אלברטו נונייס פייחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלברטו נונייס פייחו
Alberto Núñez Feijoo
לידה 10 בספטמבר 1961 (בן 62)
פרס, גליסיה גליסיהגליסיה
שם לידה Alberto Núñez Feijóo עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרדספרד ספרד
השכלה אוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה
עיסוק פוליטיקאי, משפטן
מפלגה המפלגה העממית
דת נצרות קתולית
בת זוג Eva Cárdenas
מנהיג האופוזיציה
2 באפריל 2022 – מכהן
(שנתיים)
מונרך בתקופה פליפה השישי, מלך ספרד
נשיא המפלגה העממית הספרדית
2 באפריל 2022 – מכהן
(שנתיים)
סנאטור בקורטס חנרלס מטעם גליסיה
25 למאי 2022 – מכהן
נשיא הממשלה האזורית של הקהילה האוטונומית גליסיה
18 באפריל 2009 – 13 במאי 2022
נשיא המפלגה העממית של גליסיה
15 בינואר 2006 – 1 באפריל 2022
(16 שנים)
סגן נשיא הממשלה האזורית של הקהילה האוטונומית גליסיה
10 בספטמבר 2004 – 2 באוגוסט 2005
(46 שבועות ו־5 ימים)
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (28 באוקטובר 2002)
  • הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה (9 ביוני 2015)
  • מסדר השמש העולה, דרגה שלישית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלברטו נונייס פייחו (בספרדית ובגליסית: Alberto Núñez Feijóo, הגייה ספרדית: [alˈβeɾto ˈnuɲeθ fejˈxo]; הגייה גליסית: [aːlˈβeɾtʊ ˈnuɲeθ fejˈʃɔ]; נולד ב-10 בספטמבר 1961) הוא פוליטיקאי ספרדי המשמש כראש האופוזיציה של ספרד. הוא מכהן כסנאטור בקורטס חנרלס וראש המפלגה העממית. הוא כיהן כנשיא הקהילה האוטונומית של גליסיה בין השנים 2009 ל-2022.

בעבר היה עובד מדינה. פייחו היה מזכ"ל משרדי החקלאות והבריאות של גליסיה לפני שעבר לאותו תפקיד במשרד הבריאות הלאומי, ובמשך שלוש שנים היה נשיא איגוד הדואר והטלגרף המלכותי. לאחר שהצטרף רשמית למפלגת העם של גליסיה (PPdeG), הוא נכנס לפרלמנט של גליסיה ב-2005 וירש את מנואל פראגה כנשיא המפלגה בינואר שלאחר מכן. בבחירות האזוריות בגליסיה ב-2009, ה-PPdeG זכתה ברוב ופאייו הפך לנשיא אזורי.

הוא זכה בקדנציות נוספות ב-2012, 2016 ו-2020. ב-2022 אושר כיורשו של פבלו קאזדו כנשיא ה-PP. הוא התפטר מתפקידיו בפרלמנט האזורי ובנשיאות, ומונה לסנאט כאחד מהסנטורים שקבע הפרלמנט הגליסיאני. הוא מתואר על ידי התקשורת כמתון.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייחו נולד בכפר Os Peares לבמחוז Ourense, ב-10 בספטמבר 1961. אביו היה סטרונינו נונייס, מנהל עבודה בבנייה, ואמו סירה פייחו. לאחר שסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה ב-1984, נוניז פייו רצה להיות שופט, אך האבטלה של אביו גרמה לכך שהוא נאלץ למצוא עבודה בשירות המדינה כדי לפרנס את המשפחה.

בשנת 1991, הוא נבחר להיות המזכיר הכללי של משרד החקלאות האזורי תחת חוסה מנואל רומאי בקאריה. הוא הלך אחריו למשרד הבריאות, תחילה בגליסיה ואחר כך למשרד הלאומי כאשר רומאי מונה על ידי ראש הממשלה חוסה מריה אסנאר. משנת 2000 עד 2003, פייחו היה נשיא האגודה הממלכתית לדואר וטלגרף, לפני שחזר לממשלה האזורית כשר למדיניות טריטוריאלית, לעבודות ציבוריות ולשיכון של גליסיה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפוליטיקה של גליסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהצביע פעם אחת למפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) תחת פליפה גונזלס, פייחו לא הצטרף למפלגת העם עד 2002. לאחר תפקידו במשרד הבריאות הלאומי, נשיא קהילת מדריד, אספרנסה אגייר, רצה שיוביל את אותו משרד באזורה.[1]

