בת שבע

בת שבע
	ציורו של ויליאם דרוסט, 1654
לידה	גילה
מדינה	ממלכת ישראל המאוחדת
השקפה דתית	יהויזם
בן או בת זוג	אוריה החתי דוד ;
ילדים	שלמה, נתן בן דוד, שובב

ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בת שבע (פירושונים).

בת שבע היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל ב' שהייתה אשתו של אוריה החתי, ולאחר מכן נישאה לדוד המלך, והייתה לאימו של שלמה המלך, יורשו של דוד.^[1] שמה היה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל.^[2] חז"ל אומרים כי היא נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.^[3] אליעם בן אחיתופל הגילוני היה אחד משלושים הגיבורים של דוד.^[4] אביה ובעלה של בת שבע היו חברים ביחידת הגיבורים של דוד כבר מתחילתה, וייתכן כי הרצח של אוריה ביחד עם 'עבדי דוד' (החיילים מיחידת הגיבורים של דוד, ואולי גם אליעם ביניהם) היה הטריגר להצטרפותו של אחיתופל, סבה של בת שבע ואביו של אליעם, למרד של אבשלום בדוד.^[5]

המפגש עם דוד

ערך מורחב – דוד ובת שבע

הסיפור על בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני דוד המלך, כשהייתה אשת אוריה החתי, אחד מאנשי צבאו הבכירים, בעודו בקרב. דוד עמד על גג ביתו וראה אותה מתרחצת, הביא אותה לארמונו ושכב עמה.^[6] כשהרתה לדוד, נקרא אוריה משדה הקרב^[7] כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו, אולם אוריה התעקש לשבת בפתח בית המלך ולא לסור לביתו:

”וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי, חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”.^[8]

לפיכך שלח אותו דוד בחזרה לשדה הקרב, ובידו איגרת ליואב שר צבאו, להציב אותו בחזית ולנטוש אותו בשדה הקרב: ”הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת”.^[9] יואב בן צרויה ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה נהרג בקרב, נשא דוד את בת שבע לאישה.

הסופר המקראי מגנה בחריפות את מעשיו של דוד, גם בסופו של הסיפור "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר-עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה' " (שמ"ב י"א 27), ועוד יותר דרך דברי נתן הנביא בפרק הבא.

חז"ל ופרשני המקרא נאלצו להתמודד עם ההיבט הבעייתי במעשיו של דוד.

יש מביניהם שסינגרו על התנהגותו ופירשו אותה באופן שיקטין את החטא, ויש שהסתייגו ממנה. אחת הפרשנויות בתלמוד טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה".^[10] כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה. יש קושי גדול בכיוון פרשני זה, כיוון המתעלם גם מהוראתו של דוד ליואב להביא למותו של אוריה החתי.

תוכחת נתן הנביא

ערך מורחב – כבשת הרש

לאחר מותו של אוריה, שלח ה' את נתן הנביא אל דוד ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל כבשת הרש. במשל זה תוארו שני אנשים: האחד עשיר ולו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני ולו כבשה אחת בלבד.

הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, ובעלת תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. יום אחד רצה העשיר לכבד אורח ולתת לו כבשה, אך לא רצה לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח. דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל:

”אַתָּה הָאִישׁ... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה”.^[11]

דוד מתוודה ושב מחטאו ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו: ”אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ.”

העונשים שחזה נתן הנביא התגשמו כאשר בנו בכורו אמנון אונס את תמר אחותו, וכאשר בנו הנוסף אבשלום אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.

השפעתה הפוליטית של בת שבע

לימים ילדה בת שבע לדוד בן נוסף, שלמה, שהיה יורשו של דוד במלוכה. בימי זקנתו של דוד, כאשר עלתה שאלת ירושתו, הפך נתן הנביא לבעל בריתה של בת שבע. הם חברו יחד כדי להזכיר למלך שהבטיח לשלמה את כיסאו, ושכנעו אותו להמליך את בנו טרם מותו. בכך הפרו את עצת אלה שביקשו להמליך את אדניה, אחיו למחצה של שלמה. אחרי מות דוד ביקש אדניה, באמצעות בת שבע, לשאת את אבישג השונמית, ובכך לקבע את מעמדו כיורש. בת שבע אומנם התערבה אצל בנה שלמה המלך למען אדניה אך ללא הועיל: אף כי שלמה כיבד את אימו והאזין לבקשתה, הוא שלח להרוג את אדניה (ואת יואב בן צרויה ושמעי בן גרא).

הסופרת יוכי ברנדס סוברת כי פרשת המלכת שלמה מלמדת כי פיתוי דוד היה מלאכת מחשבת, במסגרתה תכננה בת שבע בזדון את הריגת אוריה וכניסתה לארמון המלך, ובהמשך את המלכת בנה.^[12]

המפגש עם דוד

תוכחת נתן הנביא

השפעתה הפוליטית של בת שבע

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים