אאידה
 | |
| האופרה אאידה מוצגת במצדה, ישראל | |
| מלחין | ג'וזפה ורדי |
|---|---|
| ליברטיסט | אנטוניו גיזלנצוני |
| סוגה | אופרה לירית-טראגית |
| מספר מערכות | 4 |
| שפה | איטלקית |
| שנה | 1871 |
| מקום התרחשות העלילה | מצרים העתיקה |
| תפקידים | |
אָאִידָה (Aida) היא אופרה בארבע מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית מאת אנטוניו גיזלנצוני המבוססת על עלילה שנכתבה על ידי האגיפטולוג והארכאולוג הצרפתי אוגוסט מארייט ("ארוסת הנילוס") ושוכתבה בפרוזה על ידי קמי דו לוקל.[1] אאידה הוצגה לראשונה בבית האופרה הח'דיוי בקהיר ב-24 בדצמבר 1871. האופרה הוזמנה מוורדי על ידי אסמאעיל פאשא, אך בניגוד לאמונה המקובלת, לא לכבוד פתיחת תעלת סואץ שנפתחה כבר ב-1869.
באופרה, שהיא מהמפורסמות ביותר שהלחין ורדי, ישנם מספר קטעים ידועים, בהם "מארש הניצחון", שהוא אחד המוכרים במוזיקה הקלאסית בכלל ובאופרה בפרט. כמו כן, האריה לטנור מהמערכה הראשונה "Celeste Aida" היא אחת האריות המפורסמות ביותר לטנור, והוקלטה אין ספור פעמים בביצועם של זמרי אופרה רבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופרה הוזמנה מוורדי על ידי אסמאעיל פאשא, אך לא לכבוד פתיחת תעלת סואץ, וכן לא לכבוד חנוכת בית האופרה הח'דיוי. ורדי אמנם נתבקש לכתוב אודה לפתיחת תעלת סואץ, אך הוא סירב לעשות כך בטענה כי איננו כותב יצירות לאירועים מסוימים. במקור הוזמנה האופרה לביצוע בינואר 1871, אך הביצוע נדחה לדצמבר אותה שנה בעקבות מלחמת צרפת–פרוסיה.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה ראשונה - היכל בארמון המלך, הפירמידות ברקע
כהן הדת ראמפיס מספר לרדמס שהאתיופים מתכוונים לתקוף את המצרים. רדמס מביע את תקוותו כי המלך ימנה אותו למפקד על הצבא במערכה. רדמס שר על חלומותיו – לנצח במלחמה על האתיופים ולזכות באהובתו אאידה, נסיכה אתיופית שנשבתה, אך המצרים אינם מודעים לזהותה האמיתית. אביה, אמונסרו, מתכוון לפלוש למצרים כדי להצילה. (האריה: Se quel guerrier io fossi!...Celeste Aida). אמנריס, ביתו של מלך מצרים נכנסת לאולם, גם היא מאוהבת ברדמס, אך חוששת שמא ליבו נתון לאחרת. אאידה נכנסת, ואמנריס מזהה במבטו של רדמס, כי אאידה עלולה להיות המתחרה שלה, אך היא מסתירה את רגשותיה.
המלך נכנס בלוויית ראמפיס וכל הפמליה. שליח מודיע כי האתיופים צועדים לכיוון תבאי. המלך מכריז מלחמה וכן מכריז כי האלה איזיס בחרה את רדמס כמנהיג הצבא (המלך, ראמפיס, רדמס, אאידה, אמנריס והמקהלה: Su! del Nilo al sacro lido). רדמס וכל הפמליה יוצאים. אאידה נותרת לבדה, ונקרעת בין אהבתה לאביה, לארצה לבין אהבתה לרדמס (אריה: Ritorna vincitor).
- תמונה שנייה - מקדש וולקן
תפילות וטקסים נערכים על ידי הכהנים והכהנות, רדמס מתמנה רשמית למפקד הצבא. כל הנוכחים נושאים תפילה כי יזכה בניצחון למען מצרים ויחזור בשלום עם כל חייליו.
מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה ראשונה - חדרה של אמנריס
חגיגות וריקודים לרגל שיבת רדמס מהמלחמה כמנצח. אמנריס עדיין לא בטוחה האם רדמס מאוהב באאידה, והדבר מטריד את מנוחתה, היא מנסה להסיח את דעתה בריקודי העבדים המורים. כאשר אאידה נכנסת, אמנריס מבקשת מכל הנוכחים לצאת. היא משקרת לאאידה ומספרת לה שרדמס נהרג בקרב, כך היא מוציאה מאאידה בעורמה הודאה על אהבתה לרדמס. (אאידה, אמנריס: Fu la sorte dell' armi a' tuoi funesta ). אמנריס זועמת ומתכננת נקמה, אאידה נופלת לרגליה ומתחננת לרחמים. (Su! del Nilo al sacro lido). אמנריס עוזבת את החדר ומותירה את אאידה לבדה.
- תמונה שנייה - שער העיר תבאי
מרש הניצחון. החיילים השבים מהניצחון צועדים בסך לפני המלך. המלך מכריז כי רדמס רשאי לקבל כל שיחפוץ. השבויים האתיופים מגיעים, ביניהם אמונסארו. אאידה ממהרת להתאחד עם אביה, המצרים עדיין אינם מודעים לזהותם האמיתית. אמונסארו מספר למצרים כי מלך אתיופיה נהרג בקרב. האתיופים מתחננים למלך שיחוס על חייהם, אך המצרים דורשים את מותם. רדמס מבקש מהמלך לחון את האתיופים, המלך נענה לו. כל השבויים משוחררים למעט אאידה ואמונסארו, המוחזקים כבני ערובה. מלך מצרים מכתיר את רדמס כיורשו, ונותן לו את אמנריס בתו לאישה.
מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום: מקדש איזיס על שפת הנילוס
תפילות נאמרות במקדש, אמנריס מגיעה להתייצב בפני האלה איזיס בערב יום חתונתה לרדמס. אאידה מגיעה לפגישה חשאית שתכננה עם רדמס. אביה מוצא אותה ומורה לה לדובב את אהובה שיגלה לה סודות על צבא מצרים. כאשר רדמס מגיע הוא מסתתר ומצותת לשיחתם. רדמס מבטיח לאאידה שאותה הוא ישא לאישה, היא מבקשת ממנו לברוח עימה למדבר, הוא מסכים ומתכנן נתיב בריחה בטוח, ומגלה את מיקום הצבא ואת תוכניות התקיפה. אמונסארו מופיע שוב ומגלה את זהותו האמיתית. רדמס חש נבגד. באותו רגע יוצאים אמנריס וראמפיס מהמקדש ורואים את רדמס מסתודד עם האויב, הם מזעיקים את השומרים, אאידה ואמונסארו מתחננים שיברח עמם, אך הוא מסרב. הם בורחים ורדמס מאפשר לשומרים לתפוס אותו.
מערכה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה ראשונה - היכל הצדק
לאחר שהאויבת שלה הצליחה לברוח (L'aborrita rivale a me sfuggia), אמנריס משתוקקת להציל את רדמס. היא מבקשת ממנו להכחיש את האישומים, אך הוא מסרב. המשפט מתנהל מאחורי הקלעים, רדמס אינו מגיב לאישומים. השופטים דנים את רדמס לעונש אכזרי במיוחד - קבורה בעודו חי. רדמס נלקח מהמקום, אמנריס מקללת את ראמפיס ואת הכהנים השופטים.
- תמונה שנייה - מקדש הוולקן. בחלק העליון של הבמה - המקדש, ומתחתיו הקבר
רדמס מובא לביצוע גזר הדין ומוכנס לקבר הפתוח. לאחר שנסתם עליו הגולל, הוא מגלה בקבר את אאידה אהובתו שבאה למות יחד אתו, (רדמס: Morir! Si pura e bella, המוות! כה טהור ויפה). למעלה במקדש, אמנריס מבכה את מות אהובה. רדמס ואאידה מתים חבוקים.
גרסאות קולנועיות ואחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופרה צולמה כמה פעמים בגרסה קולנועית, למשל ב־1958 עם לואיס מקסוול וסופיה לורן, כאשר שפתי השחקנים סונכרנו לפסקול של זמרי אופרה. סיפור האופרה, ללא המוזיקה של ורדי, זכה בשנת 1998 לגרסת מחזמר עם מוזיקה של אלטון ג'ון וטים רייס. באצטדיוני כדורגל באירופה, נוהגים האוהדים לשיר את מרש הניצחון מהאופרה.
אאידה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופרה הוצגה לראשונה בארץ ישראל המנדטורית באופרה הארצישראלית, את הליברית תרגם לעברית אברהם שלונסקי.[2] באופרה הארצישראלית העממית הופיעה יוספה שוקן בתפקיד הראשי. האופרה בוצעה לראשונה בישראל בשנת 1972, כשאת התפקיד הראשי שרה נתניה דברת והמנצח היה לסלו רוט. אאידה הוצגה בשנת 1993 בהפקה מיוחדת בתיאטרון קיסריה. בינואר 2008 הועלתה על הבמה הפקה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה.[3] בשנת 2009, במסגרת חגיגות המאה לתל אביב, הגיע לישראל ממילאנו האנסמבל של תיאטרון לה סקאלה לבצע שש הצגות של האופרה. ב-2011 הוצגה האופרה "אאידה" למרגלות המצדה, בניצוחו של דניאל אורן.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטוניו גיזלנצוני – אאידה (נוסח עברי: אברהם שלונסקי), 'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך י', 2018.
- שפתה האופראית-מוזיקלית של אאידה, יהואש הירשברג באתר האופרה הישראלית החדשה
- יש אופרות ויש אאידה, יוסי שיפמן באתר האופרה הישראלית החדשה
- Hans Busch -Verdi's Aida in letters and documents,University of Minnesota Press,1978
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלברית המלאה של האופרה באתר אוניברסיטת סטנפורד
- על מקורות העלילה Joe Solomon The Rosetta Stone, the Ptolemaic Aetos and Aida
- רשימת אריות מהאופרה
- אאידה באתר האופרה הישראלית החדשה, תקציר, תמונות, ומאמרים
- וידאו היסטורי של הפתיחה והאריה הראשונה של האופרה, בביצוע ריצ'רד טאקר ותזמורת NBC בניצוח ארטורו טוסקניני, שידור טלוויזיה משנת 1949 (ביוטיוב)
- וידאו על האופרה, מ-San Diego Opera talk
- Aida באתר פרויקט ספריית התווים הבינלאומי (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Oxford Dictionary of Opera ע' 9
- ^ אנטוניו גיזלנצוני, תרגם: אברהם שלונסקי, אאידה, דחק י', ספטמבר 2018, עמ' 330–368
- ^ אאידה-ביקורת-אופרה-ורדי-הפילהרמונית-היכל התרבות-פורום תרבות
- ^ מרב יודילוביץ', זו כבר אופרה אחרת, באתר ynet, 13 ביולי 2009
| האופרות של ורדי | |
|---|---|
|
