אלברט פינקהאם ריידר
 | |
| לידה |
19 במרץ 1847 ניו בדפורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1917 (בגיל 70) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Rural Cemetery and Friends Cemetery |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית לעיצוב |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
הרומנטיקה, סימבוליזם |
| יצירות ידועות |
The Canal |
  | |
אלברט פינקהאם ריידר (באנגלית: Albert Pinkham Ryder; 19 במרץ 1847 - 28 במרץ 1917) היה צייר אמריקאי, הידוע בעיקר בזכות יצירותיו הפואטיות והאלגוריות ונופי הים, כמו גם באישיותו התמהונית. יצירתו מציגה עקרונות של טונליזם, אך יש שטוענים כי ניכר בו כבר המודרניזם.[1]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריידר נולד בניו בדפורד, מסצ'וסטס, נמל אוניות דייג לווייתנים הומה במהלך המאה ה-19. מה שיצר לו קשר אינטימי עם הים שסיפק ככל הנראה השראה אמנותית לריידר בהמשך חייו. הוא היה הצעיר מבין ארבעה בנים. מעט מאוד ידוע על ילדותו. הוא החל לצייר נופים בעת ששהה בניו בדפורד.[2] משפחת ריידר עברה לעיר ניו יורק בשנת 1867 או 1868 כדי להצטרף לאחיו הגדול של ריידר, שפתח מסעדה מצליחה. אחיו ניהל גם את מלון אלברט שהפך לציון דרך בגריניץ' וילג'. ריידר אכל את ארוחותיו בהוסטל הזה שנים רבות, שנקרא על שם הבעלים המקורי, אלברט רוזנבאום.[3]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריידר היה מתבודד, וטען כי הוא פיתח את סגנונו בעצמו וללא השפעה מהאמנות האמריקאית או האירופאית של תקופתו. אולם טענה זו נסתרת על ידי ממצאים שהוכיחו כי היה חשוף לאמנים אחרים.
ההכשרה הראשונה של ריידר באמנות הייתה עם הצייר ויליאם אדגר מרשל בניו יורק. משנת 1870 עד 1873, ושוב משנת 1874 עד 1875, למד ריידר אמנות באקדמיה הלאומית לעיצוב. הוא הציג שם את ציורו הראשון בשנת 1873 ופגש את האמן ג'יי אלדן ווייר, שהפך לחברו לכל החיים.
בשנת 1877 ערך ריידר את הראשון מבין ארבעה מסעות באירופה שביצע לאורך חייו. שם למד על ציורי אסכולת ברביזון והציור בהאג ההולנדית שישפיעו באופן משמעותי על עבודתו. בנוסף בשנת 1877, הוא הפך לחבר מייסד בחברת האמנים האמריקאיים. האגודה הייתה קבוצה מאורגנת באופן רופף שעבודתה לא תואמת את הסטנדרטים האקדמיים של היום, וחבריה כללו את אוגוסטוס סן-גאודנס, רוברט סוויין גיפורד, חברו של ריידר ג'וליאן אלדן ווייר, ג'ון לה פרג' ואלכסנדר הלוויג וויאנט.
ריידר הציג עם קבוצה זו בשנת 1878 עד 1887. ציוריו המוקדמים שלו משנות ה-70 של המאה ה-19 היו לעיתים קרובות נופים טונליסטיים, לפעמים כוללים בקר, עצים ומבנים קטנים.
בגרות אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-80 וה-1890 נחשבות לתקופה היצירתית והבוגרת ביותר של ריידר. במהלך שנות השמונים, ריידר הציג לעיתים קרובות, ועבודותיו התקבלו היטב על ידי המבקרים. אמנותו הפכה ליותר פיוטית ומלאת דמיון, וריידר כתב שירה שתלווה רבים מיצירותיו. בציוריו תוארו לפעמים סצינות מתוך ספרות, אופרה ודת. סגנון הציור של ריידר מאופיין בצורות רחבות, לעיתים, לא מוגדרות או דמויות מסוגננות או נוף ים חלומי. סצינותיו מוארות לעיתים קרובות על ידי אור שמש רך או אור ירח זוהר המגיח מעננים מוזרים. על פי ההערכה, המעבר באמנותו של ריידר מנופים פסטורליים לנושאים מיסטיים יותר הושפע מרוברט לופטין ניומן, איתו שיתף ריידר סטודיו.
שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר 1900, בערך זמן מות אביו, היצירתיות של ריידר דעכה באופן דרמטי. המבקרים בביתו של ריידר נדהמו מהרגליו המוזרים - הוא מעולם לא ניקה, והרצפה שלו הייתה מכוסה באשפה, צלחות עם שרידי אוכל ישן ושכבה עבה של אבק, והוא היה צריך לפנות מקום למבקרים לעמוד או לשבת. הוא היה ביישן, אך קיבל חברים באדיבות ונהנה לספר סיפורים או לדבר על אמנותו. הוא זכה לכינוי של מתבודד, ושמר על קשרים חברתיים, נהנה לכתוב מכתבים והמשיך לנסוע מדי פעם לבקר חברים.
בעוד יצירתיותו דעכה אחרי תחילת המאה, תהילתו גברה. אספנים חשובים של אמנות אמריקאית חיפשו את ציוריו להציג בתערוכות. בשנת 1913 הוצגו עשרה מציוריו בתערוכת הארמורי ההיסטורית, כבוד המשקף את ההערצה שרחשו לריידר האמנים המודרניסטים באותה תקופה, שראו ביצירתו מבשר האמנות מודרניסטית אמריקאית.
עד שנת 1915 הידרדר מצבו הבריאותי, והוא נפטר ב־28 במרץ 1917 בביתו של חבר שטיפל בו.
הוא נקבר בבית העלמין הכפרי בעיר הולדתו ניו בדפורד, מסצ'וסטס.
.jpg)
תערוכת זיכרון מיצירתו נערכה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנת 1918.
עבודה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריידר השלים פחות ממאתיים ציורים, כמעט כולם נוצרו לפני 1900. בעוד שיצירותיהם של רבים מבני דורו של ריידר נשכחו בחלקם או ברובם לאורך חלק גדול מהמאה ה-20, המוניטין האמנותי של ריידר נותר בעינו במידה רבה בשל סגנונו הייחודי והצופה פני העתיד. אמנים שיצירתם הושפעה מריידר כוללים את מרסדן הרטלי, שהתיידד איתו, וג'קסון פולוק.
ריידר השתמש בחומרים בצורה חופשית. הציורים שלו, עליהם עבד לעיתים קרובות במשך עשר שנים ומעלה, בנויים משכבות של צבע, שרף ולכה שנמרחו זה על זה. לעיתים קרובות הוא היה מצייר עם לכה רטובה, או מורח שכבה של צבע שמתייבש במהירות על שכבה של צבע שמתייבש באיטיות. הוא שילב בציורים חומרים לא שגרתיים, כמו שעוות נרות, ביטומן ושמנים שאינם מתייבשים.[4] באמצעים אלה, ריידר השיג בהירות שאותה העריצו בני זמנו - עבודותיו כאילו "זוהרות זוהר פנימי, כמו מינרלים מסוימים" - אך התוצאה הייתה קצרת מועד.
ציורים של ריידר נותרו לא יציבים והפכו כהים במשך הזמן; הם פיתחו סדקים רחבים, אינם יבשים לחלוטין גם לאחר עשרות שנים, ולעיתים מתפרקים. רבים מציוריו של ריידר התדרדרו משמעותית אפילו במהלך חייו, והוא ניסה לשחזר אותם בשנותיו המאוחרות. מאחר שחלק מציורי ריידר הושלמו או עובדו מחדש על ידי אחרים לאחר מותו, ציורים רבים נראים בהווה שונים מאוד ממה שנראו כאשר נוצרו לראשונה.
זיופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרם, "אלברט פינקהאם ריידר: צייר החלומות", ויליאם איננס הומר ולויד גודריץ' כתבו, "ישנם ציורים רבים מזויפים יותר מאשר זיופים של כל אמן אמריקני אחר מלבד ראלף אלברט בלקלוק." הכותבים, שהם מומחים לציורי ריידר, מעריכים את מספר העבודות המזויפות ביותר מאלף. הם טוענים (החל משנת 1989) כי חלקם נותרו באוספים פרטיים ומוזיאוניים בנוסף לכך שהם מוצעים באמצעות סוחרי אמנות ובתי מכירה פומבית. חלק מהסיבה לכך שקיימים כל כך הרבה ציורים מזויפים הוא שהסגנון שלו מועתק בקלות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלברט פינקהאם ריידר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלברט פינקהאם ריידר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Chisholm, Hugh, ed,, Ryder, Albert Pinkham, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 23
- ^ Roberts, Norma J., ed. (1988), The American Collections, Columbus Museum of Art, p. 20
- ^ Albert Pinkham Ryder | The Hotel Albert, thehotelalbert.com
- ^ Lance Mayer, Gay Myers, American Painters on Technique: 1860-1945, Getty Publications, 2013, ISBN 978-1-60606-135-0. (באנגלית)