אירן באנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אירן באנו
Bánó Irén
לידה 28 במאי 1884
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוקטובר 1965 (בגיל 81)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Büchler Irén עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני, בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט (1904) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1903–1912 (כ־9 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פאל שאנדור (8 במרץ 19236 בפברואר 1936) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אירן באנו (במקור עד 1905 ביכלר,[1] בהונגרית: Bánó Irén; בודפשט, 28 במאי 1884 – בודפשט, 27 באוקטובר 1965) הייתה זמרת אופרה ואופרטה (סופרן) יהודייה-הונגרייה. אשתו של פאל שאנדור, פוליטיקאי וחברה האספה הלאומית (חבר פרלמנט) יהודי-הונגרי, גיסתה של אמה שנדור אשתו של המלחין זולטאן קודאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא חולקת את קברה עם בעלה בבית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני

אירן ביכלר נולדה במשפחה יהודית. אביה היה "פעיל בבורסה". בגיל חמש עשרה הפכה לתלמידה של המחלקה לשירה ולאחר מכן לשירה אופראית באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. בשנת הלימודים האחרונה שלה, בשנת 1903, חתמה חוזה עם תיאטרון קיראי שזה עתה נפתח, שם הופיעה כהופעת בכורה באופרטה של ינה הוסקה "פרח הזהב" (Aranyvirág). בשנת 1904 קיבלה את התפקיד של "הנסיכה הצרפתייה" באופרטה "יאנוש ויטז" (János vitéz) מאלזה סמושי, שהושאלה תחילה מבית האופרה של בודפשט לתפקיד זה. המחבר פונגראץ קאצ'ו התכוון כבר במקור שהיא תשיר תפקיד זה.[2] מתוך מאתיים ההופעות הראשונות של המחזמר המצליח, באנו שיחקה בתפקיד זה ב-153 מופעים.[3]

בינואר 1910 שיחקה בתפקיד הראשי של אאידה (כאאידה) וכשולמית (במלכת שבא של קרל גולדמארק) בבית האופרה, שם הייתה חברת צוות קבועה בעונת 19111912.

בשנת 1923 נישאה לפאל שאנדור, חבר פרלמנט, וקריירת הבמה שלה הסתיימה. היא באה בקשר הדוק עם משפחת קודאי. לאחר שבר מפרק הירך של אמה (אשתו של קודאי) הפכה לאורחת ומטפלת קבועה אצלה ביחד עם קטלין פוראי בכל יום רביעי.

תפקידיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Goldmark Károly: Sába királynője – Szulamit
  • Hegyi Béla: Borisz király – Jelena
  • Kacsóh Pongrác: János vitéz – A francia királykisasszony
  • Giacomo Meyerbeer: A hugenották – Valentine
  • Jacques Offenbach: Szép mosóné – Lurette
  • Johann Strauss jun.: A denevér – Rosalinda
  • Claude Terrasse: Én, te, ő! – Yolande
  • Giuseppe Verdi: Aida – címszerep
  • Richard Wagner: Lohengrin – Brabanti Elza
  • Ermanno Wolff-Ferrari: Susanne titka – Susanne

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 67711/1905 A hivatalos hírlapban közhírré tétetett: igen.
  2. ^ Szabó Ferenc János: Szamosi Elza és a korai magyar Puccini-stílus jellegzetességei
  3. ^ –Y.–: 200. A „János vitéz” mai, kátszázadik előadásához. = Magyar Színpad 1905. június 10.