אוריאלה וייט

אוריאלה וייט
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	6 בדצמבר 1949; חיפה, ישראל
פטירה	2 ביוני 1994 (בגיל 44)
מדינה	ישראל
מקום לימודים	סטודיו למשחק ניסן נתיב
	פרופיל ב-IMDb

אוֹריאלה וייט (6 בדצמבר 1949 – 2 ביוני 1994)^[1] הייתה שחקנית ורקדנית ישראלית.

ביוגרפיה

וייט גדלה בחיפה מגיל 13, שם סיימה את תיכון עירוני ה'. אביה אמנון היה רוקח. בילדותה למדה בלט קלאסי.

היא למדה משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב,^[2] בעלת תואר ראשון בספרות מאוניברסיטת תל אביב.

ב-1979 נסעה לפריז ולמדה פנטומימה ותנועה אצל ז'אק לקוק ואטיין דקרו. הייתה נשואה לאזרח בריטי לתקופה קצרה, לאחר מכן לאדריכל חיפאי, וילדה את בתה היחידה. מלבד משחק וריקוד, כתבה טורים בנושאים שונים בעיתון, וכן הייתה זמן קצר קריינית טלוויזיה.

וייט נפטרה ממחלת הסרטן ב-2 ביוני 1994, בת 44 במותה.^[1]

משחק

וייט שיחקה בהצגות אחדות בתיאטרון הקאמרי ("כרגע לא פנוי"),^[3] רקדה בלהקת המחול של אושרה אלקיים ובלהקת ענבל.^[4]

קולנוע

הצד השני - 1972^[5]
שוד הטלפונים הגדול - צילה, 1972
סרט וארוחת בוקר - 1977^[6]
מיליונר בצרות - תפקיד נשי ראשי, גילה פרסמן, 1978
סופו של מילטון לוי - 1981
ספיחס - תפקיד סמלת בשרשרת החיול, איתה מנסים להתחיל מומו ויודלה, 1982
שלגיה - 1987 בהפקת קנון גרופ.

טלוויזיה

מקום אחר
אגדות לוד
בראשית
מי ורדים מפורט סעיד^[7]
מה פתאום

קישורים חיצוניים

אוריאלה וייט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אוריאלה וייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אוריאלה וייט, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
אוריאלה וייט, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
חוה נובק, כוכבים ולילות - מי רוצה לשחק עם תדי תומא?, דבר, 6 ביולי 1972

הערות שוליים

^ ¹ ² הקבר של אוריאלה וייט ב, באתר BillionGraves
^ בוגרי סטודיו למשחק ניסן נתיב, 1968 - 1971
^ איה אורנשטיין, הערומים והחיים, מעריב, 24 במאי 1979
^ השחקנית רוקדת לכבוד תל אביב, מעריב, 3 במאי 1979
^ צפוי מבול חדש של סרטים ישראלים - לפסטיבל ונציה, דבר, 17 באוגוסט 1972
^ מול המצלמות... על המסך, דבר, 10 בפברואר 1977
^ מי ורדים מהטלוויזיה, מעריב, 4 באוגוסט 1972

[קבר-1] ¹ ² הקבר של אוריאלה וייט ב, באתר BillionGraves

[2] בוגרי סטודיו למשחק ניסן נתיב, 1968 - 1971

[3] איה אורנשטיין, הערומים והחיים, מעריב, 24 במאי 1979

[4] השחקנית רוקדת לכבוד תל אביב, מעריב, 3 במאי 1979

[5] צפוי מבול חדש של סרטים ישראלים - לפסטיבל ונציה, דבר, 17 באוגוסט 1972

[6] מול המצלמות... על המסך, דבר, 10 בפברואר 1977

[7] מי ורדים מהטלוויזיה, מעריב, 4 באוגוסט 1972

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]