עד 70 אחוזים, ורובם הגדול משתייכים לשתי הקבוצות הילידיות הגדולות, קצ'ואה (Quechua) ואיימרה (Aymara), ששורשיהן באינקה. עוד כ-30 קבוצות ילידיות קטנות יותר קיימות במדינה. החשובה בהן היא בני הגוארני, השוכנים בחלקה המזרחי.

כ-10 עד 15 אחוזים מן התושבים הם ממוצא אירופי. רובם ממוצא ספרדי, ומיעוטם צאצאי מהגרים מגרמניה, אוסטריה ומדינות אירופיות נוספות. כ-30 עד 40 אחוזים הם מסטיסים, בני תערובת של אירופים וילידים אמריקאים. כחצי אחוז מן התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכן קיימים מיעוטים קטנים של צאצאי מהגרים מסין, מיפן, ומן המזרח התיכון.

כשני מיליון בוליביאנים חיים מחוץ לארצם הענייה. יעדי ההגירה העיקריים הם ארגנטינה, ספרד וארצות הברית. הערים הגדולות הן במדינה הן סנטה קרוס (1,685,000) אל אלטו (993,000) והבירה לה פאס (897,000). בעבר הייתה לה פאס העיר הגדולה ביותר, אך קצב גידול האוכלוסייה באל אלטו וסנטה קרוס גבוה יותר.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התושבים הם ברובם הגדול נוצרים קתולים. כ-17% משתייכים לזרם הפרוטסטנטי, 1% דתות אחרות (יהדות, בודהיזם, בהאים והינדו) ו-5% חסרי דת.

בבוליביה קהילה יהודית קטנה שמונה כיום כ-500 יהודים, אף שלאחר מלחמת העולם השנייה היו בה כ-10,000 יהודים, לאחר שהגיעו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות הבוליביאנית הושפעה רבות מתרבות האינקה ותרבויות אינדיאניות מקומיות נוספות. פסטיבל ידוע שנערך בבוליביה הוא "קרנבל אורורו" - "El carnaval de Oruro".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי סעיף חמש בחוקה החדשה של בוליביה
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  6. ^ http://www.who.int/countries/bol/en/
  7. ^ http://data.un.org/CountryProfile.aspx?crName=Bolivia%20(Plurinational%20State%20of)
  8. ^ סוכנויות הידיעות, גם בוליביה מנתקת את היחסים עם ישראל, באתר nrg‏, 14 בינואר 2009
  9. ^ סקירה כלכלית ישראל – בוליביה, לשכת המסחר תל אביב והמרכז
  10. ^ ynet, נשיא בוליביה: ישראל היא מדינת טרור, באתר ynet, 30 ביולי 2014
  11. ^ "הר הכסף של בוליביה קורס". הארץ (בעברית). 12 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  12. ^ COHA, Eleven Years of the “Process of Change” in Evo Morales’ Bolivia (בAmerican English)
  13. ^ [https://atlas.media.mit.edu/en/profile/country/bol/ OEC - Bolivia (BOL) Exports, Imports, and Trade Partners], atlas.media.mit.edu (באנגלית)
  14. ^ Evo, un presidente humanista, América Latina en movimiento (בספרדית)
  15. ^ COHA, Eleven Years of the “Process of Change” in Evo Morales’ Bolivia (בAmerican English)
  16. ^ Bolivia. Entel triplicó su patrimonio en 10 años de nacionalizada (בספרדית)
  17. ^ Federico Fuentes, How rejecting neoliberalism rescued Bolivia's economy, Green Left Weekly, ‏2016-09-06 (באנגלית)