בשנת 2005, מנואל פראגה ממפלגת העם של גליסיה הודח מתפקידו לאחר 15 שנים כנשיא הממשלה האזורית של גליסיה (PPdeG), כאשר המפלגה הסוציאליסטית של גליסיה (PSdeG) והגוש הלאומי של גליסיה (BNG) הקימו קואליציה כדי להתקין במקומו את אמיליו פרז טורינו. בקונגרס שנועד למנות את יורשו של פראגה בינואר 2006, הוא מנע פילוג בכך ששכנע את המועמדים המובילים פייחו ו-מנואל ביינרו להתמודד במקביל כמועמדים לנשיא המפלגה וסגן נשיא המפלגה בהתאמה, ובכך לקח 96% מהקולות.[2]

בבחירות האזוריות בגליסיה 2009, חלקה של ה-PPdeG במושבים עלה מ-37 ל-38, ובכך נתן להם רוב מוחלט של אחד.[3] באפריל, הוא הושבע כנשיא על ידי בית המחוקקים המקומי.[4] הוא זכה בקדנציה שנייה בבחירות האזוריות בגליסיה ב-2012, שאותן הודיע מוקדם. למרות קבלת למעלה מ-100,000 קולות פחות מאשר ב-2009, מפלגתו זכתה בשלושה מושבים עקב ירידה בשיעור ההצבעה.[5]

פייחו שמר על הרוב שלו ב-2016 וב-2020, בפעם האחרונה עלה ל-42 מושבים.[6] פייחו נודע לרוץ לרשת את מריאנו ראחוי כמנהיג ה-PP הלאומי ב-2018, אך דחה זאת, תוך שהוא מצהיר שלהיות נשיא גליסיה זו שאיפתו הגבוהה ביותר. הוא התפטר מתפקידו כנשיא ה-PPdeG החל מ-1 באפריל 2022 כדי להתמודד לתפקיד נשיא המפלגה העממית הלאומית.[7]

בפוליטיקה הלאומית וכמנהיג המפלגה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2022, הקונגרס הלאומי ה-20 של המפלגה העממית נקרא לבחור מנהיג מפלגה לאומי חדש לאחר ההדחה הכפויה של פבלו קאסדו המכהן, שאיבד תמיכה בעקבות מחלוקת עם נשיאת קהילת מדריד, איזבל דיאז איוסו. פייחו הציג את עצמו כמועמד, וזכה לתמיכה של מנהיגי PP אזוריים.[8]פייחו התמודד ללא התנגדות שכן המועמד הפוטנציאלי היחיד האחר, פעיל מקומי בן 28 מוולנסיה, לא היו מספיק חתימות מאומתות.[9] העם היבחרו הוא מינה את דובר המפלגה בקונגרס הצירים, קוקה גמארה, כמזכיר הכללי החדש של המפלגה.[10]

ב-24 במאי 2022, פייחו נבחר על ידי הפרלמנט של גליסיה כסנאטור של האזור בקונגרס הלאומי הספרדי, בעבורו התפטר ממושבו בפרלמנט של גליסיה.[11] שנה לאחר מכן הוביל את מפלגתו בבחירות אזוריות ומקומיות. הוא תקף את ראש הממשלה פדרו סנצ'ס מה-PSOE על כך שהסתמך על תמיכת המפלגה לאומנית באסקית המציעה 44 מחבריה המורשעים כמועמדים, וכן על כך שממשלתו העבירה חקיקה בנושא הסכמה מינית שהובילה לעבריינים להורדת או לביטול עונשם.[12] ה-PP השיג רוב מוחלט בעיר ובקהילת מדריד, ולקח אזורים כולל אראגון, קהילת ולנסיה והאיים הבלאריים מה-PSOE, מה שהוביל את סאנצ'ז להקדים את הבחירות הלאומיות.[13]

הבחירות הכלליות בספרד 2023[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביולי 2023 התמודד פייחו בבחירות הכלליות.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייחו הגדיר את עצמו כרפורמיסט של המרכז-ימין וכליברל.[14] הוא מתואר על ידי התקשורת כמתון.[15] בני בריתו שיבחו אותו על עמדותיו,[16] בעוד מפלגות מנוגדות ערערו על תוויות אלה בשל אישורו לממשלה בראשות ה-PP עם ווקס בקסטיליה ובלאון.[17]

בשנת 2011, Feijóo הציע לחולים בבית החולים לשלם עבור שירותים לא רפואיים כגון מזון ומקלחות במהלך שהותם, ובשנה שלאחר מכן הוא הציע להפריט את כל מה שאינו "הליבה" של שירותי הבריאות.[18] ב-2013, הוא אמר ששירותי הבריאות לא יופרטו תחת ממשלתו.[19]

