איטה וגמן
 | |
| לידה |
22 בפברואר 1876 ג'אווה, אינדונזיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1943 (בגיל 67) ארלסהיים, שווייץ |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ציריך |
| תחום יצירה |
אנתרופוסופיה, פסאודו-מדע |
  | |
איטה וגמן (Ita Wegman; 22 בפברואר 1876 - 4 במרץ 1943) ייסדה את הרפואה האנתרופוסופית יחד עם רודולף שטיינר. יחד עם אדית מריון, היא השתייכה למעגל הפנימי ביותר של מייסדי האנתרופוסופיה והסובבים את רודולף שטיינר. .[1] ב-1921 היא ייסדה בארלסהיים את המרפאה הרפואית האנתרופוסופית הראשונה, שנקראה "מרפאת איטה וגמן".[2] היא גם פיתחה צורה מיוחדת של טיפול בעיסוי, הנקראת "עיסוי קצבי", וטיפולים אחרים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטה וגמן, כפי שכונתה לאורך חייה, נולדה בשם מריה איטה וגמן בשנת 1876 בקרוואנג, מערב ג'אווה, בת ראשונה למשפחה קולוניאלית הולנדית. סביב תחילת המאה ה-20 היא חזרה לאירופה ולמדה התעמלות טיפולית ועיסוי. ב-1902, כשהייתה בת 26, פגשה לראשונה את רודולף שטיינר. חמש שנים לאחר מכן, היא החלה ללמוד בבית ספר לרפואה באוניברסיטת ציריך, שם לא הופלו נשים בלימודי רפואה. היא קיבלה דיפלומה כרופאה ב-1911 עם התמחות ברפואת נשים והצטרפה למרפאה קיימת.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917, לאחר שפתחה מרפאה עצמאית, היא פיתחה טיפול בסרטן באמצעות תמצית של דבקון בעקבות אינדיקציות של שטיינר. תרופה ראשונה זו, שאותה כינתה "ישקר", פותחה מאוחר יותר לאסקדור והפכה לטיפול משלים לסרטן בגרמניה ובמספר מדינות אחרות, [3] ועברה ניסויים קליניים בארצות הברית.[4]
עד 1919 הייתה לה מרפאה משותפת יחד עם שתי רופאות נוספות. בשנת 1920 רכשה קרקע בארלסהיים, שם פתחה מרפאה משלה, "המכון הקליני-תרפיוטי". מספר רופאים נוספים הצטרפו למכון, שצמח בהתמדה במהלך השנים הבאות כמרכז הראשון לרפואה אנתרופוסופית. בשנת 1922 היא ייסדה בית טיפולי לילדים נפגעי נפש, Haus Sonnenhof, אף הוא בארלסהיים, והייתה שותפה למעבדה פרמצבטית, Weleda, שהפכה מאז ליצרנית משמעותית של תרופות ומוצרי בריאות.
בשנה שלאחר מכן ביקש רודולף שטיינר מווגמן להצטרף למועצה המנהלת של האגודה האנתרופוסופית בדורנאך שבשווייץ. היא גם ניהלה את המדור הרפואי של מרכז המחקר בגיתיאנום. יחד, וגמן ושטיינר כתבו את מה שהיה אמור להיות ספרו האחרון של שטיינר, Extending Practical Medicine (מהדורות מוקדמות יותר פורסמו בתור Fundamentals of Therapy), שנתן בסיס תאורטי לרפואה החדשה שהם פיתחו. הספר נכתב בחלקו בזמן שווגמן טיפלה בשטיינר, שכבר היה חולה סופני. וגמן ייסדה כתב עת רפואי חדש, Natura.
בשנת 1936 פתחה המרפאה מרכז שני באסקונה, שווייץ. זמן קצר לאחר מכן התגלו חילוקי דעות בין וגמן לשאר חברי המועצה המנהלת, ווגמן התבקשה לעזוב את המועצה. בנוסף, היא ומספר תומכים ביטלו את חברותם באגודה האנתרופוסופית עצמה. אולם העבודה הרפואית פרחה, ווגמן נסעה רבות, והתמיכה בתנועה גדלה במהירות והרחיבה את גבולות הרפואה. בתקופה זו היא הייתה פעילה במיוחד בהולנד ובאנגליה.
וגמן נפטרה בארלסהיים ב-1943, בגיל 67.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Paull, John (2018) "A Portrait of Edith Maryon: Artist and Anthroposophist", Journal of Fine Arts, 1(2):8-15.
- ^ Markus Schmet, Geschichte, www.klinik-arlesheim.ch (ב־)
- ^ Kienle, Kiene and Albonico, Anthroposophic Medicine, Schattauer 2006
- ^ National Cancer Institute, Mistletoe extracts