ג'ון לוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון לוק
John Locke
John Locke.jpg
תאריך לידה 29 באוגוסט 1632
תאריך פטירה 28 באוקטובר 1704 (בגיל 72)
זרם אמפיריציזם
תחומי עניין מטאפיזיקה, פילוסופיה של המוסר, תורת ההכרה, פילוסופיה פוליטית, חינוך
הושפע מ אפלטון, אריסטו, תומאס אקווינס, רנה דקארט, תומאס הובס
השפיע על דייוויד יום, ז'אן-ז'אק רוסו, עמנואל קאנט, תומאס ג'פרסון, תומאס פיין, דמאריס מאשם ושרל דה מונטסקייה

ג'ון לוקאנגלית: John Locke;‏ 29 באוגוסט 1632 - 28 באוקטובר 1704) היה פילוסוף ורופא אנגלי. כפילוסוף של תורת ההכרה לספרו של לוק, "מסה על שכל האדם", הייתה השפעה מכרעת על התפתחות האמפיריציזם. כהוגה פוליטי, כתביו של לוק, שהמרכזיים ביניהם הם "שתי מסכתות על ממשל מדיני" ו"מכתב אודות סובלנות" הייתה השפעה רבה על התפתחות המחשבה המדינית באירופה ובארצות הברית. לוק נחשב לאחד מאבות הליברליזם, וכדמות מרכזית בתנועת ההשכלה. תורתו הדגישה את מרכזיות זכויות וחירויות הפרט, את חשיבות ההסכמה כבסיס ללגיטימציה של המדינה, את הבסיס המוסרי להגנה על הפרט וקניינו מפני המדינה, את הבסיס להצדקה של מרד כנגד הריבון, ואת חשיבותה של הסובלנות בענייני דת ומצפון. בנוסף לנושאים אלה, עסק גם בפילוסופיה של החינוך, בנושאים כלכליים, ובעניינים הקשורים לשלטון הקולוניאלי בצפון אמריקה, כולל השתתפות בכתיבת חוקה לפרובינציית קרוליינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק נולד ב-29 באוגוסט 1632 בעיירה רינגטון (Wrington) שבמחוז סאמרסט באנגליה. הוריו היו נוצרים פוריטניים בעלי אמצעים צנועים. לאביו, ג'ון לוק האב, היו מספר נכסים בפנספורד – הכפר בו לוק גדל – והוא עסק גם בעריכת דין. בהיותו בן עשר, בשנת 1642, פרצה מלחמת האזרחים האנגלית הראשונה, ולמעשה האקלים הפוליטי באנגליה נותר רווי במתחים בין מוסד המלוכה לבין הפרלמנט לאורך כל חייו של לוק.

אביו של לוק לחם באחד מהצבאות תומכי הפרלמנט בפיקודו של הקולונל אלכסנדר פופהאם. ב-1643 צבאו של פופהאם הובס ופוזר, וב-1645, לאחר התבוסה של צ'ארלס הראשון לאוליבר קרומוול בקרב נייזבי, פופהאם הפך לחבר בבית הנבחרים האנגלי. לקשר בין לוק האב לבין פופהאם הייתה השפעה מכרעת על חייו של לוק, שכן בזכות המלצתו של האחרון לוק התקבל ללימודים בבית הספר וסטמינסטר, שנחשב בזמנו לטוב שבבתי הספר באנגליה. בוסטמינסטר לוק למד יוונית, לטינית, ועברית. ב-1652, שלוש שנים לאחר שצ'ארלס הראשון הוצא להורג ואנגליה הפכה לרפובליקה, לוק נבחר למלגה באוניברסיטת אוקספורד, שם הוא סיים תואר ראשון (B.A.) ב-1655. שנתיים לאחר שסיים את התואר שני (M.A.) ב-1658, אנגליה חזרה להיות מונרכיה תחת מלכותו של צ'ארלס השני.