פייחו הוא חבר קרוב ובן בריתו של איניגו אורקולו, נשיא קהילת הבאסקים מהמפלגה הבסקית הלאומית (EAJ-PNV). השניים מצאו מכנה משותף לראשונה בשנת 2013 כאשר הגנו על המספנות שלהם בפני האיחוד האירופי. בעוד פבלו קאזדו התנגד להמשך האצלה לארץ הבאסקים, Feijóo היה סימפתי יותר.[20]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבת פרופיל משנת 2009 על פייחו צוין כי חייו האישיים והרגלי ההוצאות היו מחמירים יותר מאלה של הנשיא האזורי הקודם של גליסיה.[1]פייחו היה במערכת יחסים עם העיתונאית כרמן גמיר משנת 2000 עד 2012.[21] מאז 2013 הוא נמצא במערכת יחסים עם מנהלת בית זארה אווה קרדנס, שילדה את ילדו היחיד, שנקרא גם הוא אלברטו, בפברואר 2017.[22]פייחו ידוע כמעריץ של המטבח הגליסיאני ותומך במועדון הכדורגל דפורטיבו דה לה קורוניה.[23]

פייחו דובר ספרדית, אנגלית וגליסית. פייחו הוא קתולי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברטו נונייס פייחו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Pontevedra, Silvia R. (2009-03-08). "El hijo del Saturnino y la Sira". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-07-23.
  2. ^ https://www.facebook.com/lavozdegalicia, El día en que Fraga entregó el relevo, La Voz de Galicia, ‏2016-01-15 (בספרדית)
  3. ^ Huete, Cristina (2009-03-10). "El voto de los emigrantes rebaja a 38 diputados la mayoría absoluta del PP". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-07-23.
  4. ^ Feijóo es investido presidente de la Xunta con los 38 votos de los 'populares', Ultima Hora, ‏2009-04-17 (בספרדית)
  5. ^ Hermida, Xosé (2012-10-23). "Feijóo pierde 100.000 votos pero avanza favorecido por la abstención". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-07-23.
  6. ^ Paola Bruni, El voto emigrante le da al PP de Feijóo 42 escaños, un récord solo alcanzado por Fraga, elconfidencial.com, ‏2020-07-20 (בספרדית)
  7. ^ https://www.facebook.com/lavozdegalicia, Feijoo renuncia a la presidencia del PPdeG, La Voz de Galicia, ‏2022-03-30 (בספרדית)
  8. ^ https://www.facebook.com/lavozdegalicia, En directo: Alberto Núñez Feijoo anuncia su candidatura para presidir el PP, La Voz de Galicia, ‏2022-03-02 (בספרדית)
  9. ^ El Periódico, Alberto Núñez Feijóo se convierte en candidato único para presidir el PP, elperiodico, ‏2022-03-10 (בספרדית)
  10. ^ Redacción Digital, Cuca Gamarra, nueva secretaria general del PP de Feijóo, COPE, ‏2022-03-31 (בספרדית)
  11. ^ Feijóo, elegido senador por Galicia con solo los votos de su partido, ELMUNDO, ‏2022-05-24 (בספרדית)
  12. ^ Jones, Sam (2023-05-27). "Rows over Eta and racism loom large as Spain holds local elections". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-23.
  13. ^ Jones, Sam (2023-05-29). "Spain's PM calls snap election after opposition triumphs in local polls". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-23.
  14. ^ Ignacio S. Calleja, Vox ve con buenos ojos la llegada de Feijóo para seguir creciendo a la derecha del PP, elconfidencial.com, ‏2022-02-22 (בספרדית)
  15. ^ Spain’s conservative People’s party to ‘reboot’ with new leader | Spain | The Guardian, amp.theguardian.com
  16. ^ Europa Press, Azcón dice que Feijóo es "tremendamente generoso en un momento político de extraordinaria complicación", www.europapress.es, ‏2022-03-15
  17. ^ Ana Fernández Vila,Inma Carretero, PSOE y Unidas Podemos rechazan el perfil centrado de Feijóo y creen que su prueba de fuego será Vox, cadena SER, ‏2022-02-23 (ב־European Spanish)
  18. ^ Feijóo defiende privatizar todo lo que no sea el núcleo duro de la sanidad, www.elcorreogallego.es (ב־European Spanish)
  19. ^ 20minutos, Feijóo niega privatizaciones y afirma: "La sanidad pública está blindada mientras yo sea presidente", www.20minutos.es – Últimas Noticias, ‏2013-12-12 (בספרדית)
  20. ^ Olatz Barriuso, Urkullu-Feijóo, la conexión que ayuda al deshielo entre PNV y PP, El Correo, ‏2022-02-25 (בספרדית)
  21. ^ 'Chinny' ya no besa a Feijóo, Hoy, ‏2012-12-07 (ב־European Spanish)
  22. ^ Alberto Núñez Feijóo y Eva Cárdenas, padres de un niño llamado Alberto, ELMUNDO, ‏2017-02-15 (בספרדית)
  23. ^ https://www.facebook.com/FRANCE24.English, Feijoo: steady hand on the tiller for Spain opposition, France 24, ‏2022-03-31 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלברטו_נונייס_פייחו&oldid=37898895"