אנתרופוסופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך חסר מאוד.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אנתרופוסופיהיוונית: "אנתרופוס" = אדם, "סופיה" = חכמה), המכנה את עצמה "מדע הרוח", היא תורה רוחנית שפיתח וגיבש רודולף שטיינר בתקופה שבין שלהי המאה ה-19 לאמצע שנות העשרים של המאה העשרים. האנתרופוסופיה מסבירה את האדם והעולם, וקשרי הגומלין שבניהם מנקודת מבט, שלטענתה, הוליסטית, ומתוך תפיסה שהקשר שהאנושות זקוקה לכונן כיום עם הרוח הוא על בסיס בחירה חופשית ומודעת, מתוך "הבנה של העולמות העליונים". העיסוק האנתרופוסופי נוגע בתחומים רבים, החל מתורת הנסתר והדרך לידע האדם על פיה, דרך פסיכולוגיה, דתות, חינוך, חקלאות, ביולוגיה, וכלה באדריכלות ובהגות בתחום המשטר המדיני.

בשנים האחרונות בארצות הברית ובצרפת נטען בבתי המשפט שהאנתרופוסופיה היא דת או כת, אולם תיקים אלו נסגרו בסופו של דבר.[1]. מבקרים מודרניים, ובמיוחד מייקל שרמר, טענו שבתחומים של רפואה, ביולוגיה ו"חקלאות ביודינמית" - מדובר בפסאודו מדע[1][2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה האנתרופוסופית הוקמה בשנת 1912 על-ידי רודולף שטיינר במטרה לעודד את החקירה של ידע רוחי, את ההעמקה בו בקבוצות לימוד, את פיתוחו והרחבתו ואת ההפריה באמצעותו של תחומי חיים שונים. התנועה האנתרופוסופית החלה לפעול במסגרת התנועה התאוסופית, כענף הגרמני שלה כבר בשנת 1902, ונפרדה ממנה על רקע משבר רעיוני בין שטיינר לראשי החברה התאוסופית.

במסגרת התנועה האנתרופוסופית הרצה שטיינר אלפי הרצאות במדינות שונות באירופה, כתב ספרים ומאמרים וחנך תלמידים רבים. מהקמתה ועד למותו בשנת 1925 עשה שטיינר מאמצים גדולים בכדי לחדור באמצעות הידע הרוחי לתחומי החיים השונים ולהפרותם. כך יצר אומנות בהשראה רוחנית במגוון תחומים, חידש את תחומי החינוך והחינוך המיוחד, יצר רפואה משלימה ברוח האנתרופוסופיה, חידש והעמיק את תחום החקלאות האורגנית ועוד.

אחד מהתחומים אותו שאף שטיינר להפרות מתוך עולמות הרוח הוא תחום הארכיטקטורה. בסיוע של אנשים מכל רחבי אירופה הוקם בדורנך שבשוויץ מרכז לתנועה האנתרופוסופית: הגתהנום (השם מכוון לקשר של התנועה עם המשורר, הסופר והמדען הגרמני הדגול יוהאן וולפוגנג פון גתה). במהלך עשר שנים, משנת 1912 ועד 1922 עבדו על בניין הגתהנום מאות אנשים מארצות רבות באירופה. היה זה בניין שגולף בעץ, תקרתו צוירה כולה וכל מרכיביו היוו בבואה להשקפת העולם האנתרופוסופית. בליל חג המולד של שנת 1922/23 נשרף המבנה, כנראה בהצתה מכוונת, ועלה באש. על שרידיו הוקם אחר-כך מבנה מבטון שמהווה עד היום את מרכז התנועה.

לאנתרופוסופיה קמו מבקרים ומתנגדים רבים, בעיקר מצד הגישות הנוצריות השונות ובקרב גורמים ותנועות לאומיות גרמניות. כך למשל כבר בראשית דרכה התנגדה התנועה הנאצית לפעילותו של שטיינר ולפעילות התנועה האנתרופוסופית. לאחר הקמת המפלגה הנאצית אנו קוראים שוב ושוב בעיתונה הידוע לשמצה: "הצופה העממי" (Völklicher Beobachter) התייחסויות מאיימות ועוינות ביותר על שטיינר עצמו ועל פעילותו האנתרופוסופית, בין השאר הוא מואשם בהיותו: "יהודי בכל מובן וקשור לתנועה הציונית", "בעל דם לא טהור", "יהודי גליציאני" ועוד. היטלר בעצמו התייחס באותו עיתון לשטיינר וכתב: "האנתרופוסופיה היא מתודה יהודית להרס המבנה הטבעי של העמים". בשנת 1922 הפסיק שטיינר מסע הרצאות גדול בגרמניה בעקבות ניסיון התנקשות בחייו בשעת הרצאה במלון "ארבע העונות" במינכן. חסידי אריך לודנדורף (גנרל גרמני, גיבור מלחמת העולם הראשונה והאישיות החשובה הראשונה ששיתפה פעולה עם היטלר) פרצו לאולם בשעת ההרצאה וניסו לפגוע בשטיינר. רק משום שידידיו של שטיינר קבלו מידע מוקדם על ההתקפה המתוכננת וחסמו בגופם את המתנקשים הוא הצליח לצאת מכך בשלום.

מיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1933 החלו דיונים במשטרת הביטחון ובמשרד לענייני גזע בנוגע לאנתרופוסופיה ולבתי ספר ולדורף, ואכן מיד אחר כך הוצאה האנתרופוסופיה, על כל פעילותיה, מחוץ לחוק בגרמניה הנאצית. מסמך של משטרת הביטחון אומר:

"האנתרופוסופיה משחררת את הכבלים לעם ולגזע... בכך היא ממשיכה את הקו של ההשכלה, של האידיאליזם הגרמני והרוח הליברלית... מסיבות אלו האנתרופוסופיה היא אנטי-גזענית, אנטי-לאומית, בינלאומית, פציפיסטית ובמיוחד ניכרות בה השפעות יהודיות... " 

גורל דומה ציפה גם לבתי ספר ולדורף, אלו נסגרו בזה אחר זה עד שנת 1937. הסיבה שצוינה בתכתובות הנאציות הייתה: "בתי הספר שנבנו על הפדגוגיה של שטיינר והיסודות האנתרופוסופיים עושים שימוש במתודות הוראה שמכוונות לאינדיבידואלי ולאדם הפרטי עצמו, ואין להם כל קשר עם עקרונות החינוך הנאצי" .

לאחר מותו של שטיינר (1925) המשיכה החברה האנתרופוסופית לפעול ממרכזה בשוויץ. כיום הוא מהווה מרכז הן להעמקה ולימוד של האנתרופוסופיה והן לשטחי החיים הרבים שהופרו באמצעותה.

מאפייני האנתרופוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של רודולף שטיינר בפיתוח האנתרופוסופיה הייתה, לדבריו, לאפשר לאדם המודרני, שלטענתו התרחק מעולם הרוח, לחזור אליו ובכך להגשים את הווייתו כאדם על האדמה ואת תכליתו בבריאה. רוב תורת האנתרופוסופיה הוצגה בהרצאות של שטיינר שהועלו על הכתב, וחלקה נכתב בספרים על ידי שטיינר עצמו. בהקדמה לספרו "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", הוא כותב שהספר יוכל להיות לעזר "למי שברצונו להבין כיצד אנשים המדברים על הרוח למדו את הידע שלהם".

שטיינר מדגיש בהקדמה של כל ספריו כי הידע אינו ידע שנלקח ממקור כלשהו על האדמה, אלא רק מתוך חקירה בעולם הרוח. עם זאת, טוען שטיינר כי כל טענה המובאת מתוך תפיסת העולם האנתרופוסופית יכולה להיות מובנת גם לפי החשיבה האנושית הלוגית. תורתו של שטיינר הושפעה מן הדתות השונות, ולכן אפשר למצוא באנתרופוסופיה עניינים כמו גלגול נשמות וחוקי קארמה, היררכיות שמימיות המשפיעות על חיי האדם, ואמונות בנושאי הדתות הגדולות והמוכרות: היהדות, הנצרות והאסלאם, כמו גם הבודהיזם וזרמים אחרים.

גופים אנתרופוסופיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה, בארצות הברית וגם בישראל, פעילה "החברה האנתרופוסופית", המתוארת כ"שביל של ידע, שנועד להביא את הרוחני שבאדם, אל הרוחני שבעולם". לעומתה, ישנן מספר קבוצות שמתייחסות אל האנתרופוסופיה כאל דת.

הגדולה מבין הקבוצות האנתרופוסופיות בישראל היא קיבוץ הרדוף שבצפון. בקיבוץ ישנם מספר מקומות טיפולים הפועלים על פי השיטה (ילדים עם בעיות מצוקה, צרכים מיוחדים, אנשים הזקוקים לשיחרור לחץ נפשי, חולי נפש ועוד), וכן בית ספר ולדורף לכיתות א'-יב'. דוגמאות אנתרופוסופיות נוספות בישראל הן "כפר רפאל", שהוא כפר שיקומי למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, ובתי ספר כדוגמת בית ספר אדם בירושלים, בית ספר זומר ברמת גן ובית ספר אורים בכפר הירוק. כפר נוסף לבעלי פיגור שכלי הפועל ברוח החינוך האנתרופוסופי הוא "בית-אורי" שעל גבעת המורה בעפולה.

גופים שונים הנמנים עם הזרם האנתרופוסופי פועלים בצפון מערב אירופה. הפעילות נעשית במסגרת בתי ספר המלמדים בשיטת ולדורף ובמספר מוסדות רפואיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנס קרלגרן, האנתרופוסופיה מהי?, הוצאת הומני, 2006.
  • רודולף שטיינר, ההיסטוריה של העולם, הוצאת חירות
  • רודולף שטיינר, מבוא לאנתרופוסופיה / תיאוסופיה של הרוזנקרוצריזים, הוצאת חירות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנתרופוסופיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Skeptic Encyclopedia of Pseudoscience. ABC-CLIO. 2002. עמ' 31–. ISBN 9781576076538. 
  2. ^ Ruse, Michael (25 בספטמבר 2013). The Gaia Hypothesis: Science on a Pagan Planet. University of Chicago Press. עמ' 128–. ISBN 9780226060392. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2015.