לוק המשיך לגור ולעבוד באוקספורד עד 1667. בין השאר הוא לימד יוונית, רטוריקה, ופילוסופיה של המוסר. עם סיום לימודיו לתואר השני הוא החל לגלות עניין ברפואה. כחלק מתחום לימוד זה, לוק למד פילוסופיה של הטבע, קרא את כתביו המכניסטים של רוברט בויל, וחקר את כתביו של רנה דקארט.

בין השנים 1660-1662 לוק התנסה לראשונה בכתיבה פוליטית, כאשר כתב את "שני חיבורים על הממשל" (Two Tracts of Government). בחיבורים אלה, שפורסמו יותר מ-300 שנה מאוחר יותר, בשנת 1967, לוק הביע עמדות שונות מאד, ולעתים אף הפוכות, מאלה שהגה וכתב מאוחר יותר. לאחר מלחמת האזרחים, נראה כי חששו העיקרי של לוק היה מפני האפשרות של אנארכיה המונעת מפנאטיות דתית. בהתאם, לוק טען בזכותו של משטר מלוכני חזק, וקבע כי אין לגלות סובלנות כלפי זרמים דתיים שאינם עומדים בקנה אחד עם הדת השלטת. בעוד שלוק עתיד היה לסתור את העמדות האלה בשתי המסכתות על ממשל מדיני ובמכתב על הסובלנות, הן הפכו למציאות הקיימת באנגליה עם "אקט האחידות" של 1662, אשר אסר על פולחן דתי שאינו אנגליקני.[1]

בשנים 1663-1664 לוק כתב את החיבור "מסות על משפט הטבע" (Essays on Law of Nature) שפורסם לראשונה בשנת 1954 ואשר היווה ניסיון ראשון לכתיבה על אפיסטמולוגיה ומוסר. בין השאר, לוק ניסה להראות בחיבור שניתן להסיק ידע לגבי משפט הטבע מניסיון יומיומי, טענה שלוק אימץ ושכלל לאחר מכן ב"מסה על שכל האדם".[2]

בנובמבר 1665 לוק ויתר על משרת ההוראה שלו באוקספורד והיה למזכיר השגרירות לנסיך הבוחר מברנדנבורג בקלווה (Kleve). לוק חזר מהשליחות ב-1666. ייתכן שהחיים בקלווה בחברת אנשים עם אמונות דתיות שונות סייעו לשינוי שחל בעמדתו לגבי סובלנות דתית.[3]

ב-1667 לוק התמנה כעוזר לאנת'וני אשלי-קופר שבאותו הזמן היה לורד ועתיד היה להפוך לרוזן שאפטסברי הראשון. ב-1668 אשלי-קופר חלה במחלת כבד קשה ולוק, שקיבל רישיון לרפואה ב-1666, המליץ על ניתוח לניקוז המורסות שנוצרו בגופו. לוק פיקח על (אך לא ביצע את) הניתוח, שבמהלכו הוכנס צינור לגופו של החולה על מנת לנקז את המורסות, ולאחר מכן הצינור הושאר בגוף והותקן ברז מנחושת למקרה שיהיה צורך בניקוז נוסף.[4] הניתוח הצליח וכמעט שאין ספק שהוא הציל את חייו של אשלי-קופר. לאחר הניתוח אשלי-קופר ראה את עצמו כמי שחייב את חייו ללוק, עובדה ששינתה את מסלול חייו של לוק. מעט אחרי הניתוח ב-1668 לוק, שעתה שהה עם פטרונו בלונדון, נבחר לחבר בחברה המלכותית. באותה תקופה (ככל הנראה 1667) לוק כתב גם את המסה "חיבור אודות סובלנות" (Essay Concerning Toleration) שפורסם בשנת 1876 ואשר מצביע על שינוי דרמטי בעמדותיו של לוק לגבי סובלנות דתית.

