אוריאלה וייט
 | |
| לידה |
30 בנובמבר 1949 חיפה, ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 1993 (בגיל 44) |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 30 בנובמבר 1993 |
| מקום לימודים |
סטודיו למשחק ניסן נתיב |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אוֹריאלה וייט (6 בדצמבר 1949 – 2 ביוני 1994) הייתה שחקנית ורקדנית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייט גדלה בחיפה מגיל 13, אביה אמנון היה רוקח. בילדותה למדה בלט קאלסי.
היא למדה משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב,[1] בעלת תואר ראשון בספרות מאוניברסיטת תל אביב.
ב-1979 נסעה לפריז ולמדה פנטומימה ותנועה אצל ז'אק לקוק ואטיין דקרו. הייתה נשואה לאזרח בריטי לתקופה קצרה, לאחר מכן לאדריכל חיפאי, כתבה בעיתונים שונים וילדה את בתה היחידה.
וייט נפטרה ממחלת הסרטן ב-2 ביוני 1994.
משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייט שיחקה בהצגות אחדות בתיאטרון הקאמרי ("כרגע לא פנוי"),[2] רקדה בלהקת המחול של אושרה אלקיים ובלהקת ענבל.[3]
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצד השני - 1972[4]
- שוד הטלפונים הגדול - צילה, 1972
- סרט וארוחת בוקר - 1977[5]
- מיליונר בצרות - תפקיד נשי ראשי, גילה פרסמן, 1978
- סופו של מילטון לוי - 1981
- שלגיה - 1987 בהפקת קנון גרופ.
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקום אחר
- אגדות לוד
- בראשית
- מי ורדים מפורט סעיד[6]
- מה פתאום
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוריאלה וייט, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- חוה נובק, כוכבים ולילות - מי רוצה לשחק עם תדי תומא?, דבר, 6 ביולי 1972
- אוריאלה וייט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אוריאלה וייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אוריאלה וייט, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בוגרי סטודיו למשחק ניסן נתיב, 1968 - 1971
- ^ איה אורנשטיין, הערומים והחיים, מעריב, 24 במאי 1979
- ^ השחקנית רוקדת לכבוד תל אביב, מעריב, 3 במאי 1979
- ^ צפוי מבול חדש של סרטים ישראלים - לפסטיבל ונציה, דבר, 17 באוגוסט 1972
- ^ מול המצלמות... על המסך, דבר, 10 בפברואר 1977
- ^ מי ורדים מהטלוויזיה, מעריב, 4 באוגוסט 1972