אליזבת טיבל
 | |
| לידה |
8 במרץ 1757 ליון, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| שם לידה |
Élisabeth Estrieux |
| מדינה |
צרפת |
| חתימה |
_-_signature_1772.svg){kind=small} |
  | |
מארי אליזבת טיבל, (בצרפתית: Élisabte Tible, 8 במרץ 1757 - לאחר 1784) הייתה זמרת אופרה צרפתייה והאישה הראשונה המתועדת שטסה בכדור פורח לא קשור, בשנת 1784.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיבל נולדה בליון, צרפת ב-8 במרץ 1757 בשם אליזבת אסטריה, בתם של פייר אסטריה, סוחר משי, ואגת דסקלאוסטר. היא נולדה ב-8 במרץ 1757 והוטבלה למחרת בכנסיית נוטרדאם דה לה פלאטייר בליון.
ב-12 בינואר 1772, בגיל 14 שנים ו-10 חודשים נישאה לקלוד טיבל (1742–1800), יצרן גרבי משי ומציג חפצי שעווה.[1]
חוזה הנישואין מציין כי אליזבת הייתה סוחרת אופנה. היא קיבלה 2,200 פאונד מאביה כנדוניה, כולל לבנים ובגדים לכלה, מיטה, ארון בגדים וכן בדים ומוצרים שונים בשווי 800 פאונד עבור העסק של בעלה. זמן קצר לאחר החתונה, נטש אותה בעלה. ב-6 ביוני 1784, יומיים לאחר הטיסה בכדור הפורח, כתב עליו הרוזן לורנסין (צר') במכתבו למונגולפייה (תרגום חופשי): "החלטתי לא לעלות בכדור פורח, למי, אדוני, אתה חושב שוויתרתי על המקום שלי? לאישה צעירה ויפה, למאדאם טיבל, ילידת ליון, אשר נישאה בניגוד לרצונה, בגיל שתים עשרה, לבעל שאינו גבר, כתוצאה מכך נותרה כבולה בקשרים שמנעו ממנה ליצור התאמות טובות יותר, ואשר ללא ספק רצתה לנחם את עצמה בתהילה על העוולות אותן חוותה. אלף איש מהמין שלה הצליחו להוכיח לנו שאומץ אינו תכונה בלעדית שלנו, אבל אני טוען שאף אחת לא הוכיחה זאת טוב ממנה; שאיש לא ניחן ביותר שכל ויותר נחישות ממנה".[2]
טיבל הייתה ככל הנראה זמרת סופרן באופרה קומדיה דה ליון, אך לא נותרה עדות בכתובים למידע הזה.[3]
טיסה בכדור פורח[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכדור הפורח נבנה על ידי מר פלורנט בוונציה. הוא ביצע את החישובים, יצר תנור לדלק וקידם את הפרויקט עם ז'אן אספרנס בלנדין ועם הרוזן לורנסין שהיה פטרון האירוע והמארגן.
הרוזן ז'אן-בטיסט דה לורנסין היה אחד מששת הנוסעים בטיסה הטראומטית של הכדור הפורח "ל'פלסל" שהתקיימה ב-19 בינואר 1784 לכבוד ז'אק דה פלסל. הטייס היה ז'וזף מישל מונגולפייה והטיסה נמשכה כ-720 שניות. הטיסה הסתיימה כאשר הכדור הפורח החל להיקרע, אך אף נוסע לא נפגע.[2]
הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 ביוני 1784, שמונה חודשים לאחר הטיסה הראשונה בכדור פורח, המריאה טיבל עם האווירונאוט החובב פלורנט על גבי כדור פורח שנקרא "לה גוסטב" על שמו ולכבודו של גוסטב השלישי, מלך שוודיה.[4][5][6]
בקהל התאספו גוסטב השלישי, מלך שוודיה, נכבדי העיר ליון וקהל רב. ההערכה הייתה שבהמראה נכחו 100,000 צופים אך המספר הזה ככל הנראה מוגזם, מכיוון שאוכלוסיית ליון מנתה אז 150,000 תושבים בלבד.
כשהכדור הפורח עזב את הקרקע, טיבל, לבושה כמו האלה הרומית מינרווה, בשמלת טפטה לבנה מהודקת במותן עם חגורת משי כחולה וכובע לבן רחב שוליים, ופלורנט, שרו שני דואטים מתוך "לה בל ארסן", האופרה של מונסיני, אופרה ידועה באותה תקופה.[7][8][9]
הטיסה נמשכה 45 דקות, עברה ארבעה קילומטרים והגיעה לגובה משוער של 1,500 מטר. בזמן הנחיתה סובבה טיבל את קרסולה ברגע הפגיעה של הסל בקרקע.[10][9]
טיבל זכתה לתשבחות מצידו של פלורנט על הצלחת הטיסה, הן משום שהיא דאגה לתיבת האש של הכדור בדרך והן על הפגנת אומץ.[10][11]
האב פלורנט מודה שהעלמה ת'יבל, שהייתה הראשונה מהמין שלה שנישאה על כנפי האוויר, נקטה בזהירות, בדיוק, קשובה ומתחשבת בהאכלת האש שהוצבה מתחת לכדור הפורח. הוא הוסיף כי האומץ וקור הרוח של בת לווייתו הפכו את החוויה לכל כך מוצלחת.
— אמסטרדם גאזט, 25 ביוני 1784
לאחר הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני האווירונאוטים נישאו בתהלוכת ניצחון למרכז העיר על מנת להצטרף למארגנים. הם הלכו לתיאטרון הגדול של ליון, שם רצה מלך שוודיה לצפות באופרות "הוורוויק" ו"המאהב הקנאי".
פייר-ז'אן-בפטיסט נוגארט, בן זמנם, כתב: "מכיוון ששני הנוסעים הללו נמצאים במצב לא ברור והעניין היה בירור המניע למפעלם, הם סורבו להיכנס לקומדיה בתיאטרון, מחשש שהמחזה, שיכובד בנוכחותו של מלך שוודיה, יופסק כדי לשבח אותם". לבסוף נשלחו מספר אנשים על ידי הקהל כדי למצוא אותם, והם הופיעו באמפיתיאטרון, שם קיבלה טיבל כתר וזר פרחים.
לאחר האירוע התארחו בקתדרלת ליון שם סעד המלך גוסטב עם הארכיבישוף ועם נכבדי העיר. טיבל מספרת במכתב שכדי לשעשע את המלך, הייתה כף רגלה הפצועה (מהנחיתה) מושא להדגמה של טיפול באמצעות "מגנטיזם חייתי" (מסמריזם). התיאוריה הפסאודו-מדעית שייסד פרנץ מסמר זכתה להצלחה רבה באותה התקופה, והייתה נושא לתצוגות פופולריות. עם זאת, רוב המדענים ראו בו שרלטן.
כדי להמשיך ליהנות מהתהילה, נסעו טיבל ופלורנט לפריז. ב־30 ביוני הקריא פלורנט ספר זיכרונות על בניית הכדור ועל המסע שלהם. ב-1 ביולי, הם התקבלו לאקדמיה המלכותית למדעים בפריז, שם קיבלו מדליה כהערכה על האומץ שהפגינו. טיבל הייתה האישה השנייה שזכתה לקבל מדליית הערכה מאז הקמת האקדמיה ב-1666. לאחר האירוע ביקשה טיבל מלאון מולאן (צר') ומז'אן פרנסואה ז'נינט (אנ') לטוס שוב בכדור פורח שהיה אמור לצאת מגני לוקסמבורג ב-11 ביולי 1784 אך בקשתה סורבה.
לאחר הקיץ של 1784 אבדו עקבותיה של אליזבת טיבל. עם זאת, ניתן להסיק שהיא מתה לפני 10 בפברואר 1800 מכיוון שבתאריך זה נפטר בעלה שנרשם כאלמן.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שני רחובות בצרפת נקראו על שמה Rue Élisabeth-Tible - האחד בלה רושל, והשני ב-Saint-André-de-Cubzac (אנ')
- ב־1990 יצא הסרט "ונוס בספינה בענן" מאת הבמאית אנט ריקר, בכיכובן של השחקנית אנוק פלאני בתפקיד אליזבת טיבל והשחקנית אנג'ליקה שטיינבורן בתפקיד סופי בלנשאר.[12]
- ב־2019 פרסמה שרון רייט את הרומן "Balloonomania Belles: דיוות נועזות שעלו לראשונה לשמיים", שעוסק בכדורים הפורחים הראשונים בהיסטוריה. אליזבת טיבל היא אחת מהגיבורות הראשיות ברומן.[13]
- ב־2022 הלחינה ליסה ביאלווה שתי יצירות מוזיקליות בהשראת אליזבת טיבל: "ארץ, ים, שמיים" ואופרה בשלוש מערכות בשם "La Ballonniste".[14]
- ב־2022 הפיק ערוץ ארטה הצרפתי סרט תיעודי העוסק בחייה: "אליזבת טיבל, אווירונאוטית ראשונה".[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תעודת הנישואין של ת'יבל בארכיון העיר ליון, צרפת
- ^ 1 2 Jean-Baptiste de Laurencin, Lettre à M. de Montgolfier, 1784, עמ' 32. (בצרפתית)
- ^ Madam Elisabeth Thible is the First Woman to Ride in a Free Floating Balloon, WINDOWS TO WORLD HISTORY (באנגלית)
- ^ First female passenger in a balloon, ספר השיאים של גינס
- ^ Hadley Meares, The Women Who Rose High in the Early Days of Hot Air Ballooning, Atlas Obscura, 2016-01-25 (באנגלית)
- ^ Smithsonian Libraries Celebrates Women Pioneers in Air & Space – Smithsonian Libraries and Archives / Unbound (באנגלית אמריקאית)
- ^ Manfred "Dutch" von Ehrenfired, Stratonauts: Pioneers Venturing into the Stratosphere, Springer Science & Business Media, 2013-12-13, ISBN 978-3-319-02901-6. (באנגלית)
- ^ Yvonne Bertovich, The Untold Stories of Female Athletes, Atlantic Publishing Company, 2019, ISBN 978-1-62023-557-7. (באנגלית)
- ^ 1 2 Ronald W. Kenyon, Monville: Forgotten Luminary of the French Enlightenment, Ronald W. Kenyon, 2013-03-22, ISBN 978-1-4811-4829-0. (באנגלית)
- ^ 1 2 Madam Elisabeth Thible is the First Woman to Ride in a Free Floating Balloon, WINDOWS TO WORLD HISTORY (באנגלית)
- ^ Fraser Simons, The Early History of Ballooning - The Age of the Aeronaut, Read Books Ltd, 2020-07-14, ISBN 978-1-5287-6607-4. (באנגלית)
- ^ "Venus im Wolkenschiff. Ein Frauen-Traum vom Fliegen | Film". kinematoscope.org. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ Sharon Wright, Balloonomania Belles: Daredevil Divas Who First Took to the Sky, Grub Street Publishers, 2018-03-31, ISBN 978-1-5267-0836-6. (באנגלית)
- ^ La Ballonniste - An opera in three acts inspired by the life of Elisabeth Thible, נבדק ב-2024-04-25
- ^ Élisabeth Tible, première femme astronaute - Invitation au voyage (10/06/2022) - Regarder le documentaire complet | ARTE (בצרפתית), נבדק ב-2024-04-25