אחד מתפקידיו העיקריים של לוק כעוזר של אשלי-קופר היה הפיקוח על ניהול ענייניו של האחרון בקולוניות באמריקה. ב-1668 לוק מונה למזכיר של שמונת הבעלים-הלורדים (Lord Proprietors) של הפרובינציה של קרוליינה, ובמסגרת התפקיד הזה הוא סייע בניסוח החוקה היסודית הראשונה של קרוליינה (Fundamental Constitutions of Carolina).[5] על אף שלוק לא כתב את החוקה כולה, קיימים טיוטות המצביעות על תיקונים ושינויים בכתב ידו. מבין התרומות של לוק לחוקה המעניינות ביותר הן אלה הקשורות לעבדות של אפרו-אמריקאים בקרוליינה. בין השאר, לוק לקח עמדה נגד אלו המתנגדים להטבלה של עבדים לנצרות והכריע לטובת התומכים בה. יחד עם זאת, הוא קבע כי לענייני דת לא צריכה להיות השפעה על עניינים אזרחיים ולכן ההטבלה אינה משנה את מעמדו של העבד.[6] "אף עבד," קובע סעיף 107 לחוקה, "לא יהיה פטור מהשליטה האזרחית שיש לבעליו עליו". כמו כן, סעיף 110 לחוקה קובע כי "לכל אדם חופשי בקרוליינה יהיו כוח וסמכות אבסולוטיים על עבדיו הכושים (negro), תהיה דעתו או דתו אשר תהיה". בנוסף לחוקה, לוק היה אחראי על נושאים רבים הקשורים בניהול הקולוניות ואין ספק כי הוא היה מודע למצב העבדים שם. לוק השקיע בקולוניות בעצמו, וב-1671 הוא השקיע, יחד עם הלורד אשלי-קופר ב"חברה האפריקנית המלכותית" שעסקה בהובלה וסחר של עבדים בין אפריקה ואמריקה. ב-1672 לוק הפך למזכיר של "המועצה למסחר ולמטעים זרים" (Council of Trade and Foreign Plantations) – גוף מחקר שהמלך צ'ארלס השני הקים ואשר אשלי-קופר (כעת הרוזן שאפטסברי הראשון) היה נשיאו. כמזכיר של המועצה, לוק הפך לאחד מהמומחים בעלי הידע הרב ביותר לגבי הקולוניות באמריקה ולגבי הסחר ותנאי המחיה של העבדים האפריקאים.[7] הפרק בחייו של לוק הנוגע למסחר עבדים ותנאי העבדות בצפון אמריקה מעניין במיוחד לנוכח העמדות הברורות שהוא הביע כנגד עבדות במסה הפוליטית הידועה ביותר שלו, "שתי מסכתות על ממשל מדיני".

בשנת 1671 לוק החל לעבוד על ה"מסה על שכל האדם". אולם לפני שיכול היה להשלימה מספר אירועים פוליטיים השפיעו על מהלך חייו. ב-1673 אחיו של צ'ארלס השני, יורש העצר ג'יימס הדוכס מיורק המיר את דתו לקתוליות. במקביל, הרוזן שאפטסברי החל להוביל את האופוזיציה לבית המלוכה ולדרוש כינוסים תכופים של הפרלמנט. על רקע המתיחות הזו לוק החליט לעבור להתגורר בצרפת, בהתחלה במונפלייה (עד פברואר 1677), ולאחר מכן בפריז, שם הוא המשיך לעבוד על המסה.

כאשר לוק חזר לאנגליה ב-1679, הממלכה הייתה בפתחו של "משבר ההחרגה" (exclusion crisis), במהלכו ניסו חברי המפלגה הוויגית למנוע מיורש העצר הקתולי להפוך למלך. בין השנים 1679 ל-1681 התגברו השמועות (המוטעות) בדבר המזימה האפיפיורית (popish plot) וקתולים רבים הוצאו להורג. ב-1681 לוק סייע לרוזן שאפטסברי בעת כינוסו של פרלמנט אוקספורד. פרלמנט זה היה האחרון שכינס צ'ארלס השני ולאחריו החלה התנגדות חריפה של המפלגה הטורית ושל המלוכנים. שאפטסברי הואשם בבגידה ושוחרר כעבור מספר חודשים בפקודה של חבר מושבעים גדול שמרבית חבריו היו וויגים. ב-1682, כאשר המלך נהיה חולה שאפטסברי החל לתכנן מרד כנגד יורש העצר; לא ברור האם לוק היה שותף לתכנונים אלה, אולם הם בכל מקרה לא יצאו לפועל. שאפטסברי ברח להולנד באותה שנה, וזאת מתוך חשש שהטורים ישתלטו על חבר המושבעים הגדול בלונדון ויאשימו אותו שוב בבגידה. שאפטסברי מת בהולנד ולוק נכח בהלוויתו בדורסט, אנגליה.

