בת שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד.
דוד מביט מגג הארמון (ארטמיזיה ג'נטילסקי, 1637)

בת שבע היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של אוריה החתי. בת שבע הייתה פילגשו ולאחר מכן הפכה לאשתו של דוד המלך, והייתה אמו של שלמה המלך, יורשו של דוד.[1] שמה היה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל.[2] ייתכן והייתה נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.[3]

המפגש עם דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דוד ובת שבע

הסיפור על בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני דוד המלך, כשהייתה אשת אוריה החתי, אחד מאנשי צבאו הבכירים, בעודו בקרב. דוד עמד על גג ביתו וראה אותה מתרחצת, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד, נקרא אוריה משדה הקרב כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו, אולם אוריה התעקש לשבת בפתח בית המלך ולא לסור לביתו:

וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי, חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

לפיכך שלח אותו דוד בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת ליואב שר צבאו, להציב אותו בחזית ולנטוש אותו בשדה הקרב: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת" (שמואל ב יא טו). יואב בן צרויה ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה נהרג בקרב, נשא דוד את בת שבע לאשה.

מאות שנים מאוחר יותר, נאלצו חז"ל ופרשני המקרא להתמודד עם ההיבט הבעייתי באישיותו של דוד כפי שהוא משתקף בסיפור יחסיו עם בת שבע. מביניהם יש שסינגרו על התנהגותו וניסו להצדיק אותה או לפחות לספק לה הסבר נסיבתי, ויש שהסתייגו ממנה ובחרו בעמדה הביקורתית בה נקט נתן הנביא בפני דוד. אחת הפרשנויות טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד במסכת שבת.[4] כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה.

תוכחת נתן הנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד ובת שבע ואנשי הארמון אבלים על מות הילד (סלומון קונינק, 1640)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כבשת הרש

לאחר מותו של אוריה, שלח ה' את נתן הנביא אל דוד ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל כבשת הרש. במשל זה תוארו שני אנשים: האחד עשיר ולו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני ולו כבשה אחת בלבד.

הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, ובעלת תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. יום אחד רצה העשיר לכבד אורח ולתת לו כבשה, אך לא רצה לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח. דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל:

אַתָּה הָאִישׁ... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.

דוד מתוודה ושב מחטאו ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו: "אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ."

דוד מבטיח לבת שבע כי בנה שלמה יירש אותו (גרברנד ון דן איקהאוט, 1646)

העונשים שחזה נתן הנביא התגשמו כאשר בנו בכורו אמנון אונס את תמר אחותו, וכאשר בנו הנוסף אבשלום אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.

השפעתה הפוליטית של בת שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע לדוד בן נוסף, שלמה, שהיה יורשו של דוד במלוכה. בימי זקנתו של דוד, כאשר עלתה שאלת ירושתו, הפך נתן הנביא לבעל בריתה של בת שבע. הם חברו יחד כדי להזכיר למלך שהבטיח לשלמה את כיסאו, ושכנעו אותו להמליך את בנו טרם מותו. בכך הפרו את עצת אלה שביקשו להמליך את אדניה, אחיו החורג של שלמה. אחרי מות דוד ביקש אדניה, באמצעות בת שבע, לשאת את אבישג השונמית (פילגשו של דוד בזקנתו), ובכך לקבע את מעמדו כיורש. בת שבע אמנם התערבה אצל בנה שלמה המלך למען אדניה אך ללא הועיל: אף כי שלמה כיבד את אמו והאזין לבקשתה, הוא שלח להרוג את אדניה (ואת יואב בן צרויה ושמעי בן גרא).

לפי דברי הימים א' (ג, ה) ילדה בת שבע לדוד שלושה בנים נוספים: שמעא, שובב ונתן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנינה גלפז-פלר, ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור המקראי, ירושלים: כרמל, 2006. עמ' 160–163.
  • רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת "הילל בן חיים", 2005. עמ' 132–135.
  • חיה שרגא בן איון, נשות דוד - מיכל, אביגיל, בת שבע. תל אביב: ידיעות ספרים, 2005. עמ' 159–213.
  • יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ' 51–53.
  • פרנק פולק, הסיפור במקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, 1994. עמ' 408–410.
  • יאיר זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1995. עמ' 75–85.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק י"א, פסוק ג'
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ה'
  3. ^ בהנחה כי אליעם בן אחיתפל המוזכר בספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ד הוא אליעם אבי בת שבע
  4. ^ שבת נ"ו, א