שוד הטלפונים הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


שוד הטלפונים הגדול
TelephonDVD.jpg
עטיפת ה-DVD
בימוי מנחם גולן
הפקה מנחם גולן
יורם גלובוס
תסריט משה הדר
מנחם גולן
שחקנים ראשיים

גדי יגיל, בומבה צור, יהודה אפרוני, אבנר חזקיהו, גבי עמרני, גדעון זינגר

שייקה אופיר, אברהם רונאי, בני אמדורסקי, ישראל גוריון, ג'וזי כץ, דובי גל, אשר צרפתי, מוסקו אלקלעי, ג'טה לוקה, אוריאלה וייט
מוזיקה דובי זלצר
צילום דוד גורפינקל
מפיץ סרטי יונייטד קינג
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 1972
משך הקרנה 95 דקות
שפת הסרט עברית
דף הסרט ב-IMDb

שוד הטלפונים הגדול, הוא סרט קומדיה ישראלי, העוסק בהונאה של בנקים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתמקד במספר דמויות המניעות את העלילה: פקיד בנק לאומי בשם משולם וסרמן, אמו, חברתו ושתי כנופיות שודדים. כל אלו, ערכו "הסכם" על האזורים בהם "יפעלו". כאשר הבנק קובע לפקיד את הכינוי "המוח", ובמקביל יש מלחמה בין שתי הכנופיות על "מוח" מסוג אחר, אדם בעל רעיונות מבריקים בכל הקשור לתכנון מעשי שוד וגניבה.

כאשר אחת הכנופיות שודדת את סניפו בראשון לציון, נתקל הפקיד במכונית הממתינה לשודדים בחוץ, חובט בראשו של הנהג, מוציא אותו החוצה ונכנס במקומו למכונית. כאשר השודדים יוצאים עם שלל כל הקופות והכספות בבנק, מוביל אותם ה"נהג" שלהם הישר אל תחנת המשטרה. שם העניינים מסתבכים, וכל השודדים שנעצרו עושים יד אחת נגדו והוא אינו מצליח לשכנע את השוטרים שאינו חלק מהכנופיה. השוטרים מחליטים על קיום משפט בעניינו. אך כאשר הם מגיעים לבית המשפט, לא רק שהוא חומק משוטריו, אלא גם מתחזה לעד במשפט ואף לשופט במשפט אחר – ובחוצפתו הרבה מוציא אותו זכאי.

לאחר שנחטף מכנופיה לכנופיה, מחליטה אחת הכנופיות לחטוף את אמו הפולניה ולשחרר אותה תמורת חצי מיליון לירות, אותן הפסידו בגלל ששיבש שוד במלטשת יהלומים.

הוא מתכנן מזימה יוצאת דופן, שתגרום לכך שכל מי שמטלפן לסניף בנק לאומי בראשון לציון יופנה לחבריו, ובהם ה"מוח" האמיתי.

למחרת הבוקר, הוא עושה סיבוב בין כל סניפי הבנק בארץ, כאשר הוא מציג את עצמו בכל סניף עם לבוש אחר, אך עם אותו שם, ובכל סניף מבקש לפדות המחאה שלו על־סך 40,000 לירות למזומן.

כאשר מנהלי הסניפים מתקשרים כביכול לסניפו לקבלת אישור על הכיסוי, הם למעשה מקבלים אישור מפוברק מחבריו.

הסרט מסתיים כאשר הפקיד נעצר בשם החוק.

הסיפור האמיתי מאחורי הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הדמיוני נוצר בעקבות הונאה אמיתית. בתחילת שנות השבעים (או סוף שנות השישים) נגנב כסף מבנק לאומי בטכניקה המתוארת בסרט. הפושעים פתחו חשבון בסניף מבודד יחסית, סניף "שיכון המזרח" בראשון לציון, ובזמן שאחד הפושעים השתלט על קו הטלפון של הסניף, פדה שותפו, בסניפי בנק לאומי בתל אביב, המחאות שנמשכו על החשבון שנפתח בסניף "שיכון המזרח". חרף חקירה מאומצת של המשטרה, לא נלכדו הפושעים עד עצם היום הזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]