על אף שהזמן המדויק שבו החל לוק לכתוב את "שתי המסכתות על הממשל המדיני", והסדר בו הוא כתב אותן, אינו מוסכם על החוקרים, סביר כי הן נכתבו על רקע המשבר בין השנים 1679 ל-1683. שתי המסכתות הופיעו בדפוס (בעילום שם) בשנת 1689 ועל כריכת החיבור הופיעה שנת ההוצאה 1690. במשך שנים רבות פרטים אלה הביאו לטענה שלוק כתב את המסכתות ככתב הגנה על המהפכה המהוללת. אכן, החיבור פורסם לאחר המהפכה של 1688, קרוב לודאי שלוק עצמו ראה את החיבור כמביע תמיכה במהפכה, ואף ערך בו מספר עדכונים על מנת לחדד את תמיכתו.[8] אולם, מרבית החוקרים כיום מסכימים שהחיבור לא נכתב במקור כהצדקה למהפכה, שכן לוק החל לכתוב את שתי המסתכות הרבה לפני המהפכה המהוללת. ב-1960 ההיסטוריון פיטר לאסלט (Peter Laslett) טען כי העדויות ההיסטוריות מורות על כך שלוק החל לכתוב המסכת השנייה בזמן משבר ההחרגה החל מ-1679 והוסיף לה את המסכת הראשונה בתחילת 1680.[9] אחרים חולקים על הטענה שהמסכת הראשונה נכתבה אחרי המסכת השנייה, ומתארכים את זמן כתיבתה של המסכת השנייה בתחילת שנות השמונים.[10]

בשנת 1683 התגלתה מזימת בית השיפון (Rye House Plot) שמטרתה הייתה להתנקש בחייו של צ'ארלס השני ושל יורש העצר. מרבית החוקרים מקבלים את הטענה שלוק היה שותף פעיל במזימת ההתנקשות, אולם יש גם חוקרים שחולקים על כך.[11] בכל מקרה, התגלות המזימה הביאה להוצאתם להורג של מספר אנשים, ביניהם חברו של לוק אלגרנון סידני והלורד וויליאם ראסל. לוק שחשש לחייו יצא לגלות בהולנד, ממנה חזר בשנת 1689.

ב-1688 התרחשה המהפכה המהוללת, המלך ג'יימס השני ברח לצרפת, והמלך וויליאם השלישי מאוראנז' ואשתו המלכה מרי השנייה עלו לשלטון באנגליה. בעקבות האירועים לוק חזר לאנגליה בפברואר 1689. עם הגיעו הוצעה לו משרת שגריר לנסיך הבוחר מברנדנבורג והוא סרב. באותה שנה לוק נפגש עם אייזק ניוטון איתו הוא נשאר בקשרי ידידות. עוד באותה שנה לוק פרסם את שלושת החיבורים המרכזיים שלו – מסה על השכל האנושי (המהדורה השנייה יצאה בשנת 1695), שתי מסכתות על ממשל מדיני, ומכתב אודות הסובלנות. מבין שלושת החיבורים רק המסה על השכל האנושי לא התפרסמה בעילום שם, והיא זו שהקנתה לו עוד בימי חייו מוניטין של פילוסוף דגול. מנגד, חשיבותן של שתי המסכתות, ובעיקר של המסכת השנייה, עלתה רק לאחר מותו. התגובה הרצינית הראשונה לחיבור זה התפרסמה רק בשנת 1703. המכתב אודות הסובלנות עורר הדים רבים וביקורות. לוק פרסם תגובות לביקורת: מכתב שני אודות סובלנות ב-1690, מכתב שלישי אודות הסובלנות ב-1692, ותחילתו של מכתב רביעי אודות סובלנות ב-1704. בנוסף, לוק פרסם את "מחשבות אחדות אודות החינוך" בשנת 1693, את "התבוניות של הנצרות" (The Reasonableness of Christianity) בשנת 1695, ואת "הוכחה שנייה אודות התבוניות של הנצרות" בשנת 1697. באותה שנה הוא חיבר גם דין וחשבון אודות הממשל בוירג'יניה ותגובות נוספות בנושא סובלנות. לוק פרסם גם חיבורים שונים אודות כסף ודת.

