איגרת על הסובלנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד השער של המהדורה הראשונה של האיגרת על הסובלנות

ה'איגרת על הסובלנות'לטינית: Epistola de Toeration) היא אחד מחיבוריו החשובים והמשפיעים ביותר של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק (Locke, 1632-1704). באגרת זו שהתפרסמה תחילה בלטינית בשנת 1689 מצדק לוק את הסובלנות מתוך הישענות על ההפרדה בין דת ומדינה שהלכה והתפחתה בעידן המודרני.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לכתיבת האיגרת הוא חשיבותה ודחיפותה של סוגיית הסובלנות באירופה, בעיקר בעקבות החלטתו של לואי ה-14 בשנת 1685 לבטל את האֶדִיקְט של נָאנְט (Nantes); מסמך שהגן למעלה משבעים וחמש שנה על החירות הדתית של הפרוטסטנטים בצרפת.[2] האיגרת נכתבה בעת שהותו של לוק בהולנד (1689-1683), והוקדשה לידידו פיליפ ואן-לימבורך (Limborc) בתגובה לפולמוסים שונים שנערכו בהולנד באותה תקופה על שאלת הסובלנות הדתית. האיגרת פורסמה בעילום שם בלטינית בשנת 1689, אך היא מוכרת יותר בתרגום האנגלי שהתפרסם שנה מאוחר יותר ונוצר על ידי וילאם פופיל[3] (Popple). תרגומה של האיגרת לעברית נעשה על ידי יורם ברונובסקי והתפרסם בסדרת ספרי-מופת פילוסופיים בהוצאת מאגנס (1990).[4]

הטיעון המרכזי של האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיעון המרכזי של האיגרת מושתת על עיגון כפול לרעיון הסובלנות: עיגון דתי מצד אחד ועיגון רציונלי מצד שני. ובמילותיו של לוק עצמו[5]:

הסובלנות ביחס לאלה המחזיקים בדעות שונות בענייני דת עולה בקנה אחד עם האוונגליון ועם השכל.

בחזית הדתית קובע לוק כי כפייה דתית היא מושג המכיל סתירה פנימית, שכן (א) האל לא העניק לשליט את הזכות לכפות על האזרחים את הדת.[6] (ב) לא ניתן להשיג גאולה על ידי פעולה חיצונית בלבד אלא אך ורק על ידי שכנוע פנימי[6] (ג) כפייה דתית היא חיצונית מטבעה, והיא מובילה לצביעות בלבד.[6] לוק טוען כי הכנסייה היא ארגון וולנטרי[7], ולכן, לכל היותר, היא רשאית לשלול את חברותם של מאמינים אך אסור לה לפעול בכוח כפייה כנגדם.[8] בחזית הרציונלית טוען לוק כי המדינה היא מוסד שתפקידו להגן על החיים, הרכוש והזכויות של האזרחים, ולא יותר מכך. ולכן  המדינה לא יכולה, וגם אין לה זכות, להגן על גאולתם הדתית.[9]

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאגרת על הסובלנות הייתה תהודה גדולה: קריאתו של לוק להפריד בין הדת למדינה, וקריאתו להגביל את תפקידה של המדינה לשמירה על חייהם, זכויותיהם ורכושם של האזרחים (תוך כדי הימנעות מניסיונות לעצב את השקפת עולמם) הדהדה בהגות הליברלית באירופה ובארצות הברית, והיא מוצאת לה ביטוי גם בהקשרים של דיונים עכשוויים על היחס שבין דת וסובלנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון לוק, איגרות על הסובלנות, תרגם מלטינית ומאנגלית יורם ברונובסקי, ערך יעקב גולמב, ירושלים: מאגנס, 1990
  • שלומוביץ, פיטר,"מנדלסון ולוק: על הסובלנות" מחקרי ירושלים במחשבת ישראל (1990), עמ' 345-360
  • קליבנסקי, ריימונד, "הקדמה לאיגרת הראשונה', בתוך ג'ון לוק, איגרות על הסובלנות, תרגם מלטינית ומאנגלית יורם ברונובסקי, ערך יעקב גולמב, ירושלים: מאגנס, 1990, עמ' 35-9
  • אבי שגיא, "הדת היהודית: סובלנות ואפשרות הפלורליזם" עיון: רבעון פילוסופי, 200-175.
  • Raymond Klibansky and J. W. Gough (eds.), Espitola de Tolerantia/A Letter on Toleration (Oxford: Clarendon Press, 1968).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיטר שלומוביץ, מנדלסון ולוק: על הסובלנות, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, 1990, עמ' 439
  2. ^ Raymond Klibansky and J. W. Gough (eds.), Espitola de Tolerantia/A Letter on Toleration, Oxford: Clarendon Press, 1968, עמ' x, xvi-xvii
  3. ^ ריימונד קליבנסקי, איגרות על הסובלנות, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990
  4. ^ איגרות על הסובלנות, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990
  5. ^ איגרות על הסובלנות, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990, עמ' 40
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 איגרות על הסובלנות, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990, עמ' 42
  7. ^ איגרות על הסובלנות ירושלים, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990, עמ' 44
  8. ^ איגרות על הסובלנות, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990, עמ' 48
  9. ^ איגרות על הסובלנות, תרגום: יורם ברונובסקי, ירושלים: מאגנס, 1990, עמ' 40-41