איציק גלילי

איציק גלילי
לידה	1961 (בן 63 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל

איציק גלילי (נולד ב-1961) הוא רקדן וכוריאוגרף, מנהל ויועץ אמנותי ישראלי-הולנדי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי נולד וגדל בתל אביב, הבכור בין שלושה אחים. בצה"ל שירת במשך ארבע וחצי שנים ביחידה קרבית. החל לרקוד בהיותו בן עשרים וארבע בבת שבע 2 בהדרכתה של נירה פז, המשיך לרקוד בבת דור בניהולה של ז'נט אורדמן ובבת שבע בניהולם של דוד דביר ואוהד נהרין. למד כוריאוגרפיה וקומפוזיציה בגילפורד, דרומית-מערבית ללונדון. קריירת הריקוד שלו נמשכה בשנים 1982–1994. התחיל בישראל גם את הקריירה שלו ככוריאוגרף.

בשנת 1989 בעידודו של רוברט כהן, יועץ אמנותי של להקת בת-שבע ומנהל אמנותי של להקת המחול בן זמננו של לונדון, נרשם גלילי לקורס הבינלאומי למלחינים וכוריאוגרפים על שם קאלוסט גולבנקיאן בבריטניה.

בשנת 1990 יצר גלילי את "דו-עת " (Double Time) ואת "Old Cartoon" שזכה ב-1991 בפרס ראשון ליצירה מקורית בתחרות הכוריאוגרפיה "גוונים במחול".

בהולנד ובעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 30, בשנת 1991, עבר לאמסטרדם בהולנד והקים בה להקה משלו. בשנת 1992 יצירתו, The Butterfly Effect, זיכתה אותו בפרס הקהל בתחרות הבינלאומית לכוריאוגרפים בחרונינגן, ציינה את פריצת דרכו של גלילי בזירת הכוריאוגרפיה הבינלאומית והביאה הזמנות רבות ליצור בלהקות ברחבי תבל.

בשנת 1997 התמנה על ידי שר התרבות של הולנד למנהל אמנותי של להקה חדשה Dance Galili במימון ציבורי, שהייתה ממוקמת בעיר חרונינגן. הוא הצליח למשוך קהל רב למופעי הבלט בעיר הזאת, ואחר-כך גם בדר חטן ולייוורדן. מממוצע של הופעת מחול בחודש, גלילי העלה תוך חמש שנים לממוצע של שלוש הופעות בשבוע. הוא פיתח שיטה וגישה לפיתוח המחול בחינוך ילדים רגילים ועם ילדים המתקשים בלימודים, השיטה ממומשת עד היום על ידי מספר להקות בהולנד. גלילי ניהל את Dance Galili עד לשנת 2008.

גלילי היה היזם והמנטור של שלוש להקות הולנדיות: Club Guy & Roni, ‏Random Coalition וכן Project Seli. ב-2008 הקים את Dance Group Amsterdam, להקת המחול המודרני הייצוגית של העיר אמסטרדם.

בשנים 1998 ו-2003 הקים וניהל אמנותית את התחרות הבינלאומית לכוריאוגרפים בחרונינגן. החל מ-2001 מרבה לשתף פעולה אמנותית עם אליזבת גיבייט (Elisabeth Gibiat).

ב-2006 הקים את "בית שלי בית שלך" (My Place, Your Place), פסטיבל אקספרימנטלי, שנועד לחבר בין האנשים למחול וללהקה, כשהיצירות היו בבתים פרטיים של אנשים, בממוצע מאה הופעות בסוף-שבוע אחד.

בינואר 2009 חזר לאמסטרדם, לפי הזמנת ההרכב הייצוגי של העיר אמסטרדם לריקוד בן זמננו - "דאנסגרופ אמסטרדם" כדי לכהן עד סוף שנת 2010 כמנהל אמנותי שותף של הלהקה, לצידה של קריסטינה דה שאטל. ה יצר כוריאוגרפיה למופעי אופרה במטרופוליטן אופרה בניו יורק (למשל ל"נסיך איגור"), בלט האופרה הלאומי, אמסטרדם ולבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן. בשנת 2014 יצר כוריאוגרפיה למופע גדול ביחד עם Berlin it is להפקת THE WYLD בתיאטרון פרידריכשטאטפאלאסט. יצר כוריאוגרפיה לסרטי מחול בטלוויזיה, למשל A Sense of Gravity ,‏ (2002, ל-BBC2) ו-Come Across ‏(1996, עבור התחנה ההולנדית NPS).