לוק נפטר ב-28 באוקטובר 1704 מזקנה ומסיבוכי נשימה הקשורים באסטמה. הוא נקבר בכפר היי לייבר באסקס, שם התגורר בשנים האחרונות לחייו.

תורת ההכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו החשוב של לוק "מסה על שכל האדם" (Essay concerning Human Understanding) התפרסם בארבעה כרכים שיצאו מ-1690 עד 1700. בפתח הספר, הוא מציג את עצמו ואת מטרת חיבורו:

It is ambition enough to be employed as an under-labourer in clearing the ground a little, and removing some of the rubbish that lies on the way to knowledge

במסה זו הוא עוסק בתפישותיו האפיסטמולוגיות בסוגיות מציאות, לשון והכרה. לוק היה אמפיריציסט, ויש המכנים אותו "אבי האמפיריציזם".

לוק טוען שאת האובייקטים בעולם לא נוכל לחוות ישירות, אלא דרך אידיאות אותן הם מקיימים. את האידיאות האלה הוא מחלק לשניים: אידיאות בעלות איכויות ראשוניות, ואלו בעלות איכויות משנה.

האיכויות הראשוניות הן תכונות אובייקטיביות, עליהן לא ניתן להתווכח, ובהן: צורתו של אובייקט, גודלו, תזוזתו, וכו'.

לעומתן, קיימות האיכויות המשניות, תכונות שאותן מוחנו מייחס לאובייקט, כמו צבעו של גוף למשל. לפיכך, כאשר אדם יראה את הצבע הירוק כאדום, ואת האדום כירוק - לא יהיה נכון לומר שהוא טועה, כיוון שאותה אידאה קיימת רק בראשו של האדם.

לוק קיבל, בנוסף לכך, את הטענה כי העולם הוא אוסף של חלקים, של גופיפים קטנים (ובכך מרמז על הסכמתו עם תורת האטומיזם) לשיטתו העולם פועל באופן מכני, וכל תכונה של אובייקט בעולם מצויה למעשה באותם חלקיקים קטנים מהם הוא עשוי, וכך את כל העולם ניתן להסביר על ידי תיאור אותם אטומים בלתי-מוחשיים והיחס ביניהם, רעיון אשר ברקלי התנגד לו. לפי לוק, מכניות זו נכונה לגבי האיכויות הראשוניות של האובייקט, תכונותיו האבסולוטיות הן שמצויות בהרכבו.

אחד ההבדלים הברורים בין האיכויות הראשוניות לאיכויות המשניות, לדעתו של לוק, היא שאת האיכויות הראשוניות ניתן למדוד בכלים מתמטיים, בעוד שאת האיכויות המשניות לא ניתן למדוד בדרך זו. בכך חולק לוק על דקארט, למשל, שטען כי הגאומטריה היא המצאה של בני-האדם ולא קשורה לעולם הממשי.

