אליבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אליבילטינית: Alibi; תרגום: במקום אחר) או טענת "במקום אחר הייתי" היא טענת הגנה במשפט הפלילי. נאשם המשתמש בטענה זו מנסה להוכיח שהוא לא שהה במקום הפשע בעת התרחשותו, ולכן לא יכול היה לבצע את העבירה.

במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאשם המשתמש בטענת "במקום אחר הייתי" כנגד כתב האישום התלוי ועומד נגדו, חייב להעלותה מיד בפתיחת משפטו כבר בשלב התשובה לאישום, ולא להמתין לתום פרשת התביעה. אם נאשם לא טען טענה זו בשלב התשובה לאישום, לא יהיה רשאי להביא ראיות מאוחר יותר כדי להוכיח את טענתו, אלא ברשות בית המשפט[1].

מחמת הייחוד של טענה זו, על בית המשפט להסביר לנאשם בתחילת ההליך את העובדה שלא יוכל לטעון את הטענה מאוחר יותר, אלא אם בית המשפט ראה שאין צורך בהסבר זה[2]. כך למשל, אם הנאשם מיוצג על ידי עורך דין, קרוב לוודאי שבית המשפט ישאיר לפרקליט את המלאכה להסביר לנאשם את הזכות להעלות טענת אליבי רק בתחילת ההליך.

במשפט העברי נקרא המושג : הזמה. כלומר, אם תובעים אדם על פעולה שהתרחשה על ידי עדים, והנתבע טוען שהיה במקום אחר, והביא לכך עדים- נקראים העדים : מזימים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלגי, מ, כהן צ, "סדר הדין הפלילי", הוצאת משוב, 1981.
  • יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי ( מהדורה משולבת ומעודכנת,2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 152 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.
  2. ^ סעיף 152 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי.