לדלג לתוכן

מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית
Partido Socialista Obrero Español
מדינה ספרדספרד ספרד
מייסד פאבלו איגלסיאס פוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים כריסטינה נרבונה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1879–הווה (כ־146 שנים)
אפיון מפלגת פועלים שמאלית סוציאל-דמוקרטית
אידאולוגיות סוציאל-דמוקרטיה
מטה calle de Ferraz עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל למרכז-שמאל
ארגונים בינלאומיים מפלגת הסוציאליסטים האירופאים, הברית הפרוגרסיבית, האינטרנציונל הסוציאליסטי, האינטרנציונל הסוציאליסטי והלייבורי עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים אדום
נציגויות בפרלמנטים
חברי פרלמנט 76 (הסנאט של ספרד) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.psoe.es
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית, או בקיצור המפלגה הסוציאליסטיתספרדית: Partido Socialista Obrero Español, ידועה גם בראשי התיבות PSOE המבוטאים פֵסואה), היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית בספרד.

המפלגה נוסדה במדריד ב-1879 על ידי מנהיג הפועלים פבלו איגלסיאס פוסה (Paulino Iglesias Posse). ב-1910 היא זכתה לראשונה לייצוג פרלמנטרי כאשר איגלסיאס נבחר לקורטס. המפלגה הייתה חלק מהחזית העממית (ספרד) שניצחה בבחירות של 1936, בסוף תקופת הרפובליקה הספרדית השנייה. המפלגה הוצאה מחוץ לחוק ב-1939 אחרי נפילת הרפובליקה במלחמת האזרחים, ופעיליה נרדפו בתקופת הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו.

בקונגרס ה-26 שנערך ב-1974 בגלות בצרפת נבחר לראשונה פליפה גונסאלס למזכיר הכללי של המפלגה. בחירתו סימנה עליה של דור צעיר שנולד אחרי מלחמת האזרחים. גונסאלס הוביל את המפלגה לנטישת שורשיה המרקסיסטיים ואימוץ אידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית. בשתי מערכות הבחירות הראשונות שנערכו בספרד לאחר החזרת הדמוקרטיה, ב-1977 וב-1979 זכתה המפלגה הסוציאליסטית במקום השני, והייתה מפלגת האופוזיציה הראשית. המפלגה ניצחה בבחירות של 1982, וגונסאלס כיהן כראש ממשלת ספרד במשך ארבע קדנציות רצופות עד ההפסד בבחירות ב-1996.

המפלגה חזרה לשלטון ב-2004 בהנהגתו של חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, שכיהן כראש ממשלה במשך שתי קדנציות עד 2011. המשבר הכלכלי שהכה בספרד בסוף שלטון ספאטרו גרם לא רק להפסד בבחירות של 2011, אלא גם לירידה חדה בכוחה של המפלגה לטובת פודמוס שקמה בתקופה זו ואיתגרה אותה משמאל. למרות זאת, בשתי מערכות הבחירות שהתקיימו ב-2015 ו-2016, בה הוביל את המפלגה פדרו סנצ'ס הגיעה המפלגה במקום השני, לאחר המפלגה העממית ולפני פודמוס. שתי מערכות הבחירות הובילו למבוי סתום, כשאף מפלגה לא הצליחה להקים ממשלה במשך 10 חודשים. סנצ'ס סירב לאפשר למנהיג המפלגה העממית מריאנו רחוי להקים ממשלת מיעוט, על ידי הימנעות בהצבעה. אבל הלחץ בתוך המפלגה להימנע ובכך להימנע ממערכת בחירות שלישית תוך שנה גבר, קרע את המפלגה והביא להתפטרותו של סנצ'ס.

פרשת השחיתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2025 נקלעה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית לסערה ציבורית בעקבות חשיפת פרשת שחיתות חמורה שבמרכזה עמד סנטוס סרדאן, מזכ"ל המפלגה וחבר פרלמנט בכיר. סרדאן, שנחשב לדמות מפתח בצמרת הפוליטית של המפלגה, הואשם בקבלת שוחד במסגרת סחיטה לקבלת חוזים ציבוריים. בית המשפט העליון קבע כי קיימות נגדו ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירות של שוחד, פשע מאורגן ועבירות נוספות בתחום טוהר המידות. בתגובה לכך הודיע סרדאן על התפטרותו מכל תפקידיו במפלגה ובפרלמנט, תוך שהוא מכחיש את המיוחס לו ומצהיר כי הוא מאמין שחפותו תוכח בבית המשפט.

בעקבות הפרשה פנה ראש ממשלת ספרד ומנהיג המפלגה, פדרו סנצ'ס, בנאום מיוחד לאומה, הביע חרטה על המצב שנוצר וביקש את סליחת הציבור. סנצ'ס הצהיר כי המפלגה תבצע בדיקה עצמאית של התנהלותה הפיננסית והבטיח לבצע שינוי עומק בהנהגה הפנימית של המפלגה. חרף הקריאות להתפטרות ולהקדמת הבחירות, הבהיר סנצ'ס כי בכוונתו להמשיך ולהוביל את הממשלה עד לתום כהונתה בשנת 2027.הפרשה התרחשה על רקע שחיקה באמון הציבור במוסדות השלטון, כאשר מפלגת השלטון מתמודדת עם ביקורת ציבורית רחבה, הפגנות המוניות וקריאות לפרק את הקואליציה.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]