עם זאת, לוק הודה שחלוקת האידאות לשני סוגים היא בגדר השערה, שסביר להניח כי היא נכונה, וכך גם המכניזם האטומיסטי. בנוסף, הוא דאג להזכיר שהאיכויות המשניות (כמו צבע וטעם) אינן קיימות בגוף, אלא הן הבחנה מלאכותית של המתבונן, ולמעשה אפילו את האיכויות הראשוניות (כמו גודל וצורה), שקיימות באופן מוחלט בגופים, אנו לא מבינים כשלעצמן אלא את השפעתן עלינו, ודרך זה מזהים את אותה התכונה. הוא דאג להזכיר שקיים הבדל בין תכונה של גוף, לבין הבנת התכונה. בניסוח אחר (יש הטוענים כי מדובר באותה טענה ויש הטוענים כי זו טענה אחרת), לוק טוען שקיים הבדל בין "ההבנה שלי את התכונה", לבין "התכונה שבהבנה שלי". למשל: כשאני חושב על פריט עגול, מושא החשיבה שלי עגול, אך החשיבה עצמה אינה עגולה.

עקב הטענה שלפיה אין אנו מבינים את האובייקט כשלעצמו אלא רק את השפעתו עלינו, לוק טען שלגבי עובדות רבות לא נוכל להיות בטוחים לעולם, אפילו אם נתעלם מהספק הקיצוני של דקארט, מפני שגם ככה לא נבין עד הסוף מה פירוש כל עובדה, ולפיכך גם לא נבין מה השלכותיה. הספק של לוק חוזר על עצמו פעמים רבות בכתביו.

בנושא הגוף והנפש, לוק מודה שאינו יודע האם האדם הוא הכלאה של גוף ונפש, או שמא רק גוף חומרי שהוא למעשה מכונה מתוחכמת, אולם הוא נוטה לחשוב כי האדם הוא שילוב של גוף ונפש, אך לא מנמק נטייה זו.

הגות מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסכת הראשונה על ממשל מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסכת הראשונה על ממשל מדיני מוקדשת כולה להפרכת התאולוגיה הפוליטית של סר רוברט פילמר. המסכת כתובה בשפה עוקצנית ופולמית שאינה מותירה מקום לספק לגבי הבוז שלוק חש כלפי פילמר, שבעת כתיבת המסכת כבר לא היה בחיים.

בספרו "פטריארכה" פילמר טען כי הבסיס לקיומו של ממשל הוא השלטון של האב במשפחה. אדם הראשון היה גם המלך הראשון והוא קיבל את המלוכה מאלוהים, שנתן לו את הזכות האבסולוטית לרדות בכל העולם. הזכות למלוכה עברה מאב לבן, הגיעה לנוח, ומשם לבניו. זהו המקור לכל ממשל, וכפי שמתואר במשפט המלך, זכותם של המלכים, כפי שניתנה מאלוהים, לעשות כל דבר על פי רצונם והם אינם כפופים לחוק. חובת הציות של הנתינים היא צו אלוהי המקביל לציווי כיבוד האב בעשרת הדברות. כל מלכי העמים כיום הם אבות של עמים, או שהינם יורשיהם של אבות כאלו, או שהם גזלו בכוח את הזכות למלוכה מאבות כאלה.[12] בכל המקרים האלה המלוכה היא חוקית, ומכאן שיש שני בסיסים להצדקה של מלוכה – מלוכה מזכות ירושה ומלוכה מזכות התפיסה בכוח.

לוק מבקש לסתור את הטיעון הזה מכל וכל. לשם כך הוא מבקש לספק פרשנות מנוגדת של הטקסט המקראי, וכן לסתור את ההגיון שבבסיס הטיעון של פילמר. לוק טוען שהאדם הראשון לא קיבל זכות לשלטון אבסולוטי באף בן אדם אחר, לא מתוקף אקט הבריאה,[13] לא מתוקף זכות שהוענקה על ידי האל,[14] לא מתוקף עונש השעבוד של חוה,[15] ולא מתוקף האבהות.[16] לגבי חוה, לוק טוען שאלוהים לא ציווה על אדם לשלוט בה, אלא רק צפה את העתיד כי חולשתן של הנשים תביא לשליטת הגברים בהם. לוק מודה כי על פי עשרת הדיברות ילדים מצווים לכבד את אביהם, אך מציין כביקורת על פילמר, כי הילדים אינם מחויבים לכבד את האב בלבד, אלא את שני ההורים. מכאן, על פי לוק, שמצוות כיבוד אב ואם אינה יכולה להוות בסיס לשלטון אבסולוטי של האב.

