אאידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אאידה
Aida-Verona-Arena.jpg
מלחין ג'וזפה ורדי
ליברטיסט אנטוניו גיזלנצוני
סוגה אופרה לירית-טראגית
מספר מערכות 4
שפה איטלקית
שנה 1871
מקום התרחשות העלילה מצרים העתיקה
תפקידים
  • אאידה (סופרן) - נסיכה אתיופית, שפחה בשבי המצרי
  • מלך מצרים (בס)
  • אמנֶריס (מצו סופרן) - בת המלך
  • רַדַמֶס (טנור) - מפקד המשמר
  • אמונאסרו (בריטון)- מלך אתיופיה
  • ראמפיס (בס) - הכהן הגדול המצרי
  • שליח (טנור)
  • קול של כוהנת (סופרן)
  • מקהלות - כהנים וכוהנות, חיילים, מצרים, אתיופים, שרים, הפמליה המלכותית, עבדים ואסירים

אאידה (Aida) היא אופרה בארבע מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית מאת אנטוניו גיזלנצוני המבוססת על עלילה שנכתבה על ידי האגיפטולוג והארכאולוג הצרפתי אוגוסט מארייט ("ארוסת הנילוס") ושוכתבה בפרוזה על ידי קמי דו לוקל[1]. אאידה הוצגה לראשונה בבית האופרה הח'דיוי בקהיר ב-24 בדצמבר 1871. האופרה הוזמנה מוורדי על ידי איסמעיל פאשה, אך בניגוד לאמונה המקובלת, לא לכבוד פתיחת תעלת סואץ שנפתחה כבר ב-1869.

באופרה ישנם מספר קטעים ידועים, ביניהם "מארש הניצחון" שהוא אחד המוכרים במוזיקה הקלאסית בכלל ובאופרה בפרט. כמו כן האריה לטנור מהמערכה הראשונה "Celeste Aida" היא אחת האריות המפורסמות ביותר לטנור, והוקלטה אין ספור פעמים בביצועם של זמרי אופרה רבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הוזמנה מוורדי על ידי איסמעיל פאשה, אך לא לכבוד פתיחת תעלת סואץ, וכן לא לכבוד חנוכת בית האופרה הח'דיוי. ורדי אמנם נתבקש לכתוב אודה לפתיחת תעלת סואץ, אך הוא סירב לעשות כך בטענה כי איננו כותב יצירות לאירועים מסוימים. במקור הוזמנה האופרה לביצוע בינואר 1871, אך הביצוע נדחה לדצמבר אותה שנה בעקבות מלחמת צרפת פרוסיה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה - היכל בארמון המלך, הפירמידות ברקע

כהן הדת ראמפיס מספר לרדמס שהאתיופים מתכוונים להתקיף את המצרים. רדמס מביע את תקוותו כי המלך ימנה אותו למפקד על הצבא במערכה. רדמס שר על חלומותיו - לנצח במלחמה על האתיופים, ולזכות באהובתו אאידה, נסיכה אתיופית שנשבתה, אך המצרים אינם מודעים לזהותה האמיתית, אביה אמונסרו, מתכוון לפלוש למצרים כדי להצילה. (האריה: Se quel guerrier io fossi!...Celeste Aida). אמנריס, ביתו של מלך מצרים נכנסת לאולם, גם היא מאוהבת ברדמס, אך חוששת שמא ליבו נתון לאחרת. אאידה נכנסת, ואמנריס מזהה במבטו של רדמס, כי אאידה עלולה להיות המתחרה שלה, אך היא מסתירה את רגשותיה.

המלך נכנס בלווית ראמפיס וכל הפמליה. שליח מודיע כי האתיופים צועדים לכיוון תבאי. המלך מכריז מלחמה וכן מכריז כי האלה איזיס בחרה את רדמס כמנהיג הצבא (המלך, ראמפיס, רדמס, אאידה, אמנריס והמקהלה: Su! del Nilo al sacro lido). רדמס וכל הפמליה יוצאים. אאידה נותרת לבדה, ונקרעת בין אהבתה לאביה, לארצה לבין אהבתה לרדמס (אריה: Ritorna vincitor).

תמונה שנייה - מקדש וולקן

תפילות וטקסים נערכים על ידי הכהנים והכוהנות, רדמס מתמנה רשמית למפקד הצבא. כל הנוכחים נושאים תפילה כי יזכה בניצחון למען מצרים ויחזור בשלום עם כל חייליו.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה - חדרה של אמנריס

חגיגות וריקודים לרגל שיבת רדמס מהמלחמה כמנצח. אמנריס עדיין לא בטוחה האם רדמס מאוהב באאידה, והדבר מטריד את מנוחתה, היא מנסה להסיח את דעתה בריקודי העבדים המורים. כאשר אאידה נכנסת, אמנריס מבקשת מכל הנוכחים לצאת. היא משקרת לאאידה ומספרת לה שרדמס נהרג בקרב, כך היא מוציאה מאאידה בעורמה הודאה על אהבתה לרדמס. (אאידה, אמנריס: Fu la sorte dell' armi a' tuoi funesta ). אמנריס זועמת ומתכננת נקמה, אאידה נופלת לרגליה ומתחננת לרחמים. (Su! del Nilo al sacro lido). אמנריס עוזבת את החדר ומותירה את אאידה לבדה.