בשנת 2009 עבודתו A Linha Curva (שנוצרה עבור Balé da Cidade de São Paulo) עלתה בהופעת בכורה בידי להקת הריקוד רמברט בסדלרס וולס, זכתה בפרס לורנס אוליבייה להפקה החדשה הטובה ביותר והייתה מועמדת לשני פרסים נוספים: (אביר התאורה לעיצוב התאורה שנעשתה על ידי גלילי), פרס המבקרים לכוריאוגרפיה המודרנית הטובה ביותר.

גלילי יצר מעל 130 יצירות כוריאוגרפיות אותן הציג בלהקות ידועות בעולם כמו הבלט האנגלי הלאומי, בלט סאו פאולו, בלה דה סידד בברזיל, גוטייה דנס, הבלטים של מונטה קרלו, בת-שבע, בת דור, הבלט הלאומי של מינכן, סיסנה נגרו, Diversions Dance, הבלט הלאומי ההולנדי, בלט גולבנקיאן, הבלטים הקנדיים הגדולים (Les Grands Ballets Canadiens), פאונדיישן בפורטוגל, מיזו דה לה דאנס בצרפת, תיאטרון מחול פניקס באנגליה, בלט קייל, בלט ציריך, בלט בזל, Danza Contemporánea de Cuba, Nederlands Dans Theater, נורד דאנס, הבלט הלאומי הפיני, הבלט המלכותי ויניפג, הבלט הלאומי הט (Het), בלט סקפינו, NDT II, בלט דה מונטה קרלו, בלט שטוטגרט, בלה ג'אז מונטריאול, האופרה הממלכתית של ויסבאדן.

לגבי סגנון יצירתו, גלילי הסביר באחד הראיונות לעיתונות כי הוא מעוניין "ליצור רגש, להפעיל רגש... אני רוצה שהצופה יעבור חוויה רגשית, שנוצרת התחברות רגשית - גם אם יש חיץ בין הבמה לקהל - יש לאמפתיה אפשרות להתקיים".^[1]

בשנת 2017 התמנה גלילי למנהל אמנותי של פסטיבל "הרמת מסך" ביחד עם מאטה מוראי. באותה שנה נבחר להיות אחד משלושת השופטים באירוויזיון לרוקדים צעירים 2017.

גלילי עוסק לעומק במנעד רחב של סוגי מחול: בראש ובראשונה במחול עכשווי, נאו-קלאסי ותיאטרון-תנועה. אך גם במחול אוונגרדי, קונצפטואלי, אקספרימנטלי, פופולרי, מחזמר ואופרה.

נשא הרצאות על השקפתו במחול באוניברסיטאות אוקספורד, אמסטרדם וחרונינגן.

יושב בוועדות אמנויות, שופט בתחרויות ומכהן כיועץ אמנותי.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1991 - פרס ראשון ליצירה מקורית בתחרות "גוונים במחול" בישראל
1992 - פרס הקהל בתחרות הבינלאומית לכוריאוגרפים בחרונינגן, על היצירה "אפקט הפרפר" ("The Butterfly Effect")
1994 - פרס התרבות על שם פיליפ מוריס לכישרון יוצא דופן ותרומתו לתרבות ההולנדית
2002 - פרס VSCD לכוריאוגרפיה ופרס VSCD להפקה הטובה ביותר בעונה 2005–2006
2003 - פרס The Golden Mask ברוסיה (הנחשב לפרס היוקרתי ביותר לכוריאוגרפיה עכשווית ברוסיה)
2006 - קיבל את תואר האצולה "אביר המסדר המלכותי של בית אוראניה-נאסאו", מידי ביאטריקס, מלכת הולנד עבור תרומתו למחול ההולנדי.
2008 – פרס הכוריאוגרפיה מאת אגודת מנהלי התאטרונים הלאומית עבור תרומתו למחול ההולנדי.

רשימת יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Butterfly Effect (1991) • Earth Apples (1992) • When You See God... Tell Him (1993) • Ma’s Bandage (1994) • Through Nana’s Eyes (1995) • Chronocratie (1996) • Fragile (1997) • Until.With/Out. Enough (1997) • Chameleon (1998) • The Drunken Garden (1999) • Things I Told Nobody (2000) • For Heaven’s Sake (2001) • Mono Lisa (2003) • Peeled (2004) • Hikarizatto (2004) • A Linha Curva (2005) • six (2007) • SUB (2009) • Or (2010) • Little Tiny Bite (2010) • Bullet Proof Mama (2010) • The Grammar of Silence (2012) • The Open Square (2012) • Somb-risa (2012) • And The Earth Shall Bear Again (2012) • Il est de certains coeurs… (2013) • O Balcão de Amor (2014) • The Chambers of a Heart (2014) • Almost Human (2015) • In Short (2016) • My Best Enemy (2017)