על פי לוק זכות ההורים לשלוט בילדיהם ניתנת להם רק כל עוד הילדים צעירים מידי מכדי לשלוט בעצמם; היא אינה מהווה זכות אבסולוטית, אלא זכות למשמורת. כחלק מטיעון זה לוק מבקש להפריך את האנלוגיה בין אבהות לבין בעלות על קניין.

על פי לוק, גם אם היינו מקבלים את הטענה של פילמר כי האדם הראשון קיבל מאלוהים את הזכות למלוך באופן אבסולוטי, אין בסיס לטענתו שזכות זו עוברת בירושה.[17] עוד הוא טוען כי גם אם הייתה הזכות הזו עוברת בירושה, לא הייתה לגיטימציה לקחת אותה בכוח, ולכן על מנת לדרוש ציות צריכים המלכים כיום להראות כי הם קיבלו ירושה זו מהאדם הראשון.[18]

לביקורת של לוק על פילמר במסכת הראשונה יש חשיבות בהיסטוריה של הרעיונות המדיניים כיוון שהיא מהווה ביקורת הן על הרעיון של זכותם האלוהית של מלכים והן על פטרנליזם מדיני.

המסכת השנייה על ממשל מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו של לוק בנוגע ל"מצב הטבעי של בני-האדם" (שמוצגת בפרק ב' של המסכת השנייה על הממשל המדיני) מנוגדת לראייתו של בן-תקופתו תומאס הובס. בניגוד להובס, טען לוק כי לאדם שנמצא במצב הטבעי יש זכויות. כשאדם עובר ממצב הטבע למצב המדיני-חברתי הוא מוותר על חלק מזכויות אלה לטובת הריבון. כל תפקידה של המדינה הוא להגן על זכויות אלה. ברגע שנפגע עקרון זה, נפגעת מהות קיום המדינה וזכות קיומה. לוק טען שבמצב חברתי בני האדם יסייעו האחד לשני, ובנוסף (שוב, בניגוד להובס), שאדם מטבעו הוא טוב. לפיכך העלה לוק את השאלה: "מדוע יש לקיים מדינה?". תשובתו היא שתמיד יהיו יחידים שינסו לפגוע בזכויות האחר, ולכן יש צורך בשלטון מדיני.

לוק קרא לאמנה חברתית בין בני האדם. כל אדם מתחייב להישמע לשלטון כל עוד זה שומר על הזכויות שהאדם יכול לשמור בעצמו ללא החברה (זכויות טבעיות) - הזכות לחיים, הזכות לחירות משעבוד והזכות לקניין. תכלית השלטון - הגנה על זכויות אלו, ושיפורן ביחס למצב בטבע. לפי לוק, אם המלך איננו ממלא את ההסכם ומביא לדיכוי, יש זכות לצאת נגדו ולסלקו. בכך ייצג לוק את הרעיון של המונרכיה החוקתית. הובס, מנגד, חשש להחליף את השלטון, כדי שלא לגרום מלחמת כל בכל. לוק שאף לפרק את המדינה ולהביא לסדר חברתי חדש, שאינו מושלם, אך שואף לטוב. בראייתו, מקור סמכות השלטון הוא הסכמת האזרחים. אדם החתום על אמנה כזו כפוף לרצון הרוב, כל זמן שזכויותיו הבסיסיות לעיל אינן נפגעות. לוק מדבר על טובת הכלל אבל מתנגד לפגיעה בזכויות הפרט כדי להגיע לכך.