תמונה שנייה - שער העיר תבאי

מרש הניצחון. החיילים השבים מהניצחון צועדים בסך לפני המלך. המלך מכריז כי רדמס רשאי לקבל כל שיחפוץ. השבויים האתיופים מגיעים, ביניהם אמונסארו. אאידה ממהרת להתאחד עם אביה, המצרים עדיין אינם מודעים לזהותם האמיתית. אמונסארו מספר למצרים כי מלך אתיופיה נהרג בקרב. האתיופים מתחננים למלך שיחוס על חייהם, אך המצרים דורשים את מותם. רדמס מבקש מהמלך לחון את האתיופים, המלך נענה לו. כל השבויים משוחררים למעט אאידה ואמונסארו, המוחזקים כבני ערובה. מלך מצרים מכתיר את רדמס כיורשו, ונותן לו את אמנריס בתו לאישה.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום: מקדש איזיס על שפת הנילוס
תפילות נאמרות במקדש, אמנריס מגיעה להתייצב בפני האלה איזיס בערב יום חתונתה לרדמס. אאידה מגיעה לפגישה חשאית שתכננה עם רדמס. אביה מוצא אותה ומורה לה לדובב את אהובה שיגלה לה סודות על צבא מצרים. כאשר רדמס מגיע הוא מסתתר ומצותת לשיחתם. רדמס מבטיח לאאידה שאותה הוא ישא לאישה, היא מבקשת ממנו לברוח עימה למדבר, הוא מסכים ומתכנן נתיב בריחה בטוח, ומגלה את מיקום הצבא ואת תוכניות התקיפה. אמונסארו מופיע שוב ומגלה את זהותו האמיתית. רדמס חש נבגד. באותו רגע יוצאים אמנריס וראמפיס מהמקדש ורואים את רדמס מסתודד עם האויב, הם מזעיקים את השומרים, אאידה ואמונסארו מתחננים שיברח עמם, אך הוא מסרב. הם בורחים ורדמס מאפשר לשומרים לתפוס אותו.

מערכה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה - היכל הצדק

לאחר שהאויבת שלה הצליחה לברוח (L'aborrita rivale a me sfuggia), אמנריס משתוקקת להציל את רדמס. היא מבקשת ממנו להכחיש את האישומים, אך הוא מסרב. המשפט מתנהל מאחורי הקלעים, רדמס אינו מגיב לאישומים. השופטים דנים את רדמס לעונש אכזרי במיוחד - קבורה בעודו חי. רדמס נלקח מהמקום, אמנריס מקללת את ראמפיס ואת הכהנים השופטים.

תמונה שנייה - מקדש הוולקן. בחלק העליון של הבמה - המקדש, ומתחתיו הקבר

רדמס מובא לביצוע גזר הדין ומוכנס לקבר הפתוח. לאחר שנסתם עליו הגולל, הוא מגלה בקבר את אאידה אהובתו שבאה למות יחד אתו, (רדמס: Morir! Si pura e bella, המוות! כה טהור ויפה). למעלה במקדש, אמנריס מבכה את מות אהובה. רדמס ואאידה מתים חבוקים.

גרסאות קולנועיות ואחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה צולמה כמה פעמים בגרסה קולנועית, למשל ב־1958 עם לואיס מקסוול וסופיה לורן, כאשר שפתי השחקנים סונכרנו לפסקול של זמרי אופרה. סיפור האופרה, ללא המוזיקה של ורדי, זכה בשנת 1998 לגרסת מחזמר עם מוזיקה של אלטון ג'ון וטים רייס. באצטדיוני כדורגל באירופה, נוהגים האוהדים לשיר את מרש הניצחון מהאופרה.

אאידה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הוצגה לראשונה בארץ ישראל המנדטורית באופרה הארצישראלית. באופרה הארצישראלית העממית הופיעה יוספה שוקן בתפקיד הראשי. האופרה בוצעה לראשונה בישראל בשנת 1972, בתפקיד הראשי שרה נתניה דברת והמנצח היה לסלו רוט. אאידה הוצגה בשנת 1993 בהפקה מיוחדת בתיאטרון הרומי בקיסריה. בינואר 2008 הועלתה על הבימה הפקה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה[2].

האופרה אאידה מועלת למרגלות המצדה (2011), דניאל אורן בפסטיבל האופרה 2011.

בשנת 2009, במסגרת חגיגות 100 שנה לעיר תל אביב הגיע לישראל ממילאנו האנסמבל של תיאטרון לה סקאלה לבצע 6 הצגות של האופרה. ב-2011 הוצגה האופרה "אאידה" למרגלות המצדה, בניצוחו של דניאל אורן.‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Oxford Dictionary of Opera ע'9
  2. ^ אאידה-ביקורת-אופרה-ורדי-הפילהרמונית-היכל התרבות-פורום תרבות
  3. ^ מרב יודילוביץ', זו כבר אופרה אחרת, באתר ynet‏, 13 ביולי 2009
האופרות של ורדי

אוברטו  ·  מלך לשעה  ·  נבוקו  ·  הלומברדים  ·  ארנאני  ·  שני הפוסקארים  ·  ג'ובאנה ד'ארקו  ·  אלזירה  ·  אטילה  ·  מקבת'  ·  הבנדיטים  ·  ירושלים  ·  שודד הים  ·  קרב לניאנו  ·  לואיזה מילר  ·  סטיפיליו  ·  ריגולטו  ·  הטרובדור  ·  לה טרוויאטה  ·  ערבית סיצילאנית  ·  סימון בוקנגרה  ·  ארולדו  ·  נשף המסכות  ·  כוחו של גורל  ·  דון קרלו  ·  אאידה  ·  אותלו  ·  פלסטף