לוק הבדיל בין שייכות (possession) לקניין (property) - העולם במצבו הטבעי "שייך" לכל האנשים במשותף ובאופן שווה, כי כך נתנו אלוהים. קניין, לעומת זאת, הוא רכוש שנקבע על פי חוק המדינה, והוא מחולק ללא שוויון וסדר. מה שהאדם מייצר, משקיע ומרוויח - הוא קניינו. בני-קהילה אחרים שלא ייצרו ולא השקיעו, לא זכאים לחלוק ברווח. זאת משום שלאדם בעלות בלעדית על גופו, ובעבודתו הוא "מערבב משהו משלו" עם העצם הטבעי שהוא מעבד, עד שיש לו זכות בעלות גם עליו. כמובן, שאם אדם מעבד עצם ששייך לאדם אחר, הוא לא מקבל זכות עליו, כי הוא נישל את זולתו מאותה זכות לבעלות. כלומר, התאוריה מצדיקה "שיוך ראשוני" של עצם שלא היה קניין של אף אחד לפני כן. לוק זיהה בעיה בסדר עניינים, בו אדם מסוים יכול לקחת ולהשתלט כרצונו על חלקים מהטבע - הוא מונע מכל אחד אחר לשייך אותו לעצמו באותה צורה. כפתרון, הדגיש לוק שני תנאים לשיוך: ראשית, צריך להשאיר בתחום הטבעי המשותף כמות מספקת של משאבים, שלא נופלים באיכותם; שנית, יש לעשות שימוש פרודוקטיבי ברכוש, וכך ליצור נכסים נוספים שיוכלו לעבור לידי אנשים אחרים.

לוק תמך בהפרדת רשויות לשלוש, במידה רבה בדומה לדגם הפרדת הרשויות שהתפתח מאוחר יותר אצל מונטסקייה. הפרדה זו נועדה על מנת שלא לאפשר שלטון אבסולוטי. עקרון הפרדת הרשויות של לוק:

  • רשות מבצעת: רשות שהיא גם שופטת וגם מבצעת בענייני פנים של המדינה.
  • רשות מחוקקת: הסמכות ניתנת על ידי הציבור. החוקים שנחקקים נועדים לקביעת חיי הקהילה.
  • רשות פדרטיבית: רשות העוסקת בעניינים שמחוץ למדינה.

באשר ליחסים בין דת למדינה, לוק סבר שאין תכלית האדם לדאוג למילוי צורכי נפשו העליונים, וכי גם דת כפויה לא יכולה לתרום לכך. לתפישתו, בטבע יש מצב של שלום, כיבוד הדדי וסיוע, ולשם אמונה בדת, האדם אינו זקוק למדינה או לכנסייה. הוא פרט דעות אלו בספרו "איגרות על הסובלנות". לוק עצמו, לפי הספר, הוא אדם דתי, והוא מעגן את תמיכתו בסובלנות דתית בציטוטים רבים מהברית החדשה.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark Goldie, “Introduction”, in John Locke: A Letter Concerning Toleration and Other Writings, Indianapolis: Liberty Fund (2010), pp. xx-xxi.
  2. ^ J.B. Schneewind, “Locke’s Moral Philosophy”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 213ff.
  3. ^ J.R. Milton, “Locke’s Life and Times”, ”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 8.
  4. ^ K.H.D. Haley, The First Earl of Shaftesbury, Oxford: Clarendon (1968), pp. 203-205.
  5. ^ Fundamental Constitutions of Carolina (English)
  6. ^ , “’So Vile an Estate’: The Problem of Slavery in Locke’s Political Thought”, Political Theory 14.2 (1986): 263-289.
  7. ^ James Farr, “’So Vile an Estate’: The Problem of Slavery in Locke’s Political Thought”, Political Theory 14.2 (1986): pp. 266-267.
  8. ^ Peter Laslett, “Two Treatises of Government and the Revolution of 1688”, in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), pp. 41ff.
  9. ^ Peter Laslett, 1987, “Addendum to Introduction: The Dating of the Composition of Two Treatises of Government and the Question of whether the Second was Composed before the First”, in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), 123-126.
  10. ^ David Armitage, “John Locke, Carolina, and the Two Treatises of Government”, Political Theory 32.5 (2004), pp. 602-627.
  11. ^ Philip Milton, “John Locke and the Rye House Plot”, The Historical Journal 43.3 (2000), 647-668.
  12. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ח
  13. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ג
  14. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ד
  15. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ה
  16. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ו
  17. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ט
  18. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק י


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה